נג:
הניזקין פרק
חמישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא דאסח דעתיה. ומלאכה דנקט משום פרה אי נמי נקט אע"פ
ששקל בהן משקלות. שהיו תלויות בכף מאזנים והיה יודע משקלם
נח א מיי' פ"י מהל' פרה
א
א) ב"ק צו:, ב) [שבת ג:
עירובין סח: ק.], ג) [משום
אדומה הל' ה ופ"ז
שפשע להסיח דעתו מחמת מלאכה אפילו הכי פטור מדיני
ונתן בשר לשקלו בכף שניה דלא עבד בהן מעשה בידיו אלא במחשבה
אדם: גזלן הוא וממון מעליא בעי לשלומי. תימה דהיכי מדמי
מהל' חובל ומזיק הלכה ה:
פלוגתא דר"י ור"י הסנדלר
מיפסלי: דרבא בכנגדן. כדפרישית ומתניתא דמשמע פסולות ששקל
נט ב מיי' פ"ג מהל'
דליתא במשנה דתרומות
הכא דממילא למטמא בידים דנהי
דמטמא בידים חייב היכא
בגופן כדרך הטבחים לשקול בשר במים שיש להם כלי שיש בו שנתות
גזילה הלכה ד סמג
פ"ב מ"ג שפיר גרסינן
דתניא], ד) ב"ק עא. חולין
עשין עג ולאוין קצ טוש"ע
דנטמאת מאליה אומר לו הרי שלך
ונותנים מים בראשונה ונותנים בשר
טו. ביצה יז: תרומות פ"ב
ח"מ סימן שסג סעיף א:
לפניך דהא המכחיש בהמת חבירו
במים עד שהמים עולים לרושם
ששקל בהן משקלות
כשרה לא קשיא הא
ס ג ד מיי' פ"ו מהל'
מ"ג שבת לח. כתובות לד.
השני וכוונהו כבר שבמשקל ליטרא
באבנים או במלאכה חייב ובהכחשה
שבת הלכה כג סמג
[תוספתא דשבת פ"ג],
יג)
ב
בגופן הא בכנגדן בגופן מעשה קא עביד
ה) [בכת"י נוסף: נמי.],
לאוין סה טוש"ע א"ח
או ב' ליטראות המים עולים ומגיעין
ממילא או פירות שהרקיבו מקצתםיד)
בהו ואי היזק שאינו ניכר שמיה היזק
ו) [משום פלוגתא דר"י
סימן שיח סעיף א:
לאותו הרושם: מתני' דאסח דעתיה.
אומר לו הרי שלך לפניך הואיל
סא ה מיי' פ"א מהל'
דליתא בתרומות פ"ב מ"ג
בדיני אדם נמי לחייב א אלא
אידי ואידי
ועדיין הם בעין ולא קנאם בשינוי
משמירתן ע"י המשקל ששקל בהם
שמטה ויובל הל' יב
שפיר גרסינן דתניא],
❖
בכנגדן ולא קשיא הא דאסח דעתיה הא
ז) תרומות פ"ב מ"ג
סמג לאוין רסז:
וי"ל דכיון דהיזק שאינו ניכר שמיה
ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת
[תוספתא דשבת פ"ג],
פפא א) ב גזל
דלא אסח דעתיה: מתיב רב
היזק א"כ חשיב ליה כאילו הוא ניכר
למי נדה כתיבח) שצריכה שימור תמיד
ח) [במדבר יט], ט) [ב"ק
צה.], י) [שמות כא],
מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר
ואם כן אין לך שינוי גדול מזה
ומיהו בדיני אדם לא מיחייב דגרמא
גליון הש"ס
יא) [בדפו"ר גר' וצ"ל
עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי
וקנאם הגזלן בשינוי וצריך לשלם
בעלמא הוא והא דרבא בדלא אסח:
תוס' ד"ה תיובתא. עי'
גרסינן ובדפוס זיטמיר
בהמשך כתוב ÆיאÈ כÅ ל.],
ונפסל. שפסלתו מלכות: נטמאת.
