נה:
הניזקין פרק
חמישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
יאמרו מזבח אוכל גזילות. וא"ת וכי יש כח ביד חכמים
ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת. דקתני מתניתין שלא נודעה
פ א מיי' פ"ה מהלכות
א) ב"ק סח: [עד:],
ב) [ברכות יט: נדה נ:],
איסורי מזבח הל' ז סמג
מכפרת הא נודעה אינה מכפרת כלומר אינה קריבה: היינו דקתני
לעקור דבר מן התורה בקום עשה דמן התורה אין צריך
ג) [יבמות צב: וש"נ], ד) ב"ב
לאוין שיח שיט:
חטאת. דאיכא אכילת כהנים: דכליל היא. ואמרי מזבח אוכל
להביא קרבן אחר וי"ל דדווקא נודעה קודם זריקה אינה מכפרת
פא ב מיי' פ"ב מהל' גניבה
מז: מח., ה) שם מט: כתובות
כי
אבל לאחר זריקה שכבר נתכפר לא הצריכוהו להביא אחרת: היכי
גזילות: איפכא מיבעי ליה. ועל חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה
צה., ו) [גי' הערוך
הל' ו סמג עשין עא:
פב ג ד ה מיי' פי"ח מהל'
דדייספיק], ז) [לקמן נח.],
דליחייב עלה. פירש בקונטרס
מכפרת מפני תקנת המזבח: משלם
ח) ברש"י ברי"ף נוסף: דאגב
מעשה הקרבנות הלכה
תשלומי כפל. דכשגנבה חולין הואי:
דקנסוהו רבנן א וקשה דמי לא עסקינן
ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת שלא
יד:
אונסיה מפחד ודאגת מיתה
גמר ומקנה, ט) ברש"י ברי"ף
פג ו מיי' פכ"ב מהל' אישות
ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
דאפילו שחטה אחר בחוץ דחייב
יאמרו מזבח אוכל גזילות בשלמא לעולא
הל' יז ופ"ל מהל' מכירה
נוסף: שלא היה כל כך אונס
אלא כיון דלא נודעה לרבים אוקמוה
דכי טבח ומכר הקדש הואי ואין
היינו דקתני חטאת אלא לרב יהודה מאי
הל' ג סמג עשין מח טוש"ע
אלא קצת פחד לא גמר ומקני
ברשותיה ב שלא יהו כהנים עצבים
תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה
אה"ע סי' צ סעיף יז וסימן ק
כל כך אלא מחמת יראה אומר
איריא חטאת אפי' עולה נמי לא מיבעיא
וממילא מחייב השוחט בחוץ :
נוהגין בהקדש כדילפינן בהזהב (ב"מ
סעיף ג:
לו כך שא קרקע זו והניחני
ג
ד
הלוקח וכו', י) [שם צה.],
קאמר לא מיבעיא עולה דכליל היא אלא
לגיזותיה וולדותיה. וא"ת אפי'
פד ז ח מיי' פ"י מהל'
דף נז:): בחוץ. אי שחט בחוץ ענוש
ה
יא) [צ"ל מ"מ בשהקדיש
גזילה הלכה ג סמג
א אפי' חטאת נמי דחלב ודם הוא דסליק
אוקמוה. רש"ש], יב) [הלכה
כרת: כרת מאי עבידתיה. דבשלמא
קודם הקדש הן שלו ו
עשין עג טוש"ע ח"מ סימן
ז], יג) [בדפו"ר איתא: שמד],
❖
לגבי מזבח ואידך כהנים אכלי ליה אפי'
רלו סעיף א:
דהא תנן (ב"ק דף צג:)
גזל פרה
לענין תשלומי ארבעה וחמשה לא
יד) [דברים לג' ז'],
❖
הכי גזור שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות
מעוברת וילדה ורחל טעונה וגזזה
קשיא לן דאיכא למימר דכי אמר
משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי
יאוש כדי לא קני לענין הקרבה
תנן על חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים
תורה אור השלם
רחל העומדת ליגזז ואם נתעברה
קאמר ולא לענין הקדש קאמר אלא
מוסף רש"י
שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח בשלמא
1. אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד
כרת אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה
אצלו ז משלם כשעת הגזלה וי"ל דנפקא
גנב והקדיש כו' משלם
לעולא ניחא אלא לרב יהודה איפכא מיבעי
וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה:
❖
מינה לר"מ דאמר התם בגמרא
הא קיימא לן (זבחים דף קיב.) הראוי
י)
תשלומי כפל. לבעלים,
משלי כח יד
ליה הכי נמי קאמר לא נודעה מכפרת
ואינו משלם תשלומי
לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ
משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה
ארבעה וחמשה. דהא כי
נודעה אינה מכפרת מפני תיקון המזבח
מידי אחרינא לא: כרת שע"י דבריהם
משום דקנסו גזלן ואע"ג דשינוי קונה
ח
טבח דהקדש טבח, ורעהו
גליון הש"ס
מתיב רבא א) ב גנב והקדיש ואחר כך טבח
באת לו. כרת דאורייתא כדמפרש
הכא מ"מ בשעת הקדש יא) אוקמוה
אמר רחמנא ישלם שנים
גמ' אקמצא ובר קמצא.
