17/89

מו:

עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

איתן מושבך ושים בסלע קנך. אלמא איתן הוא סלע: מוסדי

הוא: שלא דבר בפיו. דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות

לח א ב ג ד מיי' פי"ד

א) [צ"ל אמר רבא כ"א

בילקוט], ב) עירובין נד.,

מהל' אבל הלכה ג

ארץ. הם הרים וכל הר של אבנים הוא: שהוא ישן. ולא שהובא

שפתים כדלקמן: ולזרעו. כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:

ג) ברכות לא., ד) נ"א ל"ג,

סמג עשין ב:

קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי: גוי מעולם הוא. היינו ישן:

שליוהו פרעה. כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:

❖

לט ה מיי' שם הלכה ב:

ה) [ברכות לא. ע"ש],

מחטאת עוף. דכתיב בה ממול ערפו

(ויקרא ה): כולי עלמא לא

אינו ניזוק. אותו היוצא לדרך: עד עיבורה של עיר. שהוא יוצא

ו) [חגיגה יד.], ז) חולין ה.

מ"ב ה, ח) חגיגה ה: מ"ק

פליגי. דהא כתיב ולא יזרע משמע

ממנה והוא בבית החיצון שבתוך

יז: נדרים ז:, ט) עי'

תורה אור השלם

להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע

שבעים אמה ושירים לבתי העיר:

1 איתן מושבך ושים

בסלע קנך ואומר

במהרש"א, י) [יומא נד. ע"ש

❖

דלהוי משמע לשעבר: ט) מי כתיב

בי ציניתא דבבל. מקום הוא ובו

1. וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא

וצע"ג],

2 שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי

ולא יעבד. אי הוה כתיב אל נחל

דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל

מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן

ארץ אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן

מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע

(סוכה דף כט:): לא נתיישב.

איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא

במדבר כד כא

שנאמר 3 גוי איתן הוא גוי מעולם הוא:

קִנֶּךָ:

הגהות הב"ח

אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע

והיינו לא ישב אדם שם לא גזר

2. שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב

(ב)

ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מ"ט גמר

(א) גמ' ר' יאשיה סבר מי

יְיָ וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ

לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:

אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי

כתיב ולא יעבד אשר לא

כִּי רִיב לַיְיָ עִם עַמּוֹ וְעִם

עריפה עריפה מחטאת העוף: ומקומה

אשר לשעבר משמע. אע"ג דלא

אינשי איתנהו משני אדם הראשון

יעבד כתיב ור' יונתן

יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח:

אסור מלזרוע ומליעבד: ת"ר אשר לא יעבד

שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים

יעבד להבא משמע הני מילי בלאו

סבר מי כתיב אשר לא

מיכה ו ב

3. הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי

נעבד אשר לא יעבד

ולא יישוב אחר: שהקרחת עלינו

בו ולא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה רבי

אשר אבל השתא דכתיב אשר על

כתיב ור' יאשיה אשר

מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם

את המקום. שכשהיו המים הרעים

כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:

יונתן אומר להבא רבא אמר להבא דכ"ע

לשעבר: (ב) רש"י ד"ה מי

א)

יְיָ גּוֹי אֵיתָן הוּא גּוֹי

רבויא הוא. לא בא אלא לרבות

כתיב וכו' השתא דכתיב

היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:

מֵעוֹלָם הוּא גּוֹי לֹא תֵדַע

לא פליגי דכתיב ולא יזרע כי פליגי לשעבר

❖

אשר לא יעבד:

לְשֹׁנוֹ וְלֹא תִשְׁמַע מַה

מקטני אמנה. שהיו דואגים שפסקה

כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה

רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא (א) יעובד

ירמיהו ה טו

יְדַבֵּר:

בכלל ופרט: כופין ללויה. כופין

פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:

4. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר

ורבי יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ורבי

ודלמא. קטנים ממש הוו ועל שם

את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו

הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל

מוסף רש"י

יאשיה אשר לשעבר משמע ור' יונתן אשר

נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד

לדרך שילוהו: ויקרא שמה לוז.

מקומם נקראו נערים שהיו מן

אלויה. ליוהו בדרך

בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם

רבויא הוא: ומותר לסרוק שם פשתן

נעורן: הכא מפרש מקומן. יריחו:

סיפיה דקרא היא שמה עד היום

(ברכות לא.). בי ציניתא.

אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:

דקלים (שם). ודאי

ולנקר שם אבנים: ת"ר אשר לא יעבד

דברים כא ד

הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא

ליהוו

5. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא

דאמריתו. לשון שאלה

חרבה כדאמרינן י) כל מקום שנאמר

בו ולא יזרע אין לי אלא זריעה שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא יעבד

הוא, אמת הוא ששמעתי

הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל

עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים

אומרים דבר זה של תימה

בו מכל מקום אם כן מה ת"ל ולא יזרע לומר לך מה זריעה מיוחדת

יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל

(כתובות פו.). אדכרתן

הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:

שהיא בגופה של קרקע אף כל שהיא בגופה של קרקע יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה

מילתא כו'. וזה שאומרים

וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא

מימות אדם הראשון הם,

של קרקע ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה

שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה

שהוא גזר על אותו מקום

וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:

אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא: זקני העיר רוחצין ידיהן כו': ת"ר וכל זקני העיר ההיא

לישוב דקלים (ברכות שם).

דברים כא ו-ז

6. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ

רב מרדכי אלויה לרב

הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה ומה ת"ל הערופה

אשי. דרב מרדכי תלמידו

יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ

על מקום עריפתה של עגלה ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה

של רב אשי היה (גיטין נט.)

הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא

שהקרחת עלינו את

הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד:

שב"ד שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה תניא היה

המקום. שעד עכשיו היינו

וַיַּרְאֵם אֶת מְבֹוא הָעִיר

ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו

משתכרין להביא מים

וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב

מתוקים מרחוק ומתפרנסין

וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל

מִשְׁפַּחְתֹּו שִׁלֵּחוּ: לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל

בכך ומשהמתיקו אבדו

אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה

פרנסתן (מ"ב ב כג). מי

שופטים א כד-כה

7. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ

לא כתיב. שאדם נקרא

לוז היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה

על שם מקומו ואפילו יחיד

הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא

נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה

ואע"פ שאין מדבר בכל

שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד

אנשי המקום, כגון פלשתים

הַיֹּום הַזֶּה:

עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם

גבעונים אלא באיש אחד,

שופטים א כו

8. כִּי לִוְיַת חֵן הֵם

כדכתיב נערה קטנה (חולין

הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה במה הראה להם חזקיה

ה.). וקשיא לן נערה

לְרֹאשֶׁךָ

וַעֲנָקִים

אמר בפיו עקם להם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כוותיה דר' יוחנן בשביל שכנעני זה הראה

וקטנה. קרי לה נערה

לְגַרְגְּרֹתֶיךָ: משלי א ט

9. וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה

דהביאה ב' שערות וקרי

באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות ב) אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה

לה קטנה דמשמע שלא

אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת

יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה

הביאה ב' שערות (שם).

אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:

קטנה דמן נעורן. האי

בראשית יב כ

פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר 9 ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה

01. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ

נערה לאו נערה ממש אלא

שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות

על שם מקומה דמן נעורן

תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ

(שם). כל מקום שנתנו

בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם

בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ד' אמות בעיר מטא לידיה היזיקא ואיתציל ת"ר ב הרב לתלמיד

חכמים עיניהם. לאדם

וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת

עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א"ר ששת עד פרסה ולא

שנידו, או מיתה או

שָׁנָה: בראשית טו יג

11. וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ

עוני. או מת או נופל

אמרן אלא רבו שאינו מובהק ד אבל רבו מובהק שלשה פרסאות ג) רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי

בעניות (נדרים ז:).

הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ

מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטו התם אמר ליה ודאי דאמריתו הני ציניתא דבבל משני אדם

מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ

בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה

הראשון איתנהו א"ל אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי בר' חנינא מאי דכתיב 11 בארץ לא עבר בה איש ולא

וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה

ישב אדם שם וכי מאחר שלא עבר היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) אלא ארץ שגזר עליה אדם

ד)

וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר

בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם

הראשון לישוב נתישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא

ה)

ירמיהו ב ו

שָׁם:

21. וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל

ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר הכל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך

וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים

דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר ויעל משם בית אל והוא

קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר

עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח אמרו לו עלה שהקרחת

וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ

עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:

עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא

ו)

מלכים ב ב כג

31. וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים

נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים מתקיף לה רב יוסף ז) ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב 31 וארם יצאו גדודים

וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר ר' פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש

נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי

אֵשֶׁת נַעֲמָן:

מקומה הכא מפורש מקומן 41 ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא

מלכים ב ה ב

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה

41. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם

ח)

וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְיָ וַתֵּצֶאנָה

שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן

שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר

אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של

מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם

וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים

וּשְׁנֵי יְלָדִים:

ולא בזרעם עד סוף כל הדורות: ותצאנה

שתים

דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים

מלכים ב ב כד

רב