המקנא פרק
ראשון
סוטה
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
קא רמינן עליה בעל כרחיה. הכא הוה מצי למיפרך כדפריך
מי קא רמינן עליה. למינסבה בעל כרחיה דאילו ליבם אמרינן ליה
כד א מיי' פ"י מהלכות
א) [גיטין צ:], ב) [יבמות
יא:], ג) רש"ל מ"ז, ד) לקמן
גירושין הלכה כב
מצות יבום קודמת למצות חליצה אבל בהא אסור למימר ליה וממילא
לבסוף דאמר אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים לא תתייבם
דלא נסתריה לביתיה: אשת כהן שנאנסה. וא"ת אמאי לא תני
כד., ה) עיין ביבמות מד:
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
אשמועינן קרא דאסור ליבמה דלא שייך בה יבום והויא כאשת אח
בתוס' ד"ה הכא, ו) לקמן
סימן קיט סעיף ה:
שלא במקום מצוה: הכתוב קראו אחר. למי שנושאה ואת אמרת
לה בפרק יש מותרות (יבמות דף פד.) גבי אסורות לבעליהן ומותרות
כה ב מיי' פי"ח מהל'
כב:, ז) ג"ז שם וש"נ,
ח) [בס"א: מדהה], ט) ס"א
איסורי ביאה הל' ח
תתיבם ותרמי עליה בעל כרחיה:
ליבמיהן יש לומר הא תני ליה חייבי
רבא, י) ג"ז שם, כ) צ"ל לה
[ופכ"ד מהל' אישות הל'
נישאת לאחר. שגרשה ראשון שמצא
לאוין וזו מחייבי לאוין כדאמר בפרק
מי קא רמינן לה עליה בעל כרחיה ואיכא
יעב"ץ, ל) [במדבר ה],
יט] סמג לאוין קכא ועשין
בה ערות דבר וניסת כו' לא תתיבם
הבא על יבמתו (שם דף נו:) הכל
מ) נ"א את, נ) [ישוב על זה
מה טוש"ע אה"ע סימן ו
דאמרי אמר רב יוסף א) הכתוב קראו אחר
כתבו תוס' יבמות פד: ד"ה
סעיף יא:
דהשתא נמי אחר הוא ואין (ב) בן זוגו
היו בכלל אחרי אשר הוטמאה וגו'
שאין בן זוגו של ראשון שזה הוציא
❖
כו ג מיי' פ"ח מהלכות
א
שייר], ס) [צ"ל שקינא],
(א)
והכי מתרץ התם דפריך מפצוע דכא
של ראשון אם ישאנה וקרמית כ)לזה
תרומות הלכה טו:
רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו
כז ד מיי' פ"ג מהל'
עליה במצות יבום: גביה דהאי. אחר
$ אבל יש לתמוה אמאי לא פריך הכא
ואת אמרת תתיבם נמי יבומי אמר ליה
❖
סוטה הלכה כג:
אחיו של זה: בשם טוב הוה קיימא.
ישראל שנשא כשרה ונעשה פצוע דכא
תורה אור השלם
אביי אלא מעתה נשאת לאחר ומת בלא בנים
ויש לו אח כשר דדמי למתני' מאי
ואיכא למימר הדרה בה ואין קרוי
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
לא תתיבם דהכתוב קראו אחר גביה דהאי
הוי ליה לתרוצי :
אחר אלא הנושאה מתוך אלמנות או
נ)
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
תוס' שאנץ (המשך)
האומרת
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
טמאה אני לך.
גירושין על מי שקלקלה תחתיו: רבא
מיהא בשם טוב הוה קיימא רבא אמר ק"ו
ב)
לא כהך משנה ראשונה
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
אמר. האי דקתני מתניתין ולא
אי קשיא בשלהי מס'
אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן
דתנינן תמן בראשונה היו
לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
מתייבמת ק"ו דאם נאסרת בסתירה
נדרים (דף צ:) דפליגי רבה ורב ששת
אומרים ג' נשים יוצאות
במדבר ה יג
אמר ליה אביי אלא מעתה כ"ג שקידש את
ונוטלות כתובה האומרת
זו במותר לה בבעלה שהיה מותר
באומרת טמאה אני לך דרב ששת
האלמנה ומת ויש לו אח כהן הדיוט לא
טמאה אני ומשני א"ר
לה ונתקלקלו עכשיו הנישואין ליאסר
אומר אוכלת בתרומה וכו' תריץ
יהודה א"ר בון אפילו
הגהות הב"ח
תתיבם אם נאסרה במותר לה באסור לה
עליו: באסור לה. דהיינו יבמה שהוא
דהכא מיירי אחר קינוי וסתיר' דרגלים
תימא כמשנה אחרונה
(א) גמ' שאין זה בן זוגו:
לא כל שכן נאסרה הא אסירא וקיימא מותר
ושאני הכא דאיכא רגלים
אסור לה בחיי בעלה לא כל שכן
לדבר אפילו רב ששת מודה והכי
(ב) רש"י ד"ה נישאת וכו'
לדבר. ומשמע דה"פ מתני'
לה אסור לה הוא אלא אשת כהן שנאנסה
שנאסרו נשואי הראשון שלא להתייבם
מפרש לה בירושלמי:
ואין זה בן זוגו: (ג) ד"ה
דקאמר שוברת כתובתה
ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה.
