הניזקין
פרק
חמישי גיטין
נד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וקמשלם
מידי דחזי ליה בימי טומאתו. פירוש קודם שישלם
ואין מונין. נטיעותיהן לשבתות שאין מונין ימים לנטיעה אלא
סב א מיי' פ"א מהל'
א) [בכורות ל.], ב) שם
ע"ש, ג) יבמות צ., ד) שם,
שמיטה ויובל הלכה
שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת: מאי
אבל לאחר ששילם נעשה תרומה ולא חזי ליה:
ה) ס"א ל"ג, ו) פסחים טז:
יב סמג לאוין רסז:
אכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאין מהו כו' בשוגג תשלומיו
דבר אחר. למה ליה לאתויי טעמא אחרינא: הכי קאמר וכי
סג ב ג מיי' פ"י מהל'
יומא ז. מנחות כה. יבמות צ.
תשלומין. לא כמו
תימא שבתות נמי. זימנין דצריך למימני דתניא הנוטע ערב שביעית
שפירש בקונטרס דקסבר דלפי מדה
זבחים מה., ז) תרומות פ"ב
י)
א
תרומות הלכה כ:
סד ד מיי' פכ"ג מהל'
מ"ג ביצה יז:, ח) בכת"י
ל' יום לפני ראש השנה עלתה לו
משלם דאפי' את"ל דלפי מדה משלם
נוסף: פירי, ט) ג"ז שם,
שבת הלכה ט סמג
שנה לשני ערלה דשלשים יום בשנה
לא מיפטר אלא אם כן ישלם ב שיהו
ואין מונין לשבתות דבר אחר נחשדו
י) [ר"ה ט:], יא) [צ"ל
א
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
חשובין שנה ומותר לקיימן בשביעית
שוין להסיקה כשיעור תרומה טהורה
טמאה], יב) [יומא ז.],
שלט סעיף ד:
ג
ישראל על השביעית ולא נחשדו על
יג) [פסחים לב.], יד) [שייך
סה ה מיי' שם הל' ח
פחות משלשים יום לפני ראש השנה
שאכל דלא גרע מגזלן ד כדאמר התםיג)
לע"ב], טו) [הלכה ו' ועי'
❖
השבתות מאי דבר אחר ה"ק וכי תימא
סמג שם:
שם במראה פנים],
לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן
כל היכא דמעיקרא שויא ד' ולבסוף
❖
שבת נמי זימנין דמיקלע יום ל' בשבת
בשביעית הלכך זמנין דשבת זו
שויא זוזא לא תבעי לך דלפי דמים
דאי נטע ההוא יומא הוא דסלקא ליה שתא
משלם כי תיבעי לך דמעיקרא לא מוסף רש"י
שנטע זה הויא יום שלשים לפני
ואי לא לא סלקא ליה שתא ת"ש דבר
גליון הש"ס
ר"ה ומונין אותו שנה ואי הוה בציר
שויא אלא זוזא ולבסוף שויא ד' מ"מ
ה
דההוא דאמר ליה
אחר נחשדו ישראל על השביעית ולא
רש"י ד"ה דאכל מיניה
לחבירו. באתריה דר'
ההוא יומא לא הוה סליק ליה שתא
במזיד אין תשלומיו תשלומין דאכל
ו
יהודה, דייר בר דיירתא.
כו' דהאוכל תרומה
נחשדו
על השבתות דרבי יהודה אדרבי
ולאחר זמן כשאוכלין מן הפירות
מידי דקפצי עליה זבינא ומשלם מידי
גר בן גיורת (בכורות ל.)
.
בטומאת הגוף במיתה
דלא קפצי עליה זבינא : הכא בקנסו
לסוף שתי שנים ואומרים למה
ז
יהודה לא קשיא א) באתריה דרבי יהודה
אכל תרומה טמאה.