לרעהו ולא להקדש, וכיון
ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם
ואזיל: אוקמוה רבנן. ברשות גנב
ברשותיה ולא קנסו ולרבי יהודה
ט
אסמכיה אקרא דמשלי ענין
דפטריה מכפל תו לא מחייב
דאמר גזילה חוזרת בעיניה לרב זביד
אם הקדישה שיחול עליה הקדש גמור
תשלומי ארבעה וחמשה ותני עלה בחוץ
ג
בטביחה ומכירה, דתשלומי
מעשה שהיה אח"כ וכן
דאמר אליביה שבח שעל גבי הגזילה
ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ כי היכי
ארבעה וחמשה אמר רחמנא
סנהדרין דף צד ע"ב מארת
כי האי גוונא ענוש כרת ואי אמרת יאוש
ולא שלשה וארבעה, וכי
ה' בבית רשע זה פקח
דנגזל הוי הכא דאוקמוה ברשותיה
דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה וקנס
כדי לא קני כרת מאי עבידתיה אמר רב
מדלית כפל מינייהו הוו ליה
בן רמליהו וכו' וכן לקמן
דגזלן הוי אבל לרב פפא דאמר
הוא דקנסוהו והפקר ב"ד הפקר
שלשה וארבעה (ב"ק סח:).
דף סח ע"א וע"ש בתוס'
שיזבי כרת מדבריהם אחיכו עליה כרת
❖
❖
הוא וקדשה: לגיזותיה וולדותיה.
אליביה דהוי דגזלן לא נפקא מינה
ד"ה וכתיב:
המשך בעמוד הבא
מדבריהם מי איכא אמר להו רבא ב)גברא
מידי ולרבי שמעון דאמר התם למחצה
דלפני הקדש אי אמרת משעת גנבה
רבה אמר מילתא לא תחוכו עלה כרת
ולשליש ולרביע הכא הוי הכל שלו
קיימא ברשותיה גיזותיה דידיה הוא
הגהות מהר"ב
מוסף תוספות
שעל ידי דבריהן באתה לו אוקמוה רבנן
אבל לרב זביד דאמר דלר"ש כוליה
ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת
ד
רנשבורג
א. לגזלן
דאוקמוה
לילד ולא דמי פרה וולדה: מתני' לא
ברשותיה כי היכי דליחייב עלה אמר רבא
דגזלן לא נפקא מינה מידי הכא
מתני' א] לא הי' סיקריקון
ברשותיה כדי שיתחייב עליו
וכו' אבל יש בידן ליקח כו'. במאי דאוקמוה ברשותיה:
היה סיקריקון ביהודה. סיקריקון
הא וודאי קא מיבעיא לי כי אוקמוה רבנן
בחוץ. תוס' הרא"ש. ב. מפני
ביהודה בהרוגי המלחמה.
❖
עי' תוי"ט:
תיקון העולם. תוס' הרא"ש.
עובד כוכבים רוצח שנותן לו ישראל
ברשותיה משעת גניבה או משעת הקדישה
ג. כל. תוס' הרא"ש.
