עגלה ערופה פרק
תשיעי סוטה
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואנן יהבי ליה לכהנים. דקנסינהו עזרא כדאמרי' ביבמות (דף פו:)
אין אדם מנקף אפי' אצבעו (חולין ז:) דם ניקוף מרצה כדם עולה (שם):
מט א מיי' פ"א מהל'
א) [תוספ' פי"ג] ב"מ צ.
יומא ט., ב) [עי' תוס' שבת
מעשר הלכה ד:
טבעות. להכניס צואר בהמה לתוכו: כדאמרינן. שתיקן שיהו כל
וכיון דאינן נותנין כתקנן אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל
נ ב מיי' פי"א מהלכות
יג. ד"ה רבא], ג) [עי' תוס'
מצותך מ): תחילה. ונתת ללוי זה מעשר ראשון לגר זה מעשר עני
הלוקחין מפרישין ולא היה אדם צריך לישאל לחבירו חבר שלקח
יומא ט. ד"ה מעשר],
מעשר שני הלכה ז יב:
מתני'
בשיר לא ישתו יין. ובגמ'
בשעריך זה מעשר שני דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך (דברים יב):
מעם הארץ הפרשת דמאי:
נא ג מיי' פ"ט מהלכ'
ד) [תוספתא פי"ג],
ה) [תוס' פי"ג ע"ש],
מעשר הלכה א סמג
אף הוא. יוחנן כהן גדול: טבל
מפרש מנא לן דמשבטלה סנהדרין
ו) [במשנה שבמשניות איתא
עשין קלח:
ותרומת מעשר עון מיתה. באלו הן
הוא: נביאים הראשונים. בגמרא [ע"ב]
ואנן קא יהבינן לכהנים ולודי אשאר
א
נב ד מיי' שם הלכה ב
משום ר' יהושע וכ"ה לקמן
מפרש: נופת צופים. מפרש בגמ' [שם]:
הנשרפין (סנהדרין פג.) ילפי' לה. וכשאתם
בפיסקא], ז) [בירושלמי
[טור יו"ד סוף סי'
מעשרות אמר ריש לקיש ב כל בית שאין
ל"ג], ח) [עי' הגי' בע"י],
שלא]:
אנשי אמנה. בוטחים בהקב"ה וסומכין
לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו
מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה
נג ה מיי' פ"ה מהלכות
ט) צ"ל המסוכך וכ"ה
אלא תרומה עודנו טבל למעשרות
עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון:
ברש"א, י) ב"ק כא., כ)[גיר'
תענית הלכה יד סמג
על שאר מעשרות מאי טעמא אמר אביי
גמ'
ואתם נענשים מיתה: מפריש תרומת
אמר רב יוסף. הכי קאמר וכי
הערוך בערך בקר ג' דגלדאי
עשין מד"ס ג טור ש"ע
הואיל ופתח בו הכתוב תחילה מכלל
❖
שהן עבדנין מפני שיש בזמר
א"ח סי' תקס סעיף ג:
מעשר ונותנה לכהן. מפריש כל
בית המסובך בארזים עיר הוא
שלהן גדופין אסרן רב הונא],
דאפרושי הוו מפרשי והא תניא אף הוא
שלא יהא נוח ליחרב: מתרועע.
המעשרות ממנה להוציא מידי טבל
ל) [לעיל מב: סנהדרין צג.
ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי לפי
צו:], מ) [דברים כו],
ואחר כך מפריש מתוך מעשר ראשון
לשון ערה כמו ערו ערו (תהלים קלז):
א)
ג
תורה אור השלם
❖
נ) [ברכות כד.],
בסיפא מתחיל. מאיסקופת הבית
ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין
תרומת מעשר מה שעל הלוי להפריש
1. עוּרָה לָמָּה תִישַׁן
ופתחיו מתחיל: ושאיה. לשון בית
ונותנו לכהן משום דאית ביה עון
אלא תרומה גדולה בלבד ומעשר ראשון
אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל תִּזְנַח
מיתה אחמור עלייהו שלא לעכבו
השואה מאין יושב ומתוך כך שעירים
לָנֶצַח: תהלים מד כד
ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין
הגהות הב"ח
ב)
2. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא
אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב
מרקדים שם ומנגחין וכותתין את
מעשרין אמר להם בני בואו ואומר לכם
(א) במשנה שומן הדגן
יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:
שעריו: זמרי דנגדי. מושכי ספינות
אצלו מעשר ראשון ומעשר עני ואומר
(וחכמים אומרים) תא"מ
תהלים קכא ד
כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך
3. בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן
ונ"ב ס"א ל"ג ליה [וכן
המוציא מחבירו עליו הראיה גזירה
בחבל שרי שאינו אלא לזרזם
בירושלמי ליתא]: (ב) גמ'
תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה
יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו:
במלאכתם: ודבקרי. שמזמרין בשעה
דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה
❖
אמר רב יצחק וכי בית:
ישעיהו כד ט
עמד והתקין להם הלוקח פירות מע"ה
ד
אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים
שחורשין ואינו אלא לכוין את השוורים
4. הוֹשִׁיעָה יְיָ כִּי גָמַר
מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני מעשר
לזרים ואין בהן אלא גזל כהן הלכך
לתלמיהם שהולכין לקול השיר דערב
חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים
מִבְּנֵי אָדָם: תהלים יב ב
גליון הש"ס המוציא מחבירו עליו הראיה. אלמא
עליהם: דגרדאי. אינו אלא לשחוק:
ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ג) ונותנה
5. זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ
בטל זמרא. גזר על דורו שלא יזמרו
אפרושי נמי לא הוו מפרשי ואת
גמ' אודנא דשמעא. רי"ף
לכהן ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים
בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם:
❖
פ"ה דברכות:
איכה ה יד
בביתם ובבית משתאות: ולא איבעי.
אמרת לפי שאין נותנין אותו כתקנן
מעשר ראשון ומעשר עני המוציא מחבירו
6. וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים
הא אפרושי מפרשי ליה: תרתי תקון.
ולא היו רוצים לקנותם בכך: זלזל
עליו הראיה תרתי תקן ביטל וידוי דחבירים
כָּל חַיְתוֹ גוֹי גַּם קָאַת גַּם
בה. ולא הקפיד למחות בידם: כאש
לעולם העברת הודאות מעשר משום
קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ קוֹל
מוסף רש"י
וגזר על דמאי של עמי הארץ: ואף הוא
יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן חֹרֶב בַּסַּף
בנעורת. לפי שהעונה מטה אזנו
שאינם נותנין אותו ללוים הוא והא
ביטל את הוידוי. של
כִּי אַרְזָה עֵרָה:
ביטל את המעוררים: מאי מעוררים אמר
דתניא לפי ששלח כו' לאו אביטל
לשמוע את המזמר לענות אחריו
מעשר, ואפילו של חברים,
צפניה ב יד
רחבה בכל יום ויום שהיו עומדים לוים על
את הוידוי קאי אלא אגזר על הדמאי
ונמצאו האנשים נותנים לבם לקול
7. נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה
ד)
שאין לומר בערתי הקדש
מן הבית וגם נתתיו ללוי,
וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר:
דוכן ואומרים עורה למה תישן ה' אמר
קאי ותרתי תקנות תקן ביטל וידוי
הנשים וקול באשה ערוה נ) כדכתיב
1
לפי שלא היו נותנים מעשר
ישעיהו כד יב
של חברים אע"פ שמפרישין אותו
השמיעני את קולך (שיר ב) ומבעיר
להן וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר
8. הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר
ראשון ללוי כהלכתו,
דרחמנא אמר ללוים
לפי שאין נותנין אותו כתקונו וגזר
את יצרו כאש בנעורת אבל זמרי גברי
שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי
נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל
2
וקנסינהו עזרא וצוה לתתו
בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם:
על הדמאי על לוקח מעם הארץ לפי
ועניין נשי קצת פריצות יש דקול
אלא בזמן שישראל שרויין בצער ועובדי
. וגזר על
לכהנים
ישעיהו ה יא
(ב"מ צ.)
