מט:
עגלה ערופה פרק
תשיעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אזלא ונוולא. הולכים ודלים ומתנוולים: בעקבות המשיח. בסוף
היה שם זקן אחד. מבפנים: לעז להם. לאותן שבחוץ: נעץ צפרניו
נו א ב מיי' פ"ה מהלכ'
א) [גי' ע"י ומנוולה וכ"ה
ברש"י שלפנינו], ב) סנהדרין
תענית הלכה טו סמג
הגלות לפני ביאת משיח: והיין ביוקר. שהכל עוסקין במשתאות:
נזדעזעה. מחמת המלך שבערה על חילול שמו: ועל אותה שנה
צז., ג) ס"א והיוקר יעוות
עשין מד"ס ג טוש"ע א"ח
מ) ואין תוכחה. אין לך אדם שיוכל להוכיח שכולם נכשלים בחטאות
שנינו כו'. שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות
[עי' סנהדרין צז. ובפרש"י
סימן תקס סעיף ד:
וכשמוכיחין אומר לו אתה כמוני: ובית הוועד. של חכמים יהיו
מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים
נז ג מיי' פ"ה מהל' נ"מ
שם], ד) [סנהדרין צז.],
ה) [בע"י הגירסא גדולים],
הלכה ט סמג עשין סו
ובשאר השנים מצות העומר להביא
לבית זנות שכלו החכמים ואין לומד
ו) רש"א מ"ז, ז) [תוס' פט"ו
טוש"ע ח"מ סי' תט סעיף
מן הקרוב לירושלים כדכתיב (ויקרא
תורה ויהא חרב מאין איש ובעלי
אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי
א)
ע"ש], ח) ב"ק פב: מנחות
ב:
זימה מתגודדים שם מפני שחוץ
כג) כרמל (ג) תקריבו שיהא הזרע
נח ד מיי' פי"א מהל' ע"ז
סד:, ט) [צ"ל רבי יוסי],
יש להשען על אבינו שבשמים ב) בעקבות
י) ב"ק פג. [גיטין נח. ע"ש
הלכה א סמג לאוין נ
לעיר היו בתי מדרשות שלהם:
לח והכר מלא ממנו וכשהוא בא
משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן
ג)
וצ"ע ולפי גירסת רש"י
טוש"ע יו"ד סי' קעח
סעיף א: גמ' של מלח ושל גפרית. ענין
מרחוק מתייבש ומתמעך ואין כר
ניחא], כ) [עי' תוס' ע"ז לב.
פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות
נט ה מיי' שם הלכה ג
השבלת מלא מן הגרעין: לשון סורסי.
עטרה עושין מאבן של מלח שהוא
ד"ה אבל], ל) [תוס' פט"ו],
ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל
❖
מ) (והמלכות השולטת על
טוש"ע שם סעיף ב:
צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א
קרוב הוא ללשון ארמי ואומר אני
רוב העולם תהא למינות
יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו
וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית
שזה לשון גמרת ירושלמי ואומות
נמשכים אחר טעות שלו
מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים
כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין
העולם קורין אותו לינג"א שוריי"א:
[ישו] ותלמידיו נקראו מינים.
מוסף רש"י
העתק מדפוס אמשטרדם
נאול"א: חילית. לישק"א כמין גומא
או לשון יווני. שהיו קרובין לארץ יון
תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא
❖
ישן), נ) בס"א: המינין,
בעקבות משיחא. סופי
הגדל במים: טבלא דחד פומא.
ולשון יון יפה מזה והיה לו לספר
נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו
מלך המשיח (תהלים פט
ד)
ה)
נב). יוקר יאמיר. ס"א:
בו: מאי דכתיב לא גרס אלא ר"ש
זוג של עינבל אחד שמקשקשין בו
מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה
והיוקר יעוות, שלא יכבדו
לשיר בבית המשתאות: טנבורא.
קרא מקרא זה על עצמו ואמר שעליו
תורה אור השלם
כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני
זה את זה, יקר כבוד, ל"א
כך קורין אותו בלשון לע"ז טנבו"ר
לעולל את עיניו בבכי יותר מן הכל:
1. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי
היוקר יעוות, מכובד שבהן
הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו
יהא עוותן ורמאי. מ"ר
עוללה. מנוולת את (ד) עניי:
והוא עשוי דפנותיו עגולות כעין
מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי:
ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים:
(סנהדרין צז.). הגפן תתן
איכה ג נא
לנפשי. על נפשי מפני קורותיי:
נפה וקושרין בדפנותיו חוטין של
פריה והיין ביוקר.
2. עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם
(גמ') אמר רב לא שנו אלא של מלח
ו)
מספר קומי. שערו שלפניו ומניח
ברזל ושוטחין על פיו עור כשהוא
ואעפ"כ יהיה היין ביוקר,
אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת:
❖
שלא יהיה ברכה בפרי
וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר
משלי יד כד
בלורית מאחוריו: מדרכי האמורי.
לח ומותח והוא מתייבש שם מאליו
עצמו, ל"א שיהיו כולן
וכשמכין עליו במקל דק הוא מוציא
שהן מניחין בלורית לשם עבודת
ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור
רודפין אחר היין ומשתכרין
כוכבים: נגנז ספר תורה. שהיה
קול צלול ויש אומנין שיודעין להכות
ומתייקר היין אע"פ שרוב
של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר א אף
הגהות הב"ח
יין בעולם (שם). בית
עליו מכה אחר מכה כסדר עד
בעל הלכות מפי שמועה הרבה
של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי
(א) גמ' נעץ צפרניו
הועד. מקום שתלמידי
שנשמע כמין שיר: מיחלף בטבלא
וסדורות בפיו כאילו כתוב בספר
בחומה נזדעזעה א"י ד'
חכמים מתוועדין שם
במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור:
דחד פומא. זוג של עינבל שעושים
כדאמר בסנהדרין (דף סח.)
הרבה
מאות פרסה על ד' מאות
ללמוד תורה (שם)
.
ועל האירוס: מאי אירוס א"ר אלעזר טבלא
והגבלן. מקום שכך שמו,
פרסה אותה שעה כצ"ל
בבית משתאות דומה לו בקול ואתי
תורה למדתי מרבותיי ולא עוד אלא
וכן ברש"י: (ב) שם התירו
ישום ישתומם (שם).
דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה
למעבד ההוא דגזור עליה: קפיזא.
שאני שונה שלשת אלפים הלכות
לו לספר קומי: (ג) רש"י
ואנשי הגבול. אנשי גבול
לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה
כלי מחזיק ג' לוגין: עיר של זהב.
בנטיעות קישואין ושלש מאות בבהרת
ארץ ישראל, ל"א אנשי
ד"ה ועל אותה וכו'
גזית, סנהדרין (שם).
לירושלים כדכתיב כרמל
עזה: עצה ומחשבה. שהיה זהיר
מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה
עטרה של זהב ועיר של זהב מצויירת
נערים ילבינו פני
תקריב נ"ב עיין במנחות
עליה: כיפה. כמו כובע של צמר
בדרשות ובקי בהלכות ובתשובת
אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא: בפולמוס
דף ס"ד: (ד) ד"ה עוללה
זקנים. כלומר יחפרו
❖
ויביישו אותם (שם). זקנים
מנוולת את עיני לנפשי:
לבן שקורין פילטר"א: זהורית
האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרי'
נ)
של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו': מאי
יעמדו מפני קטנים.
המוזהבות. טלית צבועה שני ובו
בפ"ק דחגיגה (דף ה:) כי נח נפשיה
עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר ר'
לכבדם, והיינו דאמרינן
קבועין טסי זהב עד שמעמידין אותה
אמרו ליה רבנן מאי תהוי עלן
בעקבות המשיח חוצפא
גליון הש"ס
יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו
ב
. בת קמה
יסגא (שם)
כמין כיפה: אבל עושה הוא
ממינים אמר להן אבדה עצה
גמ' א"ל רב נחמן לתנא
באמה. לחרפה ולביישה
עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה
פריפיר. כמין כיפה של מעגלי עץ
מבני ישראל נסרחה חכמה של
(שם). פני הדור כפני
לא תיתני. עיין מגילה דף
כיפה של מילת תנא אף על חופת חתנים
❖
עובדי כוכבים: זרועי תורה.
כמו שאנו עושין ותולין בה צניפין
הכלב. דדמיין ממש לכלב,
כח ע"ב רש"י ד"ה רנב"י:
מ"ר, ל"א כפני הכלב שלא
גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות
ורדידי זהב כמו שאנו עושין: חכמת
עומק סברא ולסמוך טעמי תורה
יתביישו זה מזה (שם).