בירושלמי יב) בראשונה
קרקע בפדיון נפשו ואומר לו שא
למאי נפקא מינה לגיזותיה וולדותיה מאי
ד. והאי דקאמר כי היכי
קרקע זו ואל תמיתני: בהרוגי
גזרו יג)גזרה על יהודה לפי שמסורת
דליחייב עלה, לאו דוקא.
לעזי רש"י
הדר אמר רבא מסתברא ה משעת הקדישה
תוס' הרא"ש. ה. ילדה. תוס'
המלחמה. מלחמת טיטוס שהיתה
בידם מאבותם שיהודה הרג עשו
ג)שלא יהא חוטא נשכר: מתני' א] לא היה
❖
הרא"ש. ו. אפי' בלאו
רייטוג"א. מרכבה.
דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף
בירושלים וביהודה. ובגמ' פריך מאי
טעמא דאוקמוה רבנן
סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה מהרוגי
קאמר: מקחו בטל. דאמרי' מיראה
אויביך ותניא נמי בספרי יד) ידיו רב
ברשותיה. תוס' הרא"ש.
ז. וילדה, טענה אצלו
המלחמה ואילך יש בה סיקריקון כיצד
לו בשעה שהרג את עשו י ובסוף
עבד אי נמי השני נוח לי והראשון קשה
פסקי רי"ד
וגזזה. תוס' הרא"ש.
פ"ק דסוטה (דף יג.) דאמר חושים
הימנו ובגמרא ז) מוקי לה דלא כתב
לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית
ד)
ח. משום קנס מפיק לי'
דאורייתא פי' אבל בקטנה
ליה שטרא: לקח מן האיש. קרקע
בן דן שקל קולפא ומחייה ארישיה
מרשות גזלן כאילו לא קנאה.
לא גזרי' דאפי' אי אכלה קטן
מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח
אבל. תוס' הרא"ש. ט. והכל
אוכל נבילות היא ובקטנה
דעשו ונתרו עיניה ונפלו אכרעיה
המיוחדת לכתובת אשתו או שכתוב
מסיקריקון מקחו קיים ה) ו לקח מן האיש
שלו. תוס' הרא"ש. י. [אבל]
נמי ליכא למיגזר שמא
דיעקב שמא לא מת באותה הכאה
בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה
גליל יש בה משום סקריקון.
יאכיל קטן בגדולה דקידושי
וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן
עד שעמד עליו יהודה והרגו:
וכל שכן שאר נכסים דאי לא עבדה
שיט"ק וכן המאירי מביא כן בשם
קטן אינן כלום שלא תקנו
❖
אשרי אדם מפחד תמיד. בפ'
האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זו
התוספתא.
חכמים קדושין לקטן אבל
ליה אמר לה עיניך נתת בגרושין
קידושי חרש הן קדושין
משנה ראשונה ב"ד של אחריהם אמרו
הרואה (ברכות ס.) אמרינן
ובמיתה הכי מוקמינן ליה בב"ב (נ.):
מדרבנן כדאמרן בפרק חרש:
הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע
מקחו בטל. דאמרה נחת רוח עשיתי
ועל המריש וכו' פי' קורה
חזייה לההוא גברא דהוה מפחד
ז
פסקי רי"ד (המשך)
גדולה וכגון שלא עשה
לבעלי: נותן לבעלים רביע. ששיערו
אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש
א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון
בה שום שינוי מעשה אלא
לאחר מיכן אמר רב יהודה
גמ'
דסיקריקון מוזיל גבי' ריבעא: לא
חטאים ופריך מקרא דהכא ומוקי
בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב
בנאה בבירתו כאשר היא
שלא דנו בה דין סקריקון
שלא קנאה בשינוי מעשה
דאמר רב יוסף שלש גזירות
דנו דין סיקריקון. בהרוגי המלחמה
לה בדברי תורה שדואג שלא ישכח
בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון
ח
שאילו עשה בה שינוי מעשה
גזרו גזירתא קמייתא כל דלא
תלמודו וחוזר על משנתו תמיד והכא
דקני לגמרי והלוקח ממנו מקחו קייםח)
שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זכה
מדאורייתא קנאה ואין לו
קטיל ניקטליה אמצעיתא כל
נמי מייתי ליה אהני עובדי שבטחו
אבל מהרוגי המלחמה ואילך ט)הלוקח
עליו אלא דמים: ת"ר גזל
דקטיל ניתיב ליה ד' זוזי
גמ' השתא
אבל נותן לבעלים רביע:
מריש ובנאו בבירה בש"א
בתרייתא כל דקטיל ליקטליה
על רוב טובתם ושלוותם לבייש את בר
ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו:
מקעקע את כל הבירה כולה
הלכך קמייתא ומציעתא כיון
בהרוגי המלחמה לא היה
בה סיקריקון
דאמר רבי אסי שלש גזרות גזר.
