הניזקין פרק
חמישי גיטין
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם שכב אם לא שכב. אם שכב לא כתיב כלל אלא אם לא שכב
מי קוראין. כלומר תיקנו שום סדר
לישראל בשבתות משום דרכי
קט
יב)
א
א) [צ"ל ר' יונתן],
א מיי' פי"ב מהל'
כתיב אלא דבתר הכי כתיב ואת כי שטית : תורה חתומה
ב) [תמורה יד:], ג) יומא סט.
תפלה הל' יח סמג
שלום: הראויין לימנות כו'. דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים]
ב
תמורה יד:, ד) יומא לז:,
עשין
יט טוש"ע או"ח סי'
ניתנה. ג תימה דכתיב (שמות כד) ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם
(דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל
ה) [פי' בעא מיניה טעם ולא
קלו:
ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה: בחומשין. שיש
קי ב מיי' שם הל' כג סמג
ופרש"י בפי' חומש דהיינו מבראשית ועד כאן ונראה לפרש דלא קאמר
ד
נתן לו אלא אמר לו כי אין
שם טוש"ע או"ח סי'
כותבין כלומר קבלה הוא לבני
חתומה ניתנה שלא נכתבה עד
שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש
קמג סעי' ב וטוש"ע יו"ד סי'
אדם לכתוב הכי. ערוך ערך
לבסוף אלא שעל הסדר נכתבה ה דיש
אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו
מי קוראין לא הוה
בידיה אתא ושייליה
לפי], ו) יומא לז., ז) [שם: כל
רפג סעי' א [וברב אלפס עוד
פרשיות שנאמרו תחילה לפני אותם
הסוגיא], ח) אם שטית אם
יג)במגילה כס"ת שלנו: מחסר במילתיה.
בפ' הקורא את המגילה ד'
לרבי יצחק נפחא א"ל אאחריהן קוראין ת"ח
לא שטית נ"א מ"ד, ט) [מס'
ערב:]:
שקורין לו ס"ת וחסר הוא: דלא ניתן
הכתובים לפניהם ולא נכתבה עד
הממונין פרנסים על הצבור ואחריהן ת"ח
קיא ג מיי' פ"ז מהל' ס"ת
סופרים פ"ה ה"ט],
ליכתב. פחות מספר אחד שלם
שנאמר לו אותה שכתובה לפניה הל' יד סמג עשין כד
י) [בכת"י הזה וכצ"ל
הראויין למנותם פרנסים על הציבור
(רש"ש)], יא) [לפי' התוס'
לעצמו: והא לא ניתן ליכתב. שום
וכותב זאת אחריה ו ועל זה מייתי
טוש"ע יו"ד סי' רפג סעי' ב:
ל"ג א"נ . מהר"ם], יב) צ"ל
ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים
קיב ד מיי' שם טוש"ע שם
דבר יד)גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן
מדרבי לוי שאותם לא נאמרו על
❖
כלום, יג) צ"ל בגלילה,
סעי' ג:
על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם
יד) בדפו"ר תלמוד,
לקמןטו) אלה אתה כותב כו': כיון דלא
הסדר והיה יכול להוכיח זה מכמה
שלחו ליה בני גליל לר' חלבו מהו לקרות
טו) [ע"ב], טז) [ויקרא כא],
אפשר. מליכתב שנתמעט הלב
מקראות דאין מוקדם ומאוחר בתורה
יז) [במדבר ח], יח) [במדבר
והתורה משתכחת: עת לעשות לה'.
מוסף תוספות
בחומשים בבהכ"נ בציבור לא הוה בידיה
אלא הואיל ומשכח דרבי לוי מייתי
יח], יט) [קדושין מ:],
לה ור"ת גריס א"ר לוי מילתא באפי
אם בא עת לעשות תקנה לשם שמים
כ) [במדבר ט], כא) [במדבר
אתא שייליה לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה
א. ואם לא שטית. תוס'
נפשה : פרשת טמאים. פי'
ה], כב) [שם], כג) [כדאיתא
הרא"ש. ב. ויתן איש בך את
הפרו דברי תורה לשעה הצריכה:
ז
אתא שאיל בי מדרשא ופשטוה מהא דא"ר
תענית כא: מנחות צה.],
'שכבתו'. תוס' הרא"ש.