יוונית. לשון חכמה שמדברים בו
שבעל פה על מדרשי המקראות
תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית
ז)
טבלא דחד פומא. והוא
לעזי רש"י
בני פלטין ואין שאר העם מכירין
ואותיות היתרים ולשונות המשתנים
זוג המקשקש (גיטין ז. נדה
המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל
סא:). הורקנוס כו'
שליימי"א [שי"ל
בו: מלכי בית חשמונאי. שני אחים
במקרא: רבי אלעזר בן עזריה. עשיר
מה שירצה: ושלא ילמד את בנו יוונית:
ואריסטובלוס. אחים היו
יימ"א]. מלח הסלע (כגון
שהיו מתקוטטין על המלוכה הורקנוס
הוה כדאמרי' (שבת דף נד:) תריסר
ומריבין על דבר המלוכה
מלח סדומית).
ח) ת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה
ואריסטובלוס: היה הורקנוס
אלפי עגלי הוה מעשר מעדריה כל
פב:). היו
ואול"א [ניאיל"א].
(ב"ק
היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים
משלשלין
דינרין
תצריב שחור.
מבחוץ. צר על ירושלים והביא עמו
שתא: דאיכא אנא. שאני ענוותן:
בקופה. אותם שבפנים
לישק"א. כריך (צמח).
בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה הדרן עלך עגלה ערופה טנבו"ר. תוף.
חייל רומיים: משלשלים להם דינרי כסף
מורידין מעל החומה דינרין
ומעלין להן תמידים היה שם זקן אחד שהיה
בקופה. מתרומת הלשכה לתמידים:
מתרומת הלשכה בקופה
פילטר"א [פילטרי"ן].
וסליקא לה מסכת סוטה
לאותן שבחוץ לקנות תמידין
כובע ל∆ב∆ ד.
מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת
(שם). היה שם זקן
לינג"א שוריי"א [לינג"א
יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו
אחד. מבפנים (מנחות
שוריא"ה]. השפה
סד:). חכמת יונית.
הסורית.
להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה אותה שעה אמרו
ג
(א)
. נעץ
רמיזות (שם)
ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא
צפרניו. תקע, שכן דרך
חזיר כשגוררין אותו (ב"ק
עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר איני והאמר רבי בא"י לשון סורסי למה אלא אי
פב:). ועל אותה שעה
שנינו. במנחות (סד:)
לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי
ט)
מעשה ובא עומר
לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום
י)
מגגות צריפים. שהיה
רגיל לבא מן הקרוב
כ) רשב"ג מאי דכתיב 1 עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו
לירושלים, אותה שעה בא
תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא שאני של
מגנות צריפין רחוק
מירושלים, לפי שהחריבו
בית ר"ג דקרובין למלכות הוו דתניא ד מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן ה התירו
בני המצור את תבואות
לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית מפני שקרובין
השדה (ב"ק פב:) שאותן
(ב)
החיילות החריבו כל סביבות
למלכות: בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו': מ"ט משום צניעותא: משמת רבן יוחנן
ירושלים (מנחות סד:).
בטלה החכמה: ת"ר משמת רבי אליעזר נגנז ס"ת משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת
מבקעת עין סוכר. שם
ל)
מקום (ב"ק פב:). אי לשון
ר"ע בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה
יוונית. הוא לשון צח.
שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן
וסורסי לשון נלעג הוא (שם
2
פג). אי לשון פרסי. לשון
קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים משמת בן עזאי
נאה מארמי, בארץ ישראל
בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רשב"ג עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי
הסמוכה ליון נקט יוני,
ובבל הסמוכה לפרס נקט
הוכפלו צרות:
משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא: אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא
לשון פרסי (שם). וחכמת
יוונית. בני פלטין
אנא $ אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא:
הקרובים למלכות מספרין
הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה
בה (שם). עיני עוללה
לנפשי. לא גרסינן מאי
דכתיב, כלומר כך אמר רבן
שמעון, קורא אני על עצמי המקרא הזה שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר (שם). אלף ילדים. בחורים (שם). מספר קומי. לפנים במצח (שם). מדרכי האמורי. שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית
מאחריהן, ל"א דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן, בתשובת הגאונים (שם). לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. רב נחמן בר יצחק מחסידי בבל (מגילה כח:).
הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה