ו:
המקנא פרק
ראשון סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
האומרת טמאה אני. שהודתה
קדוש מעיקרא שפיר קדוש משום הכי נשרפת. קשיא כיון דהוא
לבית דין על קלקולה שהיו מאיימין
כח א מיי' פ"ד מהלכות
א) לקמן כב: [תוספתא
פ"ב], ב) כריתות כד.,
סוטה הלכה יד:
עליה כדתני מתני' : מקמי
דתקדוש. בכלי שרת: תיפוק לחולין.
היה מביא מנחתו עליה אמאי נשרפת מאי שנא מהא דתנן בפרק
ה)
כט ב מיי' שם הל' טו:
ג) [בתוספות לקמן כז. ד"ה
ד' (א) במסכת נזיר (דף כד:) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את
בפדיון שלא היה קדושת הגוף אלא קדושת פה וכל המנחות נפדות
[ג מיי' פ"ג מהל' סוטה
דומה וכו' תמצא פירוש על
אלא לבתר דקדוש. דכלי שרת מקדשין
בהמתה בנזיר והיפר לה בעלה אם שלו היתה הבהמה תצא ותרעה
כל זמן שלא קדשו בכלי ו):
❖
מלה זו], ד) [עי' תוספות
הל' כג]:
סנהדרין יד. ד"ה ור"ש],
בעדר ואם שלה היתה הבהמה חטאת
את הראוי להם שלא לצאת עוד
ה) [לקמן ז.], ו)[מנחותק:],
תמות ואע"ג דבשעת הקדש הות בת
לחולין כדתנן ז) כל הנוגע בהם יקדש
האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא
ז) [זבחים פו: פז.],
תוספות שאנץ
מקדש דקי"ל דבעל מיגז גייז ואפ"ה
וליקרב אינה ראויה שהרי אינה באה
ח) [ערכין כג.], ט) גי'רש"א
טמאה דאתו עדים אימת אילימא מקמי
❖
מועלת בה דבטעות כו',
שהדי שקרי נינהו והאי
אמר כיון דמשלו היתה תצא ותרעה
אלא להזכיר עונה של זו שתבדק והרי
דתקדוש תיפוק לחולין אלא לבתר דקדוש
דלא בדקי לה מיא משום
בעדר דנפקא לחולין ותנן נמי התם
היא בדוקה ועומדת ולנדבה נמי לא
דשמא בעלה בא עליה
אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה אלמא
חזיא להקריבה דמנחת שעורים אינה
בפרק בית שמאי (שם דף לב.) מי
בדרך דאין המים בודקין
הגהות הב"ח
בת מקדש ומקרב היא וכי קדוש מעיקרא
אותה. והשיב לו ר"ת
כשירה אלא לסוטה ולעומר: אי
שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו (ב)
(א) תוס' ד"ה כי וכו'
תשובתך בצדך דמשני רב
שפיר קדוש ומשום הכי מנחתה נשרפת אלא
אמרת בשלמא מים בודקין אותה.
אם עד שלא נגנבה בהמה נדר הרי
דמסכת נזיר וכו' את
יוסף דאימר זכות תלה לה.
אי אמרת אין המים בודקין אותה תיגלי מילתא
הוא נזיר ואם משנגנבה בהמה נדר
אם שתתה עד שלא באו עדים אלמא
בהמתה ואח"כ היפר לה
וה"ה דבא עליה בדרך
בעלה: (ב) בא"ד להביא
דתולה ואפילו לרב ששת
למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש
אינו נזיר והכי נמי הוו עדים בעולם
בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי
בהמתו ומצאה שנגנבה
דפליג עליה ואמר דאין
שרת דההיא שעתא בת מיקדשא
קודם הקדש ולאו אדעתא דהכי הקדיש
ותיפוק לחולין אמר רב יהודה מדיסקרתא
אם עד שלא וכו' והכא
זכות תולה לה ליכא
נמי: (ג) ד"ה קרב וכו'
$ ועוד אמאי נשרפת כיון דקי"ל כבית
ומיקרב היא מספק כשאר מנחת סוטה
למיחש שמא בא עליה לא
כגון שזינתה בעזרה דכי קדוש מעיקרא שפיר
הבא על הספק אם
מיבעיא לרבנן דאמרי
הלל דאמרי בפרק יש נוחלין (ב"ב דף
הלכך כי קדיש בכלי שפיר קדיש ומשום
קדוש מתקיף לה רב משרשיא והלא פירחי
משנמלקה נודע לה
מוסרין לה שני תלמידי
קכ:) ובפרק ב"ש במסכת נזיר (דף לא:)
הכי כי אתו עדים איפסלא מהקרבה
שלא ילדה אסורה וכו'
חכמים שלא בא עליה
כהונה מלוין אותה שזינתה מפירחי כהונה
באת מתחלתה כיפרה
דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל
דליכא למיחש להכי אלא
מכאן ולהבא ולא נפקא לחולין ונשרפת:
עליה ותצא לחולין: דכי קדוש
עצמן רב אשי אמר כגון שנצרכה לנקביה
ספיקה והלכה לה
אפי' לר' יהודה דאמר
אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה.
הס"ד: (ד) ד"ה נמצאו וכו'
דאפי' בעלה נאמן עליה
דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה רב פפא
מעיקרא בטעות קדוש. ואין להקשות
הואיל ולא ליבדק עומדת ולא ראויה
נראה דקאי אקדשה בכלי
בדרך ליכא למיחש דאטו
וקודם וכו' דתנן אם
אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקאמרת
בשופטני עסקי' שאינו
היא למנחה: תיגלי מילתא למפרע.
והא אשם תלוי אע"ג דכי קדוש מעיקרא
משנמלקה: (ה) ד"ה
מנוקה מעון שבא עליה
דלא היתה ראויה לכלי ואין כלי שרת
בטעות קדוש דלא חזי לכפר מידי היכא
תיפוק לחולין מדרבנן גזירה שמא יאמרו
❖
וטהורה וכו' אינו חושש:
בדרך ואחר כך משקה
דלא חטא ואפ"ה תנן בפרק בתרא
מקדשין אלא הראוי להם כדאמר
אותה אלא לאו ש"מ ליכא
מוציאין מכלי שרת לחול מתיב רב מרי
למיחש להכי. ותדע דא"כ
בזבחים (דף פו.): ותיפוק לחולין.
דכריתות (דף כג:) המביא אשם תלוי
נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי
א)
לר' שמעון אתה מוציא
גליון הש"ס
ונודע שלא חטא ירעה עד שיסתאב
בלא פדיון שקדושת פה שלה וקדושת
לעז על הטהורות ששתו
היא ככל המנחות ותפדה משקדשה בכלי
דהא מפרש התם טעמא משום דלבו
כלי שלה הכל בטעות שהיינו סבורים
גמ' קדש הקומץ וכו'. עי'
שיאמרו טמאות היו אלא
הרי היא ככל המנחות ותשרף $ קדש הקומץ
א
לקמן דף כב ע"ב תד"ה
שבעליהן באו עליהן בדרך
נוקפו גמר ומקדיש:
שהיא טעונה מנחה ואינו כן והקדש
אלו: תוס' ד"ה כי קדוש
דליכא למימר דר' שמעון
ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד
גזירה
שמא יאמרו מוציאין מכלי
טעות אינו הקדש ח): שזינתה בעזרה.
כו' ועוד כו'. עיין מל"מ
סבר דכמו דבזנות לא
❖
שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותשרף
שרת לחולין. ואי תקשה
לאחר שקדשה בכלי ועל זנות זה באו
פי"א ה"ד מהל' מעה"ק:
תלינן עדות נמי לא תלינן
דהא כיון א) דמקרא נפקא
קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד
כל הני דתנן תצא ותרעה בעדר נגזור
העדים ולא על טומאה של סתירה
לן דאין המים בודקין
שמא יאמרו מוציאין מקדושת הגוף
ראשונה הילכך כי קדשה בכלי בת
שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל
אשתו כשבא עליה בדרך
מוסף רש"י
לחולין תריץ התם לא מוכחא מילתא
מקדש ומקרב הואי דלא הוו לה
תלינן דלא פליג ר' שמעון
המנחות ותאכל שעל הספק באת מתחילה
הרי היא ככל המנחות.
