הניזקין פרק
חמישי גיטין
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליקט
$ ונתן ביד ה"ז גזל גמור. נראה דאצטריך לאשמועינן
כ"ע לא פליגי. דכיון דיש להם תוך קנה לו כליו והוי גזל גמור:
קטו א מיי' פ"א מהל'
א) מהר"ם שיף. וברש"ש
מגיה. בסיפא מפרש דכולה
גזילה הל"ג סמג
לחי. חכה איי"ם בלע"ז: קוקרי. שאר מצודות ומכשולים שנותנים
בתלשן בידו ומפילן אע"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז
בהן א אלא להפילם: שדי אופיי מדקלא. פירש בקונטרס אופיי
מתניתין., ב) שבועות מא.
עשין עג טוש"ע חו"מ סי'
חוט ארוך בנהר וחורזין בו מחטים על פני כולה: מדבריהם. אפי'
ב"מ יב., ג) [עי' תוספתא
שע סעי' ה:
פ"ג סוף הי"ז],
נפקא מינה. מדר' יוסי:
לר' יוסי לאו גזל דאורייתא הוא:
מקלות וקשה דרב כהנא
היכי הוה מנקיט ואכיל ומי לא הוה
ב [מיי' פ"ו מהל' גזלה
ד) [תוספתא פ"ג ע"ש],
הלכה טז]:
להוציאו בדיינים. דלרבנן לא נפיק
חייש לדרכי שלום ונראה כרבינו
קטז ג מיי' פ"ז מהל'
ה) [ע' תוס' ע"ז דף כ. ד"ה
בדיינים. ומיהו לר' יוסי גזל מעליא
חננאל שפירש אופיי חריות של דקל
כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בלחי
ר"י], ו) שביעית פ"ה מ"ט
מתנות עניים הל"ז
לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו
הוה שדי מן הדקל ונתרי תמרי ורב
כל משנה זו, ז) ג"ז שם
ומיי' פ"י מהל' ע"ז הל"ה
וקוקרי: מציאת חרש שוטה וכו' א) ר' יוסי
ובפ"ד מ"ג, ח) שבת יג. כג.
ופ"י מהל' מלכים הלי"ב
בלאו: אם ליקט ונתן. על גבי קרקע
כהנא היה סבור שלא היה חושש מן
אומר גזל גמור: אמר רב חסדא גזל גמור
[ביצה לה: מנחות לא.]
סמג לאוין סח [טוש"ע
ב)
הפירות אלא מן החריות ואמר לו
ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא:
כתובות כד., ט) ברכות מז:
יו"ד סי' קנא סעי' יב וסי'
מדבריהם למאי נפקא מינה א להוציאו
אופיי.
אנא בידאי שדיתינהו ב וגזל נמי איכא:
מקלות: רבי יאשיה מן הוצל
[תוספתא דע"ז פ"ג סוטה
רנא סעי' א בהג"ה]:
משאלת אשה לחברתה כו'.
בדיינין: עני המנקף בראש הזית מה
קיז ד מיי' פ"י מהל'
כב. ע"ש צ"ע], י) [ע"ב],
הוה: מאתריה דר' יאשיה אתה.
יא) [חלה פ"ג מ"א],
מלכים שם ופי"ד מהל'
שתחתיו וכו': ב תנא ג) אם ליקט ונתן ביד
לפיכך אתה בקי בדינין לפי שהוא
בסיפא מפרש טו) דקתני
יב) צ"ל השתא, יג) [עי'
אבל הלי"ב סמג עשין כ
ה"ז גזל גמור רב כהנא הוה קאזיל להוצל
רש"ש], יד) [בכורות לד.],
טוש"ע יו"ד סי' שלה סעי'
דורש לרבים ומודיען: עם מתי
מתני' מפני דרכי שלום וקשה לר"ת
ג
טו) דתקנו מפני כו' כצ"ל
ט:
ישראל. לא בקברי ישראל אלא
חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי וקא
ותיפוק ליה דהוה שרי משום דאיכא
קיח ה מיי' וסמ"ג שם
מהר"ם שיף, וברש"ש מגיה
מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים
למיתלי בתבואה של היתר כדאשכחן
נתרן תמרי אזל קא מנקיט ואכיל א"ל חזי
בסיפא מפרש דכולא
טוש"ע יו"ד סי'
עם ישראל: מתני' על השביעית.
