הניזקין
פרק
חמישי גיטין
נג.
עין
משפט
מסורת
הש"ס
נר
מצוה
היינו מדמע. שמערב בהיתר דבר האוסרו וכיון דשמעינן דקנסוהו
מהדר חייב א"נ קסבר דאפשר לנסך בלא הגבהה ולא דמי לעקירה
נד א מיי' פט"ז מהל'
א
א) [סוטה ל: נדה ו:],
ב) ב"ק קיז. ע"ש, ג) [לעיל
טומאת אוכלין הלכה
רבנן ה"ה דילפי' מיניה למנסך ולא אצטריך למתנייה אבל השתא
והנחה דשבת א"נ אפשר דרבי ירמיה פליג אדרבי אבין וכן משמע
ב
ג
מא. מד: מ"ק יג. בכורות
ט:
דמנסך ממש איצטריך למתניי' דלא תימא קם ליה בדרבה מיניה
דאמר במרובה (ב"ק דף ע:) ד דאמר ליה זרוק גניבותיך לחצרי ותקני
נה ב מיי' פ"ז מהלכות
לה. ב"ק ה.], ד) לקמן נד:
ופטור: [קנסא הוא]. מטמא ומדמע
לי גניבותיך ופריך מדמטי לאויר חצרו קנה ומתחייב בנפשו לא הוי
דבמזיד חייב קנסא הוא
וש"נ, ה) [תוס' פ"ג הי"ב],
חובל ומזיק הלכה א ג
ו) בכת"י ליתא לתיבת הא
טוש"ע ח"מ סימן שפה
עד דנייחי ומשני באומר לא תקני
דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק:
ואיתא ושוגגין עי' מהר"ם
סעיף א [וברב אלפס ב"ק
וקנסא מקנסא לא ילפינן. דהא
על תוס' ד"ה ותני, ז) ב"ק
לי גניבותיך עד שתנוח והיינו דלא כרבי
היינו מדמע ואידך
קנסא הוא ומקנסא
פ"א דף ב ע"ב ובהרא"ש
לאו דינא הוא והיכא דקנוס קנוס
אבין דלרבי אבין לא צריך לאוקומי הכי
נו. וצח., ח) בכת"י איתא
שם סימן א]:
לא ילפינן ולמאן דיליף קנסא מקנסא כל
רבה, ט) [צ"ל מטמא רש"ש
נו ג מיי' שם הלכה
והיכא דלא קנוס לא קנוס ולהכי
דעקירה צורך הנחה היא ה וכן משמע
הני למה לי צריכא דאי תנא מטמא אי
ועי' פנ"י שמישב
ד [וע"ש בהשגות
הגירסא.], י) [שמות כא],
אצטריך מנסך: ולמאן דיליף קנסא
בהגוזל בתרא (שם דף קיז.) דקאמר
ובמ"מ]:
תרומה הוה אמינא משום דקא מפסיד לה
נז ד מיי' שם הלכה ה
יא) [לפנינו בגמרא הגירסא
מקנסא. היינו רב דאמר מנסך ממש
בראשונה היו אומרים המטמא
לאוזוקי.], יב) [זבחים
❖
לגמרי ואי מטמא חולין משום דאסור
(וע"ש בכ"מ):
א
א)
דאילו מערב לא אצטריך דילפינן
והמדמע חזרו לומר אף המנסך
כט:], יג) [בדפו"ר
לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אבל
דבמתניתין], יד) [תיבת לא
ממדמע אע"ג דקנסא הוא: כל הני.
ומפרש מעיקרא סבור כרבי אבין
מדמע אימא לא ואי אשמעינן מדמע משום
נוסף ע"פ המהרש"ל ועי'
ולבסוף כרבי ירמיה ועוד י"ל דטעמא
דמתני' למה לי ליתני חדא ונילפא
מוסף תוספות
ר"ש מדעסויא], טו) חוקת
אידך מינה: משום דקא מפסיד לה
דשכיח אבל מטמא דלא שכיח אימא לא
דשמואל אף ע"ג דהגבהה לאו צורך
סי' קכד'], טז) [ושמואל א
א. בתוס' הרא"ש כתוב.
