ס:
הניזקין
פרק
חמישי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתמוהי
קא
מתמה.
ופרשת שתויי ייןח). לפי שמאותו היום ואילך נאסרו דהא בביאת אהל
במדרש (שמות רבה פ' תשא)
אמרינן כמו
קיג
א) תמורה יד:, ב) [בכת"י
א מיי' פ"ג מהל'
כתב.], ג) [בכת"י וברש"י
שכנים הל"י טוש"ע
מועד תלה רחמנא: ופרשת נרות. בהעלותך לפי שבו ביום
זר נחשבו שעובדי כוכבים כתבו את התורה ואם היה
א טו)
ט)
לכותבן.], ד) [ב"ב לד:],
חו"מ
סי' קע סעי' ב
התחילו להדליק: ופרשת פרה אדומה. לפי שביום המחרת נשרפה
ובס"ס קלט: נכתב הכל לישראל היו עובדי כוכבים הכל כותבין ב ולהכי קאמר רחמנא
ה) [צ"ל הרמך (רש"ש)],
קיד
אכתוב לו רובי תורה והלא מה שכתבתי להם כמו זר נחשבו שהעתיקו
הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן
ו) [בערוך ערך בר שניא פי'
ב מיי' פ"א מהל'
זכייה ומתנה הל"ג
בשם רב האי באריכות
זרים ובקונטרס פירש בענין אחר:
והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר
ע"ש], ז) ס"א מהכא,
שיפורא. לפי מה שפי' בקונט'
סמג עשין עג טוש"ע
יט) והכי אמרינן במסכת מגילה
ופרשת שתויי יין ופרשת נרות ופרשת פרה
ח) [ויקרא י], ט) [במדבר
חו"מ [סי' רעג סעי' יג]
❖
שתוקעין בע"ש קשה
ירושלמי י) באחד בניסן הוקם המשכן
ח], י) [פ"ג ה"ה],
וסי' שע סעי' ד בהג"ה:
אדומה א"ר אלעזר $ תורה רוב בכתב ומיעוט
יא) [בכורות מט:], יב) [עי'
ושני לו נשרפה הפרה: רוב בכתב.
דבסוף פ' במה מדליקין (שבת דף לה:)
על פה שנא' אכתוב לו רובי תורתי כמו זר
ציור ברש"ל], יג) ס"א
1
משמע דחזן הכנסת היה מניחו בראש
רוב התורה תלויה במדרש שכתובה
שדותיהם, יד) פי' חפירה,
נחשבו ור' יוחנן אמר רוב על פה ומיעוט
לעזי רש"י
טו) בדפו"ר שאומות העולם
למידרש בכלל ופרט וגזירה שוה ושאר
הגג ועוד ג דרב יהודה היה בפומבדיתא
וכן בסמוך, טז) [ב"ב לה:],
❖
בכתב שנא' כי על פי הדברים האלה ואידך
אוינטור"א. מקרה.
2
מדות שהתורה נדרשת בהן: ומיעוטה
ורבא במחוזא אלא נראה כלשון אחר
ד
יונקיירי"ש. רשת דיג
נמי הכתיב אכתוב לו רובי תורתי ההוא
❖
על פה. שאין רמז ללמוד לה בתורה
שפירש
שופר שבו נותנין נדבה
עשויה מקני סוף.
אתמוהי קא מתמה אכתוב לו רובי תורתי
על פה: כי על
לתלמידים ה:
אלא למשה נאמר
תורה אור השלם
אלא משום חשדא. ו פירש ר"ת
פי וגו'. על שבעל
הלא כמו זר נחשבו ואידך נמי הכתיב כי על
פה נכרת ברית
1. אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי
פסקי רי"ד
אלמא איהי הואי רובא: אתמוהי
שלא יאמרו מפני החשד
פי הדברים האלה ההוא משום דתקיפי
כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ:
ומערבין בבית ישן וכו' פי'
הושע ח יב
מתמה. וכי רובי
שחושדים אותו לגנוב פת של עירוב
תורתי היה לי
למיגמרינהו דרש רבי יהודה בר נחמני
א)
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
בני החצר שהיו מערבין
אין מניחים אותו שם אבל בשיפורא
לכתוב להם והלא באותה שכתבתי
מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב ב)2כתוב
ביניהן והיו רגילין לתת
כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים
להם כמו זר נחשבו: כתיב כתוב
ליכא חשדא שיודעין שמניחים אצל
עירובן בבית אחד אל ישנו
הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים
לך את הדברים האלה וכתיב כי ע"פ הדברים
2
ויתנוהו בבית אחרים אלא
לך. אלמא נכתבה: וכתיב ע"פ.