אקרא וה"נ משמע לקמן
עדים: שנצרכה לנקביה. והניחוה
וליכא היכירא בין קדושת פה לקדושת
כיפרה ספיקה והלכה לה באו לה עדים שהיא
שנטמאו עד שלא קדשה
דפרכי' ליה לר' שמעון
והלכה וזינתה: דאטו פרחי כהונה
הגוף ויאמר קדושת הפה היה אבל
בכלי. ותפדה. ותצא לחולין
והא איכא עדים במדינת
טמאה מנחתה נשרפת נמצאו עדיה זוממין
ב)ב
ומהמעות יקנה אחרת.
בכיפה. של ראשה תלויים לה שלא
הים ומשני עדות דמדינת
הכא איכא היכירא בין קדושת הפה
ותשרף. שקדשה קדושת
מנחתה חולין עדים זוממין קאמרת עדים
הים לא שכיח ואמאי לא
תשמט מידם: לעולם כדאמרינן
לקדושת כלי שרת וצ"ע בפרק שתי
הגוף ואינה יוצאה עוד
קאמר עדים במדינת הים
זוממין קלא אית להו תניא כוותיה דרב ששת
מעיקרא. כדהוה סלקא דעתיה
מדות (מנחות דף צ.) ובפרק התודה
לחולין (לקמן כב:). נמצאו
לא תלו אלא ש"מ דסבירא
עדיה זוממין. אותן
ולאו מטעמיה טהורה ולא שיש לה עדים
ליה ב) כיון דתלו בקרא ג)
(שם דף עט:):
ברישא שעל טומאת סתירה ראשונה
ג
קרב הקומץ ולא הספיק כו'.
שאמרו שנסתרה עם האיש
ומה שאמר בעון בניו
באו ואפילו הכי לא קשיא לרב ששת
במדינת הים וטהורה ולא שתלתה לה זכות
(כריתות כד.).
ובנותיו של אדם אין המים
נראה דהוא הדין אם קרב
דהא דקאמר דכיון דלא חזיא לקידוש
בודקין הים לא שכיח
היא ולא שישאו ויתנו בה ג) מוזרות בלבנה
ואמאי לא קאמר עדים
הקומץ ובאו עדים שנטמאה דאמר
תיפוק לחולין אין הכי נמי מדאורייתא
ורבי שמעון נהי דוי"ו לא דריש והא איכא
ד)
במדינת הים. לחוש
נמי כיפרה ספיקה דהכי אמר בפרק
יצאת לחולין ומדרבנן היא נשרפת לפי
שמתנונה כדפרי' ועוד
יש
בתרא דכריתות (דף כו:) גבי חטאת
שאין הכל בקיאין בהלכות לידע שבשביל
דלקמן אמרי' דאין זה מן
התורה אלא דברי קבלה
העוף הבא על הספק אם (ג) משמיצה דמו נודע לה שילדה אסורה
שהיו לה עדים לא היתה ראויה לקדש ואתו למימר מוציאין דבר שקידש
שהתקין ריב"ז מלהקנות
בכלי שרת לחולין: הרי היא ככל המנחות. שנטמאו עד שלא קדשו
אפילו בהנאה שעל הספק באת כיפרה ספיקה:
מפני שרבו המנאפין
נמצאו עדים זוממין. נראה דאקדשה בכלי קאי וקודם קמיצה
בכלי ותפדה ויביא בדמיה את המנחה: קדש הקומץ. שקמצה ונתן
ומייתי קרא מדברי קבלה.
(ד)
רב ששת סבר לא פליגי
דלאחר הקמיצה איכא איסורא דרבנן ונשרפת דמוקמינן
הקומץ בכלי שרת קדש בקדושת קומץ שהמנחה טעונה ארבע עבודות
רבנן עליה דרבי במתנוונה
נמי התם הא דתנן משנמלקה נודע לה הרי זו תקבר בנודע לה שלא
כנגד ארבע עבודות של דם זבחים קמיצה מתוך כלי שרת כנגד שחיטה
דכי פליגי רבנן בסוף שהיא
ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה ומאי טעמא תקבר מדרבנן:
שהסכין של כלי שרת מקדש את הדם ומתן כלי להקדיש הקומץ בכלי
מתה באותה מיתה לחוד
וטהורה ולא שתולה לה זכות. מהכא משמע דבעלה מותר
אבל במתנוונה לא אפלוג
שרת שני כנגד קבלת דם הולכה כנגד הולכה והקטרת הקומץ כנגד
דכל מי שזכות תולה
זריקת הדם: שמת הוא. ושוב אינה שותה דאמאן בעינן למשרייה:
בה לאלתר ולא אמרי' ימתין עד שלש שנים שמא זכות
מתנוונה היא וזו הואיל
ולא מתנוונה לא תלה לה
הרי היא ככל המנחות. שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה ותישרף
תלתה לה דאם היה אסור בה היכי הוה מצינו למיקרי בה ונקתה
זכות אלא שאינה ראויה
למטה: ולא הספיק. כהן לאכול את השירים: כיפרה. מנחה זו את
ונזרעה זרע וכן הראני רבי בירושלמי ונקה האיש מעון (ה) אינה חושש
ליבדק כלל משום עדים.
שמא תלה זכות ואתיא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת:
ספיקה. האי כפרה לאו כפרת עון הוא ולא הזכרת עון אלא כפרה
ורב יוסף סבר ראויה
ליבדק משום עדים רק
הראויה לה קאמרינן שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה כל מה
יש
דהזכות תלה לה ואי משום
שיש עליה לעשות שהרי בהכשר קרבה יבא וישקה אותה ותיבדק וכיון דבהכשר קרבה שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן: באו
דלא מתנוונה הא מני רבנן
לה עדים שהיא טמאה. אמעיקרא קאי קודם הקטרה: נמצאו עדיה זוממין. עדי סתירתה שעל ידיהם באה לכך: מנחתה חולין. לא קדושת
היא דאמרי רבנן זכות
תולה לה ולא איירי
פה ולא קדושת כלי ט)ואין מועלין בה דבטעות הוה. אלמא לא אמרינן תישרף מדרבנן כי נמצאו עדיה זוממין שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת
במתנוונה כלל דקסברי לא
לחול וש"מ כי קתני באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת מדאורייתא קאמר דבת מקדש הואי: קלא אית להו. הכל יודעין שהקדישה
היתה מתנוונה. ואלו
טעות: כוותיה דרב ששת. דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים: ולא מטעמיה. דועד אין בה דההוא לאו לספק סוטה מידריש אלא
שמנחותיהן נשרפות מנחת
קנאות עשירית האיפה
לסוטה ודאית בעד אחד אלא מקרא אחרינא נפקא: טהורה. ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע [במדבר ה] והוה ליה למיכתב
קמח שעורים נשרפות
ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשה למידרש הכי טהורה נזרעה זרע ולא שניצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה: וטהורה.
למטה דבית הדשן:
וי"ו יתירא למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע: היא. ולא הניצולת מן המים על ידי שהיה קלקולה
א) עי' רש"י לקמן ריש דף ז'
ד"ה לא שכיחא. מפורסם לכל שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה: מוזרות בלבנה. נשים טוות בלבנה: ופרכינן ורבי שמעון. דאמר [לקמן כב:] אין
זכות תולה נהי דוי"ו לא דריש מיהו יש לה עדים נפקא מקרא קשיא דאתה מוציא שם רע
על
הטהורות ויאמרו עדים היו להם:
ב) נראה דצ"ל כיון דכתיב
בקרא תלינן ומה שאמר וכו'.
לא
ג) אולי צ"ל והאי דלא אמר
דלא בדקי לה מיא משום עון בניו ובנותיו י"ל משום דלא שכיח וכמו דאמר לקמן (דף ז) לענין עדים במדה"י ועוד דא"כ הוי מתנוונה כדפי' לקמן בסמוך.