הניזקין פרק
חמישי גיטין
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
שסמכו
אצל בעל הבית. לעשות על פיו ולא נתמנה להן אפוטרופוס לא מאביהן ולא
מב"ד אפילו הכי כאפוטרופוס הוא:
כט א מיי' פ"ד מהל'
א) כתובות פח: [תוס' ב"ב
פ"ח ע"ש], ב) קדושין מא:,
תרומות הלכה י ופי"א
ישבע. כשיגדלו
היתומין ישבע להן שאין לו בידו כלום משלהן: לא ישבע. טעמא דהך פלוגתא מפרש בגמרא ובין למר
יד)
ג) [עי' תוס' כתובות ב: ד"ה
מהלכות נחלות הלכה ט סמג
ובין למר מפני תיקון העולם הוא: גמ' ולא שותפין. אין יכול לתרום על חלק חברו שלא מדעתו: ולא אריסין. על חלקו של בעל
הרי זה], ד) [תוספ' תרומות
עשין צו טוש"ע ח"מ סימן רצ
הבית: אתם ולא התורם את שאינו שלו. הך סיפא טעמא דרישא כלומר אתם ממעט התורם שאינו שלו והני כולהו שאינו שלו נינהו.
פ"א ותוס' ב"ב פ"ח],
סעיף יד:
ל ב מיי' פי"א מהלכות
ה) בכת"י וברא"ש ליתא תיבת
אי נמי זו ואין צריך לומר זו קתני:
וערבה ועי' מהר"ם שיף,
נחלות הלכה ה סמג שם
מתני' יתומין שסמכו אצל בעל הבית
יהבי יתמי זוזי אפירי זול לא
להאכיל. יתומים לאלתר טו) חייבים
יט)
ו) [הטעם נתבאר בתוס' לעיל
א
טוש"ע שם סעיף טז:
לא ג מיי פ"ד מהל' תרומות
לעשר: להניח. התבואה באוצר עד
לח: בד"ה אין], ז) לעיל לח:
יהא כח הדיוט חמור מכח
או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייב
לט:, ח) גירסת הרשב"א בידן.
הלכה ח וע"ש בכ"מ
שיגדלו למה ליה עשורי לכשיגדלו
הקדש. פירוש והיתומין יכולין לחזור
ועי' מהר"ם שיף, ט) [צ"ל
לעשר פירותיהם אפוטרופוס שמינהו אבי
[טוש"ע י"ד סימן שלא סעי'
א)
יעשרום הם: והתניא. בניחותא:
בהן וא"ת גבי הקדש כה"ג אינו
וזבן], י) [בע"י אנו] עיי'
א
לה]:
יתומים ישבע מינוהו ב"ד לא ישבע אבא
לב ד מיי' שם הלכה י וע"ש
רש"ל, יא) [סנהדרין ל. הוריות
ומוכרין להם. כלומר לצרכם
יכול לחזור כיון דאיכא מי שפרע
שאול אומר חילוף הדברים: גמ' ורמינהו
יג:], יב) שבת קיח:,
בכ"מ:
ב
מנכסיהם: להאכיל. המעות:
בהדיוט כדאמרינן בפ"ק דקידושין
לג ה מיי' שם הל' ב:
יג) [קדושין כט.], יד) [ע"ב],
1 אתם ב) ג ולא שותפין ד אתם ולא אריסין
אבל לא להניח. שמא יגנבו אי נמי
לד ו מיי' פי"א מהל' נחלות
(דף כט.) גבי פדאוהו במנה ולא
טו) צ"ל וחייבים רש"ל ועי'
רש"ש, טז) ברש"י ברי"ף
אתם ולא אפוטרופין ולא התורם את
הל' ט סמג עשין צו
משום שבח בית אביהן נוי וכבוד
ג) ה
הספיק למושכו עד שעמד במאתים
ב
נוסף: ולכשיגדלו ידונו עמו,
טוש"ע ח"מ סי' רצ סעיף יד:
הוא להם: צדקה. אין לה קצבה
שאינו שלו אמר רב חסדא לא קשיא $ כאן
יז) [קדושין כג.], יח) צ"ל יכול
וי"ל דהתם קני בכסף מדאורייתא
ג
לה ז מיי' שם הלכה ו
הלוקח. רש"ש, יט) ברש"ש
דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו
להאכיל $ כאן להניח והתניא האפוטרופין
ומשום שלא יהא כח הדיוט חמור מכח
טוש"ע שם:
ד)ו
לו ח מיי' שם הלכה י טור
כתוב ניראה דתחה"ד הוא
נכסיהם כלים: לדון. עם בעל דין
הקדש נמי ליכא כיון דבהדיוט נמי
תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח ומוכרי'
ז
ט"ס וצ"ל יהבי זוזי ליתמי
