מג:
משוח מלחמה
פרק שמיני
סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעבירות שבידו. והאי אית ליה למיהדר משום הירא ורך הלבב:
ודקשיא לך תיפוק לי משום דבעי למהדר משום ראשונה לישני כגון
יג א מיי' פ"ז מהל'
א) [עיין תוס' ר"ה ט: ד"ה
מרכיב], ב) מנחות סט: ע"ש
מלכים הל"ו:
תלמוד לומר אשר נטע. מדלא כתיב אשר כרם נטע דרוש ביה נמי
שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו:
יד ב מיי' פ"י מהל' מ"ש
נדרים נז: ע"ש, ג) [עיין
נטע מכל מקום ואפי' אינו כרם שהרי לא הזכיר כרם עדיין: תלמוד
ומאי שנא מחמשה אחין. ברייתא היא לקמן בפרקין (דף מד.): כולן
הל' טז סמג עשין קלז
תוספות ע"ז מט. ד"ה
לומר כרם. דדמי לכרם ופחות שבכרמים חמשה גפנים הם: כרם
חוזרין. מפני שהיא שומרת
יבם לכולם: קרינא ביה אשתו. שמא
שאם], ד) ערלה פ"א מ"א,
טוש"ע יו"ד סי' רצד סעי'
ה) רש"ל, ו) שם מ"ב,
כב:
כמשמעו. ולא שאר אילנות: חיללו.
לזה תתייבם: כל חד וחד לא
טו ג מיי' שם הל"ב
ז) [לקמן מד.], ח) תוספתא
קרינא ביה כרמו. המיוחד לו שאין
משמע מיעוטא לזה ולא לאחר: כ)כאן
מעבירות שבידו אפילו תימא רבי יוסי
דכלאים פ"א, ט) ברכות יח.,
טוש"ע שם סעי' כג:
בהרכבת איסור. ברייתא בהרכבת
לך בה גפן שאין לשנים חלק בה:
טז ד מיי' שם הל"ה
י) [ברכות מ:], כ) [צ"ל אחר
הגלילי כגון דעבד תשובה ויהב דמי אי
ד"ה מרכיב], ל) [עי' ר"ה
טוש"ע שם סעי' כז:
רב נחמן אמר. הא דקתני מתני'
איסור מין בשאינו מינו ומעטיה קרא
הכי הוה ליה לוקח וליהדר כיון דמעיקרא
יז ה מיי' פ"ז מהל' מלכים
ט:], מ) רש"ל מ"ז, נ) [ראה
כדמעיט [ע"א] ולא חנכו גבי בית פרט
מרכיב חוזר במרכיב אילן בירק דלא
❖
יד כט], ס) [דברים כב],
הל"ו:
בתורת גזילה אתא לידיה לא: 1 ומי האיש
יח ו מיי' שם הל"ז:
לגזלן: מבריך. שכופף [הזמורה או
בעי למיהדר משום קמא ואם תאמר
אשר נטע כרם כו': תנו רבנן אשר נטע אין
יט ז מיי' פ"א מהל'
היחור] בארץ: מרכיב. שנוקב
מין בשאינו מינו הוא ואימעיטא לה
כלאים הל"ה סמג
לי אלא נטע לקח וירש וניתן לו במתנה מנין
תורה אור השלם
האילן ונוטל מן הרך שבענפי האילן
הרכבת איסור מולא חיללו פרט
לאוין רפא טוש"ע יו"ד סי'
תלמוד לומר ומי האיש אשר נטע כרם
ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב
למבריך ומרכיב האי תנא הוא דאמר
1. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע
רצה סעי' א וסעי' ג:
כ ח ט מיי' פ"י מהל'
כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב
מותר: כפר עכו. כן שמה: הא
אין לי אלא כרם מנין לרבות חמשה אילני
ונושא ממין אותו אילן שנוטל ממנו.
