18/112

הניזקין

פרק

חמישי

גיטין

נח.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כל

א) בכת"י נוסף: תינקות,

ממון שפוסקין עליו. כי איכא סכנת נפשות פודין שבויין יותר

קצוצי תפילין. דפוס

תפילין חוץ מן הרצועה קרוי קציצה כדאמרי'

פה א ב מיי' פי"ד מהל'

ב) [עי' תוס' ע"ז יא: ד"ה

טוען הלכה ב ועי'

במסכת סוכה (דף כו:) אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה: דדרעא.

על כדי דמיהן כדאמרינן בפרק השולח (לעיל דף מד.) גבי מוכר

י)

מתקל], ג) ב"ק פג. ע"ש

במ"מ סמג עשין נה

מ' סאה ודרישא שהם גדולים ד' בתים בכל קציצה הוו ג' זימני מ'

עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים כ"ש הכא דאיכא קטלא אי נמי משום

[סוטה מט: ע"ש], ד) [עי'

טוש"ע חו"מ סימן רלו

דמופלג בחכמה היה : אבל בשטר קנה. אאשה נמי קאי כדמוכח

❖

סאה. וא"ת ד' לא היא שבית אחד של זרוע גדול מאחד מבתי הראש

איב)

תוס' ע"ז לב. ד"ה אבל],

סעיף ד וסי' קנא סעי' ג:

ה) [תוספתא הוריות פ"ב],

לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית

בסמוך והא דאמר בפרק מי שהיה

ו) עי' בהגהות חש"ל כאן,

ז) צ"ל בואו. רש"ל,

אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד

נשוי (כתובות דף צה.) כתב לראשון ולא

קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר רבי

הגהות הב"ח

חתמה לו ולשני וחתמה לו איבדה

ח) ס"א ל"ג, ט) [ב"ב מז:

ומ"מ דפוס של ראש מתוך שצריך לחלק

ינאי ברבי ישמעאל אמר שלש קופות של

מח.], י) ברש"י בע"י

(א) תוס' ד"ה אבל וכו'

הבתים ולהיות ריוח ביניהן וקבועין

כתובתה משמע ג דבחד לוקח יכולה

❖

ארבעים ארבעים סאה במתניתא תנא

אחריות מיירי הס"ד:

נוסף: לא פליגי: רבב"ח

א]

ורבי ינאי ומתניתא, יא) איוב

על מושב אחד הוצרך המושב להיות

לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ד התם

ארבעים קופות של שלש שלש סאין ולא

כח, יב) [ועי' תוספות לעיל

רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע:

כשחתמה על שטר של בעלה והכא

פליגי הא דרישא הא דדרעא אמר רבי אסי

הגהות מהר"ב

מה. ד"ה דלא וכו'],

ארבעה קבין. בחורבן בית ראשון:

כשכתבה שטר בפני עצמה ועוד

יג) בשטר מכירת הבעל

ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא

רנשבורג

❖

איסתרי. סלעים: שהיו מגנין את

דחתמה דהתם שנתרצית במכירת

שהיא מוכרת כצ"ל,

אמר תשעת קבין אמר רב כהנא ואיתימא

א] גמ' במתניתא תנא

הפז ביופיין. והיינו מסולאים לשון סולו

הבעל או שמחלה לו השעבוד אבל

א)

ארבעים קופות של שלש

שילא בר מרי מאי קראה בת בבל השדודה

לרוכב (תהלים סח) לא תסולה בכתם

הכא כשכתבה יג) שטר מכירה שהיא

שלש סאין ולא פליגי. ר"ל

תורה אור השלם

מוכרת לו ולמאי דמפרש ה"ר אליעזר

אופיריא) משובחין היו ביופיין מן הפז:

אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את

ר' ינאי דאמר ג' קופות של

1. בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה

מ' סאה ומתניתא דתנא

בליוני דגושפנקי. צורות נאות

משנז"א דרב ושמואל פליגי הכא

עולליך אל הסלע: בני ציון היקרים

ארבעים קופות של ג' סאה

אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת

שבחותמיהן כדי שתתעברנה כנגדן:

באחריות טעות סופר הוא דשמואל

הם לא פליגי על רבב"ח

המסולאים בפז מאי מסולאים בפז אילימא

גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:

כמה מרחיקנא מההוא דוכתא. שלא

לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ (דף יד.)

