הניזקין פרק
חמישי גיטין
נו.
מסורת הש"ס
תורה אור
א"ל לא. שביקנא לך: א"ל. איהו יהיבנא לך דמי פלגא סעודתך: איכול קורצא. מלשינות: קורבנא. קרבן להקריב על גבי המזבח
א) [עי' תוס' זבחים עז:
1. וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי
ד"ה הכא בדוקין], ב) ס"א
דקיימא לן איש איש יא) לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין דף יג:): בניב שפתים. שפה העליונה: לדידהו לא
בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל
של עין, ג) ס"א ניחא ליה,
וְעָשׂוּ בֶאֱדוֹם כְּאַפִּי
הוי מומא. להקריב לגבוה בבמה דידהו אלא מחוסר אבר: דוקין. טיל"ה כמו הנוטה כדוק (ישעיה מ): יאמרו המטיל מום בקדשים יהרג.
ד) [גי' הערוך ערך צץ ג
וְכַחֲמָתִי וְיָדְעוּ אֶת
שיהו סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על מום לא יהיה בו (ויקרא כב) נהרג: ענותנותו.
סבלנותו שסבל את זה ולא הרגו: שדא
כרים וכסתות], ה) [ועי'
נִקְמָתִי נְאֻם אֲדֹנָי
עוד באדר"נ פ"ו מ"ג],
אֱלֹהִים: יחזקאל כה יד
גירא למזרח. לקסום קסם כשהיה
ו) מפתחות, ז) פי' אוצר,
2. הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה
עגלא תילתא. כמו ושלישים על
סמוך לירושלים: ההוא ינוקא הוה
אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך דמי פלגא
א
ח) [באדר"נ שם: כ"ב
אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ
שנה], ט) [בכת"י ליתא
מגמגם בלישניה לא גרסינן: ביד
כולו (שמות יד) וכמו עגלה
דסעודתיך אמר ליה לא אמר ליה יהיבנא לך
הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג
תיבות דחיטי ושערי ועי'
וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ
עמי ישראל. על ידי עמי ישראל:
משולשת ואיל משולש (בראשית טו) פי'
רש"ש על רש"י], י) [עי'
דמי כולה סעודתיך א"ל לא נקטיה בידיה
חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ:
אבדר"נ פ"ד מ"ה],
ולכפורי ידיה. לקנח ידיו יב): נקדה.
בריא וטוב ויש מפרשים שלישי לבטן
טו)
דברים כח נו
ואוקמיה ואפקיה אמר הואיל והוו יתבי רבנן
יא)[ויקראכב], יב)עי'רש"י
3. כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת
נקבה לשון מקדרין בהרים (עירובין דף
יג)
ולא יתכן דאמרינן בפרק ארבע מיתות
ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו איזיל
זבחים כה. ד"ה כפורי זהב,
יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה
נח.). נקדה לו חמה. זרחה בשבילו
דהוו מברו להו
יג) [צ"ל מקדדין. רש"ש],
(סנהדרין דף סה:)
יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא
איכול בהו קורצא בי מלכא אזל אמר ליה
יד) [בע"י נוסף: ומלחא.],
במסכת תענית (דף כ.): ציצתו.
עיגלא תלתא ולא כמו שמפרשטז) שגדל
יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם
טו) [רש"י במגילה סו.],
לקיסר מרדו בך יהודאי א"ל מי יימר א"ל
ציצית של טליתו: נגררת על גבי כרים
עֶבְרַת יְיָ נַפְשָׁם לֹא
שליש דהא בסוף פרק רבי אליעזר
טז) [רש"י בסנהדרין],
יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא
וכסתות. שלא היה מהלך אלא על גבי
שדר להו קורבנא חזית אי מקרבין ליה
דמילה (שבת דף קלו.) אמר עבד
יז) [וע"ע תוספות בכורות
יְמַלֵּאוּ כִּי מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם
❖
❖
מילת: ואיכא דאמרי. בן ציצית שמו
אזל שדר בידיה עגלא תלתא בהדי דקאתי
להו עגלא תילתא ביומא דשבעא
יט. ד"ה דהך שלא וכו'],
יחזקאל ז יט
הָיָה:
ולמה נקרא שמו הכסת שהיתה כסתו
פירוש יום שביעי ללידתו יז):
שדא ביה מומא בניב שפתים ואמרי לה
א)
כסא שלו מוטלת בין גדולי רומי כשהיה
אי
בדוקין ב) שבעין דוכתא דלדידן הוה מומא
מוסף רש"י
גליון הש"ס
הולך ברומי להקביל פני קיסר: הוו
ולדידהו לאו מומא הוא סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו
רש"י ד"ה גושקרא פת
להו. להנך תלתא עתירי חיטי ושערי
המשך מעמוד קודם
לקח מסיקריקון. מגזלן
קיבר. עיין שבת דף כ ע"ב
רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח סבור למיקטליה
יד)וחמרא וציבי למיזן כל בני העיר עשרים
❖
ברש"י ד"ה גושקרא:
נכרי הורג נפשות על עסקי
דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג אמר
וחד שתא: בריוני. אנשים ריקים
ממון שאומר לו שא קרקע
זו והניחני, ומתנה זו לא
רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את
ופוחזים למלחמה: אמרו להו רבנן.
