נו:
הניזקין פרק
חמישי
גיטין
תורה אור
מסורת הש"ס
איברא מלכא את. מלך ז)
אתה עתיד להיות: והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא. אלמא אדיר הוא מושל: לבנון זה בית המקדש. שמלבין
א) בויקרא רבה פכ"ב
1. וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר
איתא: א"ר אלעזר בר' יוסי.
עונותיהן של ישראל : כרוך עליה. דבוק ולהוט אחריה: אין שוברין את החבית. כדי שילך לו הדרקון. כך היה לכם להשחית חומת העיר
בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר
ח)
מהרצ"ח, ב) [לפי שהגלה
ישעיהו י לד
יִפּוֹל:
ולשורפה באש כדי להשליך אותן בריוני מתוכה: וחביתא שבקינן לה. כך היינו מצפים אולי נוכל להם ולהוציאם ממנה ותהיה העיר קיימת
2. וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ
את ישראל שנמשלו ליונה
ונשלים עמך: פריסתקא. שליח: לא נפיק. שנתדשנו אבריו משמחת השמועה: ורוח נכאה תיבש גרם. וכאשר תכאה רוחך מחמת השונא
טעם זה כתב בספר חסידים
וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא
סי' תתשנ"א], ג) [בערוך
תיבש העצם שלך: תן לי יבנה. שלא
וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי
ערך נגר ד' איתא בנגירא
לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְיָ: אי לאו דמלכא את לא מימסרא
מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ
תחריבנה ולא תהרוג חכמיה: ושושילתא
איברא מלכא את דאי לאו מלכא את
פי' בכישוף], ד) בע"י:
בהאי עלמא, ה) סנהדרין
דרבן גמליאל. משפחת הנשיא שלא
ירושלים בידך. אע"ג דאכתי לא
ירמיהו ל כא
לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב והלבנון
1
ו) [כלומר קודם
3. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה
קד: ע"ש,
תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד:
מימסרא בידו עד שבא טיטוס מ"מ
באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתי' והיה
שמיצר להם נעשה ראש שלא
2
אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר
ואסוותא. רופאים תן לי מאנשיך
כיון דכבר צר עליה שלש שנים והוה
יאמרו ביד אומה שפילה
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב
אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק
שירפאו את רבי צדוק שלא היה יכול
מסר את בניו. כ"כ תוספות
כפנא הוי כאילו כבר נמסרה:
הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:
שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת
חגיגה יג: ד"ה שלא],
דברים ג כה
ונעשה
3
לבלוע אוכל לפי שנתקצרו מעיו
נס והיה דם כו'.
ז) בס"א: באמת מלך,
4. מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים
אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד
בתעניותיו: והוא סבר. רבן יוחנן
להודיע דקשה לפני
ח) [יומא לט: ועי'
וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב
בגמ'.],
האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן אמר ליה
מהרש"א
סבר: כולי האי. דלישבק לירושלים לא
חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם
המקום חורבן בית המקדש:
ט) [בפט"ז מ"ד דיבמות
יְשַׂכֵּל: ישעיהו מד כה
וניקר
אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא
עביד ליה ואשתכח דאפי' הצלה פורתא
במוחו ז' שנים. לא נעשה
5. מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב
כתב התוי"ט על מ"ש תוס'
לא עבדי הלכך בעינא מיניה הא דתיהוי
היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק
טרפה בכך דדרך חוטמו
דהכא כדפרישית בפ"ק
שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן
דעירובין אבל לא מצאתי שם
משלי טו ל
הצלה פורתא: מיא דפארי. מים שנישורו
עָצֶם:
נכנס ולא ניקב הקרום ועוד דיש חילוק
קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא
6. לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה
כלום עכ"ל נראה שלא היה
בהם סובין: מיא דסיפוקא. סובין גסין
בין טריפות דאדם לבהמה כדפרישית
א
4משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה
לפניו מה שנדפס שם
וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם:
וקמח מעורב בהן: שאגו צורריך בקרב
בתוספות דעירובין ז. ד"ה
בפרק קמא דערובין (דף ז.) :
משלי יז כב
ט)
למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה
7. וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר
כגון שדרה וכו' בשם תוס'
מועדיך. בבית שאתה מתוועד בו:
זה
כ"י ומיהו כמה בני אדם
לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה
דברים לב לז
חָסָיוּ בוֹ:
שמו אותותם אותות. אמרו שסימניהון
8. שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב
וכו' ע"ש ועי' תוס' ב"ק נא.
אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו
סימן. דם זה של מי הוא אם לא
ד"ה נעביד ותוס' זבחים
מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם
קטז. ד"ה דלמא ותוס' חולין
אֹתוֹת: תהלים עד ד
חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא
שהרגנו את עצמו: עצמו. כינוי
9. יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מִי
מב: ד"ה וא"ר יהודה
כלפי מעלה: חסין. מתאפק: כמין
לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי אמר ליה לא תצטער
ותוספות בכורות לז: ד"ה
כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ וֶאֱמוּנָתְךָ
❖
גרגותני. סל גדול ששופים בו יין
כדי],
סְבִיבוֹתֶיךָ: תהלים פט ט
שמועה טובה אתיא לך דכתיב 5שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה
01. מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ
מגת לבור וקורין קולדויי"ר: וישתכחו
ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש
6
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
בעיר אשר כן עשו. הגבורה הזאת
נוֹרָא תְהִøת עֹשֵׂה פֶלֶא:
גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי
הגהות הגר"א
שאתם רואין: מילי דמיטמרן. מטמון
שמות טו יא
לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך אמר
[א] גמ'אונקלוס בראונקלוס
11. וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים
ממונם של ישראל: נחשול. רוח סערה:
בר אחתיה דאנדריינוס הוה
קְבֻרִים וָבָאוּ וּמִמְּקוֹם
ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך
❖
סיסרא. נחל קישון גרפם: מעלנא.
כו' כצ"ל, [ועי' מהרצ"ח]:
קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ
אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה
פה להכניס מאכל: מפקנא. מוצא
בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ גַּם זֶה
קהלת ח י
הָבֶל:
דרך בית הרעי: ארזפתא. קורנס:
לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא משיב חכמים אחור
4
21. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ
לעזי רש"י
אישתיק. אותו יתוש מלנקר מפני
ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא והוא סבר דלמא כולי
אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְיָ הוֹגָהּ
קולדויי"ר [קולידוי"ר].
קול הקורנס: כיון דדש דש.
עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ
האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי
מסננת. רונדיל"א
הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר:
משהרגיל היתוש ולמד בקול הקורנס
❖
היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא
איכה א ה
[ארונדיל"א]. סנונית.
הכיר בו ולא הניח ניקורו: צפור
עד דרווח מיעיה פורתא פורתא אזל שדריה לטיטוס הרשע ואמר אי אלהימו צור
7
דרור. רונדיל"א: בנגידא. אוב:
חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו
מוסף רש"י
במאי
ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה
כיון דדש דש. לשון
מרגיל (מגילה כד:).
דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר 8שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות אבא חנן
דרקון. דומה חנחש. (ע"ז
❖
אומר 9 מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי
מב:).
ישמעאל תנא 01 מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין
גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר 11 ובכן
מוסף תוספות
ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא
א. משום דאדם אית ליה
קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא
מזלא. תוס' זבחים קטז. ד"ה
דילמא נח (בשם ר"ת).
להון עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא
ואית ליה טפי חיות, ולא
פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה
מיטרף בנקיבת קרום. תוס'
בכורות לז: ד"ה כדי (בשם
ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה
ר"ת).
יש לי בעולמי ויתוש שמה אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה עלה ליבשה
ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה
קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו
קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד
הכי מכאן ואילך כיון דדש דש תניא אמר רבי פנחס א) בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו
את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא ב) כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין
אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא
ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא [א] אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה
דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס ג)בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל
מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו ד)בההוא עלמא והוית רישא
דכתיב 21 היו צריה
לראש וגו'
ה) כל המיצר לישראל
ו) נעשה ראש
אמר ליה
דיניה דההוא גברא במאי א"ל
במאי