ז:
המביא גט פרק ראשון גיטין
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
הכי
גרסי' בתוספתא מימינו
למזרח הדרך. ולא גרסי' וימינו
ועניתיך לא אענך עוד. סיפיה דההוא קרא הוא: למימרא דעכו
כח א מיי' פ"ז מהל'
א) [תוספתא דאהלות פי"ח
ה"ח], ב) [קידושין עב.],
מתנות עניים הל"ה
לצפונה דארץ ישראל קיימא. בסוף הצפון: מימינו למזרח הדרך.
דכיון שהולך מעכו לכזיב לעולם ימינו הוי למזרח הדרך
ומיהו י"ל דפעמים הדרך מתעקם ואין ימינו למזרח: ויהיב תנא
ג) [לפי' התוס' ד"ה אמר
סמג עשין קסב טוש"ע
השתא משמע לן דעכו קיימא בגבול מזרחה של ארץ ישראל משוך
ר' יהודה צ"ל דתניא],
יו"ד סי' רמח סעי' א:
סימנא הכי. פי' בקונטרס ומי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי בה
ממקצוע צפונית יום או יומים לצד הדרום וכזיב במקצוע מזרחית
ד) חלה פ"ב מ"ב, ה) [שם
ב [מיי' שם פ"י הל"ב
טוש"ע שם סי' רמז
לא מצאתי ולכאורה כוונתם
סימנא וקשה וכי אין לתנא לציין
צפונית ודרך המהלכת מעכו לכזיב היה
על דף יט:], ו) צ"ל מריש,
ס"ב]:
גבולי ארץ ישראל א ועוד מאי ראיה
גבול מזרח לא"י הילכך כשמהלך
ועניתיך אמר מר זוטרא אפי' עני המתפרנס
כט ג מיי' פ"א מהל'
ז) [רפ"ד ע"ש], ח) [וע'
א
1
מייתי מרב פפא דאמר למזרחה של
מעכו לכזיב דהיינו מדרום לצפון
תרומות הלכה ז
תוס' מנחות פד: ד"ה
מן הצדקה יעשה צדקה לא אענך עוד תני
[והלכה ט]:
כאן וכו' האריכו טפי],
הוי ימינו למזרחית הדרך: טמאה.
מסילה התם ב יהיב קרא סימנא
רב יוסף שוב אין מראין לו סימני עניות: רבי
ל ד מיי' שם הל"ח:
ט) [ע' תוס' שבת פא: ד"ה
ב
הארץ שהיא לימין המסילה: משום
לשילה אנה היא על ידי מסילה
❖
❖
לא ה ו מיי' שם הלכ"ג:
והניחו],
יהודה אומר מרקם למזרח כו': למימרא דעכו
ארץ העמים. דגזרו טומאה על ארץ
ומפרש רבינו שמואל ג דלאו אשינויא
לצפונה דא"י קיימא ורמינהו היה מהלך
א) ג
העמים: ופטורה כו'. כדין חוצה
פריך אלא אברייתא דקתני למזרח
מעכו לכזיב [א] מימינו למזרח הדרך טמאה
פסקי רי"ד
תורה אור השלם
לארץ: עד שיודע לך כו'. כלומר
הדרך ולמערב הדרך וכי דבר
משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר ומן
1. כֹּה אָמַר יְיָ אִם
מועט כמו דרך שייך למימר בו מזרחו
לעולם חזקת ימין הדרך מעכו ועד
נאסרו הכל: ר' יהודה
אומר מרקם למזרח. פי'
שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ
כזיב ארץ העמים אלא א"כ תבא
או מערבו ד דהוה ליה למימר מימינו
השביעית עד שיודע לך שהיא חייבת משמאלו
בא לסמן גבול א"י שאינו
וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ
למקום שיאמר לך בקי כאן הדרך
למזרח סתם ומייתי מדרב פפא
ה
למערב הדרך טהורה משום ארץ העמים
צ"ל [בפני נכתב ובפני
נחום א יב
עוֹד:
2. וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יְיָ
נחתם] ומשם ולחוץ היא
מתעקם ונכנס לתוך א"י קצת וימין
דאמר למזרחה של מסילה דמזכיר
וחייבת במעשר ובשביעית עד שיודע לך
הא
ח"ל וצ"ל [בפני נכתב
בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה
מזרח ו אמסילה: רבי יהודה
הדרך הוי ארץ ישראל: למערב.
