לט:
אלו נאמרין פרק שביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
נה א מיי' פי"ד מהל' שיכלה אמן מפי הצבור. פירש ר"י אע"ג דאמרינן בפרק
מה שהבטחתנו. שתסכים על ידינו כדכתיב ואני
אברכם (במדבר ו):
א) [ברי"ף וברא"ש בפרק
נשיאות כפים הל' ו
הקורא את המגילה עומד
לכוף קשרי אצבעותיהם. שפושטין אצבעותיהם כשמברכין ולאחר
שלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה
סמג עשין כ טוש"ע א"ח
וכן בטור א"ח סי' קמט ליתא
אמן מפי העונין ואמר רב חסדא מפי רוב העונין דכל העונה אמן
שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם. קשרי אצבע הם החליות
סימן קכח סעיף טז:
להנך שתי תיבות ויניח
שכופפין ופושטין בהם: אין הקורא. שליח צבור שקורא כהנים
יותר מדאי אינו אלא טועה מיהו לענין ברכת כהנים כיון דמשום
נו ב ג ד ה מיי' שם
במקומו וכן נראה מפרש"י
הלכה ה טוש"ע שם
דהכא ד"ה איכא פיתחא וכו'
שיחזירו פניהם לברך: אמן. של ברכת
לשמוע הוא לא משתמע כל זמן
סעיף יח:
שלא היה גרסתם הכי ועיין
הודאה: דיבור. כהנים: לעקור
שעונין דהוו להו תרי קלי קולות
מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן
נז ו ז מיי' שם הלכה ו
1
בב"י ותמצא פרש"י מבואר
❖
רגליהם. מן הדוכן אלא עומדין
העונין וקול כהנים המברכים ולא
על דרך זה], ב) [ע"א],
טוש"ע שם סעיף טז:
השמים וגו' אמר רב חסדא א אין הכהנים
נח ח ט מיי' פי"ב מהל'
משתמעי ואי תקשי לדברי הרב א"כ
כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן
רשאים לכוף קישרי אצבעותיהן עד שיחזרו
תפלה הלכה ו סמג
לא ישאו שנים כפיהם דהא אמרינן
סדר נשיאות כפים כך הוא עוקר
עשין כה טוש"ע א"ח סימן
פניהם מן הצבור א"ר זירא א"ר חסדא ב אין
תורה אור השלם
בפ"ג דמגילה
רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני
בתורה אחד
קמא סעיף ה:
(דף כא:)
הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן
נט י כ מיי' שם הלכה יא
1. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן
התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה
קורא ואחד מתרגם וקתני סיפא
סמג שם טוש"ע א"ח
קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ
מפי הצבור ג ואין הכהנים רשאין להתחיל
דאפי' שנים בנביא אין קורין וטעמא
כו' כדלעיל ב) ומאריך בה עד שתכלה
סי' קמה סעיף א:
אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל
בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא ואין
ס ל מיי' שם הל' יג סמג
מפרש בירושלמי דפרק אין עומדין
אמן של הודאה מפי צבור ושליח
ד
וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
שם טוש"ע א"ח סימן
נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר
הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה
משום שאין שני קולות נכנסין באוזן
צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם
רפב סעיף ה:
נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ
אחד ואנן אומרים לעיל לשנים קורא
יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו
סא מ מיי' שם סמג שם
מפי הכהנים ואין הכהנים רשאין להתחיל
ה
זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
טוש"ע א"ח סימן
כהנים אלא מאי אית לך למימר ברכות
מאיליו כדאביי דאמר לעיל (דף לח.)