ש"ע שם סעי' טו:
של יתומים הבא לעורר על
קאי במי שפרע אבל יתמי מן
ט [טוש"ע יו"ד סי' רמח
להן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות
אפירי אייקר. וקאי אלקמן
בע"ב ועי' מהר"ם שיף,
❖
נכסיהם שמא יתחייבו בטענותיהם
סעי' ג]:
התורה דינם כהדיוט ולא קנו
ד
וכרמים להאכיל אבל לא להניח ומוכרין להן
לז י מיי' שם הלכה ז טור
ולכשיגדלו היתומין ידונו עמו: לזכות
בכסף ולא קיימי אפילו במי שפרע :
ה
ו
ש"ע שם סעי' יב:
פירות יינות שמנים וסלתות להאכיל אבל
אמאי לא. ידונו עמו אם דנו ונזדכו
דאתו
לח כ ל מ מיי' שם הלכה ו
תורה אור השלם
לא להניח ח ועושין להן לולב ה)וערבה וסוכה
היתומים אמאי לא הוי דינא: אלא.
ז טוש"ע שם סעיף יא:
לט נ מיי' שם הלכה ח
1. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
וציצית וכל דבר שיש לו קצבה לאיתויי שופר ולוקחין להם ספר תורה
ה"ק אין רשאין לדון לחוב על מנת
טוש"ע שם סעי' יג:
תְּרוּמַת יְיָ מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם
לזכות אם דנו כדי לזכות ונתחייבו
תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגילה ואין פוסקין עליהם
מ ס מיי' שם טוש"ע שם
אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי
אין היתומין נפסדין טז): דלמא לא
סעיף טז:
יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת
צדקה ט ואין פודין עליהן את השבויין ולא כל דבר שאין לו קצבה לאתויי
מא ע [מיי' שם פ"י הלכה
תְּרוּמַת יְיָ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
משפיין. לא יהו משוקטות אצלו שמא
❖
תנחומי אבלים ואין אפוטרופין רשאין לדון לחוב ולזכות בנכסי יתומים
ו] טוש"ע שם סעי' ב:
במדבר יח כח
יצא עליו ערעור: להוציאן לחרות.
מב פ [מיי' שם] טוש"ע שם
לזכות אמאי ילא $ אלא לחוב על מנת לזכות בנכסי יתומים כואין אפוטרופין
אפילו אין היתומין נפסדין שהעבדים
סעי' א:
מג צ מיי' פ"ט מהל' מכירה
רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברעה ולגאול ביפה מ"ט דדלמא
באין לפדות עצמן בכסף שנותנין
גליון הש"ס
הלכה ג סמג עשין פב
משתדפין ל ואין אפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין
להם אחרים על מנת שאין ליתומין
גמ' כאן להאכיל. עי' לעיל
טוש"ע ח"מ סי' קצט סעיף
עבדים ולוקחין בהן שדות רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא למכור
דף מ ע"ב תד"ה וכתב: שם
ד:
רשות בו אפי' הכי אין רשאין שהרי
יז)
מ
מד ק מיי' שם:
כאן להניח. עי' שבת דף נד
אין גופן קנוי להן לשחררן: אבל
עבדים וליקח שדות מ"ט דלמא לא משפיין $ ואין אפוטרופין רשאין להוציא
נ
ו)
מה ר ש מיי' שם הלכה ה:
ע"ב תד"ה הוה מעשר [ועי'
❖
מוכרין אותם לאחרים. לתקנת
מו ת א מיי' שם הל' ו:
ברש"ש ד"ה מכרין להן]: שם
עבדים לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות
אלא לחוב וכו'. עי' קדושין
היתומין כגון להאכיל או ליקח שדות:
רבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו
ז)
דף מב ע"א תד"ה אלא לחוב:
ואחרים מוציאין אותם כו'. ואותם
שם ואין אפוטרופין וכו'.
