סא:
הניזקין פרק
חמישי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טוחנין. תבואה מתוקנת:
ומפקידין. אותה אצל אוכלי שביעית
מלאכתו לתרומה וי"ל דלא דמי דהכא אם מפריש קודם גלגול אין
קכב א ב ג מיי' פי"ב מהל'
א
א) דמאי פ"ג מ"ד, ב) [עי'
תרומות הל"ח ע"ש
תוספות בכורות ל. ד"ה
שאין חשודים לא להחליף ולא ליגע: אבל לא לאוכלי שביעית.
שם חלה עליה כלל אבל התם חל שם תרומה קודם גמר מלאכתו
ב
מעשרות], ג) דמאי פ"ג
בכ"מ:
כגון מעשר שהקדימו בשיבולין וגם אסור באכילת קבע ומ"מ אסור
תבואה של עוברי עבירה אין טוחנין אותה להם שאסור לסייען
ד [מיי' פי"א מהל' מעשר
מ"ו חולין ו. כל הסוגיא,
ד) [דמאי פ"ג מ"ה],
הכא משתטיל למים אע"ג דלא מיחייבא בחלה עד שתגלגל ומיהו
בעבירתם ומתני' קתני טוחנת עמה ומוקמת לה באוכל חולין בטומאה:
ג
הלכה י"ג]:
קכג ה ו מיי' פי"א מהל'
ה) תוספתא דטהרות פ"ח
אמר אביי ההוא בכהן כו'. דאיסורא
קשה דתנן נמי התם בפרק ר'
,
ע"ש, ו) [דפירקין ה"י]
מעשר הלכה י"ב
דאורייתא הוא כדפרישית: אי הכי
ז) [חגיגה פ"ב מ"ז],
ישמעאל (ע"ז דף נה:) נחתום שהיה
טוחנין ומפקידין אצל
אוכלי שביעית ואצל
[טוש"ע יו"ד סימן קיט
❖
מפקידין. אי בכהן קאי מי מצי
עושה בטומאה לא לשין ולא עורכים
ח) [בסוגיא דהכא סב. נמי
סעי' ג]:
אוכלי פירותיהן בטומאה אבל לא לאוכלי
איתא], ט) לפנינו איתא ר'
מפקידין אצלו ולא חייש שמא יגע:
עמו ותני עלה ד לא בוררין עמו
שביעית ולא לאוכלי פירותיהן בטומאה אמר
יוסי, י) [ע"ב ד"ה
אצל ישראל עם הארץ. דמתוך
ובירושלמיו) פריך ה ומשני כאן בלותת
שחברתה], יא) [בתוס' חולין
אביי התם בכהן החשוד לאכול תרומה
מוסף תוספות
איתא: דיהבי וכצ"ל.],
❖
שאינו רגיל בה לא יגע בה: גס
כאן בשאינו לותת ומיהו האי שינויא
ו
בטומאה עסקינן דהוה ליה טומאה דאורייתא
א. והכא לא אסרי' עד
בה. רגיל בה פריווי"ץ: נדה.
לא יתיישב אלא לאביי דמחמיר לענין
שתטיל מים שתקבע
אי הכי מפקידין ורמינהו מפקידין תרומה
א
טומאה טפי מלענין דמאי אבל לרבא
מטמאה את משאה ואע"פ שאין
ז
לחלה. שיט"ק. ב. דתנן
הגהות הב"ח
(חלה פ"ב מ"ה) המפריש
אצל ישראל עם הארץ ולא אצל כהן ע"ה
נוגעת: כאן. הא דתני אין
שרי אפי' בהוכשרו כיון דטומאת
חלתו קמח לא עשה ולא
(א) תוס' ד"ה וליחוש וכו'
מפני שלבו גס בה א"ר אילעא הכא במאי
חולין הוא ולא אסר אלא משתטיל
מפקידין בשהוכשרו והא דתני
כלום. שיט"ק. ג. כדתנן
מטמא כלי אחר ותיבת
❖
אוכלין עראי מן העיסה
מפקידין בשלא הוכשרו ותרוייהו
למים ור"ת תירץ דהתם העושה פירות
עסקינן בכלי חרש המוקף צמיד פתיל
חרס נמחק:
ב
עד שתתגלגל, משום דאם
בתרומה ובשלהן אסור לסייען דחבר
בטומאה קתני משמע דודאי בטומאה
וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה אלא א"ר
הגביה שם חלה עליה
לא ידע אי הוכשרו אי לא: לטוחן.