ה"נ כיון דלא אפשר. שאין לכל
בקונטרס ויהי אנשים וקשה
כד) [ויקרא טז], כה) [סוכה
שמואל בר נחמני א"ר א) יוחנן $ ס"ת שחסר
ג. פרש"י לא נכתבה כלל
צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים
לפירושו דאמר בפ"ק דפסחים (דף ו.)
כה. ושם], כו) [וע"ע תוס'
עד לאחר מ' שנה. תוס'
יריעה אחת אין קורין בו ולא היא התם
פסחים ו: ד"ה שנאמר],
הרא"ש. ד. וזה היה לפני
שלם: מגילה. פרשה לבדה של תורה
שואלים בהלכות פסח קודם הפסח
❖
כז) [פרשה מ"ד],
מחסר במילתיה הכא לא מחסר במילתיה
מתן התורה. רשב"א (בשם
או שתים: למ"ד. לקמן בשמעתין:
ל' יום שהרי נביא עומד בפסח ראשון
הראב"ד). ה. [כ]סדר ס"ת
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין קוראין
מגילה מגילה ניתנה. כשנאמרה
ומזהיר על פסח שני ולפ"ז איכא
ב
ח
שנחתם לבסוף. שיט"ק.
ו. נמצא כי לא ניתנה תורה
בחומשין בבית הכנסת $ משום כבוד צבור
פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ'
חדש וחצי כיון שנאמר בראש חדש
תורה אור השלם
מגלות מגלות אלא ראשונה
שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן
ניסן ט ועוד דלא יתכן לרבי יוסי
(א) ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר
1. עֵת לַעֲשׂוֹת לַיְיָ הֵפֵרוּ
ראשונה שנכתבה נסמכה
בגידין ותפרן: חתומה ניתנה. לא
הגלילי דאמר נושאי ארונו של יוסף
כה)
לשלפניה, והיינו דכתיב
תּוֹרָתֶךָ: תהלים קיט קכו
אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת מאי
2. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן
לקוח את ספר התורה הזה.
נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו
היו ולרבי יצחק דאמר למת מצוה
טעמא דלא ניתן ליכתב מר בר רב אשי
שיט"ק. ז. ולמ"ד מגילה
וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא
כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה
נטמאו וחל שביעי שלהם בערב פסח
מגילה ניתנה היה כותב מיד
שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא
אמר לטלטולי נמי אסור מ"ט דהא לא חזי
ראשונה ושניה היו סדורות לו על
ונראה דפרשת טמאים היינו פרשת
כל הפרשה שנאמרה לו,
שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ
למיקרי ביה ולא היא שרי לטלטולי ושרי
ולאחר מ' שנה סדרן על
הִנָּקִי
מִמֵּי
הַמָּרִים
פה עד שכתבן: לפי שאין כותבין.
וינזרו (ויקרא כב) דכתיב ביה טומאת
הסדר. תוס' הרא"ש.
הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה: וְאַתְּ כִּי
למיקרי ביה ב)דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני
ואפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה כיון
שרץ ונבילה י וכל הצריך לטומאת
ח. [הרי] דזו הפרשה
שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי
בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן
דאידבק אידבק: אף היא. הילני המלכה
מקדש וקדשיו :
נאמרה בער"פ. תוס' פסחים ו:
יא כו)
נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת
ופרשת
ד"ה שנאמר. ט. [ש]המשכן
שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
אחרי מות. בבראשית
במסכת יומא (ד' לז.): פרשת סוטה.
ליכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות
ג)
1
הוקם באחד בניסן. תוס' סוכה
במדבר ה יט-כ
לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות:
רבה כז) איכא פלוגתא
לה' הפרו תורתך ה"נ כיון דלא אפשר עת
3. אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי
כה: ד"ה שחל. י. וזב וזבה
ונדה. תוס' סוכה כה: ד"ה שחל.
באל"ף בי"ת. כלומר ראשי התיבות:
גבי אחר הדברים האלה היה דבר
בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי:
לעשות לה' הפרו תורתך בעא מיניה אביי
יא. טומאת
תרומה
תהלים מ ח
כשהוא כותב. כהן הכותב פרשת
ה' אל אברם (בראשית טו) דאיכא
4. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה
מרבה ד)מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד
וקדשים. תוס' פסחים ו: ד"ה
סוטה: כמה שכתוב. לפי הסימנים
למ"ד אחר סמוך ואחרי מופלג ואיכא
שנאמר. שגם היא הוצרכה
הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד
בה תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה
ליום לסדר אכילת קדשים
היה מבין וכותב: אם שכב. כלומר
למ"ד איפכא וקשה מאחרי מות דבו
אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה
❖
בטהרה. שיט"ק.