אמר ר"י דאמר רק מ'

אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת

דהוו מחפי בפיזא והאמרי דבי רבי שילא

סאה דרבב"ח מיירי בדרעא

הגעתי ללמוד אותו פסוק: אינגד.

דאחריות לאו טעות סופר הוא בשטרי

עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

ואינהו בדרישא וכ"כ

ב) תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא

תהלים קלז ח-ט

מעט: פוסתא ופלגא. דף וחצי: על

מקח וממכר ורב סבר אחריות ט"ס

❖

2. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים

מהרמ"ש:

חדא ברומי וחדא בכולי עלמא אלא שהיו

כבוד שמך הגבור. והיכן גבורתך:

הוא ובסתם שטר ככתבה לו אחריות

הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה

מגנין את הפז ביופיין מעיקרא חשיבי דרומאי

עלי ועליך. ששמי נתחלל בכך: שוליא

נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ

דמי וההיא דכתובות ח כשפירשה

מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר:

לעזי רש"י

דנגרי הוה. לא היה רבו לתורה אלא

דלא קבלה אחריות (א) מידי:

הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו

איכה ד ב

רבו לאומנות של נגרים: שוליא.

3. גַּם כָּל ח¢ לִי וְכָל מַכָּה

כגון

אינדרי"ן [יוינדרי"ץ].

מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי

❖

שוליה.

אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר

אינדרי"ן: הוצרך ללוות. הרב: קידם.

דפורייהו ומשמשי אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא אמר ליה גם כל

הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם יְיָ

עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ: השכים: שתי פתילות בנר אחד. אשת

חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת אמר כמה מרחיקנא

איש: לא שנו. דמקחו בטל: אלא

דברים כח סא

מוסף תוספות

מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא אמר ליה אי מטאי לגביה לא

4. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי

דאמרו ליה. בעלים לזה שלקח

א. ולא אמר בת"ח שאין

מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי:

איצטריכי לך ג)אמר רב יהודה אמר שמואל משום ד) רבן שמעון בן גמליאל

מסיקריקון: לך חזק וקני. בחזקה

איכה ג נא

פודין אותו אלא בדמיו,

מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות

5. מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב

דכיון דדיבורא בעלמא הוא איכא

דת"ח שמת אין לו תמורתו

(ב"ר צ"א, י"א ועי' הוריות

וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלוֹא יְיָ

למימר השני נוח לי: אבל. אי כתב ליה

היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל

יג.), והלכך פודין אותו עד

זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ

שטרא בשמיה: קני. דכולי האי לא

אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס

י' בדמיו. רשב"א (לעיל מה.

בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ

ד"ה משום, ומשמעות

בְּתוֹרָתוֹ: ישעיהו מב כד

הוה ליה למיעבד אי לאו דזבנה ליה

לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם

6. עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה

דבריו ד'כל ממון שפוסקין

מכר גמור ומדעת: אחריות. דאי טרפו

והציתום באש: ת"ר ה) מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול

עליו' לאו דוקא). [דרך

עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי

לה מיניה לגבייה דמי ארעא:

אחרת, דפודין בלי גבול:]

רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב

ה"ג שברומי אמרו לו תינוק אחד יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו

ובת"ח לא חיישינן

נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי

לטעמא דמיגרי בהו ופודין

גָבַר אוֹיֵב: איכה א טז

סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים אמר 5 מי נתן

7. בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק

אותם לעולם בכל ממון

למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא

שיפסקו. רבנו קרשקש (לעיל

וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל

מה. ד"ה או). ב. אלקח

שמעו בתורתו אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון

יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד

מן האיש וחזר ולקח מן.

תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא

שפוסקין עליו אמרו לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל

תוס' ב"ב מז: ד"ה אבל.

הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ:

ג. דדוקא כשהן ב'

ירמיהו ו כו

ומנו רבי ישמעאל בן אלישעו) אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו

8. וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ

לקוחות וכתב הבעל

לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש

ללוקח ראשון ולא חתמה

וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר

לו, לשני וחתמה לו, הוא

וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ:

לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו ז)בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב

❖

דאיבדה כתובתה, משום

מיכה ב ב

בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת

דאמר לה אם איתא דנח"ר

עבדת, מקמא איבעי לך

בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה

למעבד, אבל. שיט"ק.