ריש מתיבתא לחלק לתלמידים:
הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית
האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה
בבית ישן שהורגלו
במיזל
וְאֶת יִשְׂרָאֵל:
כולי עלמא לא פליגי.
אלמא לא נכתבה: דברים. שאמרתי
❖
לשומו. ומפרש בגמ'
שמות לד כז
רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי
אפילו נהר קטן שמימיו
לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם
משום חשדא שבני אדם
הנכנסים שם באותו חצר
אתה רשאי לאומרן בכתב דבי רבי ישמעאל
לישראל על פה: ודברים שבעל פה
פוסקין כל הרוצה לדלות ידלה כיון
ג)
ואין רואין עירובן בבית
גליון הש"ס
אי אתה רשאי לכותבן. מכאן אתה
שמושך הנהר כפשטו:
תנא אלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב
הרגיל להן יחשדום שהן
והשתא דלא איתמר כו'. לית
גמ' תורה רוב בכתב. עי'
למד שהתלמוד לא ניתן ליכתב אלא
מטלטלים בחצר בלא
הלכות א"ר יוחנן לא כרת הקב"ה ברית עם
בבאר שבע הוריות פ"א
עירוב ואתי לאינצויי
מפני שהתורה משתכחת: אילימא
ליה הא דאמר בפ' יש
ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה
בד"ה אבל בדבר שהצדוקים
בהדייהו: בור הקרוב
❖
משום כבוד. של בעל הבית: והא
בכור (בכורות דף מט:) הלכתא כשמואל
מודים בו:
לאמה וכו'. פי' אמת המים
שנאמר 2כי על פי הדברים האלה כרתי אתך
שופר. של תקיעת ע"ש דמעיקרא הוי
בדיני וכרב באיסורי א"נ הכא
המביאה מים מן הנהר
ברית ואת ישראל: מערבין בבית ישן מפני
לשדות והיו עושין בורות
מסתבר טעמא דרב אע"ג דדחקינן
בי רב יהודה שהיה ראש ישיבה
שאם תיבש האמה ימלאו
דרכי שלום: מאי טעמא אילימא משום כבוד
מוסף רש"י
מתניתין אליביה:
בפומבדיתא ולבסוף כשנפטר ומלך
מן הבור וישקו השדות
כבי תרי עבדת לי. והוא סבר
והא ההוא שיפורא דהוה מעיקרא בי רב
דברים שבכתב אי אתה
רבה נתנוהו בביתו ובתר רבה מלך
ותקנו חכמים שימלאו
רשאי לאומרן על פה.
הבורות
שבשדות
יהודה ולבסוף בי רבה ולבסוף בי רב יוסף
כיון דאמר כל דאלים גבר
רב יוסף והדר מלך אביי והדר מלך
אם תאמר היכי מצינן
העליונות הקרובות למוצא
יכול להערים עליהם ולא דמי דמה
רבא. ורב שרירא גאון פירש בכתב
ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא אלא משום
לקרות פרשת תמיד שחרית
המים ואח"כ ימלאו
על פה, דהא אמרינן
התחתונות מפני דרכי
נפשך מיצעי לא שתו ואעילאי ותתאי
תשובתו שיפורא שופר של נדבה
חשדא: בור שהוא קרוב לאמה וכו': איתמר
דברים שבכתב אי אתה
שלום שלא יעשו מריבה:
איתמר בני נהרא רב אמר הוא דשייך כל דאלים גבר:
שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה
רשאי לאומרן על פה,
בני נהרא רב אמר תתאי שתו מיא ברישא
לא טעמינהו.
להודיע שלא על
לבני הישיבה כמו י"ג שופרות היו
ותרוצה דמילתא לכך תקינו
תתאי שתו מיא ברישא
ושמואל אמר עילאי שתו מיא ברישא
רבנן למקרי הני פרשיות
ושמואל אמר עילאי שתו
במקדש (שקלים פ"ו מ"א): משום חשדא.