בממון מעליא ושמין טו)כעין שגזל ולא
אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי
ב"ק דף מז ע"א תד"ה
,
יב) [עי' פנ"י]
מ"ט גופא ומצינו ג"כ
מאליה: הרי שלך לפניך. ובלבד
מצי אמר ליה הרי שלך לפניך וא"ת
גזלן הוא וממונא מעליא בעי שלומי תיובתא
יג) [סנהדרין פד:],
תיובתא ובתר הכי אמרינן
בהגוזל קמא (ב"ק דף צח:) דבעי
שישלם לו אותו עצמו ט) וקרינא בה
יד) [ב"ק צח:], טו) [יש
❖
לימא כתנאי המטמא והמדמע והמנסך
ואב"א שבת דף כ ע"ב:
לאוקמי הך משנה דגזל מטבע ונפסל
והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה)
ספרים דמוגה שאין זה כעין
שגזל. מהר"ם שי"ף],
אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי ר"מ רבי
שהרי לא נשתנה: ואי שמיה היזק.
כר' יעקב דאמר החזירו שומר אחר
טז) [עי' משנה למלך פ"ג
יהודה אומר בשוגג פטור במזיד חייב מאי
מוסף רש"י
שנגמר דינו מוחזר ודחי רבה דכ"ע
מכדי מיגזל גזליה מדמשכיה וקם ליה
,
מהלכות גזילה ה"ד]
יז) [נראה שצ"ל ולפי.],
לאו בהא קמיפלגי דמר סבר היזק שאינו
אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך
ברשותיה וכי קמשלם ליה דבר הניזק
המבשל בשבת בשוגג
יח) [יתר באור כתבו תוס'
יאכל. אפילו בו ביום
ניכר שמיה היזק ומר סבר לא שמיה היזק
משלם ליה ולא כמה שגזל: ר"מ סבר
לפניך דא"כ לפלגו בחמץ בפסח
סנהדרין פ: ד"ה עובר
(כתובות לד. ב"ק עא. חולין
שמיה היזק. הלכך אף בשוגג חייב
אלא הכא בגומרין דינו של שור שלא
אמר רב נחמן בר יצחק דכולי עלמא
טו.) אפילו הוא עצמו
ותוס' ב"ק מז. ד"ה מ"ט
בפניו קמיפלגי רבנן סברי אין
דאתרבי (ב"ק כו:) מפצע תחת
(ב"ק שם חולין שם) ואין
גופא ועי' תוס' זבחים קיד.
היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק והכא
ד"ה וקסבר], יט) [יש
צריך להמתין עד הערב
פצע י): לא שמיה היזק. ובמזיד הוא
גומרין דינו של שור אלא בפניו
למחוק היא רש"ש.],
ב) בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי דמר
בכדי שיעשו, דהא דאמרינן
דמחייב משום קנסא: ר"מ קניס
דאמר ליה אי אייתיתיה ניהלי הוה
כ) [בתוספתא דמסכתין
בעלמא לערב בכדי שיעשו,
סבר קנסו שוגג אטו מזיד ומר סבר לא
שוגג אטו מזיד. ואע"ג דמזיד גופיה
מעריקנא ליה לאגמא השתא
לית ליה לר"מ אלא
פ"ג ה"יב ועי' לעיל ע"א
תוס ד"ה ותני],
❖
קנסו שוגג אטו מזיד ורמי דרבי מאיר
היכא דעבד ישראל איסורא
קנסא הוא: בשוגג יאכל. הוא עצמו
אתפסתיה לתוראי ביד מאן דלא
ובמזיד דאיכא חיובא, דלא
אדרבי מאיר ורמי דרבי יהודה אדרבי
ואף בשבת: בשוגג יאכל. הוא עצמו:
מצינא לאישתעויי דינא בהדייהו
נמטייה הנאה מאיסורא,
יהודה דתניא המבשל בשבת בשוגג
אבל בשוגג לא (חולין שם).