לגמרי. דלא חזיא תו לאכילה:
דניסוך הוא אפי' הכי פטור כיון
ו
כח], יז) [עי' תוס' מנחות
ואי אשמעינן מטמא ומדמע משום דלא
קסברי. וכנדצ"ל. ב. נמי
נח: ד"ה ואיכא דאמרי ודע
סבר דאי אפשר לניסוך
דאסור לגרום טומאה. מפני פרושים
דאשעת ניסוך לא מחייב דקים ליה
קים ליה בדרבה מיניה אבל מנסך דקים
דבתוספתא דגיטין פ"ג
בלא הגבהה [ומיהו]. תוס'
שאוכלין חוליהן בטהרה ומשום דעבד
בדרבה מיניה אשעת הגבהה נמי
ליה בדרבה מיניה אימא לא קא משמע
הי"ב תניא כמו דאיתא
כתובות לא. ד"ה שעקירה.
איסורא קנסוהו: מדמע. לא מפסיד
מיפטר דאמר לו הרי שלך לפניך כמו
בב"ק], יח) [וע"ע תוס'
ז
ג. ולית ליה דהגבהה
לן כדרבי ירמיה ולהא דתני אבוה דר'
ב)
סנהדרין לג: ד"ה שעירבן],
צריך ניסוך. תוס' שם.
לגמרי דהא חזי לכהנים וזבני
תרומה ונטמאת דכמו דאם נסכו אחר
יט) [לקמן נד:],
אבין בראשונה היו אומרים המטמא
ד. גבי גנב ומכר בשבת
מיניה בזול: משום דשכיח. דעביד
אומר לו הרי שלך לפניך הכי נמי כי
כ) [פסחים כו:], כא) [לא
דפטור כגון. תוס' שם.
והמנסך חזרו לומר אף המדמע כל הני
ובמילתא דשכיח עבדי רבנן תקנתא
ניסך ליה איהו אע"ג דמנסך ליה
נמצא מזה כלום בכל מסכת
ה. וכיון שהקנין בא בין
❖
זבחים],
מסירה להנחה אית לן
למה לי צריכא דאי אשמעינן מטמא משום
כי היכי דלא נעביד: כר' ירמיה.
בידים כיון דקים ליה בדרבה מיניה
ח
למימר קים ליה בדרבה
דמדאגבהה קנייה: למה לי. כיון
ורב סבר כיון דבשעת הגבהה ט לא
דלא קים ליה בדרבה מיניה אבל מנסך
מיניה וכו' ור' ירמיה דאמר
דתנן מנסך בתרתי דרישא כ"ש
שייך למימר דקים ליה בדרבה מיניה
בהנזקין וכו' לית ליה
דקים ליה בדרבה מיניה אימא לא ואי
הגהות הב"ח
הגבהה צורך ניסוך הוא
מדמע ט) דליכא למימר דקם ליה
יש לחייב מחמת הגבהה אכל מה
אשמעינן מנסך משום דקא מפסיד ליה
(א) תוס' ד"ה שלא וכו'
הדין דלית ליה עקירה
בדרבה מיניה: מנסך. מפסיד
שיעשה בידים אחרי כן אע"ג דההיא
אפי' כרבנן ובאגע בהו
צורך הנחה. תוס' ב"ק שם.
לגמרי אבל מטמא דלא מפסיד ליה
לגמרי
❖
לגמרי שאוסרו בהנאה אבל מטמא
שעתא קים ליה בדרבה מיניה:
שרץ:
ו. והיזיק שאינו ניכר
משום דקא מפסיד ליה לגמרי.
אימא לא ואי אשמעינן הני תרתי משום
הוא. ריטב"א. ז. גזל.
אע"ג דמפסיד ליה לגמרי לענין
תוס' הרא"ש. ח. והו"ל
דהפסד מרובה אבל מדמע דהפסד
מועט
שהוא עצמו אינו יכול לאכול אבל
הך סוגיא כר' יוחנן דאמר
כאילו אתי האיסור ממילא.
מוסף רש"י
אימא לא צריכא אמר חזקיה דבר תורה
חזי הוא עדיין להסקה או למאכל
היזק שאינו ניכר אינו היזק דלחזקיה
ולא דמי לגונב חלב ואכלו
דליתיה לקמן, הלכך
שייך לעמוד קודם
אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא
בהמה דאפי' מטמא תרומה חזי
הוה ליה לאצרוכיה לפטורא:
לכרגא. לפרוע למלך כסף
מיחייב אשעת גניבה. תוס'
בראשונה
היו אומרים המטמא
להסקה או לבהמת כהן: מטמא
היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומה טעם
גולגלתא דיתמי, ולמזוני.