קמצא ולעמוד על בת קיסר והיה
ומחזיר מריש לבעליו ובה"א
דקטליה מירתת אגב אונסיה
מהרוגי מלחמה ואילך יש
בה סיקריקון
טיטוס בפולמוס שלו: כל דלא קטיל.
להם לפחד ולדאג מן הפורענות
אין לו אלא דמי מריש
גמר ומקני בתרייתא מימר
מפני תקון השבים: ועל
אמר האידנא לישקול ולמחר
אמר רב יהודה לא דנו בה
דין סיקריקון
ישראל כל היכא דמשכח ליה: לקטלוהו.
ולא דמי לאדם המתפחד בחנם:
חטאת הגזולה וכו'. אמר
תבענא ליה לדינא פי' דין
הלכך אגב אונסיה כי א"ל שא קרקע
עגלא
קאמר דאמר רבי אסי ג' גזירות גזרו
עולא דבר תורה בין נודעה
סקריקון הוא שאם קנה
זו והניחני אקנייה ניהליה בלב שלם
בין לא נודעה אינה מכפרת
ישראל מיד א"י האנס שהוא
גזרתא קמייתא כל דלא קטיל ליקטלוהו מציעתא כל דקטיל לייתי ארבע
מ"ט יאוש כדי לא קני
הסקריקון אין מקחו קיים
וקיימא לן תלאו וזבין זביניה זבינא
זוזי בתרייתא כל דקטיל
ליקטלוהו הלכך קמייתא ומציעתא כיון דקטלי
וקרבן פסול הוא דלא קרינא
שבכל שעה יכול לבוא
(ב"ב דף מז:): מפחד. דואג לראות
ביה קרבנו וחולין בעזרה
ישראל בעל השדה ומוציאה
אגב אונסיה גמר ומקני
בתרייתא אמרי האידנא לישקול למחר תבענא
הנולד שלא תארע תקלה בכך אם
הוא ומפני מה אמרו לא
מידו ואומר לו למה קנית
יוחנן מאי דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד
ליה בדינא: אמר רבי
נודעה מכפרת שלא יהו
השדה שלי שאני הייתי עתיד
1
אעשה זאת: שקא דריספק. דופן
כהנים עצבים שאכלו חולין
לתבוע את הא"י בדין אבל
ומקשה לבו יפול ברעה
$ אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים אתרנגולא
של מרכבת נשים שקורין ריטוג"א
שנשחטו בעזרה וימנעו
בהרוגי מלחמה לא היה
ותרנגולתא חרוב טור מלכא אשקא דריספק חרוב ביתר אקמצא
מעשות עבודה ונמצא מזבח
זה הדין נוהג דאגב אונסיה
בלשון אשכנז והיא כעין עגלה
ו)
בטל ואי ק' היאך התנו ב"ד
דמיסתפי דלא ליקטליה גמר
ובר קמצא חרוב ירושלים דההוא גברא דרחמיה קמצא ובעל דבביה בר
דאמרינן באותו ואת בנו (חולין
לעקור דבר תורה ולפטור את
ומקני ליה בכל לב והלכך
דף עט.) כי מעיילית לי כודנייתא
קמצא עבד סעודתא אמר ליה לשמעיה זיל אייתי לי קמצא אזל
זה מחטאת שהוא מחויב בה
ישראל שקנה ממנו קניינו
מן התורה. האמרן באשה
קנין אבל מהרוגי מלחמה
בריספק: קמצא ובר קמצא. כך
אייתי ליה בר קמצא אתא אשכחיה דהוה יתיב אמר ליה מכדי
רבה (יבמות צד:) שב ואל
ואילך אינו מקנה לו בכל לב
שם שני יהודים: דרחמיה
תעשה שאני ולא מיעקר הוא.