שָׁם בְּךָ לְעֵד: דברים לא כו
ניתנה תיבעי למאן דאמר תורה חתומה
ואת כי שטית וגו': בסירוגין. תחילת
ביום היה ושמא נאמר אחר כל
5. וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה
ניתנה תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה
המקרא היה כתוב תיבה שלימה
הפרשיות לכך חשיב מופלג:
רֹאֶה וָאֹמַר אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה
ניתנה כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין או
עָפָה אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה
ולבסוף ראשי תיבות: עד ויהי ביום
אתמוהי
פסקי רי"ד
וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה:
השמיני. שהוא גמר צווי הקרבנות:
❖
דילמא כיון דאידבק אידבק תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה כיון דחתומה
זכריה ה ב
מי קורא לא הוה בידיה אתא
אז אמרתי. כך אמר דוד אז אמרתי
ושייליה לר' יצחק נפחא א"ל
ניתנה אין כותבין או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן $ א"ל אין כותבין ומה
ג
אחריהן קורין ת"ח הממונים
כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני
טעם ה) לפי שאין כותבין איתיביה ו)אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת
פרנסים על הצבור ואחריהן
גליון הש"ס
מלבא בקהל והועד בבית המדרש
ת"ח הראויין לימנות פרנסים
סוטה כתובה עליה ז)א"ר שמעון בן לקיש משום ר' ינאי באל"ף בי"ת איתיביה
גמ' ס"ת שחסר יריעה אחת.
עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות
על הצבור כדאמרי' בפרק
כשהוא כותב רואה וכותב מה שכתוב בטבלא אימא כמה שכתוב בטבלא
ע' מגילה דף ט ע"א תד"ה
(כל כתבי) [ואלו קשרין,
(דף עז.): הנה באתי. עכשיו באתי
בשלמא תורה: שם משום
שבת קיד.] הקדש איזהו ת"ח
איתיביה כשהוא כותב רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא מה הוא
לכלל: כתוב עלי. מאז ניתנה התורה
כבוד צבור. ע' מגילה ד' כד
שראוי למנותו פרנס על
כתוב בטבלא אם שכב אם לא שכב הכא במאי עסקינן בסירוגין
יומא דף ע ע"א סוטה דף לט
הצבור כל ששואלין אותו
הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך
ח)
ד
2
ע"ב: שם א"ל אין כותבין
הלכה ואומרה (ואחריהן ת"ח
כתנאי אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלים מותר
הנמצאות (בראשית יט) בזכות דוד
ט)
ומה טעם לפי שאין כותבין.
שאבותיהן ממונים פרנסין על
שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה
ר' יהודה אומר בבראשית עד דור המבול בתורת כהנים עד ויהי ביום
כעין זה שבת דף כ"א ע"א
הצבור) ואחריהן ראשי
❖
וש"נ:
כנסיות וכל אדם: שלחו ליה
העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא
השמיני א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' אז
3
בני גלילא לר' חלבו מהו
הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט)
אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ר"ש בן לקיש אומר תורה
לקרות בחומשין בב"ה פי'
מצאתי דוד עבדי. אלמא מגילה איקרי
כל ספר וספר כתוב לעצמו
הגהות הב"ח
חתומה ניתנה שנאמר 4 לקוח את ספר התורה י) הזאת ואידך נמי הכתיב
כעין ס"ת ואסיקנא רבה ורב
משום דמתחילה נכתבה מגילת
(א) גמ' רבה כצ"ל ואות ו'
יוסף דאמרי תרוייהו אין
לקוח ההוא לבתר דאידבק ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי ההוא
בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת
❖
נמחק:
קורין בחומשין בב"ה מפני
דכל התורה כולה איקרי מגילה דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה
אברהם והיינו דקאמר במגילת
5
כבוד הצבור: רבה ורב יוסף
דאמרי תרוייהו האי ספר
ואומר אני רואה מגילה עפה אי נמי לכדרבי לוי דאמר רבי לוי
אברהם כתוב עלי: חתומה. גמורה
יא)
אפטרתא אסור למקרא ביה
מוסף רש"י
ומסויימת ושלימה: א"נ לכדרבי לוי.
שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן אלו הן פרשת כהנים
בשבת' מ"ט לא ניתן ליכתב
מעייני בספרא דאגדתא.
איקראי מגילה אותן ח' פרשיות
שאין כותבים אלא כל
ופרשת לוים ופרשת טמאים ופרשת שילוח טמאים ופרשת אחרי מות
שלא ישתכחו (תמורה יד:). עת
הנביאים ביחד ולא מגילה
שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו
ופרשת
לעשות לה' הפרו תורתך.
מגילה כמו שכתובים בספר
בו ביום ונכתבה כל אחת במגילה
כשעושין הדבר לשם קדושת
ההפטרות. מר בר רב אשי
השם ראוי להפר תורתך
לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו הלכך קרי לשאר נמי מגילה משום דכשחזר והשלימה הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים
אמר אפילו לטלטולה נמי
(שם). באל"ף בי"ת.
אסור דהא לא חזי למיקרי
לבד ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים וכן כולם: פרשת כהנים. אמור אל הכהנים טז) שהלכות
אותיות של ראשי התיבות
ביה ולא היא שרי למיקרי
כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם: פרשת לוים. קח (נא) את
(יומא לז:). כשהוא כותב.
ביה ושרי לטלטולי דר' יוחנן
כהן הכותב את המגילה
ור"ל מעייני בספרא דאגדתא
הלוים דבהעלותךיז) שבה הלכות לוים. וי"א ואל הלוים תדבריח) ואינו כן כי מה עניינם אצל הקמת המשכן מעשר ראשון לא נהג עד סוף חמשים
להשקותה (שם). אימא כמה
בשבתא והא לא ניתן ליכתב
וארבע שנהיט) ועוד פרשת מעשר מיקריא: פרשת לוים. הוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר: פרשת טמאים. ויהי אנשים וגו'כ) משום הלכות הפסח והמשכן
שכתוב בטבלא. לפי סימני
דדברים שבע"פ אי אתה
הוקם באחד בניסן והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים וישלחו מן המחנהכא) שבו ביום הוקבעו שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל
האותיות (שם). בסירוגין.
רשאי לכותבן בספר אלא
אם לא שכב, אחריו ראשי
כיון דלא אפשר עת לעשות
והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שילוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהם ולרבי לוי יכולים היו
תיבות עד סוף המקרא, ואת
לה' הפרו תורתך שהתורה
ליטהר עד ט"ו ולא נזקקו לפסח שני אלא א"כ לא יטהרו: ופרשת שילוח טמאים. וישלחו מן המחנה כב) שבאותו היום הוקבעו המחנות
כי שטית ואחריו ראשי תיבות
משתכחת ואם לא יכתבו
וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם כג): ופרשת אחרי מות. אע"פ שהיא של יום הכפורים בו ביום
עד סוף המקרא, יתן ה'
תורה שבע"פ תשתכח לגמרי
אותך ואחריו ראשי תיבות עד
הילכך מותר להפר ד"ת מפני
נאמרה כדכתיב אחרי מות כד) ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת:
סוף המקרא ובאו המים
תיקון שמים הכא נמי כיון
ופרשת דלא אפשר עת לעשות לה'
ואחריו ראשי תיבות (שם לח.).
הפרו תורתך שאין כל צבור וצבור יכולין ליכתוב כל הנביאים הילכך מותר ללקט כל ההפטרות ולכתבן בספר א': בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה א"ל אין כותבין ומיתוקמא כתנאי וי"ל דגם
זה עת לעשות לה' וכותבין: דרש רב יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב א' אומר כי על פי הדברים האלה וכתוב א' אומר כתב לך הדברים האלה הא כיצד אמר הקב"ה למשה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על
פה על פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב דבי ר' ישמעאל תנא כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות פי' אבל משום עת לעשות לה' התירו חכמים לכתוב ובזה סמך ר' שכתב המשנה ואחריו
כתבו הברייתות ורבינא ורב אשי כתבו התלמוד וכן כל חכמי הדורות כותבין פירושיהן: