נח:
הניזקין פרק
חמישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כגון
זה טוענין ליורש וללוקח. פירש בקונטרס אפילו למ"ד בב"ב
ה"ג תניא כוותיה דשמואל: מאי אחריות. דקתני: שטר. ולא
פו א מיי' פכ"ב מהל'
א) נ"א מיתיבי רשב"א,
ב) [תוספתא פ"ג],
אישות הלכה יז סמג
דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי'
אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה
ג) [ב"ב כג.], ד) [תוספתא
עשין מח טוש"ע אה"ע
יכולה לחזור עליו עוד: אי דקא טעין. ליה האי לוקח שני: מינך
בפרק לא יחפור (ב"ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח
פ"ג הט"ז], ה) [גי' הערוך
סימן צ סעיף טז:
זבנה. לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני
פז ב ג טוש"ע ח"מ סימן
תנינא וכגון זה דאמר ה"פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין
בערך רבע א' א"ר הונא
רלו סעיף ה וסעיף ז:
רביע בקרקע שהוא
עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני
חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי
פח ד ה מיי' פ"י מהל'
רביע במעות וע"ש פי'
אנן
יראת הסיקריקון א: יהבינן אנן
שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר
תניא כוותיה דשמואל ר' שמעון בן אלעזר
ארוך ונעים], ו) [תוספתא
א)
ב)
גזילה הלכה א סמג
פ"ג הט"ו], ז) סנהדרין
אכלינן. והא דאמרינן בפ' חזקת
איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה
עשין עג טוש"ע ח"מ סימן
אומר אלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש
לו., ח) [מא: וע"ש ל:],
רלו סעיף ז וסעיף ח
לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר
הבתים (ב"ב דף נד:) גבי דורא
,
מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה
ט) [צ"ל ללוקחה. רש"ש.]
וע"ש:
י) בדפו"ר בעליה,
דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה
דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו
פט ו ז מיי' שם הלכה ג
מקחו בטל עד שתכתוב לו אחריות נימא
יא) [לעילנה:], יב) [ועמ"ש
❖
חזרתי ולקחתיה ממך כתקנת חכמים
ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול
טוש"ע שם סעיף א:
תיהוי תיובתא דרב אמר לך רב מאי אחריות
תוס' בזה בב"ק נח. ד"ה אי
זה שלש שנים טענתיה טענה: לעולם
ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם
ב
ג
ד
יג) [לעיל נה:],
נמי],
נמי שטר ת"ר ב לקח מן הסיקריקון ואכלה
יד) בדפו"רמס, טו)בס"א:
דלא טעין וכגון זה. דסיקריקון: טוענין
היו נשמטים מלפרוע אבל כאן
פסקי רי"ד
שלש שנים בפני בעלים וחזר ומכרה לאחר
עליה, טז) במהר"ם שי"ף
ליורש וטוענין ללוקח. הלוקח מסיקריקון
שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא
ה
הביא דבספר מוגה הנוסח:
קנה: ת"ר הבא מחמת חוב
אין לבעלים על לוקח שני כלום ה"ד אי דקא
דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל
והורישה לבניו ואכלה ג' שנים או
רביע מעות שנתן לו יתן לו
ומחמת אנפרות אין בו
וכי הדרי אהדרי ארעא למרא:
מכרה לאחר ואכלה ג' שנים ובאו
טעין ואמר מינך זבנה אפילו ראשון נמי אי
בקרקע או במעות דהיינו
משום סיקריקון פי' אם
וכו', יז) בתוה"ר נוסף
למכתב ליה טירפא אבני באגא.
העובד כוכבים לקח שדה
בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון
דלא קא טעין ואמר מינך זבנה אפילו שני
תיבת: גריס, ובדפו"ר: וכן
מישראל בחובו ואחר כך
ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין ר"ח מפרש,
לא אבני באגי דקביל
❖
נמי לא אמר רב ששת לעולם דלא קא טעין
מכרם לישראל אחר אין
מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים
טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח
הבעלים יכולין לטורפה
ליה וכגון זה טוענין ליורש וטוענין ללוקח
ג
ג)
ממנו דה"ל למיפרעיה
זה אלא אמרוותא קמאי:
ואפילו למ"ד בבבא בתראח) אין טוענין
ואידך אי טעין אין ואי לא טעין לא: ת"ר ד)
לעובד כוכבים ומיסבה
רביע
בקרקע או רביע במעות.
ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו מוסף רש"י
מיניה דהא אין רצונו של
הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו
פירוש רביע במעות שנתן
הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן
ד
טוענין ליורש וטוענין
טז)
עובד כוכבים להחמיסו
ללוקח. בית דין פותחים
ומדלא יהיב ליה דמיה
משום סיקריקון ואנפרות עצמה צריכה
יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות
ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע
פה וטענה ליורש וללוקח
ושקליה מיניה ש"מ אחולי
ידע ולא שדי זוזי בכדי ט)ללוקח אם לא
יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר'
שתשהה שנים עשר חדש והאמרת אין בה
שערער אדם עליהן ויש לו
אחיל ואין לו דין עם
על פי בעלים : ואידך אי טעין אין.
דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך
עדים שהיתה שלו או של
י)
הלוקח וכן אם לקחה
משום סיקריקון ה"ק סיקריקון עצמה צריכה
אבותיו וזה אמר ירשתיו
העובד כוכבים מישראל
מברייתא דקתני רביע בקרקע או
אבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא
שתשהה י"ב חדש אמר רב יוסף נקטינן אין
מאבא או לקחתיו מפלוני
באנפרות שהיא גזילה
רביע במעות לשמואל דאמר רביע
טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי
שהוחזק בו ימים רבים
שאין לו אונס מיתה
אנפרות בבבל והא קחזינן דאיכא אלא אימא
בקרקע שהוא שליש במעות דנכי
זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה
והביא עדים שהוחזק בו
שהיה לו לקבול עליו
אין דין אנפרות בבבל מ"ט כיון דאיכא בי
אביו או המוכר לו שלש
אצל המושל ולמה הניחה
ה
טעין: הבא מחמת חוב. עובד כוכבים
ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי
שנים, אע"פ שלא טען והן
בידו אלא ודאי אחולי
דוואר ולא אזיל קביל אימא אחולי אחיל
הבא מחמת חוב על ישראל: או מחמת
איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע
לקחו ממך או מאבותיך,
אחיל כדאמר רב יוסף
גידל בר רעילאי קביל ארעא בטסקא מבני
טוענין לו בית דין ופותחין
אנפרות. גזל בעלמא ואינו מסור
או במעות דהיינו שליש מעות ואית
לקמן (וגבי) [דכי] האי
ו
לו פה, ואילו למי שלא
גוונא קתני דאין בו משום
באגא אקדים ויהיב זוזי דתלת שנין לסוף
ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע
בידו להרוג ואנס העובד כוכבים
ירשה ולא לקחה מאחר,
סיקריקון כגון דקביעי בי
קרקעו בחובו או באנפרות: אין בו
בקרקע שהוא רביע במעות וכן יז)ר"ח
אתא מרוותא קמאי אמרו ליה שתא קמייתא
כשאמר לו המערער מה
דואר במתא וקעביד דינא
אתה עושה בתוך שלי והוא
דכיון דלא אזיל ותבעיה
משום סיקריקון. אם שהה בידו שנים
ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים
דיהבת אכלת השתא אנן יהבינן אנן אכלינן
אומר החזקתי בה ג' שנים
אחולי אחיל ואין לו
עשר חדש לתת רביע לבעלים כתקון
עליה דהיינו חומש דעל ארבע
ולא אמרו לי דבר, תנא
אתו לקמיה דרב פפא סבר למיכתב ליה
דין גזלן פי' אין דין
חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיר לו
חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין:
במתני' דאין לו חזקה (ב"ב
אנפרות שאם לקח ישראל
דכולהו טירפא אבני באגא א"ל רב הונא בריה דרב
❖
כג.).
מיד האנפרות יהיה מקחו
הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא
בטל אלא מקחו קיים
יהושע לרב פפא א"כ עשית סיקריקון אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע
דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב
ואין בעלים הראשונים
הניח מעותיו על קרן הצבי: זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהן אמרו הלוקח
אונס מיתה ואפילו בתר דגזור כל
יכולים להוציאה מיד עובד
מוסף תוספות
כוכבים כגזלן ישראל
מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע: אמר רב רביע בקרקע או רביע במעות
דקטיל לקטלוהיא) מסתפי ליה מקמא
ה)
דאילו ישראל שגזל שדה
א. אפ"ה טוענין ליורש.
דקמיה דאקטול וסופו הוכיח שהניחה
ושמואל אמר רביע בקרקע שהן שליש במעות במאי קמיפלגי מר סבר נכי
ו
מחבירו אע"פ ששהתה
תוס' הרא"ש. ב. הבעלים.
בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו
בידו כמה זמן לא נתייאש
שם. ג. כיון שלא פרעו
רביע זבין ומ"ס נכי חומשא זבין מיתיבי זו משנה ראשונה ב"ד של אחריהן אמרו
ו)
דאמר כל זמן דתבענא
המס. שם. ד. מיירי
והלכך נותן לבעלים רביע דקים להו
הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה זרצו בקרקע
ליה בדינא שקילנא מיניה
דבשעת פריעת המס. שם.
לרבנן דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח
אבל בעובד כוכבים אם
ה. (ד)לצורך עסקן. שם.
נוטלין רצו במעות נוטלין אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן
רביע לפי שבחנם באה לו אבל האי לא
תשתקע בידו בודאי
ו. וי"ל דלרב ניחא דלא
קודמין לכל אדם רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר
מייאש הלכך מדלא תבעיה
פריש חומש משום דקאי
גמר ואקני מידי ואע"ג דשהתה שנים
אחולי אחיל ואין לו
לפרושי רביע דמתני', אבל
חודש כל הקודם ליקח זכה אבל נותן לבעלים רביע בקרקע או רביע במעות
עשר חדש לא באת לו שעה לכופו
דין עם הלוקח: אמר
ברייתא, אם איתא דשליש
אמר רב אשי כי תניא ההיא לאחר שבאו מעות לידו אמר רב
רב יוסף נקטינן אין
מעות קאמר, הו"ל למתני
הלכך אין מכירתו מכירה כלל : צריכה
יב)
ז)
אנפרות בבבל והא קחזינן
שהוא שליש במעות, או
שתשהה. ביד העובד כוכבים שנים
אנא
דאיכא אלא אימא אין
ליתני רביע בקרקע או
❖
עשר חדש דאי לא הדרא למרה ויהיב דמי כדקתני מתניתין יג) שאם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם: והאמרת אין בו משום סיקריקון.
דין אנפרות בבבל מ"ט
שליש במעות. שם.
כיון דאיכא בי דואר ולא
ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם: הכי קאמר אנפרות אין בו משום סיקריקון. דאילו
אזיל אימור אחיל: זו
מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח ונותן רביע אבל אנפרות בלא דמי הדרא ולעולם: וסיקריקון עצמה. דאמרינן דקיימא ליה ביד
משנה ראשונה היתה כך
פסקי רי"ד (המשך)
לוקח והוא ששהתה שנים עשר חדש ביד סיקריקון: אין אנפרות בבבל. משמע אין עובד כוכבים אונס קרקע מישראל בבבל
שמהרוגי מלחמה ואילך
קנה ממנו השדה במנה
יש בהן דין סיקריקון
באנפרות ואם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני אינו נאמן: אין דין
נותן לו לבעלים רביע מנה
והיו באין הבעלים וטורפין
אנפרות בבבל. לאפסודיה ללוקח: רעילאי. כך שמו: טסקא. מס קרקע: מבני באגא. בני הבקעה. כך היה מנהגם פוסקים מס
שהשדה שמכר לו במנה
אותן בחנם ראו ב"ד
על כל הבקעה לתת כך וכך לשנה למלך והם מחלקין השדות ביניהם ונותן כ"א מס לפי חלקו המגיעו ונותנין לאחד והוא נותנו לגבאי המלך ואם