הויא מתנה, דאפילו למ"ד
לעזי רש"י
להנך בריוני: לא מסתייעא מילתא.
היכלנו והגליתנו מארצנו שדר עלוייהו לנירון קיסר כי קאתי שדא גירא
תליוהו וזבין זביניה זביני,
לנצח: קמו. בריוני: קלינהו להנך
תליוהו ויהב לא הויה מתנה
טייל"א. קרום בעין הפוגע
למזרח אתא נפל בירושלים למערב אתא נפל בירושלים לארבע רוחות
(רשב"ם ב"ב מז:). לקח מן
בראיה. שיאונדיי"ר.
אמברי. לאוצרות התבואה ועצים כדי
❖
השמים אתא נפל בירושלים א"ל לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה ונתתי
האיש. מן הבעל, כל
1
משני, בעל איכות נחותה.
שילחמו: סמידא. סלת: חיוורתא.
קרקעותיו משועבדים
את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו' אמר קודשא בריך הוא ג)בעי לחרובי
פת נקייה: גושקרא. $ פת קיבר
לכתובת אשתו והיום
ביתיה ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא ערק ואזל ואיגייר ונפק מיניה ר"מ
ולמחר אם ימות או יגרשנה
שאונדיי"ר: פרתא. פרש של גללי
מוסף תוספות
תטרוף מלקוחות אם לא
שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר אתא צר עלה תלת שני הוו בה הנהו
בהמה: ומתה. מחמת איסטניסותה:
תמצא בני חורין, שכן כתב
א. לשון חשיבות. תוס'
תלתא עתירי נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת נקדימון
לה כל נכסי אחראין
גרוגרת. מאותם שנשארו לרבי צדוק
בכורות יט. ד"ה דהך.
וערבאין לכתובתיך במס'
בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא
שמצץ את מימיה ומצאתה היא ואכלתה
כתובות (נא:) וחזר. זה
לרעבונה ומריח החולי של רבי צדוק
רעב ככלב יוצא כשהוא שבע בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על
הלוקח, ולקח מן
האשה. נתן לה דבר
שנכנס בגרוגרת טעמה ומתה
גבי כסתות איכא דאמרי שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי חד אמר
ד)
ה)
מועט והקנתו לו, כדי שלא
באסטניסות: הוה מתחזי. בגרונו:
תטרוף ממנו חוב כתובתה
להו אנא זיינא להו בחיטי ושערי וחד אמר להו בדחמרא ובדמלחא ומשחא
מאבראי. מחמת שהיה כחוש: כי הוה
(רשב"ם ב"ב מט:). מקחו
וחד אמר להו בדציבי ושבחו רבנן לדציבי דרב חסדא כל אקלידי הוה
ו)
בטל. לא בטל בטל ממש,
בריא. כשגמר תעניותיו ורצה להברות
שכל זמן שיחיה בעל יאכל
מסר לשמעיה בר מדציבי דאמר רב חסדא ז) אכלבא דחיטי בעי שיתין
עצמו: הוו מייתי ליה גרוגרות. תאנים
זה הלוקח את הפירות,
אכלבי דציבי הוה להו למיזן עשרים וחד שתא הוו בהו הנהו בריוני אמרו
יבשין מפני שלא היה יכול לבלוע דבר
ח)
שהרי המוכר מכר לו כל
זמן שלא תתגרש האשה
להו רבנן ניפוק ונעביד שלמא בהדייהו לא שבקינהו אמרו להו ניפוק ונעביד
עבה והיה מוצץ את מימיהן ומשליך
ולא יבא זמן גיבוי כתובתה
הגרוגרות: אבא סיקרא. כך שמו:
קרבא בהדייהו אמרו להו רבנן לא מסתייעא מילתא קמו קלנהו להנהו אמברי
וכו' ואע"פ שמשועבדין
שלח ליה. רבן יוחנן בן זכאי תא לגבאי
לאשה, אלא דלהכי אהני
דחיטי ושערי והוה כפנא מרתא בת בייתוס עתירתא דירושלים הויא שדרתה
ט)
שעבוד שתוכל לטרוף מהן
בצנעא: אמר ליה. רבן יוחנן בן זכאי:
לשלוחה ואמרה ליה זיל אייתי לי סמידא אדאזל איזדבן אתא אמר לה סמידא
כשיגיע זמנה לגבות
עד אימתי עבדיתו הכי. דלא שבקיתון
כתובתה, הלכך האי מקחו
ליכא חיורתא איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן אתא ואמר לה
בטל אחזר ולקח מן האשה
לאשלומי: חזי לי תקנתא לדידי.