פיו עשה ושמא מכרם דאין
על פה, הוא צורך הקרבן,
מיא ברישא פי' שדות
בדמיזל כולי עלמא לא פליגי כי פליגי
כאן גזל אלא מפני דרכי שלום
הואיל והורגל העירוב בתוך אותו
ובמקום קרבן חשבינן להו,
העומדות על שפת הנהר
במיסכר ואשקויי שמואל אמר עילאי שתו
בעלמא:
הבית אם באת לשנות את מקומו
ולכך לא חיישינן אם יקרא
ומסתפקין ממימיו רב סבר
סליקו נפשייכו מהכא. פי' ר"ח
אותם על פה לפי שהוא
התחתונים ישקו תחילה
מיא ברישא דאמרי אנן מקרבינן טפי ורב
הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם
צורך הקרבן, כמו שאנו
ושמואל סבר העליונים
דלעילאי אמר שאין יכול
את העירוב יחשדו את בני החצר
אמר תתאי שתו מיא ברישא דאמרי נהרא
קורין בתפלת מוסף
ישקו תחילה במיזל כ"ע
שמטלטלין בלא עירוב: בני נהרא.
למחות בהן משום דכל דאלים גבר
ובשבתות ובימים טובים
לא פליגי פי' אם אינן
כפשטיה ליזיל תנן בור הקרוב לאמה מתמלא
ככתוב בתורתך כדאמרינן
סוכרים את הנהר אלא
שדות שעל שפת הנהר: במיזל כ"ע
וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ז
ראשון מפני דרכי שלום תרגמה שמואל
בתענית (כח.) במנחה יחיד
הנהר הולך כפשוטו והן
לא פליגי. אם אינן סוכרים את
ומ"מ נראה כפירוש הקונטרס דלבני
קורא אותם על פה כקורין
דולין ומשקין והנהר מושך
אליבא דרב באמה המתהלכת ע"פ בורו אי
את שמע, דמצותו מפורשת
חרמך היה מדבר שיסתמו את
הנהר אלא דולין והולכים והנהר מושך
כדרכו כ"ע לא פליגי שכל
הכי מאי למימרא מהו דתימא מצי אמרי ליה
בתורה לקרותו על פה
הרוצה לדלות ידלה כי
כפשטו כ"ע לא פליגי שכל הרוצה
מסיבתם ולא דמי לדרב ושמואל כלל :
ח
ט
❖
.
פליגי במיסכר ואשקויי פי'
(האורה ח"א סי' יב)
מצודות
סכר מיסכר ואשקי בהינדזא קמ"ל אמר רב
חיות ועופות כו'. ולא
לדלות ידלה: כי פליגי במיסכר
שאין מי הנהר מספיקין
הונא בר תחליפא השתא דלא איתמר
ואשקויי. שאין בו כדי לדלות כולן
לכולן אם יניחוהו ללכת
דמי למרחיקין מצודות
א
כדרכו ורוצים העליונים
מוסף תוספות
הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר
הדג מן הדג דפרק לא יחפור (ב"ב
יחד ורוצין העליונים לסוכרו שלא ירדו
ד)
לסוכרו שלא ירדו המים
דף כא:) דהתם אומנתו בכך ומן הדין
המים למטה ולהמשיך הנהר דרך
רב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי אמר
למטה ולהמשיך מי הנהר
א. אלו
מוציאין
על ידי נגרים קטנים לתוך
דיפתריהן ואלו מוציאין
הוא שירחיק משם דא"ל קא פסקת
נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן
ליה לותבן מר בעידנא אמר ליה אית לי
שדותיהן והתחתונים
דיפתריהן. תוס' הרא"ש.
לחיותיטז) אבל הכא דאין אומנתו בכך
ותחתונים מעכבין עליהם אלא א"כ
עידנא לדידי ולותבן מר בליליא א"ל אית לי
מעכבין עליהם לומר אל
ב. ולכך לא נכתבה
נשקה אנחנו תחילה: הקרוב לאמה.
לא הוי גזל אלא מפני דרכי שלום:
תסכרהו עד שנשקה אנחנו
כולה. שם. ג. אלו
ליקט מיא לאשקויי א"ל אנא משקינא ליה למר
תחילה שמואל אמר
הגדולים לא היו במקום
היינו עילאי: באמה המתהלכת ע"פ
[עילאי] שתו מיא ברישא
אחד. שם. ד. וכי יוליכו
מיא ביממא ולותבן מר בליליא א"ל לחיי אזל לעילאי אמר להו תתאי שתו מיא
בורו. שמתמלא מאיליו כדרך
דאמרי אנן קדמי' טפי ורב
שופר העיר עמהם. שם.
