משוח מלחמה פרק שמיני סוטה
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מת תופס ארבע אמות לטומאה. חכמים גזרו שיהא המת מטמא
מאהיל על חלל הפתח: והני מילי כו'. השתא מהדר לפרושי
כה א מיי' פ"ג מהל' אבל
א) ב"ב קא. אהלות פט"ו
מ"ח, ב) [לעיל מג:],
הלי"ג סמג לאוין רלה
כל הנכנס בארבע אמותיו כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות ליקרב לו
סייעתיה מהכא. מדאיצטריך למיתני העומד לתוכו טהור ש"מ הני
ג) [קדושין עח. ע"ש],
טוש"ע יו"ד סי' שעא סעי'
ויהא סבור שלא האהיל ויש לחוש שמא יפשוט ידו ויאהיל ולאו
מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתא דמערה לחודיה ודחצר לחודיה
ד) [תוספתא פ"ז],
ה:
אדעתיה: ותנא תונא. וכן תני תנא
ויש היכר בדבר אבל מת בעלמא המוטל באויר מודו בית הלל דתפיס
דידן במשנה הנשנית בינינו
כו ב מיי' פ"ו מהל'
ה) [סנהדרין נא: עא. זבחים
מה.], ו) [לעיל מג.], ז) צ"ל
טומאת מת הל"ט
ארבע אמות מדאיצטריך למיתני
בבית המדרש בסדר טהרות (אהלות
ד', ח) [דברים כג],
וע"ש בכ"מ:
פט"ו מ"ח): חצר הקבר. שלפני המערה
העומד לתוכו טהור דאי בעלמא לא
מת תופס ארבע אמות לטומאה ותנא
א
א)
ט) [דבריםז],י) [ויקראכא],
ג מיי' פ"ז מהל' מלכים
גזור למה לי לאשמועינן הכא דטהור:
כדאמר סדר בנין הקברות בבבא
כ) [צ"ל לפני ד"ה כדרבה],
דין ז:
תונא חצר הקבר העומד בתוכה טהור והוא
❖
ל) [דברים כ],
ד מיי' שם הל' ח]:
ואפי' היא לו שומרת יבם שלא
בתרא (דף ק:) שעושין מערות גדולות
שיהו בה ארבע אמות דברי בית שמאי ב"ה
כז ה מיי' פט"ו
מהל'
קדשה הוא אלא מכח אחיו באה לו:
של ז) שש על שש וחופר בכותליה
איסורי ביאה
הל"ב
אומרים ב ארבעה טפחים במה דברים אמורים
לקחה. מדלא כתיב לקח מיעוטא הוא ופי"ז הל"ב:
סביב כוכין ארוכות כמדת המת
תורה אור השלם
שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד
כח ו מיי' פ"ה
מהל'
למעוטי לקיחת איסור: כדרבה.
ותוחבו לתוכן והמערה מקורה
1. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ
דעות הלי"א:
דברי הכל ארבע אמות כלפי לייא אדרבה
בתקרה וכיסוי ועושה גומא רחבה
דאמר אין עבירה בקידושין עד
כט ז מיי' פ"ז
מהל'
אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ
מן הצד מידריד ונפיק מלמעלה אי אפשר
בצד המערה ופותח פי המערה
שיבעול שיביא זרעו או את האשה
מלכים הל' י"א:
וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת
ל ח מיי' שם הלט"ו:
בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר
דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים
לתוך הגומא בכותל המערה כמין
לידי חילול וממזרת ונתינה אין עבירה
לא ט מיי' שם הל"ד:
דברים כ ז
יִקָּחֶנָּה:
פתח ואותה גומא היא חצר הקבר:
בקידושין דלא כתיב ביה לא יקח אלא
שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה
2. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר
העומד בתוכו טהור. כל מקום שהוא
לא יבא ולא תתחתן אבל אלמנה כתיב
ח)
ט)
אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי
ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימא
הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב
עומד בה טהור דכיון דמערה
בה לא יקח י) וקיחה היינו קידושין
מחיצתא אבל מת בעלמא תפיס: מי האיש
1
יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא
חלוקה הימנה ומחיצותיה ניכרות לא
ואיצטריך דרבה דלא תימא מקידושין
יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו
אשר ארש אשה כו': ת"ר אשר ארס ג
עבד ליה איסור: כ) ונתינה. מן
גזור רבנן במתים שבתוכה שיתפסו
דברים כ ח
כִּלְבָבוֹ:
אחד המארס את הבתולה ואחד המארס
3. הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ
ד' אמות סביבותיה לצד המערה
הגבעונים דכתיב בהו ויתנם יהושע
וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר
את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו
דכי גזור רבנן ארבע אמות במת
לחוטבי עצים (יהושע ט) והן משבעה
וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ:
חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולן
משלי כד כז
אומות: ועתדה בשדה לך. ונצבה
המוטל באויר וכגון למעלה אצל גג
ב)
4. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
בשדה מלאכתך לך: גמרא. לתת
המערה כדי להרחיק את האדם
חוזרין לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה
ד
חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא
מלהאהיל על הטומאה אבל כאן יש
סברא להבין בטעמי המשנה והלכה
לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר
היכר: והוא שיש בה ארבע אמות.