זונה היא וכו' דהא תנא
ומת ויש לו אח חלל לא תתיבם אם נאסרה
ויוצאה לא אתיא כמשנה
מכח אותן הנישואין: שקדש את
ליה. נ"ב ע"פ החולץ דף
ראשונה דהתם אמר
האלמנה. שהיא אסורה עליו: לא
מספקא לרבי אי דוקא
במותר לה באסור לה לא כל שכן אונס
ב
מ"ד במ"ש התוס' בד"ה
דנוטלת כתובתה ומשני ר'
תתיבם. מכח ק"ו זה אם נאסרה
נקט עדים שנים אבל עד אחד לא
הכא נמי: (ד) תוס' ד"ה
בון אפי' תימא כמשנה
בישראל מישרא שרי וגבי דהאי ג) (מיהא)
ושבאו וכו' כדעולא דאמר
אחרונה דקאמר התם
ליכא איסורא: מתני' ואלו אסורות מלאכול
כו'. ולקמן מפרש מאי נאסרה ומאי
מהימן דמוקמינן ליה בגמרא דמיירי
ג
בפ' האשה רבה כל
דאינה אסורה לאכול
מותר לה הלא אסור היה מתחילתו:
לאחר ששתתה דדוקא קודם ששתתה
מקום: (ה) ד"ה אם וכו'
בתרומה ואם תיקשי
בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו
❖
אלא. הכי פריך אשת כהן שנאנסה
האמינה תורה לעד אחד ורב ששת
דהבועל יגיד:
מכלתין דקאמר דאסורה
עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה
לאכול בתרומה שאני התם
ונאסרה עליו דאשת כהן אסורה
דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים
דרגלים יש לדבר שהרי
ושבעלה אינו רוצה להשקותה ד)ושבעלה בא
אפילו באונס אבל אשת ישראל
במדינת הים דאין המים בודקין
קינא לה ונסתרה. עי"ל
עליה בדרך: גמ' $ אמר רב עמרם הא מילתא
גליון הש"ס
מותרת דכתיב (במדבר ה) והיא לא
אותה דוקא עדים נקט ולא עד א'
דהא דקאמר התם דמותרת
גמ' אמר רב עמרם הא
לאכול בתרומה היינו לרב
אמר לן רב ששת ואנהר לן עיינין ממתניתין
נתפשה הא נתפשה מותרת ומדכתיב
או דילמא כיון דהאמינה תורה לעד
מילתא. יבמות דף נו
ששת משום דמיירי
והיא מיעוטא הוא ומשמע דיש
אחד אחר קינוי וסתירה ליכא חילוק
סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים
ע"א: תוס' ד"ה אשת
באונסין דאשת כהן דלא
אחרת שאפילו נתפשה אסורה:
בין אחד לשנים מיהו מסתברא דה"ה
כהן וכו'. אבל יש
שכיחי אבל הכא מיירי
בודקין אותה מ"ט דאמר קרא ונסתרה והיא
1
לתמוה. עיין יבמות פד
ברצון דכיון שקינא לה
❖
ויש לו אחיו. מאביו והוא חלל שנולד
לעד אחד כדעולא דאמר בפרק (ד)
נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה לאפוקי ס)
ע"ב תוס' ד"ה שייר:
ונסתרה א"כ נבעלת ברצון
ד
מי שאמר (לקמן דף לא:) כל מקום
לאביו מן הגרושה ונתחלל מן הכהונה
ומ"ה אמרי' דאסורה
הא דהא איכא דידע בה ואנהר לן עיינין
לאכול בתרומה. ושבעלה
שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן
ומותר בנשים הפסולות לכהונה
ממתני' דקתני ושבאו לה עדים שהיא טמאה
הגהות מהר"ב
אם
בא עליה בדרך פי' דשוב
שנים: אתה אומר זכות תולה
כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות
אין המים בודקין אותה