חיורתא ליכא גושקרא איכא א"ל זיל אייתי לי אדאזל אזדבן אתא ואמר לה
קאי, דהוי בטל לגמרי
שיניחוני לצאת מן העיר: נקוט נפשך
ההוא מקח, וכשתבוא
גושקרא ליכא קימחא דשערי איכא אמרה ליה זיל אייתי לי אדאזל איזדבן
בקצירי. החזק עצמך כחולה הוצא
לגבות כתובתה תטרוף
הוה שליפא מסאנא אמרה איפוק ואחזי אי משכחנא מידי למיכל איתיב לה
ממנו, דמצי אמרה נחת
קול שאתה חולה: לישיילו בך. כמו
רוח עשיתי לבעלי למכור לך
שאתה גוסס: ואייתי מידי סריא. דבר
פרתא בכרעא ומתה קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר
2
קרקע המשועבד לי ולא
מסריח כגון נבילה: ואגני גבך.
לא נסתה כף רגלה איכא דאמרי גרוגרות דר' צדוק אכלה ואיתניסא ומתה
גמרתי בלבי להקנות לך
(שם) או: מקחו בטל
והשכב במטתך עמך שיאמרו מת הוא
דר' צדוק יתיב ארבעין שנין בתעניתא דלא ליחרב ירושלים כי הוה אכיל
משמע לגמרי ואפילו בחיי
ומסריח כבר: וליעיילו בך תלמידך.
הבעל, ובב"ב (שם)
מידי הוה מיתחזי מאבראי וכי הוה בריא מייתו ליה גרוגרות מייץ מייהו ושדי
יכנסו תחת רגלי מטתך לשאת ולא
מוקמינן לה באחת מאותן
להו כי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא
שלש שדות, או ייחדה לה
יניחו אחרים לשאת דאינון ידעין דחייא
לכתובתה, או כתב לה בתוך
אמרה האי למאי מיבעי לי והיינו דכתיב 3כספם בחוצות ישליכו אבא סקרא
קליל ממיתא: בעו. הנך בריוני:
הכתובה, או שהכניסה לו
ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה שלח ליה תא
למדקריה. ברמחים שמא מערים
שום משלה (כתובות צה.).
למחר תבענא ליה
בצינעא לגבאי אתא א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא
הוא: אמר להו. אבא סקרא:
בדינא. והלכך לא קנה
יאמרו. הרומיים עליכם שאפילו רבן
א"ל מאי איעביד דאי אמינא להו מידי קטלו לי א"ל חזי לי תקנתא לדידי
הסיקריקין, דהא לא נתן
דקרו: למידחפיה. אולי יצעק:
מעות אלא גזלה בחנם,
דאיפוק אפשר דהוי הצלה פורתא א"ל נקוט נפשך בקצירי וליתו כולי עלמא
והלוקח ממנו נמי לא קנה,
דלאו מלכא אנא. והתעללת בי:
ולישיילו בך ואייתי מידי סריא ואגני גבך ולימרו דנח נפשך וליעיילו בך
דקרקע אינה נגזלת ואכתי
איברא
ברשותא דמריה קמא
תלמידך ולא ליעול בך איניש אחרינא דלא לרגשן בך דקליל את דאינהו
איתא, ואפילו חזר ולקח
ידעי דחייא קליל ממיתא עביד הכי נכנס בו רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד אחר כי מטו
מבעל הבית, שכתב לו
י)
שטר, או במתנה או בשטר
לפיתחא בעו למדקריה אמר להו יאמרו רבן דקרו בעו למדחפיה אמר להו יאמרו רבן דחפו פתחו ליה
מכירה בלא מעות, דאילו
בבא נפק כי מטא להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא א"ל מיחייבת תרי קטלא חדא דלאו מלכא
נתן מעות לבעל הבית קנה
וכו' (רשב"ם ב"ב מז:
אנא וקא קרית לי מלכא ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי א"ל דקאמרת לאו מלכא אנא
עי"ש). ביתר. עיר גדולה
והיו
ישראל
איברא
דרין בה (תענית כו:). ע"כ שייך לעמוד הקודם
עגלא תילתא. שלישי לבטן. (מגילה ז.). שהוא משובח מפני שהבהמה בקטנותה עדיין אינה בכוחה והלך ראשון ושני אינו בריא (שבת יא.). גדול כאילו הגיע לשליש שניו וגמרה גדלותו דהכי שכיחי ומעלי למיכל כמו (ב"מ סח.) ומגדלין
אותן עד שיהו משלושין (סנהדרין סה:). גושקרא. פת סובין (שבת כ:).