מוסף רש"י

וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה 6על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים אמר ריש לקיש

ד. אע"פ שכתבה שטר

קיצוצי תפילין. הן תפילין

(תוס' ב"ב שם) והכא

מעשה באשה אחת וצפנת בת פניאל שמה צפנת שהכל צופין ביופיה בת פניאל בתו של כהן גדול ששימש

עצמן דפוס מושבן ורצוען.

בלוקח אחד איירינן ואפ"ה

(סוכה כו:). המסולאים

לפני ולפנים שנתעלל בה שבאי כל הלילה למחר הלבישה שבעה חלוקים והוציאה למוכרה בא אדם אחד

קאמר רב דבשטר קנה.

בפז. הרואה אותם אומר

שיט"ק. ה. דהואיל ואינו

שהיה מכוער ביותר אמר לו הראני את יופיה אמר לו ריקא אם אתה רוצה ליקח קח שאין כיופיה בכל

ראו תוארם של אלו כמראית

יכול להוציא שטר שלה

פז. (איכה ד ב) פיזא. פז

העולם כולו אמר לו אף על פי כן הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר אמרה לפניו רבונו

שלא יראו שטר של בעל

והוא אבן יקרה עד מאד

עמו יכולה היא ודאי

של עולם אם עלינו לא חסת על קדושת שמך הגבור למה לא תחוס ועליה קונן ירמיה בת עמי חגרי שק

ואינו מצוי בעולם. (ע"ז

שתאמר 'נחת רוח עשיתי

יא:). מאי דכתיב עיני

לבעלי'. תוס' כתובות צה.

והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד עלינו עליך לא נאמר אלא

עוללה לנפשי. מאי

ד"ה כתב(ה). ו. דהואיל

עלינו כביכול עלי ועליך בא שודד אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו

דכתיב לא גרס, אלא ר"ש

ויכול להוציא שטר שלה

קרא מקרא זה על עצמו

בלא שטר של בעל, לא

מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה פעם אחת הוצרך ח)(רבו) ללות אמר לו שגר

ואמר שעליו לעולל את

אמרי' 'נחת רוח'. תוס'

אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך

עיניו בבכי יותר מן הכל

כתובות צה. ד"ה כתב(ה).

(סוטה מט:) כלומר כך אמר

ז. שיש לה על הקרקע.

היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מה אעשה אמר לו

ר"ש קורא אני על עצמי

שם. ח. דחתמה לו, איכא

❖

אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה

המקרא הזה שיש עלי

למימר. תוס' הרא"ש.

לעולל עיני בבכי ודמעה

הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים

מכל משפחות העיר (ב"ק

ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה

פג.) עוללה, מנוולת את

פסקי רי"ד

עיני, לנפשי, על נפשי מפני

נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד: לקח מן הסיקריקון וכו': אמר רב לא שנו

ט) א

. עני

קורותיי (סוטה שם)

אמר רב ל"ש אלא דא"ל

אלא דאמר לו לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל

אמר אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב לו אחריות

עוללה לנפשי. עיני

לך חזק וקני אבל בשטר

בדמעה וניוולה פני על

קנה ושמואל אמר אף

תניא

נפשי, עוללה לשון ניוול כמו

בשטר לא קנה עד שיכתוב

ועוללתי בעפר קרני. (איכה ג נא). והתפלשי. התגלגלי. אבל יחיד. אבל של בן יחיד מי שאין לו אלא בן יחיד שמת. (ירמיה ו כו).

לו אחריות וקי"ל הלכה כשמואל בדיני ועוד דאמרינן בחזקת הבתים (מז:) אמר רב הונא אמר לי רב נחמן

לא שנו. דחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל, אלא דאמר לו. בפני עדים, לך חזק וקני. ומעות לא קיבל בפני עדים דנימא

כולן

שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידין שדה בידם גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין

זביניה זביני, וגם שטר לא כתב לו בעל הבית ללוקח, אבל אם כתב לו שטר ודאי אקני ליה (רשב"ם ב"ב מז:). אף בשטר נמי

שדה

בידו מאי קמ"ל תנינא לקח מסיקריקון וחזר ולקח מב"ה מקחו בטל לאפוקי מדרב דאמר רב ל"ש

לא קנה. דמאימת סיקריקון כתב לו (שם).

אלא

דאמר ליה לך

חזק וקני אבל בשטר קנה קא משמע לן כדשמואל דאמר

שמואל אף בשטר לא