17/91

מז:

עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בבית הנפחים בחולו של מועד

אפי: נצב בעדת אל. בזמן שבקרב אלהים ישפוט: הולכי אחר

מה א מיי' פ"ט מהל'

א) מ"ק יא., ב) [תוספתא

רוצח הלכה יא יב:

כריתות פ"ד] כתובות לז:,

בצעם. להנאתם: האומרים לרע טוב. שמשבחין את הרשעים:

לעשות מלאכת דבר האבד שמותרת במועד ועמד הוא וגזר על

מו ב מיי' שם הלכ' יג:

ג) יומא כג:, ד) יבמות פח:

רבו הוי הוי. דכתיב הוי הוי

בההיא פרשתא טובא: מושכי הרוק.

הנפחים אפילו בדבר האבד מפני שקולן נשמע למרחוק ואין הכל

מז ג מיי' שם הלכ' יד

קיז: כתובות כב: לעיל לא:,

יודעין שהוא לדבר האבד והכי אמרינן לה במועד קטן (יא.): כל ימיו לא

הוא: ונתמעטו התלמידים. כדקי"ל

מאריכין הרוק ומדת גאוה

ה) יבמות פח: לעיל לא:

טו:

מח ד מיי' פי"א מהל'

[תוספתא יבמות פי"ד

הוצרך אדם לשאול לחבירו על הדמאי.

(קידושין דף מט:) סימן לגסות הרוח

❖

ע"ש], ו) [לעיל לא: וש"נ],

מעשר שני הלכ' יג:

עניות של תורה: חוזרת על לומדיה.

אם מעושר אם לאו שהוא התקין

עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים ובימיו

א)

ז) [תוס' פי"ד ע"ש כמה

א"צ לשאול על הדמאי: גמ' ת"ר מנין שאם

מחזרת אולי תמצא לומדיה: ולבסוף

שיהו כל הלוקחין מעם הארץ מעשרין:

וכמה שינויים נכונים],

גמ' אפילו אחד בסוף העולם.

ח) לעיל כח. שבועות ה.

מתזיל עלייהו. נמאס בעיניהם:

תורה אור השלם

נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג שאין

ב)

קדושין כז: יבמות נח.,

הכיר בו: והא אמר עולא כו'. סוגיא

מטילי מלאי. הדיינים מטילין מלאי

ט) [פי' לשון טורח וליאות],

1. וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת

פוטרת אותו ת"ל 1 ולארץ לא יכופר לדם

זו כולה פירשתיה בפרק מי שקינא

פרקמטיא שלהם על בעלי בתים

י) מפרש"י נראה דצ"ל ג"כ

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי

אשר שפך בה כי אם בדם שפכה: עד

רישא דקרא אלקים נצב

הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת

(לעיל לא:) ואינה חלוקה כאן כלום:

היודעים בטיב סחורה שישתכרו

בעדת אל, כ) ב"ב צח.,

הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר

אחד אומר ראיתי את ההורג כו': טעמא

הדיינין על ידו: רבו איש הישר

אלא על הספק. ועכשיו יודעים את

ל) [חולין ז.], מ) [סנהדרין

לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי

❖

דמכחיש ליה הא לא מכחיש ליה עד אחד

ההורגים מי הם: מנוקה מעון.

בעיניו יעשה. שהרואה שהדיינין

פח.], נ) [תמורה טו: ע"ש],

אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ:

במדבר לה לג

מהימן מנהני מילי דת"ר לא נודע מי

מסבירים לו פנים מפני טובה שעשה

ניאוף באשה האסורה לו בין מזו

ג)

2. כִּי יִמָּצֵא חָלָל

לו ואינו מתיירא מהם: שפלים

שנסתרה בין מאחרת: עון דבניה

הכהו הא נודע מי הכהו אפילו אחד בסוף

בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ

מוסף רש"י

ודבנתיה. שהם נואפין: לא. אינו

הוגבהו. שאין אימת הגדולים על

נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל

העולם לא היו עורפין רבי עקיבא אומר

עד ימיו. של יוחנן כ"ג,

בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי

מונע את אשתו מליבדק: תא שמע

הקטנים ואין ניכר בין גבוה לשפל:

מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש

היה פטיש מכה

דברים כא א

הִכָּהוּ:

לא אפקוד. לבדוק את הנשים ומה

ומלכותא. מלכותם של ישראל אזלא

3. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא

בירושלים. בחולו של

ואין מכירין אותו שלא היו עורפין ת"ל

מועד והוא גזר עליו ובטלו

טעם על בנותיכם כי תזנינה: נתעוותו

ונולא הולכת ומתנוולת: צרי עין.

שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה

3 ועינינו לא ראו והלא ראו השתא דאמרת

(מו"ק יא.). ואח"כ נמצא

וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:

הדינין. דמתוך שהם בעלי הנאה אין

מלהנות אחרים בממונם: טורפי

ההורג שאין פוטרת

דברים כא ז

עד אחד מהימן אידך חד היכי מצי מכחיש

טרף. גזלנים ומאמצי הלב מן העניים

מטריחין עצמן לעיין בדין ובאיסור

4. וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן

אותו. לומר כבר נתכפר

בעודו ספק שהעגלה

ליה והאמר עולא כל מקום שהאמינה

לרחם: רבו מים המרים. רבו המקנאים

והיתר להורות לציבור ומתוך כך

וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת

ד)

מכפרת על הספק (כתובות

במדבר ה לא

עֲוֹנָהּ:

נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין

לנשותיהם והיה למים המרים להרבות:

תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של

5. לֹא אֶפְקוֹד עַל

לז:). הרי כאן שנים. הרי

אלא שפסקו. מלהשקותם כדאמרינן

להקב"ה נחת רוח בעולמו ואין עולמו

הוא כשנים (לעיל לא:) הרי

אחד במקום שנים אמר לך עולא תני לא

בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל

הוא חשוב כשנים כגון

נוח לו: לוחשי לחישות. עורכי הדיינין

שאין המים בודקין משרבו המנאפים:

כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי

היו עורפין וכן א"ר יצחק תני לא היו עורפין

בעדות אשה לומר שמת

הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם

זחוחי הלב. שאין מטין את אזנם

ומתלחשים עם הדיינין לפתוח להם

בעלה ובעדות סוטה לומר

ור' חייא אמר תני היו עורפין ולרבי חייא

הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא

פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה:

לשמוע יפה מפי רבם וסומכים על

נטמאה (יבמות פח:). הלך

יָבִין יִלָּבֵט: הושע ד יד

קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת

6. לֹא תַכִּירוּ פָנִים

אחר רוב דעות. הוציאתו

רבה חרון אף. שעל הטיית המשפט

בינתם לדקדק שמועתם: ישראל

לעדות זו מכלל כל עדיות

בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל

כאן בזה אחר זה תנן עד אחד אומר ראיתי

לפנים. כינוי הוא: שהכל בו. תורה

חרון אף בא שנאמר (שמות כב) אם

שבתורה לפיכך פסולין

תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי

את ההורג ושנים אומרים לא ראית היו

ענה תענה אותו וגו' וחרה

באמתה ואין דופי ושכחה ומחלוקת:

וכשירין שוין בה והלך אחר

אִישׁ

כִּי

הַמִּשְׁפָּט

רוב דעות המעידין בדבר

לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר

עורפין הא חד וחד לא היו עורפין תיובתא

ואנן

(לעיל לא:) אין דין עדות

אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן

דרבי חייא וליטעמיך אימא סיפא שנים אומרים ראינו ועד אחד אומר לא ראיתם לא היו עורפין הא חד

בדבר, מדעד אחד נאמן

אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:

בה, הלכך פסולים נאמנים

דברים א יז

וחד היו עורפין אלא מתני' כולה בפסולי עדות וכדרבי נחמיה דאמר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד

ה)

7. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים

ככשרים והלך אחר הרוב

הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואיכא דאמרי כל היכא

(יבמות פח:) אין שם תורת

נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב

עדות, כי היכי דחד חשיב,

אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט:

דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים כי אחד דמיין והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה

ו)

פסולי עדות נמי חשיבי,

תהלים פב א

8. וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא

מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב

הלכך הלך אחר רוב דעות

ואין עליך לבדוק אם

עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי

דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא

כשירים אם פסולים (שם

וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם

קיז: עי"ש). בזמן

ופלגא דמי ותרתי פסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא

לֹא יַעֲשׂוּ כִּי עֲגָבִים

שהאיש מנוקה מעון.

בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים אַחֲרֵי

לא קמ"ל: משרבו הרוצחין כו': ת"ר משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה לפי שאינה באה אלא על

ז)

שלא בא עליה משנאסרה

בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ:

עליו, האשה ההיא תשא

יחזקאל לג לא

הספק משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה: משרבו הנואפין כו': ח) ת"ר 4 ונקה האיש מעון בזמן

9. הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב

עונה, שיבדקוה המים

שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ואומר

(לעיל כח.) שלא בא עליה

וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ

לאחר שנסתרה שהתורה

לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים

5 לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו' מאי ואומר וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא תא

אסרה עליו דכתיב והיא

מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:

שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה וכי תימא עון אשת איש אין עון

נטמאה (יבמות נח. וכעי"ז

ישעיהו ה כ

01. וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד

קדושין כז:). אין האיש

דפנויה לא ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו' מאי ועם לא יבין ט) ילבט אמר רבי

מנוקה מעון. שבא עליה

גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר

אלעזר אמר להם נביא לישראל אם אתם מקפידין על עצמכם מים בודקין נשותיכם ואם לאו אין המים

אחר שנסתרה (שבועות

הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ

ה.). אפילו אאינשי

וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע

בודקין נשותיכם משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין

ביתיה. אשתו, לא

וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם

בטל לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם משרבו לוחשי לחישות בדין

מיקבל. שמבזה אותו

וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים:

(רשב"ם ב"ב צח.). זחוחי

חבקוק ב ה

רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה משום שנאמר בקרב אלהים ישפוט משרבו אחרי בצעם לבם

י) 7

11. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין

הלב. לשון גבוהי הלב שלא

הולך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי הוי בעולם משרבו

דקדק מפי רבו כל צרכו

מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ

וסמכו על לבם (חולין ז.).

הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:

מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה משרבו היהירים התחילו בנות

ונעשית תורה כשתי

שופטים יז ו

21. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה

תורות. מתוך עול שעבוד

ישראל להנשא ליהירים שאין דורינו רואה אלא לפנים איני והאמר מר האי מאן דמיהר אפילו אאינשי

כ)

מלכיות וגזרות שהיו גוזרין

דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל

ביתיה לא מיקבל שנאמר גבר יהיר ולא ינוה לא ינוה אפי' בנוה שלו מעיקרא קפצה עליה לסוף מיתזיל עלייהו

עליהן ומתוך כך לא היו

לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע

יכולים לתת לב לברר דברי

משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה משרבו מקבלני טובתך

שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ

החולקים (ב"מ לג:). איש

בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן

ומחזקני טובותיך רבו איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו ומלכותא אזלא ונולא

שהכל בו. תורה ויראת

לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְיָ

חטא וגמילות חסדים

משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה 21 השמר

וְהָיָה בְךָ חֵטְא:

דברים טו ט

(תמורה טו:)

לך פן וגו' משרבו נטויות גרון ומשקרות עינים רבו מים המרים אלא שפסקו משרבו מקבלי מתנות

31. וַיֹּאמֶר יְיָ יַעַן כִּי גָבְהוּ

בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה

נתמעטו הימים ונתקצרו השנים דכתיב 41 ושונא מתנות יחיה ל) משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל

נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת

משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות

מ)

עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה

וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה:

משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור:

ישעיהו ג טז

משמת יוסי בן יועזר כו': מאי אשכולות אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו: יוחנן כהן גדול העביר

41. עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ

נ)

בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת

הודיית המעשר כו': מ"ט אמר רבי יוסי בר' חנינא

דלפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים

משלי טו כז

יִחְיֶה:

ואנן