ואפילו היא טמאה. עי'
❖
בשוגג, משלם חולין
חולין דף קיג ע"ב וצ"ע:
שוגג אטו מזיד כו'. בהאשה רבה
הותרו פירות הללו לשתי שנים ואומר
חמירא
להו שביעית דההוא דאמר ליה
ב)
טהורין. דכתיב (ויקרא
להם השלשים שלפני ר"ה חשובין שנה
(יבמות דף צ.) מעיקרא ס"ד דאין
לחבירו דייר בר דיירתא אמר ליה אנא
כב) ונתן לכהן את הקדש,
ומזכירים שנטע בשבת וליקנסוה:
תשלומיו תשלומין כלל קא"ר מאיר
דבר הראוי להיות קדש
הגהות מהר"ב
לא אכלי פירי דשביעית כוותך תא שמע
(יבמות צ.). בשוגג
תא שמע דבר אחר נחשדו ישראל
ופריך מינה למאן דאמר אין כח
רנשבורג
תשלומיו תשלומין. אם
ג) אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין
על שביעית. ואיכא למיחש מתוך
ביד חכמים לעקור דבר מן התורה
א] רש"י ד"ה דאכל
בשוגג שילם טמאים, קסבר
שילם חולין טמאים מהו אמר סומכוס משום
שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה
ומסיק דאין תשלומיו תשלומין וחוזר
טהורים הם (שם). במזיד
מיניה וכו' ואפי' היא
אין תשלומיו תשלומין.
טמאה. נ"ב צ"ע דתרומה
ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין
בשביעית: ולא נחשדו על שבתות.
ומשלם חולין טהורים כדרבנן ולא
דקנסינן ליה (שם). תבא
טמאה בטומאת הגוף אינה
ואפילו יזכר ויודע הדבר לא אתי
פליגי אלא בקנסו שוגג אטו מזיד כו':
תשלומיו תשלומין וחכ"א אחד זה ואחד זה
עליו ברכה. אמאי קנסת
במיתה כדאי' בחולין קיג
דם
שנטמא וזרקו. וא"ת מאי קשיא
למישרי נטיעתא בשבת: דיירא בר
ע"ב וכ"פ הר"מ פ"ז
ליה, מאי מזיד יש כאן,
תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים
מהל' תרומות הלכה א'
אע"פ שיודע שהן טמאים
דיירתא. גר בן גיורת: ת"ש.
ליה לר"מ והא לאו סתם מתני'
והוינן בה במזיד אמאי אין תשלומיו
וכן ראיתי לבעל בני יעקב
נתכוין הוא לתשלומין
דרבי מאיר בדרבנן לא קניס שוגג:
היא דברייתא היא בהקומץ רבה
הגונים (שם). דאכיל
בהגהות רמב"ם שם תמה
תשלומין תבא עליו ברכה דאכיל מיניה
אכל תרומה. בשוגג ואפי' טמאה:
מיניה מידי כו'. ואע"ג
וי"ל דסמיך אסתם
על רש"י בזה והצ"ע ועי'
(מנחות דף כה.)
מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו וקא משלם
בספר מים חיים לפר"ח
שתשלומין נעשים תרומה
משלם חולין טהורין. ולקמן פריך
מתני' דכיצד צולין (פסחים דף פ:)
בהל' תרומות פ"ז הלכה
ולא חזו ליה בימי טומאה,
ליה מידי דחזי ליה בימי טומאתו ואמר
אמאי משלם טהורין. האוכל תרומה
דתנן הפסח שנזרק דמו ואח"כ נודע
א' ובמחנה ראובן ביבמות
הא מיהא לתשלומין מעליא
❖
רבא ואמרי לה כדי חסורי מחסרא והכי
דף צ ע"א ודו"ק:
איכוון. תרומה טמאה לא
שוגג אינו משלם מעות אלא תבואה
שהוא טמא הציץ מרצה ודייק בגמ'
חזיא לאכילה, כהן טהור
קתני אכל תרומה טמאה משלם כל דהו
טעמא דאח"כ נודע הא נודע ואח"כ
ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין
ב
קאי עליה בעשה בפ' הערל
ועל ידי תשלומין הן נעשין תרומה
נזרק לא ומייתי ברייתא דמפרשא
ח
ד) אכל
תרומה טהורה משלם חולין טהורים
(עג:) וכהן טמא קאי עלה
מוסף תוספות
במיתה, דלא חלק הכתוב
בהדיא ט והך קושיא לרבינא דמפרש
שנאמר ונתן לכהן את הקדש
שילם חולין טמאין מהו סומכוס אומר
לגבי טומאת הגוף בין
א. אע"פ
שאין
[בפ' כיצד צולין] (שם) דשוגג י קאי
(ויקרא כב) על ידי נתינתו נעשו
קדשים טהורים לקדשים
משום
ר"מ בשוגג תשלומיו תשלומין
התשלומין שוין לתרומה
קודש אלמא דבר הראוי לחול עליו
אזריקה דלרב שילא דמפרש דקאי
טמאים (יבמות צ.).
שאכל. תוס' הרא"ש.
במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א אחד
ג
משלם כל דהו. ואפילו
ב. חולין טמאין כל כך.
