17/87

מה:

עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

תניתוה. לחדא מינייהו דפלוגתא היא בטמון אבל צף לא פשט לה

רבה (יונה ד) דאס"ד אי אפשר לצמצם אין כאן קרובה אלא אחת ואנן

טז א מיי' פ"ט מהל' רוצח

א) [סנהדרין פו. ועי' תוס'

הלכה יא:

שם ד"ה מונמצא ערכין ל:],

מינה דהא אוקימנא טעמא דעליון משום דאחזיק ביה הוא וצף לא

הוא דלא ידעינן הי מינייהו והוה ליה למימר יביאו עגלה בשותפות

(ג)

יז ב מיי' שם הלכה ה:

ב) בכורות יז: תוספתא

ידעינן מאי הוי עלה: סברוה. רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה

ויתנו אם שלנו קרובה חלקכם יהא קנוי לנו ואם עירכם קרובה

יח ג מיי' שם הלכה ח:

דנגעים פ"א, ג) [יומא כג:

חלקנו יהא קנוי לכם: אילימא לענין מדידה. קאמר יביאו הראש אצל

דפלוגתא בטמון דמין במינו הוא דהני תנאי אפילו תנא קמא דאמר

יט ד מיי' שם הלכה ד ח

ב"ק פב:], ד) סנהדרין פח.

ובכמה דוכתי, ה) [יומא יב.

ופ"ז מהל' בית

תחתון שכחה כר' יהודה סבירא ליה

הגוף דממקום שנמצא הגוף שם צריך

מגילה כו.], ו) ב"ק פא.

הבחירה הלכה יד:

דאמר בשדה פרט לטמון וטעמא

למדוד ויביאו הראש לכאן והא מדקתני

תניתוה עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר

כ ה ו מיי' פ"ט מהל'

[עירובין יז. סנהדרין מז:],

משום דמין במינו לא הוי טמון: חלל.

כו': קנה מקומו. לקוברו שם דזה

ז) [יומא פה.], ח) לעיל לח:,

רוצח הלכה ט:

והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה

כא ז מיי' שם הלכה ד

ט) [בירושלמי ובע"י לא

אחד מי' תנאים שהתנה יהושע בפרק

לא מקרי אלא בכלי ברזל כעין חרב:

והעליון אינו שכחה ר' שמעון בן יהודה אומר

ופ"ד מהל' עבודת

גרסי' וכ"ה ברש"י כאן ועי'

בכולן. ואפי' מפרפר צף וטמון ותלוי:

מרובה (ב"ק דף פא.): עיקר חיותא

תוי"ט], י) [דברים כא],

כוכבים הל' ד ופ"ז מהל'

משום ר' שמעון שניהן אינן שכחה התחתון

ומוטל באשפה. דלא הוי צף ולא

כו'. הלכך עיקר חלל מיקרי ומודדין

כ) בס"א: מראשני,

בית הבחירה הלכ' יד

מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף

ל) [ירמיה ז], מ) [דברים

ופי"ד מהל' טומאת צרעת

טמון ולא תלוי ואפי' הכי אין עורפין

מיניה כדכתיב י) אל הערים אשר

כא], נ) [לקמן מו:],

הלכה יא:

סברוה דהני תנאי כר' יהודה סבירא להו

סביבות החלל: אתה גוזי. אתה

דחלל קבעי. אלמא קרא כדכתיב

❖

כב ח מיי' פ"ה מהל'

ס) [שם],

דאמר בשדה פרט לטמון מאי לאו בהא קא

בעית: חלל יתירא כתיב. הקרובים

מראשיכ) יצרת ראשי תחילה דגוזי לישנא

נזקי ממון הלכ' ג

ופ"ח מהל' טומאת מת

מיפלגי דמר סבר מין במינו הוי טמון ומר

אל החלל ועוד חללים טובא למדרש

דרישא כמו גזי נזרך ל) שער ראשך

הלכה ז טור ח"מ סימן

הגהות הב"ח

חלל דוקא ולא חנוק: פרט למצוי.

תלשי וגלי ראשך: אפילו תימא אבא

סבר לא הוי טמון לא אי כר' יהודה סבירא

רעד [וטוש"ע יו"ד סי'

(א) גמ' שלא בא לידינו

שאול. כר' עקיבא סבירא ליה:

שסד סעי' ג]:

תדיר כגון ספר או עיר שרובה עובדי

להו דכ"ע מין במינו הוי טמון והכא בפלוגתא

כג ט מיי' פ"ט מהל'

כצ"ל ותיבת על נמחק:

כוכבים: קמ"ל כדתניא כו'. והכי

מ"ט דרבי אליעזר בן יעקב. דאמר

דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי דרבנן כרבנן ור'

(ב) רש"י ד"ה ת"ל וכו'

רוצח הלכה ט י:

מן הצואר הוא קרוי חלל: דכתיב

קאמר נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד

כד י מיי' שם הלכה ב

למכתב והיה העיר:

שמעון בן יהודה כרבי יהודה אי הכי מאי

(ג) ד"ה וקסבר וכו' והוה

סמג עשין עח:

אל צוארי חללי רשעים. והלכך

אין מודדין לה אלא לעיר שיש בה ב"ד

כה כ מיי' שם פ"י הל'

איריא על גבי חבירו אפי' בעפר ובצרור נמי

(והוה) ליה למימר יביאו

מודדין איזו היא עיר שיש בה ב"ד

ממנו מודדין כדכתיב אל החלל:

ג:

נ"ב הכי איתא בפ' שני

אין הכי נמי ולהודיעך כחו דר' יהודה דאמר

מתני'

נפטרו זקני ירושלים כו'.

קרובה לו ואי לא הדר תניא הוה

כו ל מיי' שם הלכה ב:

דבכורות דף יח: (ד) ד"ה

כז מ נ מיי' שם פ"ט

לא בא וכו' ועל ידי כך

אפי' מין במינו הוי טמון תנו רבנן חלל ולא

אמינא אין מודדין כלל: ת"ל ולקחו

שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו

מ)

❖

הלכה ב ג סמג שם:

נהרג:

זקני העיר מכל מקום. דהאי העיר

זקניך ושופטיך ומדדו: ואע"פ שאינו

חנוק חלל ולא מפרפר באדמה ולא טמון

כח ס מיי' שם פ"י הלכה

איתן כשר. דלא כתיב ביה עיכובא ולא

קרא יתירא הוא דמצי למכתב

ט:

בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף

כט ע פ מיי' שם פ"ט

נאמר אלא למצוה: בקופיץ. כמין

(ב) והיתה העיר הקרובה אל החלל

גליון הש"ס

על פני המים ר' אלעזר אומר בכולן אם

❖

הלכה ג:

סכין גדול: מאחריה. ממול עורפה:

ולקחו זקניה עגלת בקר:

גמ' דכתיב כי ימצא פרט

היה חלל עורפין תניא אמר רבי יוסי בר

מתני' מכוון. מצומצם שאין

מקומה אסור. לעולם: ומותר

למצוי. עיין סנהדרין דף

יהודה אמרו לו לר"א אי אתה מודה שאם

פ"ו ע"א תד"ה מונמצא:

לסרוק שם פשתן. דוקא נקט עבודה

זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט:

תורה אור השלם

שם ומודדין לעיר שיש

היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין

ואין ירושלים כו'. מפרש טעמא

שאינה בגופה של קרקע כדמפרש

1. כִּי יִמָּצֵא חָלָל

בה ב"ד. עיין ב"ב דף כג

אלמא חלל ולא חנוק הכא נמי באדמה

בגמ': מוליכין הראש אצל הגוף.

בגמרא : לא בא לידינו ופטרנוהו.

ע"ב תד"ה בדליכא:

נ)

בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ

שם אבא שאול אומר

נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל

ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה

בגמ' מפרש למאי הלכתא מוליכין:

בגמ'ס) מפרש בלא מזונות והיינו ידינו

מטבורו. עיין נדה דף כה

בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי

גמ' אפשר לצמצם. אפשר לכוין

לא שפכו לא נהרג על ידינו שפטרנוהו

ולא צף על גבי מים ור"א חלל יתירא כתיב:

ע"א תד"ה תחלת:

דברים כא א

הִכָּהוּ:

שם זקני אותה העיר.

2. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה

המדה ואמת מדדו שאין זו קרובה

בלא מזונות והוצרך ללסטם את

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עובדי

עיין באר שבע הוריות דף

אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי

הבריות ועל (ד) כך נהרג: לא

לו מזו כלל והוו להו שתיהן קרובות:

כוכבים כו': $ דכתיב כי ימצא פרט למצוי:

ג ע"ב ד"ה ה"נ מסתברא:

א)

הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר

וקסבר. נמי קרובה דכתיב בקרא

ראינוהו והנחנוהו. יחידי בלא

רש"י ד"ה וקסבר כו'

אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר

או לעיר שאין בה ב"ד: דבעינא זקני העיר

כמו ובהמה רבה. עיין

אפילו קרובות במשמע $ כמו ובהמה

חבורה והיינו ועינינו לא ראו:

לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:

וליכא: אין מודדין אלא לעיר כו': פשיטא

קידושין דף יח ע"א ברש"י

דברים כא ג

והכהנים

3. עָלֶיךָ נִסְמַכְתִּי מִבֶּטֶן

ד"ה טובא משמע ועיין

כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש

בה בית דין הא קא משמע

❖

תמורה דף ט ע"א:

מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי בְּךָ

לן כדתניא ב מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה $ ומודדין לעיר שיש בה בית

תְהִלָּתִי תָמִיד:

תהלים עא ו

דין ת"ל ולקחו זקני העיר ההיא מכל מקום: מתני' נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי

ב)

4. גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי

מוסף רש"י

עגלות דברי רבי אליעזר ד ג) ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר

וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה כִּי

נמצא מכוון בין שתי

מָאַס יְיָ וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר

מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש מאין היו מודדין רבי אליעזר

ד)

עיירות. שאין זו קרובה לו

עֶבְרָתוֹ: ירמיהו ז כט

אומר מטיבורו רבי עקיבא אומר ו מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו: גמ' מאי

5. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ

יותר מזו כלום (בכורות

יז:). ואין ירושלים

חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר

טעמא דרבי אליעזר קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות: ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה:

מביאה עגלה ערופה.

בֶּחָרָבָה מֵתוּ:

דכתיב כי ימצא חלל באדמה

בראשית ז כב

דאמר קרא 1 לרשתה וקסבר ה) ז ירושלים לא נתחלקה לשבטים: נמצא ראשו במקום כו': במאי קמפלגי

6. בַּחֲזוֹת לָךְ שָׁוְא בִּקְסָם

וגו' לרשתה, ואין ירושלים

אילימא לענין מדידה קמיפלגי הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל

דרישא לא במדידה עסקינן

ירושה, דקסבר לא נתחלקה

לָךְ כָּזָב לָתֵת אוֹתָךְ אֶל

לשבטים (יומא כג:). מאין

צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים

אמר ר' יצחק ו) במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי והכי קאמר לקוברו ח קנה מקומו והיכא דנמצא ראשו

היו מודדין. לידע איזו

אֲשֶׁר בָּא יוֹמָם בְּעֵת עֲוֹן

במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי ר' אליעזר

ר' עקיבא אומר הגוף אצל

עיר קרובה אל החלל

יחזקאל כא לד

קֵץ:

7. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא

(סנהדרין פח.). מטיבורו.

הראש במאי קמיפלגי מר סבר גופיה בדוכתיה נפיל רישא דנאדי ונפיל ומר סבר רישא היכא דנפיל נפיל

ואותה שקרובה לטבורו

שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה

גופא הוא דרהיט אזיל: מאין היו מודדין: במאי קמיפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה ומר סבר עיקר

תביא את העגלה ולא

וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:

הקרובה לחוטמו (שם).

דברים כא ז

חיותא בטיבוריה לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי ואומר

ז)

במת מצוה קנה

מקומו. מקום שנפל שם

גזי נזרך והשליכי וגו' $ אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול ע"כ לא

בעת מותו קנאו לקבורה

קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה

ואין בעל השדה מעכב עליו

(ב"ק פא.). איתן

הוא דכתיב 5כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו': רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

כמשמעו קשה. שלא

מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב כדכתיב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים: מתני' נפטרו זקני

נעבד (דברים כא ד).

ופטרנוהו בלא מזונות.

ירושלים והלכו להן $ זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר כלא משכה בעול ל ואין המום פוסל בה מ ומורידין

כלומר למזונות הוצרך ולא

אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אע"פ שאינו איתן כשר ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה

היה לו וראה אחד נושא

מזונות ובא לחוטפם ממנו

אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים ע זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים

לאונס רעבון ועמד זה עליו

במקום עריפה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על דעתינו עלתה

והרגו (לעיל לח:). בלא

ח)

לוייה. חבורה שילך עמהם

שזקני ב"ד שופכי דמים הן פאלא שלא בא (א) על ידינו ופטרנוהו ט) (בלא מזון) ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לוייה)

(שם).

והכהנים