17/90

עגלה ערופה פרק

תשיעי

סוטה

מז.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ליהוו דובים ולא

ליהוי יער. מאי עבד ליה יער דקרית ליה נס:

זו. יפה במעשיה: טרוטות. עגולות: בכך אתה עוסק. מסתכל באשת איש:

א) סנהדרין קה: פסחים נ:

א [מיי' פ"ד מהל' תשובה

ערכין טז: לעיל כב: הוריות

הל' א]:

דבעיתי. הדובים להתגרות בהם כשאין מקום קרוב להם לנוס

אחוי ליה בידיה. שיקבלנו: יצר. של תשמיש תקרבנו בימין שלא יקוץ

מ ב ג ד מיי' פ"י מהל'

י: נזיר כג:, ב) [הך מילתא

ולהתחבאות וכשהן קרובים ליער יוצאין בהבטחה: זכה ויצתה ממנו

בפריה ורביה וכן תינוק פן יברח ויאבד את עצמור) ואשה אף היא דעתה

שיצא ממנו וכו' יעלה שלמה

רוצח הלכה ח:

מתני'

רות. שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות. אלמא זה היה

תצא ותרעה בעדר.

קלה ואם ירדפוה תצא לתרבות רעה:

מא ה מיי' שם פ"ט

ליתא בכל אותן מקומות

הנרשמים בציוני דלעיל כב:

הלכה יג:

שכרו: לקללה הוה. למעט את ישראל

כשאר חולין. והאי תנא לית ליה הא

מב ו ז מיי' שם הל' יד:

פסחים נ: וכו'], ג) [נזיר כג:

ואותה כוונה כאן נתקיימה: ואלא

דאמרינן בכמה דוכתי עגלה ערופה

רב ושמואל חד אמר

נס וחד אמר נס בתוך

מג ח מיי' שם הל' יב:

ע"ש סנהדרין קה: ע"ש

מאי טיבותיה. דמקום הואיל והמים

נאסרה מחיים וירידתה לנחל איתן

מד ט מיי' פ"ג מהל'

הוריות י: ע"ש], ד) [גי'

נס מאן דאמר נס יער הוה דובים לא הוו

❖

הערוך חנינא], ה) [צ"ל

סוטה הלכה יט:

רעים והארץ משכלת: חן מקום על

אוסרתה ובמסכת כריתות מוקמינן

מ"ד נס בתוך נס לא יער הוה ולא דובים

לוקחו ערוך ערך חנא א],

יושביו. ואפילו הוא רע נראה להם

לה למילתא בפלוגתא דתנאי

ו) סנהדרין קז: [ב"מ פז.],

הוו וליהוי דובים ולא ליהוי יער דבעיתי אמר

טוב: חן האשה. תמיד על בעלה

בפרק בתרא (דף כה.): כיפרה

ז) [סנהדרין קז: ע"ש],

תורה אור השלם

רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות

ח) בס"א: שדחפו לישו

ספיקה. היא עשתה את שלה ואם

ואפי' היא מכוערת נושאת חן בעיניו:

הנוצרי, ט) [צ"ל ויבא],

1. וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה

שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל

אחד שגירה דובים. בעון שגירה

לא נמצא ההורג נתכפר הספק

י) [יומא פז. וש"נ], כ) אחד

לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה

ארבעים ושנים ילדים איני והאמר רב יהודה

דובים בתינוקות: חלה. חד את

ולכשנמצא נעשה ודאי ויהרג ומיהו

מתלמידיו ליתא בס"א,

הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת

ל) בס"א נוסף: ישו,

יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ

חליו תרי וחד אשר ימות בו: מי

אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות

היא באיסור הנאה דידה קיימא

א)

מ) [סנהדרין מג.],

הַהוּא: מלכים א ג ד

דכפרה כתיב בה כקדשים: שנים

שקיל כולי האי. בהאי קרא כתיב

ואע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה

נ) כריתות כה. חולין פב.,

2. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר

ס) נ"א בן פרישה עי'

אומרים ראינו לא היו עורפין. דהא

שמנה דברים כסף ובגדים וצאן

אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא

בא לשמה שבשכר ארבעים ושנים קרבנות

בתי"ט, ע) תמורה טו:

מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר

נודע מי הכהו ואע"פ שאינו עכשיו

ובקר ועבדים ושפחות וזיתים וכרמים:

צ) שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו

[ע"ש], פ) מעשר שני פ"ה

אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים

כסף ובגדים הוא דשקל. דכתיב ויצר

בפנינו לדונו: בטלה עגלה ערופה.