מתניתין, טז) [דפרקין
שסז סעי' א:
במסכת שביעית בפ"ה (מ"ח) ב"ש
מר דבידאי שדיתינהו א"ל מאתריה דר'
ה"י], יז) [נראה שצ"ל לה],
❖
קיט ו מיי' פ"ח מהל'
לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן
אומרים לא ימכור לו פרה החורשת
יאשיה אתה קרי עליה 1 וצדיק יסוד עולם:
שמטה ויובל הל"ז
הביעור ואילך: לא תבור ולא תטחון
בשביעית וב"ה מתירין מפני שיכול
סמג עשין קסח:
אין ממחין ביד עניי נכרים בלקט בשכחה
קכ ז מיי' פ"ח מהל'
עמה. לסייעה מפני שאסור לסייע
לשוחטה עוד תנן התם (גז"ש מ"ו)
תורה אור השלם
בכורים הלי"ג:
ובפאה מפני דרכי שלום: ת"ר ד) ג מפרנסים
בידים ידי עוברי עבירה בשעת
אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרם
קכא ח מיי' פ"ח מהל'
1. כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין
עניי נכרים עם עניי ישראל ומבקרין חולי
העבירה: ובוררת וטוחנת כו'.
בשביעית מחרישה וכלי העול כו' זה
ה)
ד
שמיטה ויובל הל"ח
רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:
❖
❖
סמג עשין סח:
משלי י כה
נכרים עם חולי ישראל וקוברין מתי נכרים
בגמרא פריך אמאי הרי חשודה על
הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה
ה
המעשרות: בזמן שהיא טמאה כו'
אסור לאיסור ולהיתר מותר וליכא
עם מתי ישראל מפני דרכי שלום:
מתני' משאלת אשה לחבירתה החשודה
למימר דהתם נמי לא שרי אלא מפני
לא גרסינן. ובברייתא גרסינן לה בגמ'י):
גליון הש"ס
פסקי רי"ד
ו)ו
אבל משתטיל את המים לא תגע.
דרכי שלום דבמכר לא שייך דרכי
על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור אבל
מתני' וטוחנת. ע' כתובות
בהן גזל וקנאתם בעל
לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא
שלום ועוד דקא דייק בפ"ק דמסכת
יא)
ד
ד' נט ע"ב תוס' ד"ה
המצודה ור' יוסי אומר גזל
לא תבור ולא תטחן עמה ז אשת חבר
טוחנת: שם אבל לא ידי
מיטמאה מחמת כלים טמאים וזו
ע"ז (דף טו:)
מינה מבית הלל דשרי
גמור יש בהן ואוזלי
משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה
ישראל. עי' מג"א סי' שמז
ואוהרי כ"ע לא פליגי כי
מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה
למכור פרה לעובד כוכבים דאימר
ס"ק ד: תוס' ד"ה ליקט
פליגי בלוחי וקוקרי. פי'
ובוררת $ וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל
לחלה: וכולן לא אמרו. שהתירו
לשחיטה זבנה ואפילו שייך דרכי
ונתן. ע' ב"ב ד' נד ע"א
אוזלי ואוהרי הן מצודות
❖
את המים לא תגע עמה לפי שאין מחזיקין
תד"ה אדעתא:
להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת
שלום במוכר לישראל משום דנראה
שיש להן תוך והלכך מודה
ת"ק דקנה כליו שכל
ידי עוברי עבירה וכולן לא אמרו אלא מפני
עבירה עצמה אלא מפני דרכי
כחושדו כשאינו רוצה למכור לו במוכר
שבכליו של אדם קונה לו
שלום: ומחזיקין ידי נכרים. יב) הכא
לעובד כוכבים לא שייך כלל דרכי
דרכי שלום ומחזיקין ידי נכרים בשביעית
וגזל גמור הוא אבל לוחי
ז)ח
לעזי רש"י
וקוקרי הם מצודות שאין
משמע מסייעין ממש: ושואלין
שלום ועוד דעל כרחך התם לאו
$ אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן
להן תוך שאין לומר שם
אי"ם. חכה (ליתר דיוק:
בשלומם. כל הימים ואע"פ שמטיל
משום דרכי שלום הוא מדלא תני
מפני דרכי שלום: גמ' מאי שנא רישא
❖
כליו קנה: מציאת חרש
הקרס שבקצה החכה).
