17/86

עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה

מה.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

וי"ו דושופטיך דריש ר' יהודה למניינא להביא עוד שנים: בעליל

דהדר רבייה: לשכחת קמה. שאם שכח זוית אחת לקצור קאי עלה

א) [רש"ל] ס"א ל"ג,

א ב מיי' פ"ט מהל'

ב) [סנהדרין יד: כל הענין],

רוצח הלכה א סמג עשין

לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו: מתני'. דלא קתני מלך

בלא תשוב לקחתו [דברים כד] והכי משמע ושכחת עומר או ושכחת בשדה:

ג) שם, ד) שבועות יד.

עח:

וכהן גדול דלא כר' אליעזר בן יעקב: אי כרבי יהודה. חמשה אי

נפקא להו. מבשדך ושכחת קרי ביה ששכח את קצת שדהו: שצפו

סנהדרין ב. יד:, ה) [גי'

ג מיי' פ"ג מהלכות

כרבי שמעון שלשה ולא בעי כולה סנהדרין: מצאן זקן ממרא. לב"ד

עומרין לתוך שדה חבירו. שנשבה הרוח והרימה את העומרין מן

ערוך עפו וכ"ה בכ"מ הל'

ממרים הלכה ה והל' ז

מ"ע פ"ה הל"ה],

סמג לאוין קסג:

הגדול שאינו נעשה ממרא אלא בב"ד

הארץ והציפתן לתוך שדה חבירו

ו) [תוספתא פאה פ"ג

ד מיי' פ"ג מהלכות

של שבעים ואחד כדיליף בפרק קמא

ושכחן כסבור שאינן שלו נפקא מבשדך

ע"ש], ז) [עירובין כט.

סנהדרין הלכה ב:

וי"ו לא משמע ליה א) (מאי קאמר רחמנא

דסנהדרין ח): אבי פאגי. כל שהוא

ולא בשדה חבירך דלא הוו שכחה:

י ה מיי' פ"ו מהל' בית

קידושין כ. ערכין ל:],

❖

המיוחדין שבשופטיך) אלא מעתה ויצאו

ח) [עי"ש דף טז.],

הבחירה הלכה יא:

ורבנן. מיעוטא דשדה חבירו נפקא

בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי

יא ו מיי' פ"ה מהלכות

שנים ומדדו שנים לר' יהודה הרי כאן תשעה

בי פאגי. ולי נראה שהוא לשון חבישה

להו מדהוה ליה למכתב כי תקצור

מתנות עניים הל' א:

יב ז מיי' שם פ"א הל' ו:

כמו שקורין ציגל"א של עיר כמו

קצירך בשדה ושכחת וכתיב בשדך:

לרבי שמעון הרי כאן שבעה ההוא מיבעי

תורה אור השלם

יג ח ט מיי' שם פ"ה

צפו עומרין לתוך שדהו. (ג) שהיו

חמור ובית פאגי (ב"מ דף ט.)

ליה לכדתניא $ ויצאו הן ולא שלוחיהן

1. מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד

הלכה ה:

מוטלים על גבי אבן או עמוד או זו

בשטדידור"א בית ראש של אפסר

יד י מיי' שם הלכה ד

ומדדו שאפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין

אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת

קורין כן: והמרה עליהן. כלומר על

על זו: פרט לשצפו. וקא סלקא

וע"ש:

יֶהֶרְסֶנָּה: משלי כט ד

שמצוה לעסוק במדידה מתניתין דלא כר"א

טו כ מיי' פ"ט מהלכות

2. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים

מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה

דעתך צפו ממש על גבי אבן או על

❖

רוצח הלכה י:

בן יעקב דתניא ב) ר' אליעזר בן יעקב אומר

הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר

גבי עמוד: וליטעמיך לתוך שדה

הלך לעירו והורה לעשות כדרך

יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ

זקניך זו סנהדרין שופטיך זה מלך וכהן גדול

חבירו. צפו על גבי אבן הוא דמעוט

שהיה מורה בתחילה דהוה ליה

וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר

הַמִּשְׁפָּט: דברים יז ט

מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כהן

ממרא על פיהם: המקום. המיוחד

אבל מונחים לא מיעט והא בשדך

מוסף רש"י

3. כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר

גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל

למשפט והוא לשכת הגזית: דנפיק

כתיב אלא הא דקאמר צפו לאו דוקא

בעליל לעיר. במפורסם

לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין

לכל שקרוב הוא לעיר זו

מינייהו כמה. לבי פאגי דאיצטריך

צפו על שום דבר קאמר דאפי' מונחים

השופט אשר יהיה וגו' איבעיא להו רבי

דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע

מכל עיירות (סנהדרין יד:).

דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ

לאשמועינן דפטור משום טעמא

על גבי קרקע נמי קאמר אינו שכחה

אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא

מצאן זקן ממרא.

וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם

דחוץ לב"ד: דלמא הנך דאיכא גוואי

והאי דקאמר צפו דלא משכחת עומרין

לסנהדרין חוץ ללשכת

אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ

דפליג אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי

הגזית שהיתה בהר הבית

דברים יז ח

כוותיה סבירא להו. ומהיכא תיתי

לתוך שדה חבירו אלא בצפו שהרוח

בּוֹ:

כרבי שמעון סבירא ליה או דלמא בסנהדרי

4. שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל

(שם). אבי פגי. מקום

לן חיובא דאיצטריך קרא למיפטריה:

מצפתן על הארץ ומביאתן לשם:

לפנים מן חומת העיר ונדון

יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת

נמי פליג עד דאיכא כולה סנהדרי אמר רב

שררך. זה סנהדרין שיושבת בטיבורה

שהחזיק בו להוליכו לעיר. ס"ד

כירושלים לכל דבריו (שם).

חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:

יוסף ת"ש מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה

יכול תהא המראתו

ג)

שיר השירים ז ג

של א"י: אגן הסהר. שעשויין כחצי לבנה

השתא דאורחא דמילתא נקט ולאו

5. כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ

המראה. לידון בחנק

עליהן יכול תהא המראתו המראה תלמוד

דוקא: זכה ביה. ותו לא הוי שכחה

עגולה בשורת ישיבתן כדי שיהו

(שם). אילימא דנפוק

בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר

כולן רואין זה את זה: המזג.

דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר בב"מ

לומר וקמת ועלית אל המקום מלמד

מקצתן. והורו אותן

בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ

שבחוץ והמרה על דבריהם,

לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה

בפרק קמא (דף יא.): מפני שהוא

כשיעור מזג שני חלקים מים ואחד

שהמקום גורם דנפוק כמה אילימא דנפוק

מאי איריא מקום גורם,

יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְיָ

כצף. שהוא פטור על שהחזיק בו

יין ואף כאן צריך שישתייר שליש:

תיפוק ליה דפטור משום

מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא

אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה

על עיר. על ירושלים: תניא כרב

כאילו היה עודנו צף מעל הקרקע

דילמא הנך דבלישכה

דברים כד יט

יָדֶיךָ:

להו אלא פשיטא דנפוק כולהו ולמאי אי

6. כִּי יִמָּצֵא חָלָל

כוותיה סבירא להו (שם).

יוסף. דאמר רבי אליעזר בן יעקב

ומונח בידו: הריני כבן עזאי בשוקי

שררך אגן הסהר. כתיב

לדבר הרשות מי מצו נפקי והכתיב 4 שררך

בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ

כולהו סנהדרי בעי: מתני'. דיליף

טבריא. יום אחד היה דעתו צלולה

ודרשינן באחד דיני ממונות

נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל

אגן הסהר אל יחסר המזג שאם נצרך אחד

פרט לטמון רבי יהודה היא: בשדה.

(שם לז.) אל יחסר המזג,

אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן

בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי

❖

אם נצרך אחד מהן לצאת,

דברים כא א

מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד

הִכָּהוּ:

ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה

להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות

אם יש שם עשרים ושלשה

סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אלא

משמע בשדה על פני השדה ולרבנן

כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי

כנגד סנהדרי קטנה יוצא

ואם לא אינו יוצא (שם יד:).

טבריא: שני חללים זה על גב זה.