דתנן כיון שנותנת המים
קא עביד וכן נחתום העושה בטומאה
ירמיה לא קשיא כאן בפירות שהוכשרו כאן
ג
מגבהת חלתה ובלבד
לעזי רש"י
להכי החמירו משעת בצירה וברירה
זה שם האומן בלשון המשנה:
שלא יהיה שם חמשת
בפירות שלא הוכשרו ורמינהו המוליך חטין
א)
ד
פריווי"ץ [פריבי"ץ].
בחזקתן. שאין חשוד להחליף בשאינו
אבל הכא לא איירי אלא בחשוד
רבעים קמח. תוס' הרא"ש.
❖
לטוחן כותי או לטוחן ע"ה הרי אלו
מכיר, מורגל.
ד. בירושלמי. תוס' ע"ז
מעושר ובפירות שביעית: אבל לא
בעלמא והא דפריך הכא מאין
שם, וכן הגיה המהרש"א.
בחזקתן למעשר ולשביעית אבל לא
לטומאה. חיישינן שמא נגע ולעיל
טוחנין לאוכלי פירות בטומאה לאוכלי
ב)
ה. אמתני' דבוררת, תמן
תנינן נחתום שעושה
לטומאה האי מאי רומיא לאו אוקימנא
קתני מפקידין אצלם: מאי קארי לה.
לא משמע אלא חשדא בעלמא וחשוד
מוסף רש"י
בטומאה לא לשין לא
הא איתרצא לה הכי: למירמא
קרי ליה בתר הכי וא"ת דבפ"ק
בפירות שלא הוכשרו ודקארי לה מאי קארי
עורכין עמו והכא את
הנותן לחמותו. עיסתו
אמר הכין. תוס' הרא"ש.
אחריתי עלה. על הדא דקתני
דנדה (דף ו:) אמרינן תנן התם נולד
. מפני
לאפות (חולין ו.)
לה משום דקא בעי למירמי אחריתי עלה
ו. פירוש הכא [בע"ז]
שחשודה מחלפת
לה ספק טומאה עד שלא גלגלה
בחזקתן למעשרות ולכך קבעה בגמ'
ח
מיירי שהוכשרו וההיא
הרי אלו בחזקתן למעשר ולשביעית ולחלופי
המתקלקל. אם יתקלקל
דגיטין בלא הוכשרו.
תעשה בטומאה משגלגלה תעשה
הכא למירמא עלה ולפרושה דלא
ט
הלחם מחליפתו, הלכך
לא חיישינן ורמינהו הנותן לחמותו מעשר
תוס' בע"ז שם. ז. משום
ג)ה
תקשי לן: הנותן לחמותו. עיסה
בטהרה והכא אסרינן משתטיל למים
מעשר את שהוא נותן לה,
דטבולין לחלה. תוס'
את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה
דאי מיחלפא ליה שלא יהא
וי"ל דשאני התם דכבר נולד לה ספק
לתקנה לו והוא חבר והיא אשת עם
הרא"ש. ח. פירוש ספק
חבר זה נותן לפניה מכשול,
טומאה הנוהגת אף
מפני שחשודה מחלפת המתקלקל התם
הארץ והטבילה לכך: שהיא חשודה
טומאה לא חיישינן כל כמה דלא
ואת שהוא נוטל הימנה
בחולין. תוס' נדה ו: ד"ה
כדקתני טעמא אמר רבי יהודה רוצה היא
שמא החליפה, אלמא
מחלפת המתקלקל. ונותנת לו היפה
איחייבה בחלה ואין הפסד לכהן
נולד. ט. יכול לגרום לה
מיחלפא (שם). כדקתני
טומאה ודאית ואין לאסור
בתקנת בתה ובושה מחתנה ולעלמא לא
דבלאו הכי לא יאכל הכהן את החלה
שלה. הלכך מעשר את שהוא נותן
טעמא. דלטובה היא
משום משמרת תרומתי
אבל הכא בטהורה אסור משתטיל
לה שאם תחליפנו נמצא מאכילה
חיישינן והתנן הנותן לפונדקית מעשר את
מתכוונת, אבל על הגזל,
דקודם גלגול אכתי לא
ד) ו
למים: אמר אביי בכהן חשוד.
פתיכא ביה חלה. תוס' נדה
כגון לאדם נכרי שאין
שאינו מעושר ואת שהוא נוטל הימנה
שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני
שם. י.
