המביא גט פרק ראשון גיטין
ב.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
המביא גט. אע"ג דלשאר שטרות פעמים נמי קרי גט כדתנן
המביא גט ממדינת הים. כל חו"ל קרי ליה מדינת הים בר
א א מיי' פ"ז מהל'
א
א) לקמן טו., ב) בכת"י
ובר"ן הגירסא: המביא ועי'
גירושין הלכה ה סמג
מבבל כדאמר לקמן (דף ו.): צריך. השליח המביאו
בהשולח (לקמן דף לד:) אין עדים חותמין על הגט אלא
ריטב"א, ג) [לקמן ו:],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
לומר כו' וטעמא מפרש בגמ'ד). ושליח זה הבעל עשאו שליח להולכה:
מפני תיקון העולם ואיירי בכל שטרות ובפרק התקבל (לקמן דף סד.)
ד) [לקמן ע"ב], ה) [לקמן
קמב סעיף א:
ד:], ו) ושם ד"ה הבאים,
רקם וחגר. תרגום של בין קדש ובין ברד מתרגמינן בין רקם לחגר
נמי תניא וכן לגיטין ומפרש התם גיטי ממון מ"מ לא הוצרך לפרש
ב [מיי' פ"א מהל' תרומות
ז) צ"ל בנחלה. רש"ש,
ה"ז וה"ט]:
(בראשית טז): אפילו מכפר לודים.
כאן גט אשה משום דברוב מקומות
ח) הגירסא במשנה והגיע,
❖
ב ג מיי' פ"ז מהל' גירושין
שהיא מחוצה לארץ: ללוד. שהיא
היכא דקתני גט סתם איירי בגט
הלכה א ב וסמג שם
❖
אשה ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות
סמוכה לה והיא מארץ ישראל. ובגמ'
טוש"ע שם:
ה)
המביא
מפרש פלוגתייהו: וחכמים אומרים.
בגט אומר ר"ת משום דגט גימטריא
מוסף תוספות
י"ב ור"י שמע בשם רב האי גאון
בגמרא מפרש מאי מוספי אתנא קמא
א. בגט אשה איירי ולא
פסקי רי"ד
אצטריך
לפרש. תוס'
דרישא: והמוליך. מארץ ישראל
ובשם רבינו סעדיה משום דכתיב
הרא"ש.
ב. ובעינן
המביא גט ממדינת הים
למדינת הים: מהגמוניא להגמוניא.
ספר כריתות ב כשיעור י"ב שיטין
שורות. תוס' הרא"ש.
צריך שיאמר בפני נכתב
בגמרא מפרש עיר אחת שהיו בה
המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר
ג. ספר לספר לארבעה.
ג
ד
ובפני נחתם. ר"ג אומר אף
תוס'
הרא"ש.
שני הגמונים ומקפידין זה על זה שלא
תורה כדאמר בבבא בתרא (דף יג:)
המביא מן הרקם ומן
ד. הראשונים.
תוס'
החגר. ר' אליעזר אומר
גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב
יהו בני הגמוניא זו נכנסים לחברתה:
שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל
הרא"ש. ה. דהא רקם
א)
אפילו מכפר לודים ללוד:
וחגר מחוצה לארץ
ר' יהודה אומר מרקם למזרח. מרקם
ספר וספר והפסק שבין וידבר למשנה
ובפני נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מן
וחכ"א אינו צריך שיאמר
כדמשמע בגמ' (ד.) דקרי
בפני נכתב ובפני נחתם
עד סוף העולם למזרחו הוי מדינת
תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר
להו סמוכות לא"י. רשב"א.
הרקם ומן החגר ר' אליעזר אומר אפילו מכפר
אלא המביא ממדינת הים
[ו]קשיא הא דאמר ר"ג
הים: ורקם. עצמה נדונית כמזרח
ושונה מה שלמעלה:
לודים ללוד וחכ"א אינו צריך שיאמר בפני
והמוליך והמביא ממדינה
'אף המביא מן הרקם ומן
א
ממדינת הים.
העולם ולא כא"י והמביא מרקם צריך
הא דלא נקט
למדינה במדינת הים צריך
החגר' דמשמע דלת"ק הני
נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים
שיאמר בפני נכתב ובפני
לא צריך, והא מחוץ לארץ
המביא גט מחוץ לארץ
לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן כולם.