רנשבורג
דאתו עדים אימת אי נימא מקמי דתשתי
מדחה אתה את המים. וא"ת לרב
ולא יחלל זרעו (ויקרא כא) אלמא
כדאמרי' ונקה האיש מעון
א] רש"י ד"ה לאכול
זונה היא אלא לבתר דשתאי אי אמרת
שלא בא עליה לאחר
זרעו חלל: לא תתיבם. מק"ו זה אם
ששת דאמר בין לרבי בין לרבנן
ה)
בתרומה אם הוא כהן. עי'
שנאסרה לו האשה ההיא
נאסרה בבעילה זו לבעלה שהיה מותר
מתנוונה א"כ אהיכא קאי ר"ש דאמר
בשלמא אין המים בודקין אותה שפיר
בפירוש הר"ב ועי' תוי"ט
תשא את עונה אין האיש
לה ביבמה האסור לה באותה שעה
מדחה אתה והלא יראו דמתנוונת
ד"ה טמאה וכו' ובמ"ש
מנוקה מעון אין המים
אלא אי אמרת מים בודקין אותה תיגלי
בודקין את אשתו: גמ'
עליו הרמ"ז ותבין סוד
לא כ"ש שנאסרו עליו נישואי אחיו
והיאך יוכלו להוציא שם רע על
מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו אמר ליה
❖
רש"י ודו"ק:
ואנהר לן עיינין ממתני'
שלא ליבמה מכח נשואין: ליכא
הטהורות ששתו כשלא יתנוונו יש לומר
סוטה שיש לה עדים
רב יוסף לעולם אימא לך מים בודקין
איסורא. ואצלו הוא היתר גמור ואין
הנשים העומדות משום ייסור ולא
במדינת הים אין המים
אותה והא אימור זכות תולה לה במאי
בודקין אותה דאמר קרא
זה ק"ו. אבל בזינתה ברצון שהבעל
יהא ניכר לאלתר כשעומדת בעזרה
תוספות שאנץ
ועד אין בה ואע"ג דדרשי'
קמיפלגי במתנוונה דרבי ו) דתנן רבי אומר
והיבם שוין באיסור זה אם היתה
נתנוונה יוציאו שם רע (ה) והבועל
מתני' אלו אסורות לאכול
לעיל דעד א' נאמן בסוטה
זכות תולה במים המרים ואינה יולדת ואינה
תחתיו הוי ק"ו שהרי מחמת נישואין
יגיד להם שקלקל עמה ולא ידעי שזו
ולסוטה ודאית שלא תשתה
בתרומה. פי' אם היא אשת
עוד מ"מ אין המקרא יוצא
כהן האומרת טמאה אני לך
משבחת אלא מתנוונה והולכת לסוף שהיא
הראשונים היא נזקקת ליבום ואם
מתנוונת אי נמי לא יתלו נוונווה במים
מידי פשוטו. ודרשי' ליה
וה"ה דאסורה לבעלה
על הבעל נתקלקלה ק"ו ליבם:
המרים וכן היא לא תתלה במים
מתה באותה מיתה רב ששת סבר בין לרבי
נמי הכי ועד אין בה הוא
וכדתנן אמרה טמאה אני
מתני' לאכול בתרומה. אם הוא
המרים אלא בחולי אחר:
דאמר והביא האיש את
שוברת כתובתה ויוצאה
א]
ובין לרבנן הויא מתנוונה ורב יוסף סבר לרבי
אשתו וכל הפרשה הא יש
ולא דמי לההיא דתנן בפ'
כהן: ושבעלה בא עליה בדרך.
כי בה עד אין המים בודקין
הויא מתנוונה לרבנן לא הויא מתנוונה מתיב
בתרא דנדרים בראשונה
דשוב אין המים בודקין אותה כדלקמן
אותה ואנהר לן עיינין
היו אומרים שלשה נשים
רב שימי בר אשי ר' שמעון אומר אין זכות
תולה במים המרים ואם
ז)
ממתני' הביא לנו ראיה
יוצאות ונוטלות כתובה
(דף כח.) ונקה האיש מעוןל) בזמן שהאיש
אתה אומר זכות תולה במים המרים ח) מדחה אתה את המים בפני כל
לדבריו ממתני' ואע"ג
האומרת טמאה אני לך.