אליבא דרבא קא
דעתה להחליף להטיב לו,
אליבא דרבא משני דלדידיה לא
שאם החליפתו נמצא אוכל שאינו
י
פריך אבל לאביי ניחא
אף להרע אינה חשודה
שמחלפת התם מוריא ואמרה בר בי רב ליכול
דמוקי לה כשהוכשרו,
מעושר: רוצה היא כו'. ולא לרעה
קשיא מידי וכן מצינו בכמה מקומות
(שם). ולעלמא. דליכא
חמימא ואנא איכול קרירא ואכתי לעלמא לא
והאי דשני אביי. תוס'
למימר להטיב מתכוונת,
היא מחלפת: לפונדקית. תלמיד
בפרק כיצד מעברין (עירובין
דף נו:)
הרא"ש. יא. אפי' לענין
לא חיישינן. שמא תחליף
חיישינן והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת
ה)
בשמעתא דטבלא מרובעת
ובפרק
היושב לפני רבו ונתאכסן אצל עם
תרומה. שם. יב. [ואע"ג]
ליטול היפה לעצמה (שם
דע"ה ה"ה כזב וזב מטמא
עם הארץ בזמן שהיא טמאה אבל לא
חלון (שם דף עו:):
הארץ ופונדקית אופה לו את עיסתו:
ו:). הנותן לפונדקית.
בהיסט. שיט"ק. יג. ואין
וליחוש שמא תסיטנו
שלו לתקן לו עיסה וקדירה
בזמן שהיא טהורה ר"ש בן אלעזר אומר אף
אשתו
שחשודה מחלפת. לא גרסינן הכא
מטמא בהיסט. תוס' נדה לג:
מפני שחשודה
(שם).
ד"ה ותיפוק. יד. לאוכלי
נדה. אבל להיסט
המתקלקל: התם נמי לטובה היא
בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחברתה
מחלפת. והא הכא דלאו
תרומה, בגדי אוכלי תרומה
מתכוונת. ומוריא לעצמה הוראת
עם הארץ גופיה לא חיישינן וכן
לטובה היא דאיש נכרי
יא
מדרס לאוכלי קדש. רשב"א.
נותנת
הוא, ובמסכת דמאי תנינא
טו. אבל משום עם הארץ
מצוה בחלוף זה: בר בי רב כו'.
לקמן ובא עם הארץ ונוטל את שתיהן
לה ולא קתני המתקלקל,
עצמו לא חיישינן דאינו
חמימא וקרירא לאחר ב' ימים או ג' היא מחליפה: טוחנת. מסייעתה:
ואינו חושש היינו משום דלא גזרו עליו חומרא יתירה כגון משכב
יב
מטמא בהסיטו. תוס' חגיגא
אלמא על הגזל חשודה
יט: ד"ה בגדי. טז. [אלא]
(שם). התם מוריא כו'.
בזמן שהיא טמאה. אשת חבר דכיון דבימי טומאה אינה רגילה
ומושב והיסט דאין צבור יכולין לעמוד בה וכן מוכח במסכת
דאי לא טביל היה טמא
התם נמי לטובה היא
טהרות בפ"ז (משנה ו) דתנן הגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא
ליגע בטהרות לא חיישינן שמא תטול ותתן לתוך פיה:
מטעם מגעו דהא מוקי לה
מתכוונת והא דלא תנא בה
נותנת המתקלקל משום דאפילו
בכותי ערום. תוס' נדה שם.
מקום רגלי הגנבים ומה הן מטמאין אוכלין ומשקין וכלי חרס
יז. דגזרו על רוקו כדין
אין מתקלקל נמי אם נצטנן
הפתוחים אבל משכבות ומושבות וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורין ואם יש עמהן עובד כוכבים או אשה הכל טמא משמע בהדיא
משקה זב או זבה. תוס'
הלחם קודם שאכלו מחלפת
דאין עם הארץ עושה משכב ומושב והשתא הא דתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס כו' ומפרש רבא בפ' שני דחולין
חגיגה יט: ד"ה בגדי.
ז)
יג
יד
ליה דמוריא הוראה לעצמה
יח. משום שהוא נושא
(דף לה:) שמא ישבה עליהם אשתו נדה קאי נמי אבגדי ע"ה והא דאמר בפרק בנות כותים (נדה דף לג:) כותי שטבל
טו
לטובה אני מתכוונת, בר בי
המדרס שהוא לבוש בגדיו.
רב ליכול חמימא כו', אבל
ועלה ודרס על בגדי חבר הא דנקט ודרס ולא נקט ונגע לאו משום דאי לא טבל יש לו טומאת מדרס אלא נקט ודרס משום דבעי
טז
תוס' חגיגה יט: ד"ה בגדי.