לו וצריך לחשב עמהן באחרונה ר"ש בן גמליאל אומר ס אינו צריך ע אין
פסקי רי"ד
אחרים שהיו רוצין לתת להם הכסף
עיין לעיל דף לח ע"ב תוד"ה
עושין אפוטרופין נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומין הרשות בידו
❖
פ
ח)
מתני' יתומים שסמכו
אין:
לפדות עצמן הן יקחום ויהיו קנוים
אצל ב"ה חייב לעשר
ההוא אפוטרופוס דהוה בשבבותיה דר' מאיר דהוה קא מזבין ארעתא
להן ואח"כ ישחררום: אומר אני.
פירותיהן מפני תיקון העולם
וזבין עבדי ולא שבקיה ר' מאיר אחוו ליה בחלמיה אני להרוס ואתה
כשם שרשאין למוכרן לאחרים כך הם
ט)
י)
אפוטרופוס שמינהו אבי
הגהות הב"ח
יתומים ישבע מינוהו ב"ד
לבנות אפילו הכי לא אשגח אמר דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין
רשאים לקבל הכסף מיד העבד
יא)
(א) גמ' בר אידי אמר
לא ישבע אבא שאול
עצמו בתורת מכירה: מפני שהוא.
❖
הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי
שמואל דאמר כו':
אומר חילוף הדברים המטמא
האפוטרופוס: כמוכרו לעצמו. לעבד
והמדמע והמנסך בשוגג
איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא
פטור במזיד חייב הכהנים
עצמו: באחרונה. כשיגדלו יחשב
שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה: ההוא אפוטרופוס
שפיגלו במקדש מזידים
מוסף רש"י
עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלום:
חייבים פי' יתומים שסמכו
דהוה בשבבותיה דר' יהושע בן לוי דהוה קא מזבין ארעא וזבין תורי
מינוהו ב"ד לא ישבע.
נשים. אין דרכן לצאת ולבא ולטרוח:
מאליהן אצל ב"ה ולא נתמנה
ולא אמר ליה ולא מידי סבר לה כר' יוסי דתניא א"ר יוסי מימי לא
דא"כ מימנע ולא הוי
אפוטרופוס עליהן לא מפי
יב)
עבדים. אין נאמנין: קטנים. אינם
אפוטרופוס הואיל וחשדינן
ב"ד ולא מפי אביהם חייב
קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי הנהו
בני דעת: דכל בי שמשי. של ערב
ליה, אבל מינהו אבי
אותו ב"ה לעשר פירותיהן
יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הוה להו תורתא שקלה וזבינתה
יתומים לא מימנע, דאי
שבת: שמעיה. לשטן דקאמר ווי
מפני תיקון העולם שדין
לאו דהוה ליה הנאה
אפוטרופוס יש לו כיון
דאפקיה מביתיה: לאשתי ביתי. שכל
ניהלייהו אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתה דזבנא אמר
מיניה בחייו לא הוה מימני
שהן סמוכין עליו: ורמינהו
צרכי הבית על ידה נעשים והיא עיקר
להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנן והא אייקר ברשותא דלוקח
ליה, ואבא שאול סבר
אתם ולא שותפים אתם ולא
מינהו אבי יתומים אי ידע
אריסים אתם ולא אפוטרופין
הבית. וכן שור עיקרו של שדה:
אייקר והא לא נקיטי דמי אמר להו א"כ היינו דרב חנילאי בר אידי אמר
דמשבעי ליה מימנע ולא
אתם ולא התורם את שאינו
מאי עבידתה דזבנא. מי מינה
הוי אפטרופוס, אבל מינהו
שמואל דאמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל צ נכסי יתומין הרי הן
שלו פי' כן תרימו גם אתם
אפוטרופוס: יתומין שסמכו תנן.
