אלו נאמרין פרק
שביעי
סוטה
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתב
רחמנא בחג הסוכות. תימה השתא דכתיב בחג הסוכות
ויקרא כו'. בספר עזרא כתיב. קתני מיהא לרבנן בעזרה היו קוראים:
עא א מיי' פי"ב מהל'
א) יומא סט: מגילה כד.,
ב) יומא ע., ג) שם ע"ש,
תפלה הלכה ח יג
מתני' בכדי שלא יפסוק התורגמן הוא. שפרשת שור או כשב קרובה
במועד למה לי ועוד לא ליכתוב אלא מקץ שבע שנים שנת
ט)
ד) [ברכות לג.], ה) מגילה
סמג עשין יט טוש"ע א"ח
השמיטה בבא כל ישראל ליראות ואנא ידענא דלאו היינו מר"ה
לפרשת אחרי מות י) ולא גמר התורגמן לתרגם עד שזה רואה אך
כט: יומא ע., ו) יומא ע.,
סימן קמד סעיף א:
בעשור ומתחיל כשמפסיק זה: ועד
כמה מדלגין. בנביא: כאן
דאז אינם באים ליראות וי"ל
אם כן הוה אמינא בחג המצות להכי
עב ב מיי' שם הל' יג
ז) רש"ל, ח) שם, ט) [ויקרא
כג], י) [שם טז], כ) יומא
[טוש"ע שם]:
בענין אחד. מדלגין בתורה כגון
איצטריך בחג הסוכות מיהו במועד
עג ג ד ה ו מיי' וסמג
סו: כריתות יד., ל) עירובין
לא הוה צריך ונראה דלהכי איצטריך
מתני' דתרוייהו בעניינא דיה"כ נינהו
ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער
1
ו: כב. קא., מ) [שמות טו],
שם טוש"ע שם:
משום דבבא כל ישראל ליראות משמע
הילכך מדלגין בכדי שלא יפסוק
עד ז מיי' שם הל"ג ופ"ג
נ) [שופטים יז יח], ס) [עי'
המים אמר רב חסדא בעזרת נשים: וקורא
תוספת ב"ב ג: ד"ה כל
מהל' עבודת יוה"כ
מאתחלתא דמועד ביום ראשון קמ"ל
וברייתא דקתני דאפי' בכדי שלא
אחרי מות ואך בעשור: ורמינהי מדלגין
א) א
דאמר וכו' השיגו על זה],
הלכה י סמג שם טוש"ע
במועד דמשמע בתוך המועד ואהני
יפסוק תורגמן אין מדלגין בשני ענינין
ע) [דברים יז], פ) ס"א בכדי
א"ח שם סעיף ג:
בנביא ואין מדלגין בתורה אמר אביי לא
עה ח מיי' פ"ג מהל'
בבא כל ישראל דמשמע מאתחלתא
שזה בענין יום הכפורים וזה בצו את
שיפסיק, צ) רש"ל, ק) [עי'
קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן כאן בכדי
❖
תוי"ט ד"ה עשר],
עבודת יוה"כ שם:
דמועד לא ביום ב' או ביום ג' אלא
אהרן או בפרשה אחרת שאין הלב
ט [מיי' פ"א מהל' ברכות
שלא יפסוק התורגמן והא עלה קתני מדלגין
במוצאי יו"ט הראשון אבל פי' רש"י
שהוא נמשך אחר ענין אחד ממהר
הל' טו טוש"ע או"ח סי'
בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה מדלגין
תמוה דפי' דמהאי טעמא ביום טוב
לצאת ממנו לשמוע ולהבין דברי ענין
רטו סעי' ד]:
תורה אור השלם
עו י מיי' פי"ג מהל'
עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה
ראשון לא דתיקון בימה אינה דוחה
אחר הלכך תורה שהמצות תלויות בה
ב
1. וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב
תפלה הלכה כד סמג
יו"ט כיון דגזירת הכתוב לקרות
ומשמיעין אותה לצבור ופסוק אחד
כלל כלל לא אלא אמר אביי לא קשיא כאן
עשין יט טוש"ע א"ח סימן
ג
אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן
תרפד סעיף ג:
מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה
שלא יבין בו הוא שוכחו ועובר עליו
הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם
בענין אחד כאן בשני עניינין והתניא מדלגין
עז כ מיי' שם פי"ב הל' כג
נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים
מנלן דבימה מעכבת להכי מסתבר
ואינו מקיימו ובאה חורבה על כך
בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין וכאן
סמג שם טור ש"ע
וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם
לכן אין מדלגין מענין לענין ואפילו
כדפי' ונראה דהיו בונין הבימה מעי"ט
א"ח סימן קמד סעיף ד:
אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה:
וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן ואין
ד
עח ל מיי' שם ופ"ג מהל'
אין התורגמן מפסיק אבל בנביא
בנין של פרקים ובחולו של מועד לא
נחמיה ח ג
מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים
2. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם
עבודת יוה"כ הלכה י
ה
שפיר דמי: והתניא. בניחותא:
היו עושין שום בנין אלא מקימין אותה
סמג וטוש"ע שם:
לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים
עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר
ו
ובנביא בשני ענינין. וכל שכן בענין
ומחברין הפרקים יחד ואם לא בנו
עט מ נ מיי' פ"ג מהל'
בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג
עבודת יוה"כ הל' יא
לתחילתו: וגולל את התורה ומניחה בחיקו
הַסֻּכּוֹת: דברים לא י
אחד: ובנביא של שנים עשר
אותה מערב יו"ט נראה דבניינה לא
ב)
3. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
סמג עשין רט:
מדלגין. מנבואה לחברתה דכוליה
היה דוחה אפילו חולו של מועד:
כו': וכל כך למה שלא להוציא לעז על ס"ת:
פ ס מיי' פ"ג מהלכות
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
חד ספרא הוא: מסוף הספר לתחלתו.