על הנכרי שם שמים שהשלום
להו הכא ואומר ר"ת דהכא בידוע
שוטה וקטן וכו'. פי'
ומ"ש סיפא אמר אביי רוב עמי הארץ
ח)
שמו של הקב"ה: גמ' מאי שנא
מדאורייתא
אע"פ
שאין לה אלא פירות שביעית הלכך
שהגביהו המציאה אין בהן
מעשרין הן רבא אמר הכא בעם הארץ דר"מ
מוסף רש"י
רישא. דקתני לא תבור שמסייעת
אי לאו משום דרכי שלום הוה אסור
דעת לקנות וכל הקודם
וטומאה וטהרה דרבנן דתניא איזהו ע"ה
ידי עוברי עבירה שביעית: ומאי
ובמכר דלא שייך דרכי שלום אסור היכא
ט)
גזל גמור מדבריהם.
וטורף מידם זכה אבל
מפני דרכי שלום (ב"מ יב.).
מפני דרכי שלום דלא ליתו
כל שאינו אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ
שנא סיפא. דקתני ובוררת וטוחנת
דליכא למיתלי וכן משמע בירושלמיטז)
למאי נפקא מינה. מדר'
לאינצויי עם קרוביהם
והלא
מסייעת ידי עוברי עבירה
דקאמר אני אומר נפה לספור בה מעו'
וחכ"א כל שאינו מעשר פירותיו והא מדקתני
יוסי, הא אתא לאשמועינן
אמרו חכמים שיהא גזל
טבל: רוב עמי הארץ מעשרין הן.
כברה לכבר בו חול ריחים לטחון בו
דהחמירו חכמים בתקנתן
בידו. ר' יוסי אומר גזל
סיפא משתטיל את המים לא תגע עמה
כגזל גמור להוציאו בדיינין
גמור אמר רב חסדא גזל
הלכך חששא דרבנן בעלמא הוא
סמנין תנור לטמון בו אונין של פשתן
מכלל דרישא לאו בטומאה וטהרה עסקינן
. איזהו עם הארץ.
גמור מדבריהם פי'
(שם)
ומפני
דרכי שלום מותר לסייען אבל
משמע דמיירי דאין יז)לו תבואה של
שדברו חכמים בכל מקום
מדאורייתא לא הוי גזל
רישא וסיפא בטומאה וטהרה ורישא
❖
(ברכות מז:). חשודה על השביעית משמע דמוחזק
היתר למיתלי בה וההיא דירושלמי
אלא מדבריהם למאי נפקא
בטומאת חולין וסיפא בטומאת חלה ורמינהו
מינה להוציאו בדיינין
לן בה שחשודה: רבא אמר. לעולם
לא הוה תלייה גמורה כפרה לשחיטה
[פי'] כיון דמדבריהם הוא
טוחנין
כמחצה על מחצה (דמי) מספקינן יג)
דא"כ בלא דרכי שלום נמי הוה שרי
מאי נפקא מינה לקרותו
מוסף תוספות
גזל גמור ואהדר להוציאו
להו ואסור לסייען הואיל ועבירה דאורייתא היא ומתני' במוחזק
כמו במוכר ה וא"ת לפירוש ר"ת מאי פריך בגמ' מ"ש רישא ומ"ש
בדיינין דת"ק דקרי ליה
א. במתכוין לזכות בהן.
לעשר קאמר ועם הארץ דר"מ הוא שחשוד לאכול פירות בטומאה
סיפא כיון דבודאי בפירות שביעית איירי וי"ל דקסבר הש"ס
גזל זהו לכתחלה שאסור
רשב"א. ב. כלומר כיונתי
והך טומאה וטהרה דחולין דרבנן היא דתורה לא הזהירה לאכול
דאחמור רבנן בתבואת החשודים כאילו הוא בודאי טבל דאוקמיה
ליקח מהן אבל אם עבר
גם אל הפירות. תוס'
אחזקה: ריחים ותנור. ובאשת עם הארץ לא תנא תנור
ולקח ותובעו בדין אין כח
הרא"ש. ג. ל"ל מפני
בטהרה אלא תרומה וקדשים בלבד הלכך לאו איסורא דאורייתא היא
בדיינים להוציאו מידו ור'
דרכי שלום. שם.