למוצאי שבת. לאחר שהמתין בכדי
משמע דחייב משום דאתפסיה
ג)
ד)
מוסף תוספות
במזיד. דאיכא איסורא,
יאכל במזיד לא יאכל דברי רבי מאיר ר'
בידים וכן פירש בקונטרס בס"פ ד'
שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג
לא יאכל. בו ביום עד
א. תימה, כיון דתלוי
וה' (שם דף מה.) והשתא אי חשיב
אטו מזיד: בדרבי יוחנן הסנדלר יא)גרס
יהודה אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת
שתחשך בכדי שיעשו, והוא
בהיסח הדעת אמאי נקט
ג
הדין לאחרים נמי דאסור
לה בעושה בהן מלאכה
יאכל. דר' יוחנן סבר מעשה שבת אסורין
ליה היזק שאינו ניכר אפי' אתפסיה
במזיד לא יאכל עולמית ר' יוחנן הסנדלר
למיכליה בו ביום, דטעמא
לישמעינן בהשכיח דעתו
בידים פטור כדמוכח הכא טז) ואי
באכילה ויליף לה מקראי בב"ק (דף
משום דלא נמטייה הנאה
אומר בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים
בלא מעשה וי"ל [דאה"נ].
עא.) ובכתובות (דף לד.): מטמא
חשיב היזק ניכר אפילו תפסוהו ב"ד
מאיסורא הוא וכי שהי
רשב"א.
ב. אפי'
ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא
לאורתא בכדי שיעשו לא
בהכחשה דהדר. תוס'
ומדמע איסורא דרבנן הוא יב) כיון
מאליהן ולא אתפסיה בידים למה
מטי לו הנאה מיניה,
הרא"ש. ג. בידים. תוס'
לאחרים קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר
דלא שמיה היזק אין כאן איסורא
יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא
ואיידי דתנא רישא בדידיה
ב"ק מה. ד"ה השתא.
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה דר"מ
דאורייתא ודברי סופרים צריכין חיזוק
יבא לידי כך ועוד אם כשתפסוהו
דאשמעינן רבותא להיתרא,
ד. (דב)תפסוהו מאליהן,
תני נמי סיפא בדידיה
נמי חייב. תוס' ב"ק מה. ד"ה
אדרבי מאיר לא קשיא כי קניס בדרבנן
הלכך קניס אף השוגג אבל בישול
מאליהן פטור גם כי מתפיסו בידים
(שם וכעי"ז ב"ק עא.) או:
השתא. ה. כמו בחמץ
בשבת איסורא דאורייתא הוא ולא
יהא פטור דסוף סוף אפילו לא
בדאורייתא לא קניס והא מנסך דאורייתא
לא יאכל הוא משום קנס
ועבר עלה"פ שהוא היזק
היה מתפיסו היו תופסים אותו
שכיח דעברי עלה הלכך לא קניס:
אבל אחרים אוכלין (חולין
שאינו ניכר הלכך יכול
ג
הוא וקא קניס משום חומרא דעבודת
קטו. וכעי"ז כתובות לד.).
לומר שם הרי שלך לפניך.
משום חומרא דע"ז. להרחיקו מן
מאיליהם ולא הפסידו הבעלים כלום
כוכבים קנס ליה דר' יהודה אדר' יהודה ה)
ר' יהודה אומר בשוגג
תוס' ב"ק מה. ד"ה השתא.
האיסור קניס ועבד ליה חיזוק: ור'
בתפיסתו ונראה דאתפסתיה לתוראי
יאכל. הוא למוצאי שבת
ו. וגמרו את דינו. תוס'
לא קשיא כי לא קניס בדרבנן בדאורייתא
ולא בו ביום דקנסינן שוגג
יהודה. באיסור דאורייתא משום
אפי' לא אתפסיה בידים אלא ד כלומר
ב"ק מה. ד"ה השתא.
קניס והא מנסך דאורייתא ולא קניס משום
אטו מזיד (כתובות שם)
ז. אלא כאילו גמרו דינו
אתפסתיך גרמת להתפיס שלא
דעבד איסור חמור קניס להרחיקו
ובו ביום לא הוא ולא
שלא בפניו חשיב, לפי
חומרא דעבודת כוכבים מיבדל בדילי מיניה
שמרתו מתפיסת ב"ד ולרבנן כיון
אבל בדרבנן דקיל לא קניס את
אחרים (ב"ק עא.) דאע"ג
שגם אז היה נאסר. תוס'
ורמי דרבי מאיר אדר"מ בדאורייתא דתניא
דבשוגג חיוב סקילה ליכא,
השוגג: משום חומרא דע"ז בדילי
ב"ק מה. ד"ה השתא.
דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו
ו)
עבירה מיהא איכא ובעינן
ח. מהו, ופשיט לה
מיניה. ולא צריך למיקנסיה: ורמי.
הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקר
מה שנופל ביד ב"ד חשיב היזק ניכר
ז) ד
בכדי שיעשו, דלא נמטייה
להתירא מהך דהמבשל
יז) לפי שהיזק ניכר זה בא בפשיעת
דאורייתא אדאורייתא הכא תני בשבת
ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר
הנאה מעבירה, ואיידי
בשבת בשוגג יאכל
ה
דבעי למיתני סיפא לא
ולאותה שבת קא בעי התם
שומר חייב ואינו יכול לומר הרי שלך
דאורייתא דלא קניס וגבי שביעית
דברי ר"מ רבי יהודה אומר בשביעית
יאכל עולמית בדידיה, אבל
אי אסור גזרה שמא יאמר
לפניך ה אבל לרבי יעקב לא חשיב מה
קתני בין בשוגג בין במזיד יעקר.
לאחרינא שרי, דאיהו דעבד
בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשבת בין
שוכח אני. תוס' הרא"ש.
שנופל ליד ב"ד היזק ניכר כיון דאין
וה"ה נמי דלר' יהודה קשיא אלא
איסורא קנסוהו רבנן אבל
ו
ט. דקאמר התם דרש ר'
בשוגג בין במזיד יעקר ולטעמיך תקשה
אחרינא לא, תני נמי
חייא בר רב משמיה דרב
נפסל ע"י שנפל בידיהם דאפילו לא
משום דתנא קמא ר"מ הוא נקט ליה
רישא בדידיה (חולין טו.).
ואסורה לאכילה ביומיה
לך היא גופה מכדי הא דאורייתא והא
נפל בידם היו גומרין דינו שלא
ומסקנא אליבא דתרווייהו מתרצינן
במזיד לא יאכל. הוא,
ונסבין חבריא למימר ר'
דאורייתא מאי שנא שבת ומאי שנא
לה: מונין ישראל לשביעית. ישראל
בפניו וכיון דחשיב היזק שאינו ניכר
עולמית. אבל אחרים
יהודה היא ומסיק ר' יהודה
ז
אוכלים (ב"ק עא. וכעי"ז
דמבשל. תוס' הרא"ש.
שביעית אלא התם כדקתני טעמא א"ר
יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו
מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי
כתובות שם). ר' יוחנן
י. ומשני לא ס"ד. תוס'
בחמץ שעבר עליו הפסח:
שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה
מאיר מפני מה אני אומר בשבת בשוגג
אומר בשוגג יאכל
הרא"ש. יא. מה יוה"כ
תיובתא. $ אע"ג דמייתי אחרי
למוצאי שבת לאחרים.
ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין
ל"ש שוגג ול"ש מזיד.
יקיים במזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג בין
לישראל (כתובות שם) בכדי
תוס' הרא"ש. יב. משמע
כן תנאי קאמר
אותו ברביעית הרואה מונה השנים
במזיד יעקר מפני שישראל מונין לשביעית
שיעשו, כר' יהודה דמשוי
דלמוצ"ש שרי נמי
תיובתא משום דכן הלכה דלא שמיה
למפרע ויודע
שנטעה בשביעית
ליה עבירה אף בשוגג,
לדידיה. תוס' הרא"ש.
ואין
היזק : המבשל בשבת בשוגג
ועדיפא מדר' יהודה, דאילו
ואתי למשרי נטיעה בשביעית:
יג. ועוד, היינו מזיד
יח)
ר' יהודה שרי ליה לאורתא
דר"י הסנדלר. תוס' הרא"ש.
יאכל. פי' אפילו הוא עצמו ואפי'
ואין יד. לגבי כהנים, חיישינן
אפילו לדידיה, ולא קניס
בריש כירה (שבת דף לח.) גבי בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח
בו ביום דמהכא מוכיח דלא קניס שוגג אטו מזיד וכן משמע
שוגג אטו מזיד, הלכך איהו
דלמא. תוס' הרא"ש.
❖
דעבד איסורא קנסו רבנן,
טו. עבודה. תוס' הרא"ש.