מצוה
חגיגה הלכה ג סמג
ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה:
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
עשין רל:
למפרע: וכל כך למה. לו לומר
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
וליכרכיה לספר וליקרי א"ר הונא בר יהודה א"ר ששת לפי שאין גוללין
פא ע מיי' שם הל' ד:
ג)
ז
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
להם: שלא להוציא לעז. שלא יאמרו
❖
פב פ מיי' שם הל' ג:
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
ס"ת בצבור וליתי ס"ת אחרינא וליקרי רב הונא בר יהודה אמר ח משום פגמו
פרשה שהוא קורא על פה אינה כתובה
4. דברים א-ו ג
של ראשון ר"ש בן לקיש אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה ומי
ט ד)ט
5. דברים ו ד-ט
בו וספר משובש הוא: משום פגמו.
6. דברים יא יג-כא
חיישינן לפגמא והאמר רבי יצחק נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת מביא
מוסף רש"י
ה)
י
7. דברים יד כג-כז של ספר תורה ראשון שלא יאמרו
שלש תורות וקורא אחת מעניינו של יום ואחת של ר"ח ואחת בשל
מצא בו פסול: בעניינו של יום.
8. דברים כו יב-טו
מדלגין בנביא. מפרשה
לפרשה, ואין מדלגין
9. דברים יז יד-כ
חנוכה תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא חד גברא בתרי סיפרי
פרשה של אותה שבת לפי סדר פרשיות
כ
ל
01. דברים כח
בתורה. שהשומע את
התורה: ת"ר השאר תפלה. זו היא
איכא פגמא: ומברך עליה שמנה ברכות כו': ת"ר [מברכין] על התורה
11. בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל
הקופץ ממקום למקום אין
ו)
ז)
מ
לבו מיושב לשמוע (מגילה
שיש ברכה אחת ובו תפלה תחנה רנה
לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה
כדרך שמברכין בבהכ"נ ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת עון כתיקנן
כד.) כאן בכדי שיפסוק
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
ובקשה שעמך כו': מכאן ואילך.
על המקדש בפני עצמו ועל הכהנים בפני עצמן על ישראל בפני עצמן ועל
המתורגמן. הא דקתני
יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה
לאחר שגמר כהן גדול לקרוא פרשה
אין מדלגין בפרשה
הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל
ירושלים בפני עצמה: והשאר תפלה: ת"ר השאר תפלה תחנה רנה
ח)
נ
❖
הרחוקה מזה, שקודם
בְּאָזְנֵיהֶם: דברים לא יא
בברכותיה כל אחד מן הצבור מביא
ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע וחותם בשומע תפלה מכאן ואילך
דגולל ספר תורה עד מקום
ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר
הדילוג יפסיק התורגמן
כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו וכל כך למה כדי
כ) אין עירוב והוצאה ליום הכפורים
המתרגם פסוק שקרא
הגהות הב"ח
להראות חזותו לרבים: מתני' פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון של
הקורא ונמצאו צבור יושבין
אי נמי ל) ירושלים דלתותיה נעולות
ס
(א) רש"י ד"ה של רגלים
ומצפין אין זה כבוד צבור,
בלילה ומערבין את כולה: להראות
חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה
ע
וכו' תחת ברכת מחילת
אבל אך בעשור סמוכה היא
❖
חזותו. של ס"ת ונויו דאמר מר (נזיר
לאחרי מות ויכול לגלול שם
כצ"ל ותיבת של נמחק:
שנאמר 2 מקץ שבע שנים במועד וגו' חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש
קודם שיפסוק התורגמן
דף ב:) זה אלי ואנוהו מ) התנאה לפניו
הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכ"ג נותנה למלך
(יומא סט: וכעי"ז מגילה
במצות בס"ת נאה בציצית נאה:
כד.). כאן בענין אחד.
והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד
גליון הש"ס
מתני' בשמיני. בגמרא פריך
כגון הכא ששתי הפרשיות
ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות
רש"י ד"ה אחינו אתה
פ
מדברות בענין יוה"כ
3
בשמיני ס"ד הא אמרת במוצאי יו"ט
שאמו מישראל. עי' ב"ק
מדלגינן ובכדי שלא יפסיק
אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה וקורא מתחילת 4אלה
הראשון ומשנינן אימא בשמינית
דף פח ע"א ועי' מהרש"א
התורגמן, והא דקתני
❖
הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר
בח"א ריש ב"ב:
דאפילו בכדי שלא יפסיק
במוצאי שביעית בסוכות שבתחילת
5
6
7
8
נמי לא ידלג בשני ענינים,
שנה שמינית: בימה. אלמבר"א:
ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה ברכות שכהן גדול
9
01
לפי שדברי תורה היא
שנאמר מקץ שבע שנים. בסוף שבע
מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון:
אזהרות ועונשין ומצות
לעזי רש"י
גמ' בשמיני סלקא דעתך אימא בשמינית וכל הני למה לי צריכי דאי כתב
וצריך שיכנסו בלב השומעין
שנים ואותה קרייה על יד מלך היא
וכשאדם יוצא משיטה
אלמבר"א [אלמינבר"א].
כדתניא בספרי בפרשת המלך נ) את
רחמנא מקץ הוה אמינא נימנו מהשתא ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה כתב
לשיטה אחת אינו נוח
בימה.
משנה התורה הזאת אין קורין ביום
להתבונן (יומא שם וכעי"ז
רחמנא שמיטה ואי כתב רחמנא שמיטה ה"א בסוף שמיטה כתב רחמנא
מגילה שם). ואין מדלגין
הקהל אלא במשנה תורה: וקורא יושב.
מנביא לנביא. שיש כאן
במועד ואי כתב במועד ה"א מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כתב
וקורא בישיבה: אגריפס המלך. מלך
טירוף יותר מדאי (מגילה
רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יו"ט אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל
ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא
11
שם). וכל כך למה. למה
צריך לומר יותר ממה
מאתחלתא
שנחרב בהמ"ק בימיו: זלגו עיניו
שקריתי לפניכם כתוב כאן
דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות: אחינו אתה. $ ס) שאמו מישראל: וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן: ושמע
. שלא להוציא
(יומא ע.)
והיה אם שמוע. ע"י דילוג ומשם מדלג לעשר תעשר ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר וברכות וקללות ומשם חוזר למפרע וקורא אשימה עלי
לעז על ס"ת. כשרואין
אותו קורא פרשה שלישית
מלךע). שמע קבלת מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות כדאמר בפ' שני דברכות (דף יג.) וכן ברכות וקללות קבלת בריתות של תורה
על פה, יהו סבורים שספר
ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות ואע"פ שפרשת המלך מפסקת
תורה חסר אותה פרשה
בין עשר לכי תכלה קורא את אלה יחד שלא להפסיק במעשרות ואח"כ קורא פרשת המלך ואי משום דיש כאן דילוג בתורה בכדי (שלא) יפסיק
(שם). לפי שאין גוללין
פ) צ)
ספר תורה בצבור. מפני
התורגמן אין למלך תורגמן ואין מתרגמין אחריוק): ברכות שכ"ג מברך. ביוה"כ אחר מקרא פרשה כדאמרן (יומא סח: [ולעיל מ:]) מברך עליה שמונה
כבוד צבור, שיהו מצפין
ברכות: המלך מברך. אחר קריאתו: של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת (א) ברכות של מחילת העון שביו"כ: גמ' צריכי.
ודוממין לכך (שם לגירסת
הגמ' שם). וליתי ס"ת
כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד: נימנוהו מהשתא. משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו
אחרינא. שיהא נגלל
ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה שלא מנו שמיטין עד לאחר שבע שכיבשו ושבע שחילקו כדאמרי' (בקידושין) (דף מ:) [ערכין] (דף יב:): בסוף שמיטה.
לפרשה שלישית (שם)
.
קודם ר"ה של שמינית דהא מקץ שבע בסוף שנה משמע: מריש שתא. שכולן נקראו מועד כדכתיב (ויקרא כג) אלה מועדי ה' וקחשיב נמי ר"ה:
משום פגמו של
ראשון. שלא יאמרו חסר
מאימת
הוא (שם). ברכה שאינה
צריכה. שיהא צריך לחזור ולברך (שם). כתיקנן. כמו שאנו אומרין אותן בתפלה (שם). השאר תפלה, השנויה במשנה, כך היא תחנה רינה ובקשה כו' (שם). להראות חזותו לרבים. להראות נויו של ספר תורה ותפארת
בעליה שטרח להתנאות במצוה, שנאמר זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן, ומערב יום הכפורים הביאום שם (שם). בימה. כעין מגדל קצר וגבוה (ע"ז טז.).