מח:
עגלה ערופה
פרק תשיעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הרחיבה שאול נפשה. לאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם
אשמדאי מלכא דשדאי: אבנים הללו. שבאפוד וחשן: פתוחי חותם.
נד א מיי' פ"א מהל' בית
א) [צ"ל שמואל ודוד כ"א
בע"י], ב) [יומא עג: עי' שם
הבחירה הלכה ח סמג
סופן נופלין בגיהנם: זימנין סליק. פעמים עולים בידם שנענים
חקק משמע: במלואותם. שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום:
(ב)
וצ"ע], ג) סנהדרין יא. יומא
לאוין רצ:
ומראה להם שמיר. על פני הדיו נ) כחריץ האות: איטני של אבר.
ופעמים שלא עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני אבשלום יצא
נה ב [השמיט הרמב"ם
ט: [תוספתא פי"ג],
גובתא מש"א בלע"ז: שירא פרנדא. מין משי הוא: סלת צפה
מירושלים שאל צדוק באורים ותומים
ועלתה לו שהשיבוהו
ושאל
ד) [תוספתא פט"ו],
ומצאתי שהמ"ל פ"ט
ה) [תוספתא פט"ו ע"ש],
מהל' כלי המקדש דין ז'
על גבי נפה. מרוב שומנה מדבקת
אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל
❖
ו) [גיר' הערוך בטני פי' מן
תמה על זה]:
אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני
בדופני נפה ודומים לעיסה חיה
הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי
ושמת בטנא ערך טן ו'],
שלא נענה באורים ותומים והכי
שנילושה ביין כו'. נופת דבק הנפה
ז) [עי' תוס' שבת כ: ד"ה
חק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה:
אנן ותוס' ב"מ כט: ד"ה
צופים שצפה: שתי ככרות הנדבקות
תניא בסדר עולם גבי ארון ובברחו
תורה אור השלם
משמתו נביאים הראשונים: מאן נביאים
בזכוכית וחולין פד: ד"ה
כו'. שהיתה ברכה מצויה בעיסה
מפני אבשלום יצא עמו עד שעלה
בזוגיתא], ח) [צ"ל הצופים
1. וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל
הראשונים אמר רב הונא זה א) דוד ושמואל
במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים
וכשמדבקין ככרות בדופני התנור
וכ"מ בפרש"י וכ"א בתי"ט],
הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת
ושלמה רב נחמן אמר בימי דוד זימנין סליק
ט) ס"א רב יוסף, י) מכשירין
אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים
ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה
אחת בדופן זה ואחת בדופן זה
פ"ה מ"ט נזיר נ., כ) [צ"ל
וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
וזימנין לא סליק ב) שהרי שאל צדוק ועלתה
נכנס צדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב
שכנגדו והן תפוחות אצפליי"ר בלע"ז
שנאמר למען אנסנו הילך
וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל
לו שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר
עד שמגעת פני זו לזו כצוףס) זה שגדל
טו) ויאמר המלך לצדוק השב את
בתורתי כך איתא בילקוט
הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר:
רמז רנ"ח], ל) [עי' יעב"ץ],
שמואל ב טו כד
הארון וגו': בימי זכריהו. והוא
ויעל אביתר מתיב רבה בר שמואל ויהי
ומתפשט והולך ותולה באויר כן אלו
1
2
ל) בדפו"ר: מלכות הרשעה,
2. וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים
צפות ותפוחות באויר: מן הצופים.
בנו של יהוידע ל) שהיה בימי יואש:
לדרוש אלהים (א) כל ימי זכריה המבין
מ) [ברש"י שבע"י בחריץ],
בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין
נ) [כנוף רש"ש], ס) דברים
ערי מגרש. ערי לוים שהטעינן
ההרים הגבוהים שמשם צופה למרחוק:
בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים וּבִימֵי
בראות אלהים מאי לאו באורים ותומים לא
א, ע) [צ"ל במכשירין פ"ה
דָּרְשׁוֹ אֶת יְיָ הִצְלִיחוֹ
הכתוב מגרשות: עד עמוד כהן
מאי משמע. מהיכא ילפת שדבש בא
❖
בנביאים ת"ש משחרב בהמ"ק ראשון בטלו
מ"ט],
הָאֱלֹהִים:
וגו'. אלמא הוו אורים בבית שני:
מן ההרים: כדמתרגם רב יוסף.