שהיא פטורה עד היכן עד דכזיב רבי ישמעאל
ובפני נחתם] רקם עומדת
אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל
הא רבנן.
הדרך: לבלבו. שם מקום. אלמא
אע"ג דקרקעית המים
במזרח א"י והיא ח"ל
מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה
ברבי יוסי אומר משום אביו עד לבלבו אמר
ואשקלון בדרומה של א"י
הויא כארץ ישראל גרע הכא ממובלעת
עכו משוכה לצד דרום וכזיב במקצוע:
הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה
אביי ב) רצועה נפקא ויהיב תנא סימנא הכי
והיא ח"ל ועכו בצפונה
וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה:
רצועה נפקא. לעולם עכו בצפון
דלעיל ואם תאמר ומה ענין גט
❖
של א"י והיא ח"ל ולמערב
שופטים כא יט
אין קרא נמי יהיב סימנא דכתיב ויאמרו
אצל מעשר אטו המביא גט בעלייה
ריבועא דא"י היא אלא שרצועה קצרה
2
לא הוצרכו ליתן גבול
שהים מגבול מערבה
הנה חג ה' בשילו מימים ימימה אשר מצפונה
בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה
יוצאת עוד מעכו לצד צפון והיא מא"י:
כדכתיב (במדבר לד)
הגהות הגר"א
לארץ משום דעפר הבא שם מחוצה
לבית אל מזרחה השמש למסלה העולה מבית
וגבול ים והיה לכם הים
[א] גמ' מימינו למזרח
לארץ פטור ממעשר ואומר ר"י דלא
[הגדול] וגבול וכו' כדפי'
אל שכמה ומנגב ללבונה ואמר רב פפא
הדרך טהורה כו' למערב
המורה ואי קשיא היכי
דמי דעלייה קרקע שתחתיה בר
למזרחה של מסלה תנא חדא המביא גט
הדרך טמאה כו' כצ"ל.
אמרי' דאשקלון היא ח"ל
זריעה היא וראוי להתחייב במעשר
ונ"ב כן הוא גי' תוספתא
לכ"ע ועכו היא ח"ל לר'
בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא
ושביעית מה שאין כן בספינה:
ובירושלמי וע"כ ט"ס בגמ'
יהודה והכתיב בתחלת
❖
אמר ר' יהודה אימתי. משמע
בחו"ל א"ר ירמיה לא קשיא הא ר' יהודה הא
כי עכו וכזיב במערבו הן:
ספר שופטים וילכד יהודה
את עזה ואת גבולה ואת
רבנן ג)דתנן ד)העפר חו"ל הבא בספינה לארץ
דאימתי דר' יהודה בא לחלוק
אשקלון ואת גבולה וכתיב
חייב במעשר ובשביעית א"ר יהודה אימתי
ויהיב תנא סימנא. אתמוהי מתמה
ואם תאמר בפרק חלון (עירובין דף
אשר לא הוריש את יושבי
ו
מוסף תוספות
עכו י"ל הרבה כרכים
בזמן שהספינה גוששת אבל אין הספינה
פא:) ובזה בורר (סנהדרין דף כד:) אמר
מי חשיבא חדא רצועה לאתנוחי
א. אפי' לרצועה קטנה.
כבשום עולי מצרים ולא
תנא סימנא עלה: קרא נמי יהיב
ר' יהושע בן לוי כל מקום שאמר
תוס' הרא"ש. ב. לא
גוששת פטור אביי אמר הא והא ר' יהודה היא
כבשום עולי בבל כדאמרי'
יהיב קרא סימנא למזרחה
בפ"ק דחולין (ו.) ומתני'
סימנא. רצועה כגון
מסילה: ואמר
ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא
ול"ק כאן בזמן שאין הספינה גוששת כאן
של מסילה אלא. תוס'
בבית שני מיירי:
רב פפא למזרחה של מסילה. קאמר
לפרש ור' יוחנן אמר אימתי לפרש
הרא"ש. ג. דהא דפריך
בזמן שהספינה גוששת א"ר זירא עציץ נקוב
'ויהיב תנא סימנא הכי'.
