עגלה ערופה פרק תשיעי סוטה
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמבזבזין דין אביהם. קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים
בה ריח טוב ומין תמרים הוא לעצמן: טהרה יש בך. לפיכך מריחה
נה א מיי' פ"ה מהל'
א) תענית י:, ב) [תוספתא
פט"ו ע"ש], ג) גיטין ז. נדה
תענית הלכה טו סמג
לפניו וכו': הקהיתה שיניהם. למה האכלתם וצערתם עלינו במותינו
לך ולא בטל הריח מאצלך: אתא בריה. דרבה בר רב הונא: א"ל.
סא:, ד) מגילה כא.,
עשין מד"ס טוש"ע א"ח
ונפרעת מהם בחייהם: מוכרי רבב. רבב הוא דבר מאוס כגון חלב
רב הונא לבריה: שמחת את לבי. בטהרתך: והקהיתה את שיני.
❖
ה) רש"א, ו) [גירסת ע"י רבי
סימן תקס סעיף ד:
ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני:
שהראיתני שאהבתך על בנך
יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו:
❖
יהושע], ז) נ"א ואם כן,
שיתה ה' מורה להם. לעיל מיניה
רחמי. אהבה: איטפל ביה. גידלו
תורה אור השלם
בביתו: רבי רבי. גדל גדל אותי
כתיב כי לא לנצח ישכח אביון
תקות
שמבזבזין דין אביהם
לעתיד לבוא אומרים
הגהות הב"ח
ואע"פ כן איני בנך: בר ברתך
ענוים תאבד לעד. שיתה ה'
מורה
1. שִׁיתָה יְיָ מוֹרָה לָהֶם
לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד
(א) גמ' ונתן לכם אדני
אנא. ואין עלי לכבדך כבן:
להם תן להם מרות לאותן עניים
יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה
ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם אמר
לחם צר: (ב) רש"י ד"ה
תהלים ט כא
מתני' בפולמוס. חיל שהביא
סֶּלָה:
עושר שיהו הגוים נוהגין
בהם
2. יְיָ שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ
אחד וכו' סימן למיתה
ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של
❖
אספסיינוס על ירושלים: עטרות
איכא וגלות: כבוד וידעו הגוים שהן אנוש
ואינם
יָרֵאתִי יְיָ פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב
דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר
חתנים ואירוס. מפרש בגמרא:
שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים
אלהות שאין כל הכבוד והגדולה
תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם
1 שיתה ה' מורה להם וא"ר אילעא בר
שלהם: מתכסין בטלית אחת. משום
בפולמוס של טיטוס. שהביא הורקנוס
חבקוק ג ב
תִּזְכּוֹר:
גליון הש"ס
יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב'
עוני: בקרב שנים. אותה פעולה שלך
אאריסתובלוס אחיו. ובין זה לזה היו
3. וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים
מתני' יוונית. עיין
הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב
דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שנים
חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר
תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין
תוספות מנחות דף סד
אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין
עולם: עטרות כלות. מפרש
ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי
בתורה שנאמר ה' שמעתי שמעך יראתי
ע"ב ד"ה ארור ובר"ש
2
שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ
אחד: חייהו. רפאהו והרווח להם
בגמרא [ע"ב]: בפולמוס האחרון. הוא
פ"א מ"א דפאה:
בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם:
ה' פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב
שם משמת רבי בטל
מלכים ב ב יא
ותן להם חיותם: המה הולכים הלוך
של חורבן הבית ושל טיטוס נמי הוה:
שנים אלא בקרוב שנים ואמר ר' אילעא
4. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר
ענוה. עיין תוספות
ודבר. בדברי תורה. באליהו ובאלישע
באפריון בתוך העיר. שהיו מוליכין
כתובות דף קג ע"ב ד"ה
יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי
בר יברכיה א) שני תלמידי חכמים המהלכין
❖
אותו יום:
כתיב: ראוין לישרף. שעל מנת כן
אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון
דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ
בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף
מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל
בא הרכב אש עליהם: אחד מת.
של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות
אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל
באש שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר
לה: מושלי משלות. לתת אות אמתלא
ע"י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה
3
דברים ד מב
וָחָי:
מוסף רש"י
5. נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי
והנה רכב אש וגו' טעמא דאיכא דיבור
לערי מקלט ז)ואם אין כאן מיתה סימן
וטעם לחכמה ליכנס בה בשערי
הלוך ודבר. ואהכי
הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת
למיתה (ב) וגלות סימן לגלות שאחד
בינה כגון ממשלות שועלים דאמר
הא ליכא דיבור ראוין לישרף וא"ר אילעא
כתביה לאשמעינן דאי
מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי
מת ואחד גולה: בבלי דעת. על
בסנהדרין (דף לח:) כי הוה דריש
לאו שהיו הולכין בעומקה
בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין
וַתִּשְׁכַּח תוֹרַת אֱלֹהֶיךָ
של הלכה לא היו
שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה
ר"מ בפירקא הוה דריש תילתא
אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי:
נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה
ניצולין (תענית י:). אלא
הושע ד ו
את זה ולמדין זה מזה: נדמו עמי.
שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא
דחליף. מי יתן בוקר של
6. כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב
שנאמר 4 לנוס שמה רוצח אשר ירצח את
מתלי: שקדנים. שוקדין על דלתות
וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך:
שחרית, שהצרות מתחזקות
בִּירוּשָׁלִָם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה
רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה
תמיד וכל שעה מרובה
חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ
כי עם בציון ישב. אלו יושבי ישיבת
בית המדרש לילה ויום כדאמר
קללתה משלפניה (דברים
כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ:
שנאמר 5 נדמו עמי מבלי הדעת אמר ר'
תורה וסיפא דקרא חנון יחנך לקול
ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה
כח סז). בפולמוס של
ישעיהו ל יט
יהודה בריה דר' חייא כל ת"ח העוסק
זעקך: לחם צר. במי הכתוב מדבר
שנפשי חשקה בתורה: הדרשנים.
אספסיינוס. חיל שהעלה
7. וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם
אספסיינוס קודם שבא
צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף
בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר
במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ"כ
שהיה בקי בטעמי המקראות כדאמר
טיטוס עליהם (גיטין ז.).
עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ
יושב ועוסק בתורה: והיו עיניך וגו'.
לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים
כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה
גזרו על עטרות כלות.
6
רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ:
וכן בתריה כתיב ולא יכנף: פרגוד.
משום צער (שבת נח.).
בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות
ישעיהו ל כ
חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב
8. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן
מחיצה: לא יכנף. לא יתכסה ממך
דף יב:): בטל כבוד תורה. שהיה
בתריה 7 ונתן (א) ה' לכם לחם צר ומים לחץ
עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי
בכנף בגדו ומחיצתו: דלמחר. מי
נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל
יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ
ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה
יתן שיבא יום: מי ידע. אם ייטב
אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות
אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה
שנאמר 7 והיו עיניך רואות את מוריך ר'
עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
מן הלילה: אלא דחליף. מי יתן והיה
יתירות כגון בת ובת אני דורש
דברים כח סז
אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל
זה יום הבא כזה שעבר: אלא עלמא
(סנהדרין דף נא:) וזהו כבוד תורה
9. אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל
בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך: רשב"ג
אמאי מקיים. מאחר שהקללה הולכת
גדול שאין בה דבר לבטלה: אנשי
צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים
7
וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל:
תמיד ורבה: אקדושה דסידרא. סדר
מעשה. בטוח בחשיבותו ועושה
אומר משום ר' יהושע מיום שחרב בהמ"ק
איוב י כב
קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל
מעשים מופלאים כדאמר בתענית
אין וכו': אמר רבא בכל יום ויום מרובה
ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר
(דף כה.) נמטי כשוריך יאמר לחומץ
קללתו משל חבירו שנאמר 8 בבקר תאמר
מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן
וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:
מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי
קטנותם של חסידים. שהיו החסידים
כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל
בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי
ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש
הולכים וכלים והוא היה מקטניהם
אלא דחליף ואלא עלמא אמאי קא מקיים
וסופן: זיו החכמה. זה לא ידענא
כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה
אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא
מאי היא: משמת ר"ג הזקן בטל
חביב הוא. וכן יהא שמיה רבה מברך
כבוד התורה. במסכת מגילה (דף כא.)
שנא' ארץ עפתה כמו אופל צלמות ולא
שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש
9
ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם
אמר שעד שמת הוא היה בריאות
סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל: ולא
היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו
בעולם ולא היו למידין תורה אלא
ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו':
יום של מלאכה ויש כאן תורה
מעומד משמת הוא ירד חולי לעולם
תניא ב) ר"ש בן אלעזר אומר טהרה בטלה
וקידוש השם: סדרים. סדרי פרשיות
והוצרכו ללמוד תורה מיושב: בטל זיו
טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן רב הונא
דתורה: טהרה. שפסקה מישראל:
הכהונה. שהיה חכם ועשיר וכהנים
אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה
ביטלה טעם. הפירות וריחם
רבים אוכלין על שולחנו: ובני חורין.
בסודריה אתא רבה בריה א"ל מורחינא ריחא
מיוחסין: חפו ראשם. שגברה יד
שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה
דחינוניתא א"ל בני טהרה יש בך יהבה
אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח
עזי פנים ממזרים שהם עשירים
רע ומטעם רע: מעשר ביטל
ואלו עניים: נדלדלו אנשי מעשה. אין
ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה
שומן דגן. בעון פיסוק מעשרות
חש להם: ואין דורש. לישראל: ואין
ניהליה א"ל בני שמחת את לבי והקהיתה את
מבקש. עליהם רחמים: שרו חכימיא.
פסק שומן הדגן כשמו של מעשר
שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני
התחילו החכמים: ספריא. מלמדי
דאיקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו'
רחמי דבני אבני דהוו ליה רב אחא בר יעקב
: דחינוניתא. שמינה ויש
תינוקות שהם קטנים מן החכמים:
(במדבר יח)
איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל
כעמא דארעא. כעמי הארץ:
א"ל אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר
אזלא
ברתך אנא: מתני' ג) א בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס
גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו $ יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך
העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר משמת ר"מ בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי
בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת ר"ע בטל כבוד התורה משמת ר' חנינא בן דוסא
בטלו אנשי מעשה משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים
משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת ר"ג הזקן ד)בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת
רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה $ משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא: ה)[גמ' ת"ר] ו)ר' פנחס בן יאיר
אומר משחרב בהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי
לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר"א הגדול אומר מיום
שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא
וספריא כחזניא וחזניא
כעמא דארעא
ועמא דארעא
אזלא