דברי הימים ב כו ה
ערי מגרש ופסקו אורים ותומים ופסק מלך
3. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא
אמור לו. לא שהיו אורים ותומים
כאשר תעשינה הדבוריםע): כל הנצוק.
מבית דוד ואם לחשך אדם לומר 3 ויאמר
לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ
הגהות הב"ח
אלא כאדם שאומר לחבירו כו'. אלמא
המערה מכלי טהור לכלי טמא אין
מִקֹּדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים עַד עֲמֹד
התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש
כל ימי המקדש ראשון הוו: דתניא.
הקילוח מצרפן להיות חיבור לטמא
(א) גמ' לדרוש אלהים בימי
כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים:
זכריהו המבין בראות
הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים
עזרא ב סג
חגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים:
את מה שבתוך הכלי שהוא מערה
4. וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן
האלהים כצ"ל ותיבת כל
שמעון וישמעאל. רבן שמעון שהיה
ממנו: חוץ מדבש זיפין. שהוא עב
[אמור לו] כאדם שאומר לחבירו עד שיחיו
נמחק: (ב) רש"י ד"ה
שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה
נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע (ג)
מאד והרי הוא כמחובר שכשהקילוח
זימנין סליק פעמים עולה
מתים ויבא משיח בן דוד אלא אמר רב נחמן
וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי
בידם: (ג) ד"ה שמעון וכו'
כהן גדול שהרגתם מ) מלכות יון:
פוסק הוא הולך מלמטה למעלה
בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת
בר יצחק מאן נביאים הראשונים לאפוקי
בן אלישע שהיה כ"ג:
בְּהִבָּנֹתוֹ: מלכים א ו ז
לחרבא. שעתידין ליהרג בחרב:
והכי אמרינן פ) במדות: הצפחת.
(ד) ד"ה הצפחת וכו' עבות
5. כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת
מחגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו דת"ר
❖
לקטלא. לשאר מיתות כגון רבי עקיבא
ברשק"א בלע"ז שהן עבות ונכנסת
ונכתת השעוה:
(ד)
כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת
משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח
ג)
בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ
השעוה עם הדבש: שמזייפין בו.
שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של
וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת
הקודש מישראל ואע"פ כן היו משתמשים
ברזל כדאמר בברכות (דף סא:) $ ור'
מתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים
וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר
גליון הש"ס
בבת קול שפעם אחת היו מסובין בעליית
ויין ואין נכרות בו: שמזייפין. שקרנים
חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה
הַגְּדוֹלָה: מלכים א ז ט
גמ' באבני מקדש. עי'
6. מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן
והולכי רכיל: שמאמינים בהקדוש
בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן
בן בבא בלונביאות של ברזל כדאמר
במסכת תמיד פ"א ובדברי
פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת
בסנהדרין (דף יד.): שאין מספידין על
ברוך הוא. לוותר ממונם לנוי הדור
השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי
המפרש שם ד"ה אמר אביי
שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת
הרוגי מלכות. מאימת המלך לפיכך
דמתקנן ומייתי מעיקרא:
מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת
שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי
שם משחרב מקדש
מִשְׁבְּצֹות זָהָב תַּעַשֶׂה
מיחו בידם: דברים ככתבן. כמשמען
טובים: שיתבזו שולחנם לעתיד לבא.
לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת
ראשון וכו'. עי' שבת כ
שמות כח יא
אֹתָם:
שאין מקבלין שכר שלם. והכי משמע
אבן שלמה מסע כמה שהסיעה מן
7. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי
ע"ב תד"ה אנן חולין פד
הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של
ע"ב ד"ה בזוגיתא:
כי מי בז ליום הבא את הצדיקים:
ההר ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל:
תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה
רש"י ד"ה (ד"ה) לקטלא
עזרא ושוב פעם אחרת היו מסובין בעלייה
מֻסַבֹּות מִשְׁבְּצֹות זָהָב
והלא כבר
נאמר מגוררות במגירה
קטנות. קטנות אמנה: קטני רשעי
ור"ח בן תרדיון וכו'.