דברים כו טו
בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור
2. אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
קמז סעיף ז וסי' רפד
איידי דחביבי להו יהבו דעתייהו
לא' אין קורא כהנים (א) וכשכלה דיבור
ואמר רבי זירא אמר רב חסדא אין הכהנים
סעיף ו:
ו
תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת
ומשתמעי תרי קלי כדאמר גבי מגילה
מפי קורא מברך אשר קדשנו כו'
סב נ טוש"ע א"ח סימן
מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ
רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל
קמח:
קראוה שנים יצא גבי אמן נמי יהבי
ואח"כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן
תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ
סג ס ע מיי' פי"ב מהל'
שליח צבור בשים שלום ז ואינן רשאין לעקור
תִדְבָּקוּן: דברים יג ה
דעתייהו ולישתמע תרי קלי תריץ דלא
אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם
3. בָּרֲכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי
תפלה הלכה כד סמג
רגליהם ולילך עד שיגמור שליח צבור שים
דמו תרי קלי וקורין דבר אחד לתרי
וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח
עשין כה טוש"ע א"ח סי'
כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ
❖
קמט:
שלום וא"ר זירא אמר רב חסדא אין הצבור
קלי שקורין שני דברים כגון אמן והני
צבור מתחיל שים שלום והכהנים
בְּקוֹל דְּבָרוֹ: בָּרֲכוּ יְיָ כָּל
ח
צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עֹשֵׂי
ברכות כדתנן בפרק ראוהו ב"ד
מתפללין רבש"ע עשינו מה שגזרת
רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי
רְצוֹנוֹ: בָּרֲכוּ יְיָ כָּל
(ר"ה כו:) שופר של ר"ה של יעל פשוט
עלינו כו' ומאריכין בה עד שתכלה
הקורא ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד
מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת
ט
תוספות שאנץ
ופיו מצופה זהב וב' חצוצרות משתי
ברכה מפי שליח צבור ועוקרין רגליהם
מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת
שיכלה אמן מפי הצבור ואין המתרגם
י
אין הכהנים רשאין לכוף
תהלים קג כ-כב
יְיָ:
והולכין להם: עד שיכלה אמן. של
צדדיו שמצות היום בשופר ופריך
4. שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה
קשרי אצבעותיהם. פ"ה
רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק
בגמ' (שם כז.)
ותרי קלי מי משתמעי
ברכת התורה. וכל הני משום דתרי
שכופפין אותן וכו'. עד
בָּרֲכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ
מפי הקורא ואין הקורא רשאי להתחיל
כ
שיכלה אמן מפי הצבור:
הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ
קלי לא משתמעי: עד שתגלל ס"ת.
והתניא זכור ושמור בדיבור אחד
אין שליח צבור רשאי
בַּלֵּילוֹת: תהלים קלד א
בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם
נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר
במטפחותיו כדי שלא יהו הגוללים
5. בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן
להפשיט את התיבה
אמר רבי תנחום א"ר יהושע בן לוי המפטיר
ומה שאין האוזן יכול לשמוע ע"כ
טרודים מלשמוע הפטרה מפי
ל
בצבור. פ"ה שהיה דרכם
יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ יָהּ:
להביא ספר תורה מבית
תהלים קלה כא
המפטיר: להפשיט את התיבה בצבור.
בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה ואמר
היכא דהקולות משונות כגון קול
6. יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן עֹשֵׂה
אחר שמשתמר לבית
אחד זכור והשני שמור אין האוזן
כל זמן שהצבור בבהכ"נ. שהיה דרכם
רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין
הכנסת ופורסין בגדים
שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
יכולה לשמוע כלל וקול שופר וקול
להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו
נאים סביב התיבה ומניחין
תהלים קלד ג
המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל
מ
7. אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְיָ
אותה בתוכה וכשיוצאין
חצוצרות י"ל דאין משונין להכי מסיק
לבית הכנסת ופורסין בגדים נאים
ס"ת ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן
משם ונוטלין ספר תורה
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ
התם דמשתמעי איידי דחביבי אי
סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה
להוליכו לבית המשתמר
מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ:
לוי אין שליח צבור רשאי להפשיט את
נ
לא יפשיטו הבגדים בפני
ירמיהו יד ז
נמי בעי דלישמעי נמי הברכה הני
וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת להוליכו
8. מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ
התיבה בצבור $ מפני כבוד צבור ואמר רבי
הצבור שטורח הצבור
דמאריכין באמן אע"פ שטועין וכל
לבית המשתמר בו לא יפשיטו הבגדים
לעכב שם עם ספר תורה
בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה
תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין הצבור
ס
שעה שהן בעצמן עונין אין שומעין
מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור
אלא מוליך ספר תורה
כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה
רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה ויניח
והעם יוצאין אחריו ואחר
קול חבריהם ותפוס לשון אחרון דהא
לעכב שם עם ס"ת אלא מוליך ס"ת
לָלוּן: לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ
א)
כך בא ומפשיט התיבה:
נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל
מסיק התם תרי קלי מחד גברא לא
לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו
במקומו ושמואל אמר עד שיצא ולא פליגי
לְהוֹשִׁיעַ וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ
משתמעי כגון זכור ושמור מפי
ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה:
הא דאיכא פיתחא אחרינא הא דליכא
יְיָ וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא אַל
ע
❖
תַּנִּחֵנוּ: ירמיהו יד ח-ט
איכא פיתחא אחרינא. משנטל ס"ת
הגבורה מתרי גברי משתמעי משמע
פיתחא אחרינא אמר רבא בר אהינא אסברה
לצאת דרך פתחו הרוצה לצאת בפתח
אפי' דומיא דזכור ושמור איידי
לי 2 אחרי ה' אלהיכם תלכו בזמן שהכהנים
אחר יוצא ואפי' לא יצא ס"ת. ליכא
דחביבי וקול שופר וקול חצוצרות תרי
הגהות הב"ח
מברכים את העם מה הן אומרים אמר ר'
פיתחא אחרינא נכון שיצא ס"ת
קלין משונין זה מזה דומיא דזכור
(א) רש"י ד"ה לעקור וכו'
זירא אמר רב חסדא 3 ברכו ה' מלאכיו
תחילה ולא יצא האדם בפתח לפני
ושמור ומשתמעי איידי דחביב:
וכשיכלה הדיבור מפי
במנחתא דתעניתא מאי אמרי.