ששלח כו': מסרטין. כשהיו רוצין
באשה ערוה אבל אינו מבעיר יצרו
הדמאי. בלוקח מעם
9. לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי
כוכבים בנחת ושלוה לכך נאמר עורה למה
הארץ שיפריש הכל מספק
להפילו לארץ לשוחטו: שיפול דם
כל כך שאין המזמרים מטים אזנם לקול
דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב
תישן ה': ואת הנוקפים: מאי נוקפים אמר
מפני שהטבל עון מיתה,
וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא: לָכֵן
בעיניו. ואינו רואה ואינו מתחזק כל
העונים: לבטולי האי מקמי האי.
חוץ מן התרומה שלא גזר
הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ
רב יהודה אמר שמואל שהיו מסרטין לעגל
ה)
כך על רגליו. ונוקפין לשון ונקף סבכי
אם אין שומעין לנו לבטל את שניהם
להפרישה ולא גזר על
וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק
הדמאי, לפי ששלח בכל
בין קרניו כדי שיפול דם בעיניו אתא איהו
היער (ישעיה י): חובטין. להפילו לארץ.
נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת:
וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ
גבול ישראל וראה שהיו
וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ:
צחה צמא. צמא (שמות יז) מתרגם צחותא:
ונוקפין לשון חבטה ומכה כדאמרי'
בטיל משום דמיחזי כי מומא במתניתא תנא
עמי הארץ מזלזלין
ישעיהו ה יג-יד
הרחיבה
01. וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל
במעשרות ולא היו מפרישין
שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין
אלא תרומה גדולה (שם).
אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים
אותו לפני עבודת כוכבים אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח נבילות הא שחיט
מפריש ממנה תרומת
תִּשְׁפַּלְנָה: ישעיהו ה טו
11. יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה יְיָ
מעשר ונותנה לכהן.
להו אלא טריפות שמא ניקב קרום של מוח עמד והתקין להם טבעות בקרקע: עד ימיו היה פטיש
משום דסבר עם הארץ ללוי
שמות טו ג
שְׁמוֹ:
מכה בירושלים: בחולו של מועד: כל ימיו לא היה אדם צריך לשאול על הדמאי: כדאמרן:
הוא דפקיד רחמנא למיתב
מתני' משבטלה סנהדרין ה בטל השיר מבית המשתאות שנאמר 3 בשיר לא ישתו יין וגו' משמתו
תרומת מעשר ולא לדידי
(בכורות יא: עי"ש שנ'
נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בהמ"ק בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמנה
שגורס כן בגמ').
מישראל שנאמר 4 הושיעה ה' כי גמר חסיד וגו' רשב"ג אומר ו) העיד ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק אין
יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות ר'
שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את ז) (הטעם ואת) הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן (א) וחכמים
אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל: גמ' וממאי דמשבטלה סנהדרי כתיב אמר רב הונא בריה
דרב יהושע דאמר קרא 5 זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם אמר רב $ אודנא דשמעא זמרא תעקר אמר
רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר 6 קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה מאי כי ארזה
ערה אמר ר' יצחק בית המסובך בארזים עיר הוא אלא אפי' בית המסובך בארזים מתרועע אמר רב
ט)
ט)
(ב) ח)
אשי שמע מינה כי מתחיל חורבא בסיפא מתחיל שנאמר חרב בסף ואיבעית אימא מהכא 7 ושאיה
יוכת שער אמר מר בר רב אשי לדידי י) חזי ליה ומנגח כי תורא אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי
כ) דגרדאי אסיר רב הונא בטיל זמרא קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי אתא רב
חסדא זלזיל ביה איבעאי אווזא בזוזא ולא משתכח אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי
נשי ועני גברי כאש בנעורת למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא אמר ר' יוחנן כל השותה בארבעה
מיני זמר מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר 8 הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם
והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו מה כתיב אחריו 9 לכן גלה עמי מבלי
דעת שגורמין גלות לעולם וכבודו מתי רעב שמביאין רעב לעולם והמונו צחה צמא שגורמין לתורה
שתשתכח מלומדיה 01 וישח אדם וישפל איש שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה ל) ואין איש אלא הקדוש
ב"ה שנאמר 11 ה' איש מלחמה
ועיני גבוהים תשפלנה
שגורמין שפלות של
ישראל ומה כתיב אחריו לכן
הרחיבה