מנוקה שלא בא עליה מאחר שנאסרה
דהביא מן המקרא מ"מ
השמי' ביני לבינך נטולה
הנשים השותות ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים
עליו אז האשה ההיא תשא את עונה
קרא אינו ראיה כל כך דהא
אני מן היהודים חזרו לומר
דרשיניה לעיל לסוטה
האומרת טמאה אני לך
טמאות היו אלא שתלה להן זכות ואם איתא יש לה עדים במדינת הים
אין האיש מנוקה מעון אין המים
ודאית ויש בה עד אחד
תביא ראיה לדבריה ואינה
בודקין את אשתו: גמ' ואנהר לן
נמי אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו והן אומרים טמאות היו
לפנינו וללמד שלא תשתה
אסורה לבעלה דלמא נתנה
עיינין. הביא לנו ראיה לדבריו
ל"ה. אילימא מקמיה
עיניה באחר והכא לא
אלא שיש להן עדים במדינת הים לר' שמעון קאמרת לר' שמעון מדזכות
דתשתה זונה היא פ"ה
חיישינן דשמא עיניה נתנה
ממתניתין: סוטה שיש לה עדים
לא תליא עדים נמי לא תלו מתיב רב ואלו שמנחותיהן נשרפות
ט) י)
פשיטא דאסורה בתרומה
באחר. וי"ל דהיינו טעמא
במדינת הים. שראו שנטמאה מזה:
דהא תני לה האומרת
דהכא איכא רגלים בדבר
האומרת
ועד אין בה. אע"ג דדרשינן לעיל
שהרי קינא לה ונסתרה
טמאה אני ולא נהירא
דא"כ הו"ל למפרך הא תנא
וליכא למיחש דשמא עיניה
[ב:] לעד אחד נאמן בסוטה ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמר והביא
ליה ברישא. אלא נ"ל זונה
נתנה באחר ומ"ה
האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה: ואנהרינהו לעיינין. משום דקרא לאו ראיה הוא כל כך דהא דרשיניה לסוטה
היא וקי"ל דזונה אסורה
כשאמרה טמאה אני
ודאית שיש בה עד אחד לפנינו וללמד שלא תשתה: זונה היא. ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה האומרת טמאה אני: אלא לבתר
לאכול בתרומה כיון
נאמנת אבל התם ליכא
(ג)
שנבעלה בעילת זנות
רגלים לדבר וכשאומרת
דשתאי. ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו כשקרי על אשר לא בדקוה המים: שפיר. ומשום הכי לא מחזקי' להו כשקרי דמשום דהוו
כדאמרי' בפ' י' יוחסין תנא
טמאה אני היא משקרת
ידעי בה לא בדקי לה מיא: זכות תליא לה. דאמר לקמן (דף כ.) זכות תולה במים המרים: וקמיפלגי. רב ששת ורב יוסף: במתנוונה. דקאמר
אלמנה וגרושה וחללה
ושמא עיניה נתנה באחר
לקמן (דף כב:) גבי אשה שתלה לה זכות: זכות תולה. שלא יצבה בטנה מיד אבל אינה יולדת לעולם ואינה משבחת: אלא מתנוונה והולכת.
זונה בזמן שהן כסדר חייב
ומהאי טעמא ניחא שפיר
על כל אחת ואחת וקאמר
הא דקאמר התם בתר הכי
מכחשת והולכת: באותה מיתה. צבוי בטנה ונפול ירך: רב ששת סבר. לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא שסוף שהיא מתה באותה
דההוא תנא אית ליה איסור
דאמרה טמאה אני אוכלת
מיתה לחוד אבל במתנוונה לא איפלוג דכל מי שזכות תולה לה מנוונה היא וזו הואיל ולא נתנוונה לא תלה לה זכות אלא שאינה ראויה
מוסיף אבל איפכא כמו
בתרומה שלא תוציא לעז
זונה וחללה וגרושה
על בניה והכא קאמר
ליבדק כלל משום עדים: ורב יוסף סבר. ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה ואי משום דלא נתנוונה הא מני רבנן היא דאמור
ואלמנה אינו חייב אלא
דאסורה לאכול בתרומה
לקמן [כ.] זכות תולה לה דקסברי לא הויא מתנוונה כלל: מדחה אתה מ) כח המים בפני הנשים. שלא יהו יראות מהם להודות שהיא
אחת דאין כאן איסור
בכל ענין דמשמע בין יש
טמאה ולא ימחה שם הקדוש על המים: ואי איתא. דיש לה עדים
לא מיבדקה השתא נמי על ידי זו נמי איכא לעז על הטהורות
להם בנים בין אין להם
מוסיף ואמאי לא כיון
דאינה מותרת לאכול
אלא לאו משום דכאן
ששתו כו': מדזכות לא תליא. משום האי טעמא דחייש הוא ללעז
על הטהורות עדים נמי לא תלו: שמנחותיהן נשרפות. מנחות
בתרומה אלא ש"מ
שהיא ספק סוטה ואיכא
קנאות שלה עשירית האיפה קמח שעורים נשרפות למטה על
בית הדשן שאינן ראויות ליקרב ולא לפדות וליצא לחולין:
דאסורה. וה"נ אמרי' לקמן
רגלים לדבר שהרי קינא לה
האומרת
ונסתרה ויש בה חששא
פ' כשם תרומה נמי לא
תיבעי שהרי עשאה ספק
בכך ולכך היא נאמנת
ואינה אוכלת בתרומה אבל התם ליכא רגלים לדבר. וכן נראה מתוך הירושלמי דקאמר התם על הך משנה מתני'
וה"נ אמרי' בפרק החולץ: תיגלאי מילתא למפרע דשהדי שקרי נינהו. הק' הר"מ מפונטייזא לר"ת לעולם אימא לך דלאו