ובמה לחלוק אלמא לכ"ע אימתי
קרא דקיימא שילה דהא מצפונה
המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת רבי
תוס' הרא"ש. ד. כלומר
לפרש וי"ל דר' ירמיה דהכא סבר
לבית אל כתיב ועל כרחך מזרחה
למזרחו של עולם של
יהודה ורבנן אמר רבא דילמא לא היא עד
המסילה דעל דבר מועט
כרמי בר חמא דאית ליה בפרק זה
השמש אמסילה קאי. שילה מצפון
לא שייך להזכיר ולומר
כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה
בורר (שם דף כה.) דאפי' אימתי לחלוק
לבית אל ובמזרחה של מסילה
מזרח ומערב של אותו
העשויה
ולפי זה לא גרסי' בשמעתין אמר ר'
ובדרומה של
לבונה:
דבר. תוס' הרא"ש.
ה. דהיינו
למזרח
המביא גט בספינה. שנכתב
יוחנן עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן
העולם. תוס' הרא"ש.
כמו שכתוב במקצת ספרים דר' יוחנן אית ליה אימתי לפרש אלא
בספינה וקא ס"ד דבנהרות דארץ
ו. של עולם. תוס'
הרא"ש. ז. דתנא. ריטב"א.
ישראל קאמר: כמביא בארץ
אמר רב הונא ואית דגרסי ר' זירא כדאיתא ברוב ספרים ועוד י"ל
ח. סובר.
ריטב"א.
ישראל. כאילו מביאה דרך יבשה
דנראה כספרים דגרסי בס"פ חלון (עירובין ד' פא:) כל מקום שאמר רבי
ט. תנא.
ריטב"א.
י. סובר.
ריטב"א.
יהודה במשנתנו אימתי ובמה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל
ואין צריך לומר בפני נכתב:
יא. דהא דבעינן עציץ
ותניא אידך כמביא בחוצה לארץ.
בברייתא לא ותרי תנאי אליבא דר' יהודה והכא ברייתא היא דהא
נקוב ולגבי ספינה משמע
אע"פ שאינה נקובה, היינו
במשנה במסכת חלה (פ"ב מ"ב) לא מסיים בה אבל אין הספינה גוששת
שהנהר אין לו תורת יבשה לכל
טעמא. רשב"א. יב. של
תורת הארץ: עפר חוצה לארץ
פטורה כדמסיים הכא ונהי דבמתני' דחלה בא לפרש בברייתא בא
ז
ח
ט
י
עץ. תוס' הרא"ש.
הבא בספינה לארץ. וזרעו בספינה וצמח. והספינה של חרס היא
לחלוק אבל קשה דבפ' חלון ובפרק זה בורר פריך מכח ברייתא
יג. והיינו רבותא לומר
דאע"ג דהוי נקוב לאו
דקתני וחכ"א ומוכח מברייתא דבמתני' נמי אתא לחלוק וי"ל דהוה
ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמר במנחות
כמחובר דמי לגבי גיטין.
(דף פד:): חייבת במעשר ובשביעית. שהנהרות שבארץ ישראל הרי
מצי לשנויי ההוא תנא אחרינא הוא דבמתני' לעולם בא לפרש אלא
רשב"א. יד. ירמיה ל"ב,
י"ד. טו. [ו]דכלי חרס
הם כארץ ישראל: גוששת. מגששת בקרקע שאין המים עמוקים:
משום דמשכח תנא בהדיא קא משני ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון
מעמיד שלא יתפח ושלא
עציץ. של עץ נקוב המונח על גבי יתדות:
באנו למחלוקת רבי
היא דתניא כו' וכן צ"ל דדוקא במשנה אימתי לפרש דבפ' כסוי הדם
יצמיח. תוס' הרא"ש. [ו]כל
שאינו נקוב אינו כמחובר.