ומפני דרכי שלום מותר לסייען: והא מדקתני סיפא כו'. ס"ל
וריחים ו משום דתנא נפה וכברה והוא הדין ריחים ותנור דיגיד
יוסי דקרי ליה גזל גמור
ד. [ד]אין בה איבה,
להאי דפריך דטעם דמשתטיל את המים אסור משום דהוכשרו
עליו ריעו א"נ משום דתנור אין דרך להשאילו דמיטמא וטעון
ז
מוציאין בדיינין מידו ואין
שאין אדם עשוי למכור
הלכה כר' יוסי אלא כת"ק
כליו. מאירי. ה. [ד]שרינן
עכשיו הוא ועד עכשיו לא הוכשרו: מכלל דרישא לאו בטומאה
שבירה ואיידי דלא תנא תנור לא תנא ריחים אבל בחשודה אשביעית
דאע"ג דאמרי' ר' יוסי
אע"ג דלית דרכי שלום,
וטהרה. שיהא שום נדנוד עבירה דטומאה דהא לא הוכשרו ואי
לא מטמא דלא חשודה אטומאה ומיהו קשה דבפרק עד כמה
נמוקו עמו הני מילי
ובתלייה אין לחלק בין
בנאמן על המעשרות קמיירי אמאי קתני וכולן לא אמרו אלא
(בכורות דף ל.) תנן החשוד על זה ועל זה פירוש אשביעית
בשחולק עם יחיד אבל עם
מכר לשאלה. תוס' הרא"ש.
רבים לא: עני המנקף וכו'.
ו. [ו]ע"כ ריחיים שרי,
מפני דרכי שלום: רישא וסיפא בטומאה וטהרה. ובפירות
ואמעשרות חשוד על הטהרות ושמא התם בטומאת פירות ח אבל
פי' עומד בראש הזית
דאפי' לטחון עמה שרינן,
רבא
אמר בע"ה כו'. אביי מיקל
מוכשרין ורישא כל זמן שלא גילגלה אינה אלא טומאת
אטומאת הגוף לא חשוד:
וחובט הזית וחובט הזיתים
וי"ל. שם. ז. של חרס.
חולין דרבנן ולא גזור בה משום מסייע במקום דרכי שלום
טפי לסייע במעשר מבטומאה וטהרה דרבנן כדמוכח בסמוך ורבא
של פאה שהניח שם בעל
שם. ח. שאין אוכלין על
ט
י
הבית והזיתים נופלים
גביו טהרות. שם.
ובלבד שלא תאכל: וסיפא בטומאת חלה. דאורייתא שאסור לטמאה
איפכא ורבא נמי אית ליה רוב עמי הארץ מעשרין הן והקילו
לארץ מן התורה אין בהן
ט. [ו]לא חייש אע"ג
ביד דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומותי עביד לה שימור יד):
בדמאי בפרק אע"פ (כתובות דף נו:) ובפרק במה מדליקין (שבת
גזל לפי שעדיין לא באו
דאיכא איסור תורה.
דף כג.) אבל סבר הכא אע"ג דרוב עמי הארץ מעשרין הן מ"מ
בידו אלא מפני דרכי
ריטב"א. י. כיון דאיכא
טוחנין
יא
שלום: תאנא אם לקט ונתן
ודאי איסור טומאה. שם.
איסור דמאי איכא ואסור לסייעם ואביי בפ"ק דשבת (דף יג.) גבי לא יאכל זב פרוש עם זב ע"ה חייש טפי שמא יאכילנו דברים שאינן
בידו הרי זה גזל פי' אם
יא. גבי דמאי מפרישין
מתוקנים אע"ג דרוב מעשרין ורבא לא חייש: איזהו ע"ה כל שאינו אוכל כו'. בע"ז בתוספתא (פ"ג) מיתניא לענין שנותנים
יב
לקט הזיתים בידו
אותו ערום, ומשני אביי
והשליכם לארץ זהו גזל
ודאי דדבריהם בעי ברכה,
לע"ה בנות חבירים גדולות ופוסקין עמו שלא תעשה על גביו טהרות ורשב"ג אומר אינו צריך לפסוק וקתני בתריה איזהו ע"ה כל שאינו
גמור שכבר קנאם בידו.
