מא:
אלו
נאמרין פרק שביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצוה
שאני. והכי פרכינן נמי בפרק כ"ג בסנהדרין (דף יט:)
מאימת דמתחיל מועד. ומיהו ביו"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה
פג א מיי' פ"ג מהלכות
א) [לעיל מ: וש"נ], ב) [שם
וש"נ], ג) סנהדרין יט:
חגיגה הלכה ד סמג
לא את השבת ולא יו"ט ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה
גבי מלך דתנן לא חולץ ולא חולצין לאשתו רבי יהודה
עשין רל:
כתובות יז. קדושין לב:,
עזרה והאי טעמא מפרש בגמ' ירושלמי (פ"א ה"ד) במס' מגילה דקתני
אומר אם רצה לחלוץ וליבם זכור לטוב איני והאמר רב אשי וכו'
פד ב מיי' שם הל' ג:
ד) [תוספתא פ"ז],
ומשני מצוה שאני וקשיא לר"י אמאי לא משני הכי בפרק שני דכתובות
הקהל מאחרין כשחל להיות
בשבת וקאמר מפני הבימה ונעבדה
פה ג מיי' פ"ו מהל' ת"ת
ה) [סנהדרין צב.], ו) [בע"י
איתא לרשע], ז) שייך לדף
הל' ו טוש"ע י"ד
(דף יז.) מעבירין את המת מלפני
מאתמול דחקא לה עזרה אנקוברי"ר
שאח"ז, ח) [קדושין לב:],
סימן רמד סעיף יד:
בלע"ז: למלכי בית דוד. אבל לא
כלה וזה וזה לפני מלך ישראל אמרו
מאתחלתא דמועד: וחזן הכנסת נוטל ס"ת
פו ד מיי' פ"ב מהל'
ט) נ"א מדין, י) עי' במנורת
❖
למלכי בית חשמונאי: אפי' למאן דאמר.
עליו על אגריפס המלך שעבר לפני
מלכים הלכה ג:
המאור כלל ג פ"ב מד ע"א,
ונותנו לראש הכנסת: א)שמעת מינה חולקין
פז ה עיין בס' יראים סימן
בקידושין בפ"ק (דף לב:): אגרופה.
הכלה ושבחוהו חכמים וקא פריך
כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי
נה שמנה אותו במנין
מכלל דשפיר עבד והאמר רב אשי
כחה של חנופה. דאע"ג דאמו מישראל
❖
תרי"ג מצות:
א כולה משום כבודו דמלך: והמלך עומד
הגהות הב"ח
וכו' ומשני פרשת דרכים הוה ואמאי
אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא
ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד
(א) גמ' נתעוותו (הדינין)
מילתא: נתעוותו הדינין. שהחניפו
לא משני מצוה שאני ותו איכא למיתמה
תז"מ. ונ"ב גי' רש"י
וקיבל וקרא עומד: עומד מכלל דיושב
תורה אור השלם
הדיינין את בעלי הדין: ונתקלקלו
והא ההיא גופיה דרב אשי מיירי
הדיינין: (ב) תוס' ד"ה
והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי
המעשים. שהגדולים ראו עוברי עבירה
במקום מצוה דמעיקרא אמרי'ח) אפי'
ב)
1. וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב
אותו וכו' ופי' ר"י. נ"ב
עיין בתוס' פרק החולץ דף
לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי
ולא מיחו בידם מפני חנופה: ואין
בית דוד בלבד שנא' ויבא המלך דוד וישב
למ"ד הרב שמחל על כבודו כבודו
1
מה פירשו בע"א בשם
אֲדֹנָי אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי
אדם שיכול לומר לחבירו מעשי גדולים
מחול נשיא שמחל על כבודו אין כבודו
❖
לפני ה' ויאמר וגו' כדאמר רב חסדא בעזרת
ר"ש:
הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:
ממעשיך. שמתוך שלא מיחו בעוברי
מחול ומותיב ליה מעשה ברבי אליעזר
שמואל ב ז יח
נשים הכא נמי בעזרת נשים: ושבחוהו
ב
2. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין
עבירה למדו הדורות את מעשיהם
חכמים: שבחוהו מכלל דשפיר עבד האמר
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
גליון הש"ס
ונמצא כולן עוברין: לכילי. לשון
בבית המשתה בנו של ר"ג ברבי והיה
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
רב אשי אפי' למ"ד ג)ג נשיא שמחל על כבודו
תוס' ד"ה אותו היום וכו'
ר"ג עומד ומשקה עליהן וכו' אלא
כלתה נפשי (תהלים קיט). שמתאוה
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
כבודו מחול ד מלך שמחל על כבודו אין
אלא מן הברורים
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
לשתות יין תדיר: ופליגא. הא דריש
אי אתמר הכי אתמר אמר רב אשי
שבאחיך. ועי' ב"ב דף ג
אָחִיךָ הוּא: דברים יז טו
כבודו מחול שנא' שום תשים עליך מלך
אפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו
לקיש דאמר להחניפו לעשו נתכוון
2
ע"ב תד"ה כל: ד"ה כל
3. לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל
המחניף וכו' במקום
שתהא אימתו עליך מצוה שאני: וכשהגיע
דהיינו רבי יהושע שקבל הכוס מרבן
לומר לו ראיתי פניך כראות פני וגו'
נָדִיב וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר
סכנה מותר. מג"א סימן
ישעיהו לב ה
שׁוֹעַ:
גמליאל וכן רבי (אלעזר בר) צדוק
פליגא אדרבי לוי דאמר לא להחניפו
ללא תוכל לתת: תנא משמיה דרבי נתן
❖
ד)
4. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא
קג:
מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול
נתכוין אלא לאיים עליו ולהודיעו
באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה
אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ
שהוא רגיל לראות מלאכים: לא ישועו
משמע אפילו במקום מצוה דומיא
וְ לָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי
שהחניפו לו לאגריפס אמר ר' שמעון בן
ה
עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת
לעזי רש"י
דנשיא כההוא מעשה דרבן גמליאל
כי אסרם. כשיבואו עליהם יסורין
חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה
פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:
❖
לא יועילם שועה: ויאמר ירמיהו
שהיה סעודת מצוה ומחל על כבודו
בראשית לג י
אינקוברי"ר. להפריע.
נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין
5. וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף
(א)
לחנניה הנביא. שאמר נבואת שקר
בשביל כבוד חכמים אורחין שהיו
לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם:
אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים
על גלות יכניה וכלי הקודש שגלו עמו
מסובין בסעודתו דמייתי עליה דאברהם
איוב לו יג
מוסף רש"י
ממעשיך דרש ר' יהודה בר מערבא ואיתימא
אבינו והוא עומד עליהם אלמא דאפי'
בעוד שנתים ימים אני משיבם אל
6. אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק
אין ישיבה בעזרה. ראה
אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים
ר' שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים
במקום מצוה אמר רב אשי אין כבודו
המקום הזה אמן כן יעשה ה' חנופה
לעיל מ ע"ב. אפילו
יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים:
מחול ונראה לתרץ דדוקא הכא שייך
היא זו שהיה לו לומר בהדיא שקר
בעולם הזה שנאמר לא יקרא עוד לנבל
למ"ד נשיא שמחל
משלי כד כד
3
7. מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל
כו'. פלוגתא בפרק קמא
אתה ניבא: ויהי הוא בשער בנימין.
למימר מצוה שאני דמוחל על כבודו
ז)
נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם
דקדושין (כתובות יז.).
וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְיָ:
משום כבוד התורה שהוא כבוד
לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא
הזה שרי ר' שמעון בן לקיש אמר מהכא
שום תשים עליך מלך.
במדבר כג ח
השכינה וכן ההיא דפרק כהן גדול
מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק
8. וַיֹּאמֶר יְיָ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם
ישראל הוזהרו שישימו
כראות פני אלהים ותרצני ופליגא דרבי לוי
4
עליהם שימות הרבה,
(סנהדרין יט:) דחולץ או מיבם מוחל
נחלה שנפלה לו ותפסו יראיה
בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים
דאמר רבי לוי משל של יעקב ועשו למה
כלומר שתהא אימתו
מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם
על כבודו כדי לקיים מצות מלך
ויאמר לו אל הכשדים אתה נופל:
עליהם הלכך אין כבודו
מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד
הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו והכיר
גמולה מחול, שלפיכך ריבה הכתוב
עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה
צָעִיר: בראשית כה כג
9. הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב
שימות הרבה (כתובות יז.).