מ"ש הלי"ט סמג עשין
לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה
מני. דקתני פרט למבריך ומרכיב
וישראל מותר להרכיב משני אילנות
מאכל ואפילו משאר מינין תלמוד לומר אשר
קלז טוש"ע יו"ד סי' רצד
וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ:
סעי' כא:
שזה פירותיו גסין וזה פירותיו דקין
לאו סתמא היא אלא סיפא דמילתא
דברים כ ו
נטע יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני
כא י מיי' פ"ג מהל' ק"ש
2. לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ
דהוו ממין אחד זה בזה: האי
דרבי אליעזר בן יעקב היא ואפי'
מאכל וחמשה אילני סרק תלמוד לומר כרם
הל"ב סמג עשין יח
שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה:
הרכבת היתר. דאוקמת מתני' בה
הרכבת היתר לא הדר עלה: פחותה
❖
טוש"ע או"ח סי' עא סעי'
משלי יז ה
רבי אליעזר בן יעקב אומר כרם כמשמעו
ז וטוש"ע יו"ד סימן שסז
מטפח. שהיא שפל קומה ולא תגבה
היכי דמי דחוזר מפני חילול ההרכבה:
לא חילל ולא חיללו פרט למבריך ולמרכיב
סעיף ב ג ו:
אי נימא ילדה בילדה. שאף זו
לעולם עד טפח: כל שנותיה. מדרבנן
כב כ טוש"ע אה"ע סי'
הגהות הב"ח
והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד
שבקרקע שהרכיב את הענף בה
כל הימים ערלה נוהגת בה דמתחזיא
טו סעי' יא וסעי'
(א) רש"י ד"ה וה"מ וכו'
כג:
המרכיב אמר רבי זירא אמר רב חסדא לא
נטיעה היא ועדיין לא הגיעה לשנה
כבת שתא והרואה שאוכלין פירותיה
כג ל מ מיי' פ"ב מהל'
הכל שכנסו מעט:
אומר שפירות ערלה מותרין: קלא
רביעית לחללה הא לאו משום הרכבה
קשיא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת
א
א)
(ב) ד"ה אבל כוליה כרם
תרומות הל"ט:
❖
כד נ ס מיי' פ"ו מהל'
אית ליה. הכל אומרים כרם יש
הדר דבלאו הרכבה נמי בעי למיהדר
כרם גדול:
היתר האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא
כלאים הל"ד סמג
מן המלחמה משום ילדה ראשונה:
לפלוני משונה מכל הכרמים ויודעין
ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי מיהדר משום
לאוין רפ טוש"ע יו"ד סי'
בזקינה. שכבר נתחללה: שסיבכה.
שהיא זקינה להכי נקט שתים כו'
❖
רצו סעי' כב:
ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה והאמר
ב)
גליון הש"ס
לשון נאחז בסבך (בראשית כב)
. שעשאה
דסבר לה כמאן דאמר במסכת
רבי אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה
ב
ג)
גמ' ולא היא קלא אית
ענף בזקינה: בטלה לגבי זקינה.
ברכות (דף לה.) כרם רבעי תנן
ליה. עיין יבמות דף כא
ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה אמר רבי
תוספות שאנץ
ואינה חייבת בערלה ואין בה דין
שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא
❖
ע"א תד"ה ומותר:
ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע להך
בכרם שלם: לקריאת שמע. שאסור
רבעי וכי תנן במסכת ערלה דמרכיב
זאת אומרת כרם של ב'
שותפין לאו דוקא נקט
קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג
חייב בערלה ל)[זקינה] בילדה תנן שאף
לקרות בארבע אמותיו משום לועג
ד)
ג
זאת אומרת דאמתני' לא
מוסף רש"י
אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצו
לרש שזה קורא וזה אינו יכול לקרות:
ולקורות פטור מן הערלה ומאי שנא ילדה
קאי אלא הני אמוראי דבי
ילדה שסיבכה בזקנה.