וישראל הקונה ממנו יש לו
ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא מאי בעית הכא קום פוק
קמצא. אוהבו היה שמו קמצא:
ורב יהודה אמר דבר תורה
דין סקריקון שיבואו הבעלים
אמר ליה הואיל ואתאי שבקן ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא
בין נודעה בין לא נודעה
ויוציאוה מידו ואם לקח מן
א"ל
מכפרת מ"ט יאוש כדי קני
הסקריקון וחזר ולקח מב"ה
אמר
ומפני מה אמרו נודעה אינה
מקחו בטל שהוא אומר לו
מכפרת גזירה שמא יאמרו מזבח אוכל גזילות פי' רב יהודה מפרש מריש דמתני' דקתני מפני תיקון השבים כגון שלא נתייאשו
מחמת פחד העובד כוכבים הקניתי לך ולא בכל לב אבל אם לקח תחילה מב"ה וחזר ולקח מן הסקריקון מקחו קיים. כי
הבעלים ואפ"ה מפני תיקון השבים שלא יקעקע בירתו תקנו שיתן דמיו משא"כ בכל גזילה: מתני' לא היה סקריקון ביהודה
כשהקנה לו הוא תחילה בכל לב הקנה לו וכן נמי אם קנה מן האיש וחזר ולקח מן האשה כדי שלא תבא ותטרוף ממנו
בכתובתה מקחו בטל שתוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ולא הקניתי לך בכל לב אבל אם לקח תחילה מן האשה וחזר
בהרוגי מלחמה מהרוגי מלחמה ואילך יש סקריקון כיצד לקח מן הסקריקון וחזר ולקח מן ב"ה מקחו בטל מב"ה וחזר ולקח
מן הסקריקון מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים זו משנה
ולקח מן האיש מקחו קיים. זו היתה משנה ראשונה דתני מקחו בטל והבעלים מוציאין השדה מידו אבל ב"ד של אחריהם
תקנו ואמרו שהלוקח מן הסקריקון נותן לבעלים רביע ומקחו קיים דק"ל דסקריקון רבעא מוזיל גביה ויהיב ההוא רבעא
ראשונה אבל ב"ד של אחריהם אמרו הלוקח מן הסקריקון נותן לבעלים רביעי אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידם
לבעלים ומקחו קיים וקי"ל אימתי הוא זה כשאין ביד הבעלים מעות ליקח וליתן דמי השדה שיתן הלוקח לסקריקון אבל
ליקח הם קודמין לכל אדם ר' הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה לפני סקריקון י"ב חודש כל הקודם ליקח [זכה] ונותן לבעלים
רביע פי' סקריקון רומי אנס שאונס שדות ישראל וישראל אומר לו שא קרקע והניחני מפני שהוא ירא שלא יהרגנו ובהרוגי
אם יש בידן מעות ליקח הם קודמין לכל אדם אבל מיהו בחנם אינן יכולין להוציא מידן כמו שהיו עושין תחילה כ"א
שיתנו להם הדמים שנתנו לסקריקון ור' הושיב ב"ד ונמנו וגמרו שאם שהתה שדה לפני הסקריקון י"ב חודש כל הקודם
מלחמת טיטוס שהיתה בארץ יהודה לא היתה סקריקון אבל מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סקריקון. ומקשה מאי קאמר השתא
ליקח מהסקריקון זכה ונותן לבעלים הרביע שזלזל לו ואינו יכול להוציא השדה מידו אפילו בדמים שלקח מסקריקון וכו':
בהרוגי מלחמה לא היה סקריקון ומהרוגי מלחמה ואילך יש בה סקריקון והרי יותר גדול היה בעת הרוגי מלחמה ממה שהיה