בְּמִלּוּאֹתָם:
ביבנה נתנה להן בת קול מן השמים ואמרה
❖
וגו': שמיר
למאי אתא. דאמרי' במס'
בני ישראל. שמתו כשהן קטנים:
כדאיתא בע"ז דף יח ע"א:
שמות לט יג
8. זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת:
להן יש בכם אדם א' שראוי שתשרה שכינה
גיטין (דף סח.) שהביאו שמיר ע"י
שמבזבזין
יהושע טו כד
עליו אלא שאין דורו זכאין לכך נתנו עיניהם בשמואל הקטן וכשמת הספידוהו
9. בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ
מוסף רש"י
הי עניו הי חסיד תלמידו של הלל ואף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי
לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד
שהרי שאל צדוק.
מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ:
לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאין עתידין למיתי על עמא ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר
כשהיה דוד בורח מפני
תהלים נד ב
01. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת
אבשלום (יומא עג:). ויעל
הי חסיד הי עניו אלא שנטרפה שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות: משחרב בהמ"ק בטל השמיר
אביתר. ותניא בסדר
וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן
כו': ת"ר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק שנא' והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה הדברים
ד)
עולם ושאל באורים ותומים
4
הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל
ולא עלתה לו ונסתלק
שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְיָ הֵמָּה
ככתבן דברי ר' יהודה אמר לו ר' נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר 5 כל אלה אבנים יקרות
מן הכהונה שנאמר ויעל
מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ:
❖
וגו' מגוררות במגרה אם כן מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו שהיה מתקין מבחוץ ומכניס מבפנים
אביתר (שם). כל הניצוק
א
זכריה ד י
טהור. כל משקין שמריקין
אמר רבי נראין דברי רבי יהודה $ באבני מקדש ודברי ר' נחמיה באבני ביתו ור' נחמיה שמיר למאי אתא
מכלי אל כלי, אע"פ
מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם
שטמא תחתון וקילוח
ב
6
לעזי רש"י
יורד משפה לשפה, לא
באיזמל משום שנאמר במלואותם אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן
7
נעשה חיבור כדי לטמא
מש"א [יש"א]. תיבה
כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה
העליון, חוץ מדבש
קטנה.
זיפים. מאותו דבש
אצפליי"ר [אינפלי"ר].
כלום ת"ר שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימי בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו
ה)
שהוא עבה ויכולין לזייפו
להתנפח.
לערב בו משקין אחרים,
במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין אמר
ברשק"א [ברישק"א].
ו)
והצפיחים. כמו כצפיחית
חלת-דבש.
רבי אמי $ משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה תניא נמי הכי משחרב מקדש ראשון
בדבש, ברישקרי"ש בלע"ז,
והואיל והן עבין נעשה
ז) בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה ורכב ברזל וי"א אף יין קרוש הבא משניר הדומה כעיגולי דבילה:
תחתון כמו מחובר לעליון,
ונופת צופים: מאי נופת צופים אמר רב סולת שצפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן
שהקילוח היורד למטה
למשקין טמאין נעשה כולו
ולוי אמר שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו ורבי יהושע בן לוי אמר
טמא ואפילו העליון, אבל
זה דבש הבא מן הציפיא מאי משמע כדמתרגם רב ששת כמא דנתזן דבריאתה ושייטן ברומי עלמא
ח)
ט)
דבש שלנו שאינו עב הואיל
וצלול הוא ניצוק שבו טהור
ומתיין דובשא מעישבי טורא תנן התם י)כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפיחים מאי זיפים אמר רבי
ככל המשקין (נזיר נ.).
יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב 8 זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר
9 בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי
אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות: ופסקו אנשי אמנה: אמר רבי יצחק אלו בני
אדם שהן מאמינין בהקב"ה דתניא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל
למחר אינו אלא מקטני אמנה כ) והיינו דאמר ר' אלעזר מאי דכתיב 01 כי מי
בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים
שיתבזבז
שולחנן לעתיד לבא
קטנות שהיה בהן שלא
האמינו בהקב"ה רבא
אמר אלו קטני בני רשעי ישראל
שמבזבזין