ורבא משני בדמאי הקילו.
אוכל חוליו בטהרה דברי ר"מ דכיון דמעשר אין להחמיר עליו שלא להשיאו בת חבר וחכמים שרו אפילו אינו מעשר ותנהוג תחתיו דברי
אין ממחין ביד עניי גוים
תוס' הרא"ש. יב. קשה,
חברות ואם תאמר בפרק היה נוטל (סוטה דף כב.) קאמר ר"מ איזהו ע"ה כל שאינו קורא ק"ש ערבית ושחרית בברכותיה וחכ"א כל שאינו
וכו'. ת"ר מפרנסין עניי
ר"מ ורבנן דהכא אהיכא
עובדי כוכבים עם עניי
קיימי דקאמרי איזהו ע"ה,
מניח תפילין בן עזאי אומר כל שאין לו ציצית ונראה דהתם אתי לפרושי איזהו ע"ה שאין מזמנין עליו כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות
דף מז:) ושאין מכריזין על אבדתו כדאמרינן בפ' אלו עוברין (פסחים דף מט:): רישא טומאת חולין וסיפא טומאת חלה. ואם תאמר משום
ישראל מפני דרכי שלום
אי אמתני' קיימי א"כ אכתי
ומבקרים חולי עובדי
קשיא לרבנן דאמרי כל
חלה ליתסרו משעת ברירה טחינה והרקדה כדאשכחן בעבודה זרה פרק ר' ישמעאל (דף נו.) דאין בוצרים עם ישראל העושה פירותיו
כוכבים עם חולי ישראל
שאינו מעשר פירותיו מ"ש
מפני דרכי שלום וקוברין
רישא ומ"ש סיפא. ונראה.
בטומאה אע"ג יג דשרי התם עם עובד כוכבים עם ישראל אסור משום דטבלא לתרומה יד אע"ג דעד שירד לבור או יקפה לא נגמרה
מתי עובדי כוכבים עם מתי
שם. יג. דס"ל מותר
מלאכתו ישראל מפני דרכי שלום.
לגרום טומאה לחולין
פי' מתעסקין בקבורתם לא שיקברום ביחד: מתני' משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה רחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת
שבא"י כדקתני סיפא. שם.
יד. שצפין החרצנים על
ומרקדת עמה בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה אבל משתטיל את המים לא תגע עמה לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום: ומחזקין ידי עובדי כוכבים בשביעית אבל
היין כשהוא נח בבור. רש"י
לא ידי ישראל ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. פי' אשה החשודה על השביעית לזרוע ולאכול מה שזרעו בשביעית ולשמור את הפירות והפירות שנזרעו או שנטעו בשביעית הם אסורים באכילה. אבל לא תבור ולא
תטחן עמה שאסור לסייע עוברי עבירה בידים. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ פי' סתם עם הארץ חשוד על המעשרות אבל לא על השביעית ומ"ה תנא ברישא החשודה על השביעית דמסתמא אין עם הארץ חשוד
ע"ז נו.
על השביעית עד שיוחזק לכך ולא אמרי' מגו דחשוד על המעשרות חשוד נמי על השביעית כדתנן בבכורות (דף ל.) בפ' עד כמה החשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית. ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. מ"ש רישא
ומ"ש סיפא פי' הרי גם איסור טבל הוא מדאורייתא כמו איסור השביעית. אמר אביי רוב עמי הארץ מעשרין הן ומפני זה לא החמירו חכמים במעשרות כאשר החמירו בחשוד על השביעית שהוחזק להיות חשוד בה. אבל
עם הארץ לא הוחזק חשוד על המעשרות אלא מסתמא חשדינן להו וכיון דרובם מעשרין הקלו בהן חכמים אבל משתטיל מים בעיסה לא תגע עמה מפני שכבר הוטבלה העיסה לחלה ואסור לגרום טומאה לחלה לפי שאין
מסייעין ידי עוברי עבירה: סליק פירקא