חורגתא. בת אשתו: שגדלה בין
מזקינה נעשה עכשיו ילדה שזו היא
מדרשא דלא בעו לשנויי
בזקינה דבטלה ומאי שנא ילדה בילדה דלא
ילדה של ערלה שהרכיבה
הכי סבירא להו הכי: וה"מ
נטיעתו: לעולם ילדה בילדה. ודקשיא
האחין. בני הבעל מאשה אחרת:
בטלה התם אי מימליך עלה לאו בת מיהדר
בתוך אילן זקן של היתר
שתים כנגד שתים ואחת
דמתחזיא כי אחתייהו. מי שאינו
לך בלא הרכבה נמי בעי למיהדר
(נדרים נז:). מת תופס
יוצאה זנב כזה. ולהכי נקט
היא הכא אי מימליך עלה בת מיהדר היא
ארבע אמות לק"ש.
ממערכי המלחמה אקמייתא: כגון
שתים כנגד שתים דסבי'
מכיר בה ורואה אותה שגדלה אצלו
[דהא מעיקרא לפירי קיימא] מידי דהוה
שאסור לקרות בתוך ארבע
ליה כמ"ד בברכות כרם
ה)
דנטעה לקמייתא לסייג. כגון שהיתה
כסבור שהיא אחותו ואומר שנושא
אמות שלו משום לועג לרש
רבעי שאין ערלה נוהגת
אעלו מאיליהן דתנן עלו מאיליהן חייבין
ו)
ד
אחותו: לקט שכחה ופאה שעשאן.
פרצה בגדר שדהו ונטעה בפרצה
(ברכות יח.). לקט שכחה
בנטיעה אחת אלא בכרם
ופאה שעשאן בגורן.
בערלה ולוקמה בכרם של שני שותפין דהאי
שלם: חורגתא הגדילה
לסתום. לשון סוגה בשושנים (שיר ז)
העני גורן שכינס הרבה כאחד ועשה
אע"פ שפטורים מן
בין האחין אסורה להנשא
גדורה בשושנים: ולקורות. לקוץ
מהן כרי: הוקבעו למעשר. מדרבנן
הדר אדידיה והאי הדר אדידיה אמר רב
המעשר, לקטן עני ועשאן
לאחין פ"ה בת אשתו
ממנה קורות לכשתגדל: ומאי שנא
דמאן דחזי סבור שגדל בשדהו: וה"מ
גורן הוקבעו למעשר
הגדילה בין בני הבעל
פפא זאת אומרת ה כרם של שני שותפין
מדרבנן, דמאן דחזי סבר
שיש לו מאשה אחרת
ילדה בילדה. כי הך ילדה קמייתא
בשדה. שלא ידעו הכל (א) שנכנסו מעט
אין חוזרין עליו מערכי המלחמה ומאי שנא
שתבואת קרקעו היא (שם
דאיתחזיא כי אחתיהו מי
דכזקינה היא לענין ערלה מ) (דלא)
מעט וסבורין שגדל שם אבל בעיר כל
❖
מ:).
שאינו מכיר בה סבור
ז) מחמשה אחין ומת אחד מהן במלחמה
בטלה הרכבה בה להפטר מן הערלה
שכיניו ראו שכינס על יד על יד ויודעין
שנשא אחותו. ולא היא
דכולן חוזרין התם כל חד וחד קרינא ביה
ו
דחורגתא קלא אית לה
כמותה: התם. גבי זקנה לאו בת
שהן של לקט שכחה ופאה ופטור מן
ומותרת. ותי' לר"י דאמר
אשתו הכא כל חד וחד לא קרינא ביה כרמו
תוס' שאנץ (המשך)
אימלוכי היא לחזור ולהיות ילדה על
המעשר כדתניא בספרינ) ובא הלוי כי
בירושלמי אשת (חורגו)
רב נחמן בר יצחק אמר במבריך אילן בירק
שום מחשבה אבל נטע לסייג אי
אין לו חלק ונחלה עמך בדבר שאין
לקט שכחה ופיאה שעשאן
[חמיו] אסורה מפני מראית
העין וכמאן אתיא וצ"ל
בגורן הוקבעו. פ"ה עני
והאי תנא הוא דתניא המבריך אילן בירק
ממליך עלה בתוך שני ערלה לקיימה
לו בו חלק ונחלה עמך הוא בא
ח)
שכנס הרבה ביחד ועשה
דאתיא כר' אליעזר בן
לפירות חייבת בערלה הילכך ילדה
ונוטל מעשר ראשון שלו יצא לקט
רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום רבי
מהן כרי הוקבעו למעשר
יעקב. ור"י אומר דאפי'
דקא מרכיב בגוה לאכילה חייבת
שכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך
למסקנא דהכא אתי שפיר
מדרבנן דמאן דחזי סבר
יהודה בן גמדא איש כפר עכו וחכמים
ז
שגדל בשדהו. וה"מ בשדה
דהאי חורגתא כשהיא
בערלה ואע"ג דלא אימליך אקמייתא
שאף לעניים לוים הם מופקרים כשאר
אוסרין כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן הא
שכינסן בשדה ולא ידעו
גדילה בין האחין יודעין
עניי ישראל: אינה מקדשת את
הא מיהא לאכילה הוא ומהניא
העולם שאינה אחותם
הכל שנתכנס מעט מעט
מני רבי אליעזר בן יעקב היא לא אמר רבי
וסבורין שגדל שם אבל
אבל אשת (חורגו) [חמיו]
הזרעים. משום כלאי הכרם דכתיב
מחשבה דעיקר דידה נמי אי הוה
אליעזר בן יעקב התם כרם כמשמעו הכא
בעיר כל שכניו ראו שכינס
שאינה עומדת אצלו אין
חשיב עלה הוה מהני מחשבה ואע"ג
בהו תקדש המלאה הזרע ס). ונראה
על יד על יד ויודעין
נותנין העולם לב להבחין
נמי נטע כמשמעו נוטע אין מבריך ומרכיב
דבשעת נטיעה לאו להכי נטעה:
לי דקסבר כדאמרינן במנחות (דף
שהם של לקט שכחה
א"כ (איכא לאו כיון) [אתו
למימר] שאשתו של זה
ופאה ופטור מן המעשר
לא כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום
מידי דהוה אעלו מאיליהן. דבשעת
טו:) קנבוס ולוף אסרה תורה שאר
כדאמרי' בסיפרי ובא הלוי
אמו של זו. אבל אמרי'
נטיעה ליכא כוונה: ולוקמה בכרם
זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרם
רבי אליעזר בן יעקב ילדה פחותה מטפח
ח
כי אין לו חלק ונחלה
בירושלמי החורג והחורגת
של שני שותפין. למה לי לאהדורי
לא גזור רבנן אשאר זרעים: אבל
שגדלין זה עם זה אסורין
עמך מי שאין לו חלק
חייבת בערלה כל שנותיה דמתחזיא כבת
ונחלה הוא בא ונוטל
לינשא ר' חנינא בן יודן
כוליה כרם. (ב) גדול שהיא שפלת
אשינויא דחיקא
בנוטע לסייג
שתא והני מילי שתים כנגד שתים ואחת
ט
מעשר ראשון שלו יצאו
או' יתנסבון באתרא דלא
ולקורות לוקמה
בנוטע לאכילה
קומה הואיל וחשיבה גזור עליה:
חכמין להון פי' ינשאו
לקט שכחה ופאה שיש
יוצאה זנב אבל כוליה כרם קלא אית ליה כי
מת לו חלק ונחלה עמך שאף
עצמן במקום שאין מכירים
אתא רב דימי אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר
לעניי לוים הם מופקרין
אותן וחולק על תלמוד
שלנו שמתירן בלאו הכי:
כלשאר עניי ישראל ל"ה:
בן יעקב ט) מת י תופס ארבע אמות לק"ש דכתיב 2לועג לרש חרף עושהו אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום
רבי אליעזר בן יעקב חורגתא הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין דמתחזיא כי אחתייהו $ כ ולא היא קלא
אית ליה למילתא ואמר י) רבי יצחק אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב ל לקט שכחה ופאה שעשאן
בגורן הוקבעו למעשר אמר עולא לא אמרן מ אלא בשדה אבל בעיר קלא אית ליה למלתא ואמר רבי יצחק
אמר רבי יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב נילדה הפחותה מטפח אינה מקדשת את הזרעים ס והני מילי שתים
כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל כולי כרם מקדיש ואמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב
מת