שם תרומה בעינן ולא מעות אבל
אטומאה לא קשה מידי דטומאה
חולין טמאים (שם). דם
תוס' יבמות צ. ד"ה חסורי.
זה ואחד זה תשלומיו תשלומין וחוזר
המעשר
בשבת.
האוכלה מזיד משלם מעות: בשוגג.
דאורייתא:
שנטמא וזרקו בשוגג.
ג. כשנעשין תרומה
ומשלם חולין טהורין ואמר רב אחא
אם בשוגג שילם שלא היה יודע
משנה היא בפרק שני דתרומות (משנה
קסבור אין קרבנות מקבלין
טמאה. תוס' שם. ד. ותנן
טומאה (מנחות כה:).
(ב"ק צג:) כל הגזלנין
בריה
דרב איקא הכא קנסו שוגג אטו
שהן טמאין: תשלומיו תשלומין.
ג) וכן ההיא דהמטביל כלים ופריך
הורצה. קרבן לבעלים
משלמין כשעת הגזלה.
ופטור באלו והן נעשין תרומה
מינייהו משום דסתם משנה ר"מ
מזיד איכא בינייהו (דר"מ סבר לא קנסו
דמרצה ציץ (פסחים טז:).
ה)
רשב"א. ה. דמשלם לפי
טמאה כמה שאכל: במזיד אין
היא ותימה דפריך ברישא מההיא
במזיד לא הורצה.
מדה וירויח ההקדש.
שוגג
אטו מזיד וחכ"א קנסו) הכי השתא
להיות בשר קרבן נאכל
אלמא להנאת ההקדש
תשלומיו תשלומין. ולקמיה פריך
דמעשר והיא שנויה שם בסוף:
התם גברא לשלומי קא מיכוין אנן ניקום
לכהנים, דקנסא הוא, אבל
אמרו ולא לגריעותו.
נפלו
ונתפצעו. תימה דתניא
אמאי: אחד זה ואחד זה. שוגג
יד)
בעלים נתכפרו, כדאמרינן
רשב"א. ו. [ד]קנסינן ליה
וליקנסיה ת"ש ו) דם שנטמא וזרקו בשוגג
ביבמות באשה רבה (צ.)
ומזיד: תשלומיו תשלומין. והן
בירושלמי בפרק בתרא
כשמשלם במזיד אע"פ
הורצה במזיד לא הורצה אמר לך ר"מ
דכיון דמדאורייתא מרצי
ששוים כדמי תרומה
נעשין תרומה וממון כהן ואם
דערלה טו) נפלו ואח"כ נתפצעו בין
נמי אמזיד, לא מצו רבנן
משום. תוס' שם. ז. כולי
הכי השתא התם גברא לכפורי קא מכוין
קידש בהן אשה מקודשת: וחוזר
בשוגג בין במזיד לא יעלו דברי
למימר ליה זיל אייתי חולין
האי להסקה כדקפיץ
אנן ניקום ונקנסיה תא שמע המעשר
לעזרה (פסחים טז:) ולא
ומשלם חולין טהורים. משום קנס
למיזבן תרומה טהורה
ר"מ ורבי יהודה אומר בין בשוגג
ז) ד
שיביא אחר דא"כ נמצאו
לאכילה.
רשב"א.
ואינן נעשין תרומה: והוינן בה במזיד
בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל הכי
בין במזיד יעלו ורבי יוסי אומר
ב"ד מתנין לעקור דבר מן
ח. ופריך עלה ממתני'
אמאי אין תשלומיו תשלומין. אמאי
שוגג יעלו מזיד לא יעלו טעמא
השתא התם גברא לתקוני קא מיכוין אנן
התורה ולהביא חולין
דקתני על מה הציץ מרצה
ח)
לעזרה (זבחים מה:) ואע"פ
על הדם שנטמא בין
קנסת ליה אמזיד דהני תשלומין
דר"מ דקניס שוגג אטו מזיד טעמא
ליקום וליקנסיה תא שמע המטביל כלים
ט)ה
שהציץ מרצה קנסוהו רבנן
בשוגג בין במזיד, ומשנו
הא לא הזיד בתשלומין גרועין:
דרבי יוסי כדאמר רבי אבהו בשם ר'
שלא יהא בשר נאכל (יומא
בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד לא
עלה רבינא ורב שילא,
דאכל מיניה. תרומה טמאה דלא
יוחנן כל האיסורין שריבה עליהם שוגג
ז.). במזיד לא יאכל.
