המביא
גט
פרק
ראשון
גיטין
ז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
השתא
בהמתן של צדיקים כו'. אמר ר"ת דלא פריך אלא
בהמתן של צדיקים. בהכל שוחטין (חולין דף ה:): אבר מן החי. שנאבד
כה א מיי' פ"ח מהל'
א) חולין ז. [ה: ו. יבמות
צט: כתובות כח:], ב) [ע'
חובל ומזיק הל"ט
מהם אבר מן השחוטה ומפני אימתו חתכו עבדיו אבר מן החי
גבי מידי דאכילה $ דגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור
מהרש"א בחדושי הלכות
טוש"ע חו"מ סי' שפח
והביאו תחתיו שלא יבין: העומדים עלי. לחרף ולגדף: ובידי
ולהכי לא פריך גבי ר' ישמעאל שקרא והטה בפרק קמא דשבת
מ"ש בתוס' ד"ה השכם],
סעי' ה [וסעי' ט יב]:
למוסרן. כח בידי להלשין עליהן: לנגדי. מריבני ומקניטני: גניבא.
כו ב ג מיי' פ"ה מהל'
(דף יב:) וגבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם (חגיגה דף טז:)
ג) סוטה מט., ד) בס"א:
ויש של הדס, ה) [לקמן נו.
תענית הל' יד סמג
היה חולק עליו: קולר. שלשלת של
ובההיא דפ"ב דכתובות (דף כח:)
נו:], ו) ברש"י סוטה
עשין מד"ס ג טור ש"ע
ברזל שנותנין שם המוכתבים למלכות
דהעלו עבד לכהונה על פיו לא
למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה
נוסף: לשיר בבית
או"ח סי' תקס סעיף ג
המשתאות, ז) [וע"ע תוס'
להריגה: זמרא. לשורר בבית
גריס ליה ר"ת אע"פ שיש שם אכילת
[וברב אלפס ברכות פ"ה
אמר ר' אשי אנא לא שמיעא לי הא דרבה בר
שבת יב: ד"ה ר' נתן ותוס'
דף כא: וברא"ש שם סימן
המשתאות: ימר שכר. יהא מר:
איסור תרומה לאשתו ולבניו שהן
בר חנה וקיימתיה מסברא א"ר אבהו לעולם
חולין ה: ד"ה צדיקים ותוס'
א]:
דמנא. כנור: מארגיזא. שם מקום:
אסורין בתרומה מ"מ כיון שחכם
כז ד מיי' שם הלט"ו
פסחים קו: ד"ה אישתלי
אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי
❖
קנאה. כעס מחמת צער שצערו.
עצמו אין נכשל באכילת איסור אין טוש"ע שם סעי' ד:
ותוס' יבמות צט: ד"ה ס"ד
אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו
השתא], ח) [מגילה פ"ג
סברא להקשות ורב ירמיה בר אבא
קנאה הוא לשון שאדם מתעבר על
ה"ב], ט) צ"ל כלילא דהכא
והאכילוהו דבר גדול ומנו ר' חנינא בן גמליאל
כההיא. רש"ש, י) צ"ל
דאישתלי וטעים קודם הבדלה (פסחים
ריבו או על ריב אחרים כמו קנא קנאתי
תורה אור השלם
האכילוהו ס"ד השתא בהמתן של צדיקים
כדפרישת (לעיל ד"ה
(מלכים א יט) וכמו בקנאו את קנאתי
דף קו:) אע"ג דאמר התם (דף קה.)
א)
רש"ש,
1. אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי
עטרות).
(במדבר כה): צעקת לגימא. שגוזל
אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן
דמיתתו באסכרה ובראש השנה
יא) [וע"ע תוס' יומא כה.
מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה
ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו:
(דף כא.) בסים תבשילא דבבלאי
לא כ"ש אלא בקשו להאכילו דבר גדול ומאי
ד"ה נוטל ותוס' סוכה ה.
לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע
❖
ד"ה ואל יוכיח],
לְנֶגְדִּי: תהלים לט ב
כלילא. היו עושין עטרות לחתנים
בצומא רבא דמערבא אין דבר
א
ניהו אבר מן החי שלח ליה מר עוקבא לר'
2. דּוֹם לַיְיָ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ
יש של זהב וכסף צבועות ומצוירות
מגונה כל כך אכילה של היתרא בשעת
אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם
אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ
האיסור : והוא יפילם חללים.
בגפרית ומלח שקורין ניי"ל ויש של
ז)
בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת:
גליון הש"ס
למלכות מהו שרטט וכתב ליה 1 אמרתי
תהלים לז ז
וורד והדס ד): בפולמוס. חיל שהעלה
בפ' בתרא דזבחים (דף קטו:) דרשי'
גמ' אי מההוא הוה
3. אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל
אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי
דום בענין אחר גבי וידום אהרן
אספסיינוס קודם שבא טיטוס עליהםה):
אמינא הנ"מ זמרא דמנא.
אֶל גִּיל כָּעַמִּים כִּי זָנִיתָ
מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע
ועל האירוס. מפרש בפרק בתרא
(ויקרא י) אע"פ שהפיל לך חללים
א
עי' חגיגה דף טו ע"ב
מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן
אתה דום: השכם והערב
ברש"י ד"ה זמרא: שם
לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קא
עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן:
דסוטה (ד' מט:) טבלא דחד פומא והוא
מתוותא דא"י. ע' עירובין
הושע ט א
עליהן. דריש דום כמו דמדומי
זוג המקשקש ו): רב חסדא. תלמידו
מצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח
4. בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן
דף כא ע"א תד"ה אחוי
ליה: תוס' ד"ה השתא
של רב הונא הוה ולא היה משיב
חמה (שבת דף קיח:) אע"ג דאמר
ב
יֵמַר שֵׁכָר לְשֹׁתָיו:
ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא
2
בהמתן וכו' דגנאי הוא
ישעיהו כד ט
בפניו וכי קם רב הונא אמר ליה רב
בבבא קמא (דף צג.) המוסר דינו
יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהן
5. וְקִינָה וְדִימוֹנָה
לצדיק. ע' מהריק"ש
❖
חסדא לריש גלותא קרא כתיב: מה
לשמים הוא נענש תחילה הא אמר
בהגהותיו ריש טוי"ד:
וְעַדְעָדָה: יהושע טו כב
ב)לבהמ"ד והן כלין מאיליהן הדבר יצא מפי
ענין כו'. והלא מצנפת מבגדי כהונה
6. וְצִקְלַג וּמַדְמַנָּה
ה"מ דאית ליה דינא בארעא ג אי נמי ד
ר"א ונתנוהו לגניבא בקולר שלחו ליה למר
וְסַנְסַנָּה: יהושע טו לא
הוא: האלהים מדרבנן. אינו אסור
השכם עליהם לבית המדרש קאמר
7. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיָ הָסִיר
עוקבא זמרא מנא לן דאסיר שרטט וכתב
לעזי רש"י
ב
אלא מדרבנן וקרא בעטרה של מלך
לעסוק בתורה :
ה
הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה
זמרא מנא לן דאסור. פי'
להו אל תשמח ישראל אל גיל כעמים
מיירי שהיה מתנבא שתבטל הכהונה
ניי"ל [ניאי"ל]. תצריב
זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה
3
שחור (ציור שחור
הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל:
ויגלה צדקיהו בגולה: וחסדאין מילך.
ולישלח להו מהכא בשיר לא ישתו יין ימר
בקונטרס לשורר בבית
4
יחזקאל כא לא
באמצעות חומר כימי
❖
חסודים ונאים דבריך: שלמים.
המשתאות וכן משמע מדקאמר
שכר לשותיו $
אי מההוא ה"א ה"מ זמרא
8. כֹּה אָמַר יְיָ אִם
החורט את הכלי).
מצומצמים והכי קאמר קרא אם
ולישלח ליה מהכא בשיר לא ישתו יין
שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ
דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל א"ל רב הונא
ג
וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ
שלמים מזונותיך וכל שכן אם רבים:
ובפרק בתרא דסוטה (דף מח.) תנן
❖
בר נתן לרב אשי מאי דכתיב 5קינה ודימונה
נחום א יב
עוֹד:
מוסף רש"י
וכן נגוזו ועבר. הרי הן משולים
משבטלה סנהדרין בטל שיר בבית
ועדעדה א"ל $ מתוותא דארץ ישראל קחשיב
בהמתן של צדיקים.
לעוברים בנהר על ידי גזיזה שהגזוזה
המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו
חמורו של רבי פנחס
א"ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דא"י קא
פסקי רי"ד
עוברת כך גזוז מהן לצדקה וירבו:
יין וראוי להחמיר בכיוצא דההוא
ו
בן יאיר (יבמות צט:).
חשיב אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה
ועניתיך
בירושלמי דהוה קאים ודמיך בזמרא
אין הקב"ה מביא
ז ח)
שלח מר עוקבא לר'
ח
תקלה על ידם. שתאכל
אלעזר בני אדם העומדי'
טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין א"ל
שמתענג ביותר ט ושיר של מצוה
הבהמה דבר האסור לה
עלי ויש כח בידי למוסרן
שרי כגון בשעת י חופה שעושין לשמח
אלא מעתה צקלג ומדמנה וסנסנה הכי נמי א"ל אי הוה רב גביהא מבי
(חולין ה:). בפולמוס של
6
למלכות מהו. שרטט
חתן וכלה: עטרות חתנים.
אספסיינוס. חיל שהביא
וכתב לו אשמרה דרכי
ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי כל
אספסיינוס על ירושלים
מחטוא בלשוני אשמרה
פירש בקונטרס עטרה ממש יא ואין
❖
מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין א"ל
.
לפי מחסום בעוד רשע
(סוטה מט.)
נראה דאמר עלה בפ"ב דסוטה
לנגדי אע"פ שרשע לנגדי
ריש גלותא לרב הונא כלילא מנא לן דאסור א"ל מדרבנן ג) דתנן דבפולמוס
לא שנו אלא של ורד ושל
אשמרה לפי מחסום שלח
(דף מט:)
של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס אדהכי קם רב הונא
ליה קמצערן לי טובא ולא
מוסף תוספות
הדס אבל של קנים ושל חילת מותר
מצינא למיקם בהו שלח
לאפנויי א"ל רב חסדא קרא כתיב 7 כה אמר ה' אלהים הסר המצנפת
ואין דרך לעשות עטרה משל קנים יב
ליה דום לה' והתחולל
א. ולא פריך עלייהו ומה
והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל וכי מה ענין
לו דום לה' והוא יפילם
בהמתן של צדיקים, י"ל.
אלא עטרות שעושים כעין כיפה
יג
חללים חללים השכם
תוס' הרא"ש שבת יב: ד"ה ר'
מצנפת אצל עטרה אלא לומר לך בזמן שמצנפת בראש כ"ג עטרה
ובראש כל אדם דקאמר לאו דווקא
והערב לבית המדרש והן
נתן.
ב. שבשחרית
בראש ממש אלא למעלה מראש ובמס'
בראש כל אדם נסתלקה מצנפת מראש כ"ג נסתלקה עטרה מראש כל
כלין מאליהן א"ר יצחק
וערבית וכו' [ו]על תפלה
שתים כותבי' ג' אין כותבי'
הוא רומז, ולשון 'ביהמ"ד'
מדות (ספ"ג דף לו.) דתנן העטרות
אדם אדהכי אתא רב הונא אשכחינהו דהוי יתבי א"ל האלהים מדרבנן
במתניתא תנא ג' כותבי' ד'
האמור בו לפי שרוב
שבחלונות פירשו נמי הגאונים כעין
אלא חסדא שמך וחסדאין מילך רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דהוה
אין כותבי'. פי' ג' תיבות
תפלותיהם בבית המדרש
כיפות מוזהבות שעושין בחלונות
[כותבין] בלא שרטוט
היו. מאירי. ועי' מהרש"א.
גדיל כלילא לברתיה א"ל לא סבר לה מר הסר המצנפת והרם העטרה א"ל
ארבע [אין] כותבין שלח
ג. והכא לא הוה לי' דינא
ולא הויא כלילא ט) דדהבא כההיא
ליה למר עוקבא זמרא
בארעא. תוס' הרא"ש.
דומיא דכ"ג בגברי אבל בנשי לא מאי זאת לא זאת דרש ר' עוירא
דבמה אשה (שבת דף נט:) דקאמר
מנא לן דאסור פי' לשורר
ד. לא היה מוסר דין
זימנין א"ל משמיה דרב אמי וזימנין א"ל משמיה דרב אסי בשעה שאמר
נפוק כמה כלילי בנהרדעא ודווקא
ולזמר בבית המשתאות
עליהם, אלא. תוס' הרא"ש.
שרטט וכתב אל תשמח
ה. מתוך זה יהיו כלין.
הקב"ה לישראל הסר המצנפת והרם העטרה אמרו מלאכי השרת לפני
לחתנים אסרו דומיא דעטרות
ישראל אל גיל בעמים פי'
תוס' הרא"ש. ו. אלמא לא
כלות
דמפרש בסוטה (דף מט:)
הקב"ה רבש"ע זאת להן לישראל שהקדימו לפניך בסיני נעשה לנשמע
לא שנא בפה לא שנא
נאסר אלא שיר של בית
דהיא
עיר של זהב ובפרק במה
ביד א"ל ריש גלותא לרב
המשתאות. ר"ן. ז. מר
אמר להן לא זאת להן לישראל שהשפילו את הגבוה והגביהו את השפל
הונא כלילא מנא לן דאסור
עוקבא שלח כתב לריש
אשה (דף נז.) אמר לא תצא אשה
והעמידו צלם בהיכל דרש רב עוירא זימנין א"ל משמיה דרב אמי וזימנין
פי' היו עושים לחתנים
גלותא. ר"ן. ח. אל תשמח
בעיר
של זהב מכלל דבחול שרי
עטרות של זהב ושל כסף
בעמים אל גיל, כלומר
אמר לה משמיה דרב אסי מאי דכתיב 8 כה אמר ה' אם שלמים וכן
אלא דוקא חתנים וכלות אסרו
צבועות ומצויירין בגפרית
כשהיה שוכב וקם היו
רבים וכן נגוזו ועבר וגו' אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן
ומלח שקורי' ניי"ל א"ל
מזמרין לפניו. ר"ן.
משום שמחה יתירה כדאמרי' התם
רב חסדא קרא כתיב כה
ט. ושלח לו שאין לעשות
צדקה וכ"ש כשהן מרובין מאי וכן נגוזו ועבר תנא דבי ר' ישמעאל כל הגוזז
נמי (ב"ב ס:) זה אפר מקלה שבראש
אמר ה' הסר המצנפת
כן. ר"ן. י. סעוד[ת]. תוס'
חתנים : בזמן שמצנפת בראש
מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצל מדינה של גיהנם משל לשתי רחילות שהיו
והרם העטרה וגו' מה
הרא"ש. יא. שמניחין על
יד
ענין מצנפת אצל עטרה
ראשו של אדם. תוס'
כהן גדול. דאותה של כהן הדיוט
עוברות במים אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה גזוזה עברה ושאינה גזוזה לא עברה
אלא לומר לך בזמן
הרא"ש.
יב. להשים
קרויה מגבעת כדכתיב (שמות כח)
ועניתיך
שהמצנפת בראש כהן
בראשו של אדם. תוס'
גדול עטרה בראש כל אדם
הרא"ש. יג. והיא כמין
ועשית להם אבנטים ומגבעות
נסתלקה מצנפת מראש
קרייתא דמנמנמא בה
ומפרש ריב"א משום דלכהן הדיוט לא היה
ציץ
והיתה גדולה קרויה מגבעת אבל של כ"ג היתה קטנה קרויה מצנפת טו
כ"ג נסתלקה עטרה מראש
כלתא. תוס' הרא"ש.
מיהו אומר ר"י דאשכחן בלשון הגמרא דקרי
נמי
מצנפת
לשל הדיוט בפרק בראשונה ביומא (דף כה.) דאמר נוטל מצנפת של
כל אדם: רבינא אשכחיה
יד. שבמקום גילה שם
למר בר רב אשי דקא
תהא רעדה על חרבן הבית
אחד מהן ואפילו היו שוות נקט הכא בראש
כ"ג
לפי שאין אסור אלא לחתנים כדמפרש כעין כ"ג שהוא ראש ושר בישראל :
י)
יא)
טז
יז
גדיל כלילא לברתיה א"ל
היינו דכתיב 'אם לא אעלה
הכי לא סבר מר הסר המצנפת
את ירושלים על ראש
שמחתי'. רמב"ן. טו. כדכתיב גבי אהרן 'ומצנפת בד יצנוף', 'ונתת המצנפת'. תוס' הרא"ש. טז. של כה"ג ושל כהן הדיוט, מ"מ. והרם העטרה א"ל דומיא דכ"ג בגברי ואי קשיא והא תנן בשלהי פרק בתרא דסוטה (מט.) בפולמוס של טיטוס
גזרו על עטרות של כלה אלמא שתי גזירות היו בפולמוס הראשון של אספסינוס גזרו על עטרו' של חתנים
תוס' הרא"ש. יז. בזמן שמצנפת. תוס' הרא"ש.
ובפולמוס אחרון של טיטוס גזרו גם על עטרות הכלה י"ל שאין פתרון עטרות הכלה כעטרות חתנים דהכי
אמרינן
גבי עטרות חתנים לא שנו אלא של מלח
וגפרית אבל של ורד ושל הדס מותר
ושמואל אמר אף של ורד ושל הדס אסור
אבל עושה הוא של קנים ושל חלף
ולוי אמר אף של קנים ושל חלף אסור וגבי
עטרות
הכלה אמרינן אמר רבה בר בר חנה עיר
של זהב תניא נמי
הכי איזהו עטרות
הכלה
עיר של
זהב
אבל
עושה היא כיפה
של מלח
אלמא דוקא
עיר של זהב
נאסר
לכלה אבל שאר עטרות
מותר ולחתנים