כדברי מי: אם הוסיף בו דימוס
נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה
ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר
אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ
אחד. שורה של אבנים או בגובה או
הוא דחשיבא מקום לעצמה אבל פחות
אֲשֶׁר לָקָח: דברים כד ה
ולנתין לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי
מכאן בטלה אצל המערה ולא חשיבא
בעובי תו לא הוי על מכונו וקרינא
5. וְהָיָה כְּכַøת הַשֹּׁטְרִים
רבי יוסי הגלילי הא אמר הירא ורך הלבב
2
לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ
למיהוי מקום לעצמה: וב"ה אומרים
ביה חדש ל): שמחדשין אותו. שאינו
שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ
זה המתיירא מעבירות שבידו אפילו תימא
ארבעה טפחים. הוי מקום חשוב
מתקיים: בשבוע. בשמיטה: אין לי
❖
דברים כ ט
הָעָם:
ר' יוסי הגלילי כדרבה דאמר רבה לעולם
בכל דוכתא: במה דברים אמורים.
אלא חדשה. בתולה: אלמנה וגרושה.
ג)
ה
ב"ה אמרו ליה: כשפתחה של חצר
מאחר ונשאה זה: יכול אף בנה בית.
אינו חייב עד שיבעול מה טעם לא יקח
לעזי רש"י למעלה. שאין לה כניסת מדרון
חדש ולא חנכו יהא כזה שיהא נקי
משום לא יחלל משום הכי אינו לוקה עד
מן הכל: מתני' ויספו השוטרים.
❖
במעלות מן הצד אלא כשיורדין לה
וור"ש [וירי"ש]. חיצים.
שיבעול תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר
על דברי כהן: בקשרי. כשמתקשרים
קופצין לה וכשעולין מתוכה מטפס
ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם
ד) ו
ועולה. ולקמן פריך איפכא מיסתברא:
לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים:
מוסף רש"י
בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה ואף שלמה
כלפי לייא. כנגד איפוא הפכת דבריך.
לפיכך. שהירא זהו הירא מעבירות
לפיכך תלתה לו התורה
אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה
3
לייא איפוא כדאמר בברכות (דף נח.)
תלה התורה בנה ונטע ואירס לחזור
את כל אלו. לחזור על
בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ
כגני לייא כדים שבורים להיכן
בגללן כדי שיתלה בכך החזרה ולא
בית וכרם ואשה לכסות על
החוזרים בשביל עבירות
מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם
הולכין. איפכא מסתברא מן הצד
יתבייש לומר מעבירות שבידו הוא ירא
שבידם שלא יבינו שהם
וחוזר: ר' יוסי אומר כו'. בגמרא [ע"ב]
כשעשוי לחצר מדרון לצאת דרך צדדים
אחר ובנית ביתך זו אשה ד"א הכן בחוץ
בעלי עבירה והרואה חוזר
איכא למימר כיון דלא גזור רבנן ארבע
מפרש במאי פליג אדרבי יוסי הגלילי:
אומר שמא בנה את הבית
מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך זה
או נטע כרם או ארס אשה
ובעקבו של עם. בסופו של עם
אמות במחיצות ניכרות סגי להאי חצר
משנה אחר ובנית ביתך זה גמ' ד"א הכן בחוץ
(דברים כ ח). מעמידין
בארבעה טפחים והעומד בה הרי זה
שעומדים שלא יחזרו אחרונים
זקיפין לפניהם. בני אדם
מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה
לאחריהם לנוס: מעמידין זקיפין
טהור שאין לנו במה לטמאו דאינו
עומדין בקצה המערכה
לך זה גמרא אחר ובנית ביתך אלו מעשים
לזקוף את הנופלים ולחזקם
מלפניהם. בראשם של צד המלחמה
צריך לטפס ולעלות שיפשוט זרועותיו
בדברים שובו אל המלמה
טובים ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי אומר
ויאהיל כנפיו על חלל הפתח דכי
מעמידין בני אדם גבורים ממונים לכך
ולא תנוסו, שתחלת נפילה
הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה וגמרא
ניסה (שם כ ט). לקפח
נפיק מידדי ונפיק נשמט ונמשך
שאם יפול אחד מן הנלחמים יעמידוהו
את שוקיו. לקצץ רגליו
ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר
. לו מן הפתח של מערה לצד פתח
ויזקיפוהו ויגבירו את אנשי הצבא
(קדושין יב:)
של חצר ויוצא לו: מלמעלה אי
בדבריהם: [ואחרים]. ואנשים
ובנית ביתך ה) דרוש וקבל שכר: ואלו
אפשר דלא מאהיל. כיון דאינו אלא
אחרים מאחריהם: וכשילין של
שאינן חוזרין הבונה בית שער כו': תנא אם
ברזל בידיהם. לשמור שלא ינוסו.
ארבעה טפחים אי אפשר לו לפרוש
הוסיף בו דימוס אחד חוזר: ר' אליעזר אומר
כנפיו ולטפס ולעלות אלא אם כן
וכשילין כעין חצין שקורין ווריי"ש:
אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר:
שתחילת
תנא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע: ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו': תנו רבנן 4אשה
חדשה אין לי אלא אשה חדשה אלמנה וגרושה מנין תלמוד לומר אשה מכל מקום אם כן מה ת"ל אשה
חדשה מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו ת"ר לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא
יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים תלמוד לומר ולא יעבור עליו לכל דבר יכול שאני מרבה
אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה ת"ל עליו עליו אי אתה מעביר
אבל אתה מעביר על אחרים ומאחר דכתב לא יעבור לא יצא בצבא למה לי ז לעבור עליו בשני לאוין:
מתני' 2 ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' ר' עקיבא אומר הירא ורך הלבב ח כמשמעו שאינו יכול
לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה ו) רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן
העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב
5 והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם ט מעמידין זקיפין
לפניהם ואחרים מאחוריהם
וכשילין של
ברזל בידיהן
וכל המבקש לחזור
הרשות בידו לקפח את שוקיו
שתחילת