❖
גבורי כח וגו' ברכו ה' כל צבאיו משרתיו
הקורא מברכים אשר:
ס"ת: בר אהינא אסברה לי. חכם
עושי רצונו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות
אע"ג דפסקינן בפ'
ששמו בר אהינא אסברה לי הבינני
טעמו של דבר: העם מה הם אומרים.
בשלשה פרקים (תענית ד' כו:) כר' יוסי
ממשלתו ברכי נפשי את ה' במוספי דשבתא
גליון הש"ס
דאמר ליכא נשיאות כפים במנחתא
שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו
מה הן אומרים אמר רבי אסי שיר המעלות
4
גמ' מפני כבוד צבור.
דתעניתא משום דשכיח שכרות ואתי
על ברכותיו להראות שהן נוחות להן:
הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' וגו' שאו
מגילה דף כד ע"ב יומא ע
ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו
לאחלופי בשאר יומי י"ל הכא אליבא
ע"א גיטין דף ס ע"ב:
ידיכם קדש וברכו את ה' 5 ברוך ה' מציון
ברכו ה' כל מעשיו. שלש מקראות
סתמא דמתני' דהתם בעי דקתני ד'
שוכן ירושלים הללויה ולימא נמי 6יברכך ה'
הן כנגד ג' ברכות: במוספי דשבתא.
פעמים ביום אי נמי אפי' לר' יוסי
מציון דכתיב בההוא עניינא אמר יהודה בריה
כדאמר התם מאחר דקי"ל כר' יוסי
שהוא נשיאת כפים חדש שאינו בחול
דר"ש בן פזי מתוך שהתחיל בברכותיו של
צריך לחדש את דברי העם: ברוך ה'
האידנא מ"ט פרסי כהני ידייהו
מציון. אינו באותו מזמור והיינו דקא
במנחתא דתעניתא כיון דסמוך לשקיעת
הקב"ה מסיים בברכותיו של הקב"ה במנחתא
החמה קפרסי בתפלה כתפלת נעילה
פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב
דתעניתא מאי אמרי אמר רב אחא בר
דמי: אם עונינו ענו בנו. א"ת הני
בההוא עניינא: במנחתא דתעניתא.
יעקב 7 אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען
פסוקים דמנחתא מאי הסברת פנים
שנושאין בו כפים מה שאין כן בשאר
שמך 8 מקוה ישראל מושיעו בעת צרה
איכא בהו י"ל משום דהיו מתענין
מנחות משום
שכרות כדאמרינן
למה תהיה כגר בארץ וגו' למה תהיה
על הצרה שלא תבא על הצבור ואמר
במסכת תענית בפ' בתרא (דף כו:):
כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וגו'
בפ"ק דתענית (דף יב:) ובפ' בתרא
בהזכרת
בנעילה
דמגילה (דף ל:) דבריבעא בתרא
דיומא בעי רחמי דהיינו ממנחה ואילך כדכתיב (עזרא ט) ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי
ואכרע על ברכי ואפרוש כפי אל ה' אלקים הלכך התירו למבעי רחמי בעידנא דפרסי ידייהו דעת רצון הוא וענו ציבורא אמן כדמשמע
בפ' הרואה (ברכות נה:) האי מאן דחזי חלמא ולא ידע מאי חזי ליקו קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא רבון העולמים חלום חלמתי וכו':
בנעילה