שוה חמשה רבעי מנה
של אחריהן שהשדות
דנכי חומשא זבין ליה ואם
משתקעות ביד הסיקריקון
הלך אחד מבני השדות לדרכו גבאי המלך תובע מבני הבקעה כל המס שלם. והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני באגא שהיה כל המס
רוצה שיתן לו הקרקע [כל
ואין קונה מהם התקינו
מוטל עליהם נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה: קדים ויהיב. למלך טסקא דתלת שנין: טירפא. שטר מבית דין לטרוף
כך] יתן לו עד שמגיע
שלא יטרפום בחנם אלא
מקרקעות שלהם מה שנתן שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו לא היה מפסיד כלום ומעתה שיאכלוה אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא
לרביע מנה שעושין מן
נותן מעות ולוקח שדהו
יד)
השדה חמשה חלקים כל
או לוקח ממנו רביע
יעלו אלה בחשבון ונמצא זה מפסיד מה שנתן: אם כן עשית. הדבר כדין סיקריקון דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום דקתני קנה
חלק שוה רביע מנה וידו
ומחליטו לאותו לוקח
ונותן לבעלים מאי דאוזיל עובד כוכבים גביה או אם יש בידם ליקח יחזירו לו מעותיו והאי נמי לא יפסיד מה שנתן למלך וגבי כולה והכא לאו
של בעל [קרקע] על
שקנה מסיקריקון א) עוד
סיקריקון הוא המלך אין לו עליהם כי אם המס ומפני אותו החוב נמכרה לזה ולא היה לו להקדים וליתן של שלש שנים: אמר רב רביע בקרקע
דאפילו שהיו נמנעין
העליונה כדקתני בברייתא
טו)
או יקח רובע מנה מעות
מליקח מן הסיקריקון
או רביע במעות. או יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים או יתן לו קרקע שוה רביע המעות אם לקחה במנה נותן לו רביע מנה או
או יקח שוה רובע
שמא יבואו הבעלים ויתנו
מן הקרקע עצמו שוה רביע מנה דהיינו חמישית שבקרקע אם הבעלים חפצים בקרקע דקסבר רב נכי חומשא זבן מן העובד כוכבים שוה
מעות ויקחו שדותיהן
מנה שהוא חמישית שדה
וזהו רביע בקרקע שהוא
התקינו שעד י"ב חדש
חמש בארבעה הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע דהיינו רביע מנה שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה שוה חמשת רביעים.
רביע במעות כלומר מאי
יכולים הבעלים ליתן
ושמואל אמר רביע הקרקע עצמו נותן לו או שליש מנה דסבר שמואל נכי ריבעא זבן שוה ארבע לקח בשלש הלכך שדה זו שלקח במנה
מעות ולטרוף אבל מכאן
דקתני במתניתין נותן
שוה ארבע שלישי מנה: זו משנה ראשונה. רישא דמתניתין דקתני מקחו בטל: או רביע במעות. וקשיא לשמואל: כי תניא. רביע במעות
לבעלים רביע אמעות
ואילך כל הקודם ליקח
דיהב לסקריקון קאי ואם
[זכה] ואינו נותן לבעלים
לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים כשמואל קרי להו רביע דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים ולזה שליש הרי ארבעה והכי קאמר
אלא רביע שזלזל לו
רוצה בו בעל השדה קרקע
נותן לבעלים רביעית הקרקע או מעות שיעור שיהו רביע כשתצרף של עובד כוכבים ושל
בעלים יהו של בעלים רביע בכולן:
כל כך קרקע יתן לו
הסיקריקון. אמר רב
אנא שיהא רביע במעות דהיינו
רביע בקרקע שהוא רביע
במעות ושמואל אמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות במאי קמיפלגי מר סבר נכי
רבעא זבין ומר סבר
חמישית השדה ושמואל סבר האי
דקתני נותן לבעלים רביע אשדה קאי שממנה שנתן לו אינו מגיע אלא
לג' חלקי השדה דנכי רבעא זבין
ליה וכל השדה שוה
מנה ושליש ורובע השדה מגיע שליש מנה וקי"ל
נכי חומשא זבין פי' רב
סבר הא
רובע דקתני
במתני' דאוזיל גביה הסקריקון אמעות
דיהיב ליה קאי שאם
א) נראה דצ"ל עוד ראו דאפילו שכן עדיין היו נמנעין וכו'.