ברישא אזל לתתאי אמר להו עילאי שתו מיא ברישא אדהכי סכר מיסכר
הילוכו ואין צריך לסכור הנהר:
אמר תתאי שתו מיא
ה. וראוי להניחו בביתו
דאמרי נהרא כפשטי'
של ראש ישיבה. שם.
ואשקי כי אתא לקמיה דאביי אמר ליה כבי תרי עבדת לי ולא טעמינהו אביי
סכר מיסכר. פי בורך שלא ירדו
ליזיל. תנן בור הקרוב
ו. פרש"י וכו' יחשדו את
המים לתוכו שממעט משיכת הנהר:
לפירי דההיא שתא הנהו בני בי חרמך דאזול כרו ברישא דשנוותא ואהדרוה
ה)
ו)
לאמה מתמלא ראשון
בני החצר שמטלטלין בלא
ואשקי בהנדזא. אוינטור"א כפי מה
מפני דרכי שלום ק' לרב
עירוב, וקשה דאין זה מפני
ושדיוה בשילהי נהרא אתו עילאי לקמיה דאביי אמרו ליה קא מתקיל לנהרין
תרגמה שמואל אליבא
דרכי שלום. שם. וע"ע מאירי
שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר
אמר להו כרו בהדייהו טפי פורתא אמרו ליה קא יבשי פירין אמר להו זילו
דרב באמה המהלכת ע"פ
ד"ה מערבין ותוס' רי"ד.
כמונו כמו דמהנדזי להדדי בשחיטת
בורו פי' שמתמלא מאליו
ז. שהרי בני חרמך לא
סליקו נפשייכו ז)מהתם: מצודות חיה ועופות ודגי' יש בהן וכו': בבאוזלי ואוהרי
חולין (דף מג.): כל דאלים גבר. ולית
בדרך הילוכו ואין צריך
באו לפניו. תוס' הרא"ש.
כולי
לסכור הנהר אי הכי מאי
ח. דהנך עילאי הביאו
ליה דהלכתא כשמואל בדינייא): לותבן
למימרא פשיטא מהו
בני חרמך עמהם לפני
מר בעידנא. יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע: לדידי. לגירסא: תתאי שתו ברישא. ואין אתם רשאין לסוכרו: כבי תרי. רב ושמואל:
דתימא מצי אמרי ליה
אביי. שם. ט. דלא שייך
מיסכר ואשקיה בהגריזא
הכא כל דאלים גבר, דאין
חרמך. שם העיר: שנוותא. שם הנהר: כרו ברישא דשנוותא ואהדרוה בשלהי נהרא. רצו להקיף את שדותיהן במי הנהר וכרו מלמעלה
קמ"ל פי' הייתי אומר
להם כח לשנות הילוך
לשדותיהן לצד ראש העליון של הנהר והסיבו מקצתן סביב שדותיהן ובסוף שדותיהן הסיבוהו עד שחזר ונפל לתוך הנהר (כזה)יב): קא מתקיל לנהרין.
שיאמרו לו התחתונים
הנהר להזיק לשדות
נהר שלנו נתקל מפני שהסיבוהו ואינו נמשך מהר וצפין המים דרך יג)שדותינו שכן דרך הנהר המיסב אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומית: כרו
הסכיר פי בורך ומלא מן
אחרים. שם.
הנהר כמונו כפי מה
בהדייהו טפי פורתא. העמיקו המים אצלכם בראש המסיבה כדי שישטפו המים במרוצה: קא יבשי פירין. אם נעמיק ייבשו חריצין שלנו כשלא
שיעלה לך במזלך: אמר
יתברכו מימי הנהר יעמיקו המים ויחדל הלחלוחית ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו: פירין. כמו יד) פירא דכוורי (כתובות דף עט.): אמר להו.
רב הונא בר תחליפא
אביי לבני חרמך: סליקו נפשייכו. וסתמו את מסיבתכם: אוזלי. רשתות של חוטין שיש להם תוך: אוהרי. של גמי יונקייר"ש בלע"ז:
השתא דלא איתמר הלכתא
לא כרב ולא כשמואל כל
כ"ע
דאלים גבר: מצודות חיות
ועופות ודגים יש בהם גזל מפני דרכי שלום פי' מדאורייתא עד דלא אתי לידיה לא קנייה
הילכך כל הקודם זכה ואע"פ שהוא בתוך מצודתו אבל מפני דרכי שלום דלא ליתו לאינצויי תקנו חכמים שיהיה