מט"ו, צ) [מ"ב ה], ק) [מ"ב

וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת:

רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה אלף

ב)

ו], ר) [עי' שמחות פ"ב

שהרי מכירין (הן) בהן מי הרגיל בהן

ככרים כסף בשני חריטים ושתי חליפות

מלכים ב ב יט

ה"ג], ש) [ע"ב], ת) [דברים

עולות יעלה שלמה ג) ואמר רבי יוסי בן חוני

3. וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת

בגדים: בשמנה שרצים. בפרק שמנה

להרוג: לא אפקוד. על ניאוף

כו], א) [ע"ב], ב) [לקמן

חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד

רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה

❖

שרצים (שבת קז.): הגיע עת ליטול שכר.

נשותיכם לבודקן ומפני מה על

מח.],

אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

תאותו מיהא לקללה הוי ויאמרו אנשי העיר

תורתך בעולם הזה: אבן שואבת.

בנותיכם כי תזנינה ועוד כי הם

וַיֵּבְJְ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי

אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל

שמגבהת את המתכת מן הארץ

עם הזונות יפרדו הם עצמן נואפין

אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר

וּפָרָשָׁיו: מלכים ב יג יד

הגהות הב"ח

כפרדים הללו: האשכולות. מפרש

ומעמידתו באויר [וע"י אותו אבן

4. וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח

אדוני רואה וגו' וכי מאחר דמים רעים וארץ

(א) גמ' ויוסי בן (יהודה)

העמיד העגלים של ירבעם באויר]:

בגמראש) שהכל בהן. עד ימיהן לא היה

כִּכָּרָיִם וַיִּפְרָץ בּוֹ וַיָּצַר

משכלת אלא מה טובתה אמר רבי חנין

❖

תז"מ. ונ"ב ס"א יוחנן:

כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים

רבנן דחה. דוחה היה את התלמידים

מחלוקת בחכמי ישראל כולן היו

חן מקום על יושביו אמר רבי ד) יוחנן שלשה

וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן

מפני אלישע כשהיה משמש לפניו

אומרים דברים כנתינתן למשה

אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו וַיִּשְׂאוּ

חינות הן חן מקום על יושביו חן אשה על

לְפָנָיו: מלכים ב ה כג

מוסף רש"י דכתיב לאחר שפירש ממנו המקום

מסיני והן הראשונים שנחלקו בסמיכת

5. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא לִבִּי

בעלה חן מקח על ה) מקחו ו) תנו רבנן שלשה

אשר אנחנו יושבין בית המדרש של

קרבנות ביום טוב כדאמרינן בחגיגה

בשביל ארבעים ושנים

הָלַךְ כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אִישׁ

חלאין חלה אלישע אחד שגירה דובים

רבנן צר ממנו שנתוספו התלמידים

(דף טז.) והוא היה מחלוקת ראשון

קרבנות. בין פרים

ק)

מֵעַל מֶרְכַּבְתֹּו לִקְרָאתֶךָ

לאילים, ז' פרים וז' אילים

הַעֵת לָקַחַת אֶת הַכֶּסֶף

בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים

שהיה גחזי דוחה: ינאי מלכא קטליה

שהיה בישראל בדברי תורה:

ג' פעמים הרי מ"ב בין

וְלָקַחַת בְּגָדִים וְזֵיתִים

העביר הודיית המעשר. שלא

לרבנן כדאמרינן בקידושין בהאומר

ואחד שמת בו שנאמר ואלישע חלה את

פרים ואילים (סנהדרין קה:)

וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר

לשלוחו (דף סו.): בעלי שרוי בתוכך.

משבע מזבחות שערך בג'

יהיו מתוודין בערתי הקדש כו' .

ת)

וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹות:

חליו אשר ימות בו תנו רבנן לעולם תהא

ז)

מקומות ועל כל אחד ואחד

מלכים ב ה כו

ובגמרא א) מפרש טעמא: עוררין

נשיא היה כדאמרינן בחגיגה (דף טז:):

שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע

6. וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ

העלה פר ואיל שהם י"ד

קם קמייהו שפיר. כיבדתו: אכסניא

ונוקפין. בגמרא מפרש טעמא:

ב)

לכל מעמד ומעמד וג'

מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר

שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן

פעמים י"ד עולין מ"ב,

עד

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

וקרבנותיו של בלק הוו שלא

פרחיה שדחפו לאחד מתלמידיו בשתי ידיו אלישע מאי היא דכתיב ויאמר נעמן הואל קח ככרים וכתיב

ח)

מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד

לשם מצוה (נזיר כג:).

מלכים ב ז ג

מָתְנוּ:

ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים

הגיע עת ליטול שכר

7. וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק

שמונה

שרצים.

וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקיל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקיל אמר ר' יצחק

וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה

שעסקתי, ולהכי כתיב בהאי

וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ

באותה שעה היה אלישע עוסק בשמנה שרצים אמר לו רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים

קרא שמנה דברים, כנגד

הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה:

אותו פרק, כלומר בכסף

מלכים ב ח ז

וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם 6 וארבעה אנשים היו מצורעים אמר רבי יוחנן זה גחזי ושלשת בניו

8. וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים

ובגדים שקבלת ממנו

וילך אלישע דמשק למה הלך אמר ר' יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך

ט) 7

מנעמן סבור אתה לקנות

אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא

דברים הללו להיותם לך

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ

אמר לו כך מקובלני ממך א י) כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה מאי

שכר שמונה שרצים

יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר

עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם

(סנהדרין קז:). יצר תינוק

מלכים ב ו א

מִמֶּנּוּ:

ואשה. יצר, תאותו אם

9. לֹא אֶפְקוֹד עַל

חקק לה אפומה והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה דכתיב 8 ויאמרו בני

מרחיקה ממנו לגמרי

בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל

הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד האידנא לא

ממעט ישיבת עולם ואם

כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי

מקרבה לגמרי בא לידי

הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם

הוה דחיק יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה

איסור, שאינו יכול לכבוש

הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא

ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים

יצרו מדבר עבירה, תינוק

יָבִין יִלָּבֵט: הושע ד יד

01. אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי

ואשה דעתן קלה ואם

עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש"מ הוה ליה

תדחה אותם מטרדן מן

כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת

שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח

העולם (שם). כיפרה

בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל

ספיקה. בשעת עריפה

בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי:

כמה נאה אכסניא זו א"ל אחד מתלמידיו רבי עיניה טרוטות א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע

כ)

שהרי עדיין ספק היה,

מיכה ז א

והלכה לה. הלכך אסורה

מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה

בהנאה ותקבר כדין כל

בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא אמר ליה חזור בך א"ל

העגלות הערופות (כריתות

כג:).

כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה דאמר מר ל) כישף והסית

והדיח והחטיא את ישראל מ) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין

מקרבת: מתני' ב נמצא ההורג עד שלא נ) נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר ג משנערפה העגלה תקבר

במקומה שעל ספק באתה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה ד נערפה העגלה ואחר כך נמצא ההורג

הרי זה יהרג העד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת

לא ראית היו עורפין ועד אחד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראית היו עורפין ז שנים אומרים ראינו

ואחד אומר להן לא ראיתם לא היו עורפין ח משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אליעזר בן

דינאי ותחינה בן פרישה ס) היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחן ט משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבי

יוחנן בן זכאי הפסיקן שנאמר 9 לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'

משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכלות שנאמר אין אשכול

ע)

(א)

לאכול בכורה

אותה נפשי פ) יוחנן כהן גדול העביר הודיית

המעשר אף

הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין

עד