ב"ד אע"ג דידע דמשבעי
אתם ולא שותפים שאם היו
כהקדש ולא מקני אלא בכספא חמריה דרבנא עוקבא יתמא משכוה
ליה לא מימנע, דחשיבותא
שניהם שותפים בשדה אין
ואף ע"פ שלא נתמנה חשיב ליה
היא לגביה דמהימן להו
האחד רשאי לתרום חלק
בארבעה ארבעה ואייקר וקם בשיתא שיתא אתו לקמיה דרב נחמן אמר
כאפוטרופוס: הרי הן כהקדש.
לבי דינא (כתובות פח:).
חבירו בלא רשות חבירו וכן
להו היינו דרב חנילאי בר אידי דאמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל
דכתיב (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם
מימי לא קריתי לאשתי
(א)
האריס לא יתרום חלק ב"ה
אשתי. שאף שיחת חולין
בלא רשותו וכן האפוטרופוס
נכסי יתומין הרי הן כהקדש ולא מקני אלא בכספא: משוך פירי מיתמי
לו ולא שייכא בהו משיכה: משכו.
שלי יש ללמוד הימנה חכמה
אינו רשאי לתרום פירות של
לקוחות מאפוטרופסים: בארבעה
אייקור היינו דרב חנילאי בר אידי זול לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש
(שבת קיח). לאשתי ביתי.
ק יג)
יתומים. כל אלו מפני שאינן
ארבעה. החבית: לא יהא כח
שהיא עיקר של בית (שם).
שלהן ואין אדם תורם דבר
אמשיכו להו פירי ליתמי אייקר לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש זול סבור
ר
ולשורי שדי. שהוא עיקר
שאינו שלו ואי ק' והתנן
הדיוט חמור מהקדש. כל הדיוט
מינה היינו דרב חנילאי בר אידי א"ל רב שישא בריה דרב אידי שהא רעה היא
של שדה דכתיב (משלי
בפ"ג דתרומות (מ"ג-מ"ד)
המוכר יח)יכול לחזור בו כל זמן שלא
יד) ורב תבואות בכח
השותפין שתרמו בזה אחר
לדידהו דזמנין דמצטרכי לפירי וליכא דיהיב להו עד דיהבי זוזי תיהבי יתמי זוזי
❖
שור (שם).
משכו הלקוחות אבל אם משך לא
זה ר' עקיבא אומר תרומת
אפירי זול לא יהא כח הדיוט חמור מן הקדש אייקר סבור מינה היינו דרב
שניהם תרומה וחכ"א תרומת
יכול לחזור וכל שכן אלו שהן כהקדש
הראשון תרומה ר' יוסי אומר
חנילאי בר אידי אמר להו רב שישא בריה דרב אידי הא רעה היא לדידהו
א
דליפוי כח עשאום כהקדש ולא להרעת
אם תרם הראשון כשיעור
מוסף תוספות
דאתו
אין תרומת השני תרומה ואם
כח: אמשיכו. מוכרים: פירי ליתמי.
לא תרומת השני תרומה.
א. מידי דהוה אהקדש.
שהיתומים משכו פירות מאחרים ולא נתנו דמים: אייקר. ורוצין המוכרים לחזור משום דקנין יתומים בכסף: לא יהא כח הדיוט כו'. וכיון דאי אמשיכו
בד"א בשלא דבר אבל אם
תוס' הרא"ש. ב. ה"נ נימא
להדיוט לא הדרי השתא כל שכן דלא הדרי: היינו דרב חנילאי. וניהדרו בהו יתמי: אייקר. ורוצים המוכרים לחזור: היינו דרב חנילאי. ולא יחזרו:
הרשה את בן בתו או עבדו
גבי יתומים. מרדכי. ג. אבל
או שפחתו לתרום תרומתו
רבנן תקנו משיכה להרויחן
נשרפו
תרומה וכו' דאלמא השותף
שלא יהא כח הדיוט חמור
שתרם אפילו שלא ברשות תרומתו תרומה י"ל כגון שהיו שותפין בפירות דמסתמא ניחא ליה לשותף במאי דעביד חבריה
מכח הקדש. תוס' קידושין כט. ד"ה אטו. ד. וא"כ אינם קונים בלא משיכה. תוס' קידושין כט. ד"ה אטו. ה. אלא שייפו חכמים כחם
לעשות כהקדש שיהו קונים בכסף, הלכך במקום הפסדם של יתומים אוקימנא אדינא אע"ג דהדיוט קאי במי שפרע, כדי שלא יהיה ומאי דאמרי' הכא אתם ולא שותפין כגון שהיו שותפין בשדה ולא בפירות שהיו מחלקין הפירות וכל אחד היה מוליך
את חלקו בביתו. אמר רב חסדא לא ק' כאן להאכיל כאן להניח פי' מה שצריכים היתומים לאכול מעשר ותורם להם
כח הדיוט מרובה משלהן ולא יבאו לידי הפסד ע"י תקנ"ח, כי לול[א] התקנה היו חוזרים בהם אפי' קבלו המעות כיון שלא משך.