הוו. רמב"ן. ו. דודאי היו
והמוליך ב) והמביא ממדינה למדינה במדינת
נחתם: רשבג"א אפי'
רקם למזרחו של ארץ ישראל וחוצה
כדקתני בגמ' (לקמן דף ז:) המביא גט
דרים בה ישראל וגוים
מהגמוניא להגמוניא: רבי
הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
לה ואשקלון לדרומה ועכו לצפונה.
בספינה כמביא בחוצה לארץ משום
ואפ"ה הכתמים טהורים.
יהודה אומר מרקם למזרח
תוס' הרא"ש. ז. [מדתנן]
ורקם כמזרח מאשקלון
רשב"ג אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא ר'
אבל מערב של ארץ ישראל אין צריך
דבחוצה לארץ הוה משמע כל חוצה
אף המביא מן הרקם ומן
לדרום ואשקלון כדרום
גבול שהים הגדול גבולה כדכתיב
לארץ אפילו רקם וחגר להכי נקט
יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח
החגר וכו' וכן דקתני רקם
ה
ב
מעכו לצפון ועכו כצפון
למזרח ורקם כמזרח. תוס'
(במדבר לד) וגבול ים והיה לכם הים
ממדינת הים דמשמע רחוק כמו (יבמות
רבי מאיר אומר עכו כא"י
מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום מעכו לצפון
הרא"ש.
ח. משמע
לגיטין: פי' כל חו"ל קרוי
הגדול וגו': אם יש עליו עוררים.
דף פז:) האשה שהלך בעלה למדינת
[ד]בחו"ל קיימא. תוס'
ועכו כצפון ר"מ אומר עכו כארץ ישראל
ג)
מדינת הים בר מבבל
הרא"ש.
ט. אלמא
שהבעל מערער שהוא מזוייף: יתקיים
הים וכמו (שבועות דף מא:) פרעתיך בפני
כדאמרינן התם (ו.): צריך
לגיטין המביא גט בארץ ישראל אינו צריך
בקדושתה היתה ואם לא
ג
בחותמיו. אם יעידו העדים על
פלוני ופלוני והלכו למדינת הים לאפוקי
שיאמר השליח המביא.
כבשיה לא היתה קדושה
שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש עליו
בגמ' מפרש: ושליח זה
דהא קי"ל דקדושה
חתימת ידיהם או עדים אחרים יכירו
רקם וחגר דפליג בהו רבן גמליאל:
עוררים יתקיים בחותמיו: גמ' מ"ט רבה אמר
הבעל עשאו שליח
ראשונה שקדש יהושע
אף
המביא מרקם. משמע דברקם
חתימתם כשר ואם אין עליו עוררים
להולכה: רקם וחגר
קדושתה לשעתה ולא
לפי
מסתמא כשר דהא בקיאין לשמה
דרין בה ישראל והא דתנן
תרגומא בין קדש ובין ברד
קדשה לעתיד לבא.
ריטב"א. יא. ולקמן איירי
בין רקם ובין חגרא. אף
בגמ' בתי דינין קבועין: גמ' בפ' דם הנדה (נדה דף נו:)ו) כל הכתמים הבאין מרקם טהורין ור' יהודה
ועדים מצויין תמיד לקיימו כדאמרינן
באותו צד שבא"י. תוס'
מכפר לודין שהיא מחו"ל
מטמא מפני שהן גרים וטועין היינו משום דכתמים הנמצאין שם
לפי
הרא"ש. יב. ר"מ אומר.
ו
ללוד שהיא סמוכה לה
רשב"א. יג. ואין שיירות
והיא מא"י ובגמ' (ד.)
דעובדי כוכבים הם דישראל מצניעין כתמיהן ור' יהודה מטמא נראה לו דאותם שנוהגין תורת עובדי כוכבים הם גרים וטועין ולעולם ישראל נמי
מצויות שם. תוס' הרא"ש
דרים בה: מכפר לודים ללוד.
מפרש פלוגתייהו. וחכ"א
אומר ר"י שהזכיר לוד לאשמועינן אע"פ שהיתה נקראת כפר לודים על שם בני לודים שהיו מצויים בה תמיד
לקמן ו: ד"ה ואפילו.