רבינא קאמר דשוגג ומזיד
ישתמש בהן הכי השתא התם גברא
שעבר על השבות דאין
אזריקה קאי אבל טומאה
מצי למיכל בימי טומאה $ דהאוכל
מותר מזיד אסור טעמא דרבי יהודה
מגביהין תרומות ומעשרות
בשוגג אין במזיד לא, ור'
לטהורי מאני קא מיכוין אנן ליקום וליקנסיה
תרומה בטומאת הגוף במיתה
מפרש משום דכבר קנסו בידו פירוש
ביו"ט (ביצה יז:).
שילא משני דקאי אטומאה
ורמי דר' יהודה אדרבי יהודה בדרבנן דתניא
ואפילו היא טמאה: וקמשלם ליה.
כבר נתקלקלו פירותיו בשעת פציעה:
המטביל כלים בשבת.
א]
אבל זריקה בשוגג אין
במקוה שיש לו בחצרו,
במזיד לא וכו' והא דלא
נפלו
חולין טמאים דחזו ליה בימי טומאה.
אמר
ועבר על אדרבנן דאמרי
מייתי הכא סתם מתני'
ואע"ג דסוף סוף הן נעשין תרומה ולא חזו ליה דהא טמאה היא מיהו חולין טמאין מיכוין לשלומי ולא ידע דהם נעשין תרומה: משלם
במתניתין מטבילין כלים
דפסחים, ניחא לי'. תוס'
כל דהו. כל שהוא חולין בין טהורין בין טמאין: בשוגג תשלומיו תשלומין. דהא אוכל תרומה שוגג לפי מדה משלם ולא לפי דמים.
מלפני השבת, דנראה
הרא"ש. ט. וסמיך אהך
❖
כמתקן (שם).
סתמא. תוס' הרא"ש.
ואע"ג דהך יא)טומאה גריעא מההיא דאכל תשלומין הן מדאורייתא ורבנן נמי לא קנסוהו הואיל ושגג בתשלומין: במזיד. שידע שטמאין
י. ומזיד. תוס' הרא"ש.
הן: אין תשלומיו תשלומין. דקנסוהו רבנן שמתכוין להפסיד כהן: ואמר רב אחא בריה דרב איקא. ביבמות בהאשה רבה (דף צ.) דמזיד
נמי דקאמר ר' מאיר אין תשלומיו תשלומין להפטר לגמרי קאמר כלומר שצריך לחזור ולשלם חולין טהורין כרבנן ובשוגג הוא פסקי רי"ד
דפליג אדרבנן דלרבי מאיר לא קנסו שוגג אטו מזיד ורבנן קנסו. והא הכא איסורא דרבנן היא דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו
דהכי הוא דהא ממחיצת
דלפי מדה משלם וכי משלם טמאין אפי' במזיד איסורא דרבנן הוא דעבד ולא קניס רבי מאיר שוגג: לשלומי מיכוין. ואדם
הכרם שנפרצה דא"ר מאיר
דקדש וחייב באחריות
כשר הוא: ואנן ניקום ונקנסיה. על שגגתו. אבל מטמא ומדמע שוגג אינו מתעסק בטובה: בשוגג הורצה. דהציץ מרצה ומותר
ילפינן דסבר ר"מ גרמא
בשר באכילה: במזיד לא הורצה. מדרבנן וקנסא הוא לאסור בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו והך זריקת מזיד איסורא דרבנן
בניזקין חייב והתם במזיד
היא דמדאורייתא זורק לכתחילה דהציץ מרצה יב): ואנן ניקום ונקנסיה. על שגגתו. וה"ה דמצי לשנויי הא מני רבי יהודה היא דלא
הוא כדקתני אומרים לו
גדור נתיאש הימנה ולא
קניס בדרבנן דהא לאו סתם משנה היא אלא ברייתא היא במנחות בהקומץ רבה (דף כה.) מיהו ניחא ליה לשנויי דאפי' תימא רבי מאיר
גדרה הרי זה קדש וחייב
היא: המעשר בשבת. איסור שבות דרבנן היא כדתנן במשילין (ביצה דף לו:) אלו הן משום שבות של מצוה אין מגביהין תרומות
באחריותו דמשמע טעמא
ומעשרות דמיחזי כמתקן והך המעשר בשבת סתם משנה היא במסכת תרומות (פ"ב מ"ג). וכן המטביל כליו מטביל נמי איסורא דרבנן היא
דהודיעוהו מיחייב הא לאו
הכי לא:
במסכת ביצה בפרק י"ט (דף יח.)
מפני שנראה כמתקן כלי.
וכל
הני רמינן דרבי מאיר
אדרבי מאיר דקניס לעיל בדרבנן:
נפלו