קדרה על גבי כירה בשבת ובישלה במזיד לא יאכל פירוש בו ביום בין הוא בין אחרים ובמוצאי שבת שרי אפילו לדידיה וכן נמי
ח
אחריני דלא עבדי איסורא
שוגג דרבי יהודה דהא מתניתין בפ"ק דחולין יט) היא (דף יד.) דתנן השוחט בשבת וביום הכפורים אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו
לא קנסו, אלא בכדי שיעשו
כשירה ומוקי לה כרבי יהודה ופריך ונוקמה במזיד וכר' מאיר כו' וקתני שבת דומיא דיום הכפורים דאסור בו ביום בין לו בין לאחרים
ט
י
יא
ימתינו דלא ניתהני מעבירה
פסקי רי"ד
. במזיד לא
ותני נמי ושחיטתו כשרה לא שנא לו לא שנא לאחרים כדאמרי' התם על ר' יוחנן הסנדלר יב ובמזיד קאמר ר' יהודה לא יאכל עולמית
(חולין שם)
יאכל עולמית. לאו משום
מתיב רב פפא גזל מטבע
היינו הוא אבל אחרים יאכלו במוצאי שבת דאי בין הוא בין אחרים קאמר כר' יוחנן הסנדלר אם כן במרובה (ב"ק דף עא.) ובפרק
קנסא הוא, דהא אחריני לא
ונפסל תרומה ונטמאת
אלו נערות (כתובות דף לד.) דפטרי רבנן טבח בשבת מתשלומי ארבעה וחמשה ומפרש דסברי לה כר' יוחנן הסנדלר דאמר מעשה
עבוד איסורא, אלא מקראי
חמץ ועבר עליו הפסח
יליף לה ר' יוחנן (שם).
אומר לו הרי שלך לפניך
שבת אסורין והויא שחיטה שאינה ראויה אמאי מוקי לה כר' יוחנן הסנדלר טפי מרבי יהודה דלדידיה נמי מעשה שבת אסורים
לא לו ולא לאחרים.
ואי ס"ד היזק שאינו ניכר
ועוד דבעי מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר ולא בעי מאי טעמא דר' יהודה יג כללא דמילתא מזיד דרבי מאיר שוגג דר' יהודה מזיד דר'
ישראל, אבל מוכרו ונותנו
שמיה היזק האי גזלן הוא
יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר: בדאוריתא קניס. ואם תאמר והא מתניתין ר' יהודה היא וקתני כהנים שפגלו במקדש
לעובד כוכבים (כתובות
כ)
וממונא מעליא בעי שלומי
שם).
פי' אלא ודאי לאו שמיה
שוגגין פטורין ויש לומר דאי קנסינן להו שוגגין יד ממנעו ולא עבדי טו:
היזק ומפני שלא נשתנה
וקמשלם קרינן ביה והשיב את
הגזילה אשר גזל ודוקא גבי מזיק קנסו חכמים במזיד אבל גבי גזלן לא קנסו ואדרבה הרבה תקנות עשו חכמים לגזלן כדי שיעשה תשובה כדאמרינן בהגוזל (ב"ק צד:) תיובתא דחזקיה תיובתא וכיון דאיתותב חזקיה הלכה כר'
יוחנן: נימא כתנאי המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג פטור במזיד חייב מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומר סבר לא שמיה היזק אמר רב נחמן
בר יצחק לא דכ"ע היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי דר"מ סבר קנסו שוגג אטו מזיד ור' יהודה סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד ואע"ג דקניס ר"מ שוגג אטו מזיד לא קניס אלא במטמא
ומדמע ומנסך דאית בהו מעשה אבל בגרמא דניזקין אע"ג דמיחייב ר"מ כדאמרן בהגוזל עצים א) בהלכות נתן לאומנים לתקן ה"מ במזיד שעשה הגרמא בכוונה אבל אם באה לו בשגגה ובאונס בלי כוונה לא מצאנו שחייב ר"מ תדע
א) אולי צ"ל בנותן לאומנים לתקן וכו' ור"ל בנותן לצבע לצבוע שחור וצבעו אדום וע"ש דף ק ע"א וצ"ע.