בו שמבקש להורגו אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי
עליו אבל ההיא דכתובות (דף יז.) ופ"ק
ולכילי. רמאי נוכל חורש
וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ
דקידושין (דף לב:) שמוחל על כבודו
בבית המלך אמר ידע ליה מלכא מיסתפי ולא קטיל ליה אמר רבי אלעזר כל
רעים (ישעיה לב ה). שוע.
לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים
כדי לחלוק כבוד לבשר ודם כגון
לשון אדון שהכל שועין
אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנא' וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא
מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:
5
ופונין אליו (שם).
ישעיהו ה כ
לכלה ות"ח בזה גזירת הכתוב הוא
שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם: סימן א"ף עוב"ר גיהנ"ם
01. וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא
שאינו מוחל אפי' במקום מצוה שהרי
אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְיָ יָקֵם יְיָ
ביד"ו ניד"ה גול"ה: ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין
מצות כיבוד עצמו שהן צריכין לעשות
אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ
שבמעי אמן מקללין אותו שנא' אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו
6
לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְיָ וְכָל
בו למלך כבוד גדולה ממצות כיבוד
הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם
לאומים ה)ואין קוב אלא קללה שנא' 7לא קבה אל ואין לאום אלא עוברין שנא'
שחייב המלך לנהוג בהו שהרי גם
ירמיהו כח ו
הַזֶּה:
ולאום מלאום יאמץ ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם
עליהן אמרה תורה שום תשים עליך
8
שנא' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' מה כתיב אחריו לכן כאכל
מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתך
9
עליו נמצא דמה שהמלך מכבדו ליכא
קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו' ואמר רבי אלעזר כל המחניף ו)לחבירו
מצוה: אותו היום נתחייבו שונאי
סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל
ישראל כלייה. ירושלמי תני רבי
ביד בן בנו שנא' 01ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך וכתי'
חנינא ברבי גמליאל אומר הרבה
ויהי
חללים נפלו באותו יום שהחניפו לו
ודבר תמוה לומר אם היה ראוי ט)מפני התורה כיון דאמו היתה מישראל אלא משום דזילא מילתא כמו שפירש"י שיתחייבו על חנופה מועטת
כזאת עונש גדול (ב) ופירש ר"י אע"ג דאמר בפרק מצות חליצה (יבמות קב.) ובפרק החולץ (שם מה:) גבי רב מרי דמנייה רבא אפורסי דבבל
וגבי אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה אם היתה אמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה (קדושין דף עו:) היינו דוקא גבי נשיאות ושררות בעלמא
דלינהג שררות במתא דדרשינן שום תשים עליך מלך מקרב אחיך מדסמך משימות למקרב אחיך ש"מ דבעינן בהו מקרב אחיך קצת כגון
אמו מישראל אבל מלך חזר ושנה עליו מקרב אחיך תשים עליך מלך דקפיד קרא גבי מלך עד שיהא ממש מקרב ממוצע מאביו ואמו
מישראל וזו היתה החנופה שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק ולא להחזיקו וזהו עונש
החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה בירושלמי
דעשרה יוחסין בגמרא אין בודקין מן המזבח כתיב שום תשים עליך מלך אין לי אלא מלך מנין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי
דיינין ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך כל שתשימוהו עליך לא יהא $ אלא מן הברורין שבאחיך:
כל
המחניף לחבירו. יש לפרש שלא במקום סכנה אבל $ במקום סכנה מותר כי ההיא דפרק ארבעה נדרים (דף כב.) י) עולא אזל
לארעא דישראל לוו בהדיה תרי בני חוזאי קם חד שחטיה לחבריה אמר ליה לעולא יאות עבדי אמר ליה אין ופרע לו בית
השחיטה כי
אתא לקמיה דרבי
יוחנן
אמר ליה דלמא ח"ו אחזקית ידי עוברי עבירה א"ל רבי
יוחנן נפשך הצלתה:
הדרן עלך
אלו נאמרין