משמע בתוך השדה: התם מענייניה

פשיטא לדבר מצוה למאי לאו למדידת

הגהות הב"ח

על העיר. על ירושלים,

דקרא. צריכין למידרשיה והכא

והאחד משוך להלן מחבירו מעט

עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא א"ל אביי

(א) גמ' הכא מענייניה

וצריך לקדש התוספת בשתי

מענייניה דקרא תדרוש ליה גבי חלל

ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם

דקרא דכתיב כי ימצא חלל

תודות ובשיר (שם). הריני

לא דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות

כבן עזאי בשוקי

כל היכא וכו' עומר

כתיב כי ימצא חלל כל היכא דמשתכח

תמדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת:

כדתנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות

בשדה שכחה דומיא

טבריה. יומא בדיחא הוה

ד)

ולא מזה מודד כו'. וה"ה דמיבעיא

ואפי' טמון הלכך על כרחך כי אתא

דקציר: (ב) שם קצירך

ליה ואמר להו לתלמידיו

אלא בבית דין של שבעים ואחד תניא

באדמה למעוטי טמון בא דתדרוש

ליה נמי או דלמא מין במינו לא הוי

בשדך ושכחת ור' יהודה:

השתא צילי דעתאי והריני

כוותיה דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה

(ג) רש"י ד"ה צפו וכו'

מזומן להשיב בחריפות לכל

ביה על פני האדמה דאי לרבויי לא

טמון מין במינו לא הוי צף ומשניהם

שדהו שמוטלין כצ"ל

מי שישאלני, כבן עזאי

עליהן כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף

איצטריך: אף שכחה בגלוי. והוה

מודד אלא שהוא בכלל אלו:

❖

ותיבת שהיו נמחק:

שהיה דורש בשוקי טבריה

תניתוה ולא היה בימיו עוקר הרים

ממעט טמון ממשמעותא אי לאו

על העיר ועל העזרות יכול תהא המראתו

כמותו (ערובין כט. ושם:

המראה ת"ל וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם: נמצא טמון בגל או תלוי

אמר רבא) כי הוה בדיחא

גליון הש"ס

דעתיה הוי רגיל למימר

באילן: לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן דתניא 5 ושכחת עומר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה

גמ' ויצאו הן ולא

הכי הריני פתוח ומוכן

וחכ"א בשדה לרבות את הטמון אמר רב אפי' תימא רבנן $ הכא מענייניה דקרא התם מענייניה

להשיב לשואלי דבר תורה

שלוחיהן. עיין יבמות דף

קא ע"ב תד"ה וקראו לו

כבן עזאי שהיה דר בטבריה

דקרא (א) דכתיב 6 כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב כי

ובערכין דף ב ע"א תד"ה

שהיה חריף ודרשן ואמר

תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא

קרבנו: שם הכא מענייני'

(בכורות כח.) כל חכמי

דקרא. מכות דף ח ע"ב

ישראל לפני כקליפת השום

בשדה לרבות את הטמון לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי ואלא בשדה

❖

ערכין דף ל ע"ב:

חוץ מן הקרן הזה (קדושין

למה לי מיבעי ליה לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצור קצירך

כ.) או: הריני משובח

במקומי שאני דרשן ובקי,

בשדך (ב) ור' יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר ר' אלעזר דאמר רבי אבהו אמר ר"א חפרט לשצפו

כבן עזאי שהיה משתבח

לעזי רש"י

עומרין לתוך שדה

חבירו ורבנן מבשדה בשדך ור' יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה בעי ר' ירמיה

בשוקי טבריה כדתניא בן

עזאי אומר כל חכמי ישראל

ציגל"א [צינגל"א]. חומה

ה) צפו עומרין לתוך

שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי א"ל רב כהנא לרב פפי ואמרי

לפני כקליפת השום (ערכין

(המקיפה את העיר).

לה רב כהנא לרב

זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו א"ר אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה

ל:).

בשטדידור"א

[ייבישטרידור"א]. אפסר.

חבירו דחבירו אין

ט לתוך שדהו לא וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן

בשדך וליכא אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו

תא שמע ו) י עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו

שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון

והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה שאני

התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי

והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף אמר אביי

ז) הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא

מודד מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף כ ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי

טמון ומתחתון מודד

או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד א"ל

תניתוה