הרא"ש.
ט. התחיל
ג)
מזון האשה והבנות
והמנסך. בהגוזל
החיוב, [ואז]. תוס' הרא"ש.
איכא הפסד מרובה דלא חזיא תו
אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו אי הכי
והיתומים, ולקבורה.
י. [ו]פטור. תוס' סנהדרין
לאכילה: שמיה היזק. ובהיזק לא
בתרא (שם קיז.) כתובה אפכא וזו
לקבורת המת או היתומים,
אפילו במזיד נמי השתא לאוזוקי קא מכוין
לג: ד"ה שעירבן. יא. לא
חילקה תורה כשהוא בא בידי אדם
אחת מסוגיות הפוכות יז):
מזבנינן. נכסי דיתמי
יהא אלא כמטמא בידים
אודועי לא מודע ליה ור' יוחנן אמר דבר
שלא יהא כל אחד ואחד כו'.
ב
בלא אכרזתא. שאין
דתנן [הכא] המטמא וכו'
עצמו בין שוגג למזיד כדאמרינן
שהות ומתון לדבר (כתובות
בשוגג פטור והא נמי
תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי
בהחובל (ב"ק דף פה:) פצע תחת
הקשה ה"ר אפרים הא
פז.). המטמא. טהרות של
בשוגג הוא. תוס' שם.
טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק
פצע י) לחייב על השוגג כמזיד: היזק
דתנן בפרק עד כמה (בכורות דף כח:)
חבירו, והמדמע. תרומה
יב. דאמר [הכא] אחד
בחולין של חבירו, דמוזיל
שוגג ואחד מזיד חייב ומה
ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל
שאינו ניכר. כגון הני דמתניתין
דן את הדין טימא את הטהור מה
להו, דמיבעי ליה לזבונינהו
טעם אמרו בשוגג פטור
שלא נשתנו מכמות שהיו: כדי
שעשה עשוי וישלם מביתו ואמאי
אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של
לכהנים בדמי תרומה,
כדי שיודיעו. תוס' סנהדרין
שיודיעו. שטימא או דימע דאי
והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר"מ
דהיינו בזול, דלא חזו אלא
לג: ד"ה שעירבן. יג. דהא
י
חבירו ואומר פטור אני תנן הכהנים
ד)
לכהנים, והמנסך. יין של
ידעי בעלים. תוס' הרא"ש.
מחייבת ליה לא אתי מודע להו
דדאין דינא דגרמי ניחא דלקמן
שפגלו במקדש מזידים חייבין ותני עלה
חבירו לעבודת כוכבים
יד. ע"י עצמו. תוס'
לבעלים ואכלי איסורא: יא) לצעוריה
קניס ר"מ שוגג אטו מזיד אבל למאן
(חולין מא.). בשוגג. שלא
הרא"ש. טו. הלכך פריך
ה) מפני תיקון העולם ואי אמרת היזק שאינו
ידע שהיא תרומה ולא ידע
קא מכוין. דאי לאו להקניטו בא
דמוקי אפילו כרבנן (א) ובנגע בהו
שפיר טפי מהך. תוס'
ניכר שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני
שהוא נאסר בניסוך זה, או
הרא"ש. טז. בתוס' הרא"ש
ולהודיעו למה לו דעבד: הכהנים
שרץ קשה לר' יוחנן אמאי חייב
יא
כסבור יין שלו הוא (שם)
.