וכו' בגמ' מפרש מאי
יד. הו"ל כמוכר מחו"ל
אפילו הכי צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ולא חשיב כלוד עצמה ורבינו מאיר פירש דרבי אליעזר הזכיר שם עירו כדאמרינן (סנהדרין דף לב:)
קמוסיף את"ק דרישא:
לחו"ל. רשב"א. טו. משום
והמוליך. מא"י למדינת
אחר ר' אליעזר ללוד ואין נראה לר"י דכ"ש שלא היה צריך להזכיר כי היכי דלא נקט תנא קמא ממדינת הים לארץ ישראל דפשיטא היא
דלא שכיחא. תוס' כתובות
דבארץ ישראל קאי: ואשקלון כדרום. הקשה ר"ת דאשקלון מארץ ישראל היא דכתיב ביהושע (יג) זאת הארץ הנשארת וגו' האשדודי
הים: מהגמוניא להגמוניא.
צב: ד"ה דינא. טז. בשטרא
פי' עיר א' שהיו בה ב'
שאינו מקויים, נהי דלא
והאשקלוני וכתיב הפילה לישראל ז)לנחלה כאשר צויתיך ואחר כך לכדוה כדכתיב בשופטים (א) וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון ואת גבולה
הגמוניא ומקפידים זה על
אמר תנו. רשב"א לקמן ט.
זה שלא יהו בני הגמוניא
ד"ה ואם יש.
ואר"ת דעולי בבל לא כבשוה כדאמר בפ"ק דחולין (דף ז.) גבי בית שאן הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולכך אין
זו נכנסים לחברתה: ר'
תלמידי חכמים מצויין שם ואין בתי דינין קבועין שם אבל קשה דרקם וחגר משמע הכא דהוו חוצה לארץ ז וכתיב ביהושע (כ) ויקדשו את קדש
יהודה אומר מרקם עד סוף
בהר נפתלי וליכא למימר דלא כבשוה עולי בבל דבספרי בפרשת והיה עקב [יא כד] חשיב רקם וחגר בהדי כרכים שכבשו עולי בבל וי"ל דתרי
העולם למזרחו הוי מדינת
הים ורקם עצמה נדונית
רקם וחגר הוו ואותו רקם וחגר דכתיב גבי אברהם וישב בין קדש ובין שור (בראשית כ) מתרגמינן בין רקם ובין חגרא בארצו של אבימלך
כמזרח העולם ולא כא"י
מלך פלשתים ואותו היה בארץ ישראל דמסתמא דאברהם ויצחק היו דרין בארץ ישראל וביהושע [יג ב] נמי משמע דפלשתים מארץ ישראל ואותו
והמביא מרקם צריך
רקם וחגר היה במערבה של ארץ ישראל דפלשתים במערבו דים פלשתים הוא גבול מערב של ארץ ישראל ורקם וחגר דמתני' היה במזרח
שיאמר וכן כולן רקם
למזרח א"י וחוצה לה
כדאמרינן רקם כמזרח ועכו ח אע"ג דכבשוהו עולי בבל כדאמר בסוף כתובות (דף קיב.) רבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו ט ובפרק מי שאחזו
ואשקלון לדרומה ועכו
(לקמן דף עו:) פריך למימרא דעכו לאו מארץ ישראל הוה הא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוו מפטרי מהדדי לפי שאסור לצאת מארץ ישראל
לצפונה. אבל מערב של
א"י אין צריך גבול שהים
לחוצה לארץ אמר ר"ת דלא קשה מידי דעכו היתה חציה בארץ וחציה בחו"ל כדמוכח בירושלמי [פ"א ה"ב] והכא מיירי באותו צד שבחוצה לארץ והא דלא
י
גבולה כדכתיב וגבול ים
משני נמי במי שאחזו (שם) מתני' דאם לא באתי מכאן ועד שלשים יום ח) והגיעו לעכו וחזר ביטל תנאו היינו לאותו צד שבחוצה לארץ
והיה לכם הים [הגדול]
היינו משום דביוצא מארץ ישראל פוגע תחילה באותו צד של ארץ ישראל והגיע לעכו משמע לתחילת עכו אך קשה לר"י דאמר לקמן (דף ו:)
וגו': מאי טעמא. רבה אמר
נכנס לפניו ר' אלעא אמר ליה הלא כפר סיסאי מובלע בתחום ארץ ישראל וקרובה לציפורי יותר מעכו ומה בכך מכל מקום עכו עדיפא
אע"פ שהיא רחוקה מציפורי שהיא עצמה חציה מארץ ישראל ועוד היכי דייק לקמן (דף ח.) דמוכר עבדו לסוריא יצא לחירות מדתנן יב עכו
כארץ ישראל לגיטין לגיטין אין לעבדים לא כל שכן סוריא דמרחקא טובא אדרבה סוריא עדיפא כיון דמתני' איירי בצד של חוצה לארץ דקסבר
כיבוש יחיד שמיה כיבוש והויא היא עצמה ארץ ישראל דלהכי מיבעיא ליה אי הוי כמוכר עבדו לארץ ישראל כיון דשמיה כיבוש או דלמא כיון
דעפרה טמא כחוצה לארץ דמי ואמר ר"י דאפילו בצד של ארץ ישראל צ"ל בפני נכתב וכו' לפי שהוא בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב ארץ
ישראל ומופלג מן הישיבות ובתי דינים יג וכן יש לתרץ גבי אשקלון וגבי רקם וחגר והשתא פריך שפיר כפר סיסאי דקרוב לציפורי שהיתה עיקר
ישוב א"י טפי מעכו דרחוק מעיקר ישוב א"י אע"ג דעכו היא עצמה בארץ ישראל וכפר סיסאי הוא חוצה לארץ מכל מקום פשיט שפיר
כיון דקים ליה דמובלעת מהני כאילו היא ממש מארץ ישראל כר"ג דאמר מובלעות שכיחי וגמירי וא"ת דאמר בירושלמי המוכר עבדו לעכו
יצא לחירות ר"ש אביו דרבי יודן אומר אפילו מעכו לעכו וכיון דאפילו באותו צד שבארץ ישראל יצא לחירות אם כן מעכו לעכו אמאי יצא
לחירות כיון דחשיב כחוצה לארץ יד וי"ל דנהי דחשיב כחוצה לארץ לגבי עיקר ישוב ארץ ישראל לגבי חוצה לארץ מיהא חשיב כארץ ישראל:
ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו. אבל כל זמן דלא אתי בעל ומערער נישאת על פי הגט ולא טענינן מזוייף דמשום עיגונא אקילו
בה רבנן אבל בממון טענינן מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיוכל כל אדם לכתוב שטר
מלוה ולהחתים עדים מעצמו ולטרוף שלא בפניו מיתומים ומלקוחות ומיהו מזה אין להוכיח דאפילו לא טענינן להו מזוייף טענינן להו
פרוע כיון דהוא עצמו הוי מהימן לומר פרוע מיגו דאי בעי אמר מזוייף דקי"ל כמ"ד בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף ע:) גבי שטר כיס
היוצא על היתומים דנשבע וגובה מחצה אבל פלגא דפקדון טענינן להו פרוע הוא לך אע"ג דלא טענינן להו נאנסו טו משום דאביהם היה
נאמן לומר החזרתיו לך במיגו דנאנסו אבל יש להוכיח דטענינן להו מזוייף דאל"כ כל אחד יכתוב שטר מכר או שטר מתנה ויחתום עדים
ויגבה שלא בפניו מיתומים ומלקוחות דהשתא אין שייך לומר פרעתי ועוד יש לדקדק מסוף פ' גט פשוט (שם דף קעד:) דטענינן ליתמי מזוייף
דאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש ופריך וכי אדם עושה
קנוניא על בניו דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ומסיק דרב הונא
איירי בשטר מקויים ורב ושמואל בדנקיט שטר שאינו מקויים אמר תנו קיימיה לשטרא לא אמר תנו לא קיימיה לשטרא פירוש דשמא
שלא להשביע את בניו אמר כן ואי לא
טענינן מזוייף ליתומים טז
מכל
מקום יגבה דהא נקיט שטרא ואין לומר דטענינן פרוע דהא רב
אית