מפני שהם קטנים ותרומת הקטן אינה תרומה כדתנן בריש תרומות חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה
תוס' קידושין כט. ד"ה אטו. ו. שהרי היתומים אינן חוזרין והאפטרופוסי' הוא דהדרי והם אינן עושי' לצרכם. שיט"ק.
החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו ועובד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתן תרומה
אבל להניח את התבואה מעושרת באוצר עד שיגדילו אינן רשאין לעשר לכשיגדילו יעשרו הם ואי ק' כיון שאין האפוטרופסים רשאין מן התורה לתרום ולעשר היאך תורמין כדי להאכיל והלא תרומתן היא טבל והיאך יאכלו אותה הכהנים
י"ל דב"ד הפקירו נכסי היתומים שיהו האפוטרופסין תורמים את שאינו שלהם ודוקא להאכיל זיכוהו ב"ד אבל להניח לא וכך י"ל במכירת העבדים דאמרי' לקמן שהאפוטרופסים מוכרין אותן לאחרים ואותן האחרים יכולין לשחררן ולהתירן
בבת ישראל ולא אמרינן כיון שהאפוטרופסים אינן בעלים נמצא שקנין הלוקח אינו כלום ואינו יכול לשחררו אלא ב"ד הפקירום שיהו האפוטרופוסים זוכים בהן ומכירתן מכירה גמורה היא אבל לשחררם לא זיכום ב"ד שכל מה שעשו לא
עשו אלא לתיקון היתומים ואם יעשו ע"ד ב"ד הרי הן בעלים ואם לאו הרי הן כנכרים: והתניא. סיועא אפוטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל אבל לא להניח ומוכרין בהמה עבדים ושפחות שדות וכרמים להאכיל אבל לא להניח ועושים
להן סוכה ולולב וציצית וכל דבר שיש להן קצבה לאתויי שופר ולוקחים להן ס"ת תפילין ומזוזות וכל דבר שיש לו קצבה לאתויי מגילה ואין פוסקין עליהן צדקה ואין פודין עליהן את השבויין וכל דבר שאין לו קצבה לאתויי תנחומי
אבלים ואין האפוטרופסין רשאין לדון בנכסי יתומים ע"מ לזכות פי' אם באו לדין ולטעון על נכסי יתומים אין האפוטרופין רשאין לדון עמהן ואם נתחייבו אין חיובן חיוב ואע"ג שכונתם כדי לזכותם אלא ממתינין להן עד שיגדילו שאין
נזקקין לנכסי יתומים עד שיגדילו ואע"פ שיש להן אפוטרופוס ואין האפוטרופין רשאין למכור ברחוק ולגאול בקרוב למכור ברע ולגאול ביפה מ"ט דילמא מישתדפי: ואין האפוטרופין רשאין למכור שדות וליקח עבדים אבל מוכרין עבדים
ולוקחין בהן שדות רשב"ג אומר אף אין מוכרין עבדים ולוקחין שדות מ"ט דילמא לא מישפיין ואין אפוטרופין רשאים להוציא עבדים לחירות אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות וצריך לחשוב עמהן באחרונה דברי
ר' רשב"ג אומר אינו צריך פי' צריך לחשב עמהן ולהשבע להן שלא נשאר בידו משלהן כלום ואין עושין אפוטרופוס נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אבי יתומים הרשות בידו וש"מ דבאפוטרופוס שמינוהו ב"ד מיירי ואתי ר' כאבא שאול