כתוב. ואפ"ה משני שפיר
תיקון העולם מיבעי ליה הכי נמי קאמר
שפגלו. קרבנות ששחטום וזרקום
ומיהו לחזקיה אתי שפיר דלא שייך
יב
פטור. מלשלם, ואע"ג
דמפני. יז. וא"ת העושה
מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון
דמזיק בשוגג חייב,
מלאכה בפרת חטאת
לאכול מהם חוץ לזמנם ולא הורצו
למיפטריה כדי שיודיעו ותירץ דהתם
יב)
ג
ו)
יג
כדקיימא לן (ב"ק כו.) אדם
דאמרינן דחייב בדיני
לבעלים: מזידין. שידעו שפסולים
העולם מתיב רבי אלעזר העושה מלאכה
פשע דמה היה לו לטמאותה כדי
ז)
מועד לעולם בין ער בין
שמים אמאי מפסלא הא
בכך: חייבין. לשלם דמיהם לבעלים
להחזיק דבריו והוי כמו מזיד דהכא
במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם
ישן בין שוגג בין מזיד, הכא
ודאי לא ניחא להו
היזק שאינו ניכר הוא ולא
לבעלים. תוס' ב"מ ל. ד"ה
שהרי צריכין להביא אחרים ואי נמי
וא"ת בטיהר את הטמא שעירבו
וחייב בדיני שמים ואי אמרת היזק שאינו
שמיה היזק (שם). במזיד
אף. יח. (ד)לא בעינן
נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב
עם פירותיו לפטור לחזקיה כדי
חייב. לשלם דקנסוה רבנן,
ניכר שמיה היזק בדיני אדם נמי לחייב הוא
דניח"ל לבעלים ממש,
קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש:
שיודיעו ויש לומר דאין רגילות שיחזור
ומשום דקם ליה בדרבה
אלא.
רשב"א.
מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה
ד
מיניה לא מיפטר, ואע"ג
יט. דמינכר. תוס' ב"ק
מפני תקון העולם. קס"ד דה"ק
מהוראתו יד אלא ע"י אחרים הלכך
דחייב מיתה משום עבודת
צח. ד"ה הא. כ. מאי קא
לרבקה על מנת שתינק ותדוש מי חטאת
ותני
עלה מפני
חייבין מפני תקון העולם שלא ירגילו
לא חיישינן יח):
כוכבים, ואפילו לא התרו
פריך, הא פטור דהכא
ששקל בהן משקלות והאמר רבא מי חטאת
תיקון העולם. ברוב ספרים גרסינן
בכך: שוגגין פטורין מפני תיקון
ח)
בו דלא מיקטל קיי"ל חייבי
היינו משום דכולהו פרות
מיתות שוגגין פטורין
לאו לפרה אדומה קיימי.
ששקל
העולם מיבעיא ליה. דהא חייבין
במתניתין יט) הכהנים שפיגלו במקדש
❖
מלשלם, הכא חייב אפילו
תוס' הרא"ש.
דמזיד דינא דאורייתא הוא ותיקון
שוגגין פטורין מזידין חייבין ופריך
התרו ביה, כדאוקימנא
העולם אפטורין הוא דשייך למיתני כדי שיודיעו: הא שוגגין
טעמא משעה דאגבהיה על
משום דמשמע ליה דמפני תיקון העולם דקתני בברייתא קאי
מנת לאוסרו מיחייב
פטורין. יג) דמתני' לא תני שוגגין פטורין בהדיא ברישא ואי נמי
אמזידין חייבין דקתני לבסוף והכי איתא בתוספתא [פ"ג] בראשונה היו
פסקי רי"ד
לשלומי, ומתחייב בנפשו לא
תני תיקון העולם יד) לא ארישא קאי: מי חטאת. דפרה אדומה
אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע בשוגג פטור
הוי עד שעת ניסוך (שם).
נפסל בכך חייבין ואם היו
וכן פרה עצמה נפסלין במלאכה דכתיב (במדבר יט) אשר לא
מזיד חייב מפני תיקון העולם הכהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין
שוגגין פטורים מלשלם
ע"כ שייך לעמוד הקודם
דאסור לגרום טומאה
הקרבן לבעלים אמר
עלה עליה עול ובמי חטאת כתיב למשמרת למי נדה ותניא
מזידין חייבין מפני תקון העולם וקשה דמרישא דהמטמא והמדמע
לחולין
שבארץ
חזקיה דבר תורה אחד
בספרי טו) מה ת"ל שיכול אין לי שתהא מלאכה פוסלת אלא בפרה
והמנסך דקיימי בהו הוה ליה למיפרך לכך נראה דלא גרסינן במתני'
ישראל. משום תקנת
שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט
תרומה (סוטה ל:).
היזק שאינו ניכר שמיה
ומנין אף במים ת"ל למשמרת למי נדה כלומר שיהיו משומרות
שוגגין פטורין וברייתא דהכא לאו היינו דתוספתא דהתם שהבאתי
טו
בראשונה היו אומרים
היזק וקי"ל (ב"ק כו.) אדם
לכך ולא לדבר אחר: פטור מדיני אדם. לשלם: וחייב בדיני
ומשני טז תיקון העולם אדיוקא קאי וכה"ג משני לקמן (דף נה:)
המטמא. טהרותיו של
מועד לעולם בין שוגג בין
אחטאת גזולה שלא נודעה לרבים: העושה מלאכה במי
שמים. פורענות
לשלם לרשעים. שנתכוין להפסיד את ישראל:
חבירו, והמנסך. יינו של
מזיד ומה טעם אמרו
חבירו לע"ז, דאע"ג דקמיה
בשוגג פטור כדי שיודיענו
חטאת ובפרת חטאת. מעובד דומיא דעבד דרשינן כ) דעלה עליה
לרבקה. למקום אסיפת הבהמות וקישורן כמו כעגלי
מרבק
מנח ואין הזיקו ניכר משלם
שטימא או דמע דאי
(מלאכי ג טז)): כדי
שתינק. את אמה: ותדוש. בתבואה עם
השאר
זכר פסולה אע"ג דממילא כיון דניחא להו לבעלים יז וה"ה דכי עביד
(ב"ק קיז.). היזק שאינו
מחייבין ליה לא מודע ליה
דתשלומין ליכא אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתיה שתינק
חבירו בידים וניחא ליה לאותו שעושה דמיתרבי נמי מעובד מ"מ:
ניכר. דהא בעיניה הוא
יח
ואכיל איסורא. ור' יוחנן
בדיני אדם נמי ליחייב. וא"ת והרי צורם אוזן פרתו של חבירו יט
(מו"ק יג.) שהרי טהרותיו
אמר דבר תורה אחד שוגג
ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוין אף שתדוש
וגרמא
מונחות לפניו ואין היזק
ואחד מזיד פטור היזק
בניזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת
דפטור כדאמר בפ"ב דזבחיםכא) (כה:) ובהגוזל קמא (ב"ק צח.)
ניכר בהן (בכורות לה.).
שאינו ניכר לאו שמיה
מחשבה הוא כדאמר (פסחים כו:) עובד דומיא דעבד דניחא ליה:
משום דכולהו שוורין לאו לגבי מזבח קיימי ופריך התם מהך דהעושה
הכהנים
שפגלו
היזק ומה טעם אמרו
במקדש
מזידים
במזיד חייב שלא יהא כל
מלאכה משמע דוקא מלאכה דלא מינכר הזיקא ומשני דנקט מלאכה
ששקל
חייבים. לשלם לבעלים
אחד ואחד הולך ומטמא
לרבותא דאע"ג דלא מינכר מיחייב בדיני שמים ונראה דהאי דסתם
שוורים לאו לגבי מזבח קיימי לא עביד ליה אלא כהיזק שאינו ניכר:
כ
דמי קרבן (מנחות מט.)
.
טהרותיו של חבירו ואומר
העושה מלאכה במי
פטור אני. פי' אע"ג דלאו
הא
חטאת. שקל כנגדן משקולות, ופרה וכל מעשיה נפסלין במלאכה (ב"ק צח. וכעי"ז שם נו.).
שמיה היזק גדול הוא מגרמא דניזקין דאפילו מאן דאמר (ב"ק נה:) גרמא בניזקין פטור הכא מיחייב מפני שעושה מעשה
בידים אבל בגרמא ליכא מעשה בידים וכל הני דמתני' מטמא ומדמע ומנסך ומפגל אית בהו מעשה מה שאין כן בגרמא
דמפגל נמי אע"פ שבדבור בעלמא הוא מעשה גמור יש שם שהוא שוחט וזורק באותו הדיבור ופוסלו בידים: ובפרקין דלעיל (מד:) אמרן אמר אביי נקיטינן טימא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו מאי טעמא היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק
וקנסא דרבנן הוא לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ויש ללמוד מכאן דאע"ג דדנינן דינא דגרמי כדאמרינן בפ' הגוזל ומאכיל (ב"ק ק.) אם מת קודם ששילם בנו פטור מלשלם א) שהרי היזק שאינו ניכר הוא גדול מגרמא ואפילו הכי בנו פטור:
א) נראה דר"ל שהרי אפי' לר"מ דס"ל לקמן דקנסו שוגג אטי מזיד מ"מ בגרמי ס"ל דבשוגג פטור וכמו שכתב רבינו לקמן ע"ב.