יהודה ורבנן. לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולרבי יהודה
(חולין דף פח.) תניא וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן
רשב"א. ועי' מהר"ם שי"ף
אמרו דם הניתז כו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא
לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא:
שאומר שתוס' דוקא לא אומר
כך. טז. שהוא קשה.
הוא וטעמא דר' יהודה מפרש התם דקסבר דמו מקצת דמו וע"כ
העשויה
רשב"א. יז. מן הקרקע.
דפליג את"ק דבהדיא קתני תנא קמא כל דמו ופוסק התם ר"ת כר' יהודה דבמתניתין דהתם בא לפרש ומיהו שמא רבנן דברייתא עיקר
תוס' מנחות פד: ד"ה כאן.
והוי ר' יהודה דמתניתין יחיד במקום רבים דברייתא וכהאי גוונא איכא בפרק קמא דסוכה (דף יד ): עציץ נקוב. פירש
יח. ואינו מפסיק יניקת
ה)
הקרקע. רמב"ן. יט. דקא
בקונטרס יא דספינה דלעיל של חרס ואינה צריכה לינקב אם היתה מונחת בקרקע כדאמרי' במנחות אבל עציץ של עץ בעי נקיבה
דחי, דמספינה ליכא
ונראה דראייתו מסוף פרק כל הקרבנות (מנחות דף פד:) דאמר תנא חדא שבגג ושבחורבה שבספינה ושבעציץ מביא וקורא ותניא אידך
למשמע מידי. תוס' הרא"ש.
ו)
מביא ואינו קורא ומשני עציץ אעציץ לא קשיא כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב ספינה אספינה נמי לא קשיא כאן בשל עץ וכאן
בשל חרס ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כו' מכלל דשל חרס אפי' אינה נקובה הויא כנקובה ואתא לאשמועינן חדוש אחר
בספינה שאינו בעציץ יב וקשה לפירושו דאמר לקמן בפ"ב (דף כא:) כתבו על חרס של עציץ נקוב כשר משמע דחרס בעי נקיבה יג
דאי לאו הכי מאי רבותא הוא בנקוב טפי מבשאינו נקוב ומשמע נמי דעציץ של חרס הוא ורבינו שמואל ב"מ הביא מתוספתא
דשביעית ז) דתניא הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ שלא יצמח ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר יד ונתתם
בכלי חרס וגו' אלמא סתם עציץ של חרס הוא טו ונראה לר"ת להפך דשל חרס טז בעי נקיבה ושל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יז יותר מן
החרס יח ואתי שפיר דסתם ספינה היא של עץ ובמנחות (דף פד:) נמי מוכח דקאמר כאן בשל עץ כאן בשל חרס שמזכיר תחילה אותו שמביא
וקורא כמו שמזכיר כי משני התם אגג וחורבה ועציץ והכא לא מצי לשנויי כאן בשל חרס כאן בשל עץ א"נ כאן בנקובה כאן בשאינה
נקובה כדמשני התם דנהי דהיכא דאינה גוששת לר' יהודה מדהויא חו"ל לענין מעשר חשיבא נמי חו"ל לענין גט היינו משום כיון דשם חו"ל
על המקום צ"ל בפני נכתב ואע"ג דשכיחי וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל בגוששת לר' יהודה ולרבנן אפי' בשאינה גוששת
דילמא
לא היא עד כאן
כיון דשם א"י על המקום אע"פ שמחמת הכלי אינו חייב במעשר בשביל כך לא יחשב כחוצה לארץ לענין גטח):
לא קאמר רבי יהודה. כן הוא האמת דעציץ כמחובר דבפ' השולח (לקמן דף לז.) אמרי' אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקי לה
דמנחא אסיכי והא דקאמר הכא עד כאן לא קאמרי רבנן אלא בספינה משמע דבעציץ לכ"ע לא הוי כמחובר דיחויא בעלמא הוא יט והא דאמר
בשבת בפרק המוציא יין (דף פא:)
האי
פרפיסא דמנחא אארעא ואנחה אסיכי חייב משום תולש
היינו מדרבנן כדפי'
התם
בקונטרס ט):
כל