נותן לשכנתו אין לה לחוש
יט. כיון שהחזיקו אותם
דליהוי בגד חבר תחת לרגלו של כותי דהכי קתני התם במתני' (נדה לא:) ומטמא משכב תחתון כעליון אבל בצינורא שלו יז שאפשר
עליו ולא מחלפת לטובה,
חכמים בטמאים משום
ליזהר ולעמוד בה גזרו כדמוכח בחומר בקודש (חגיגה דף כג.) ובפרק בנות כותים (נדה דף לג:) והרב ר' משה מפונטיז"א היה מפרש
שהרי אין סמוך עליה תמיד
משא מדרס, טימאו
כאכסנאי, ולהרע נמי לא
המשקין. רמב"ן נדה לג: ד"ה
דלשום דבר לא עשו עם הארץ כזב ואינו מטמא אלא מטעם בגדים שמא ישבה עליהם אשתו נדה והרי הוא נושא את המדרס דצינורא
יח
חשידא אגזל (שם).
ורמינהו. כ. דעל כרחך
שלו טמא לפי שנגע בשפתיו ולא מטעם מעיין ואין נראה דא"כ בפרק בנות כותים (שם דף לג:) דקאמר אי משום טומאת ע"ה
יט
איירי. תוס' נדה שם.
טוחנת. מסייעת להנהיג
כא. דהאידנא לאו נושא
הא טביל ליה למה ליה למימר הא טביל ליה כי לא טביל נמי לא מטמא כיון שהוא ערום דאין נושא מדרס מטמא כלי (א) חרס אחר
את הריחים כשהיא טוחנת
כ
כא
המדרס הוי. תוס' חגיגה שם.
את התבואה של עם הארץ,
שפירש מן המדרס כדתנן במסכת זבים (פ"ה מ"א) ועוד גבי צדוקי דפריך התם מה הועיל כ"ג במה שקדם אצל אשתו תיפוק ליה משום
כב
כג
כד
כה
כב. ולא הוי אלא ראשון
בזמן שהיא טמאה.
צינורא דע"ה הרבה הועיל דאם בועל נדה היה נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב ואי משום צינורא דע"ה בגד לחודיה הוא
ואינו מטמא כלי. תוס'
כו
שאשת חבר טמאה ליכא
חגיגה שם. כג. מעשה
למיחש שמא תשכח ותתן
דנטמא משום משקה דמטמא כלי מדרבנן וא"ת דמשמע הכא דאפילו לתרומה אין היסט לע"ה ובתוספתא דחגיגה (פג) תניא ספק רשות ע"ה
כז
בכ"ג שסיפר עם. רשב"א.
לתוך פיה דבר שאינו
מדרסו חציצו והסיטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה וי"ל דהתם חיישינן משום אשתו אבל לחולין לא חיישינן לאשה לא למדרס ולא להיסט
כד. בשוק ונתזה צנורא
כח
כט
מעושר, דכיון דטמאה היא
וההיא דגנבים שנכנסו לבית מיירי נמי לתרומה : משום דקא בעי למירמא אחריתי. ואע"ג דאקמייתא נמי מצי לאקשויי דקתני
על בגדיו והוריקו פניו,
ל
אינה רגילה ליגע במה
נכנס אצל אשתו וכו'.
טוחנין ומפקידין ולא חיישינן לאיחלופי מ"מ מייתי לה נמי משום דבעי למירמא מע"ה אעם הארץ: התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב
שהיא עסוקה בו שמא
לא
רשב"א. כה. אפי' לא היה
תטמאה, וסתמה עומדת
טמא בשביל אשתו. תוס'
ליכול חמימא. פי' בקונטרס לטובה אני מכוונת דמוריא הוראת מצוה ולשון מוריא לא משמע כן אלא לשון הוראת היתר כמו מוריא
מרחוק היא ולא נגעה,
חגיגה יט: ד"ה בגדי. [כגון]
ואמרה תורא מדישיה קא אכיל (חולין דף ו: ) ועוד דבמשנה קאמר ר"מ עלה אין אנו אחראין לרמאין ומפרש ה"ר מנחם דבתמי' קאמרה דבר
ח)
ט)
לב
אבל לא בזמן שהיא
אפילו ע"ה ישראל דאינו
טהורה. דהואיל וסתמה
בועל נדה [מ"מ]. רש"י נדה
בי רב ליכול חמימא כו' והלא טרחתי בשבילו והא דלא חיישינן לאיחלופי בפ"ק דחולין (ד' ו.) גבי נותן עיסתו לשכנתו לאפות וקדרה לבשל
לג: כו. אדרבה. תוס'
נוגעת, חיישינן שמא תשכח
אשת
חבר טוחנת עם אשת ע"ה. פי' בקונטרס אשת חבר מסייעה
אע"פ שטורחת בשבילו משום דדרך שכנים לטרוח זה בשביל זה:
חגיגה יט: ד"ה בגדי.
ותאכל (שם).
לאשת ע"ה בזמן שהיא טמאה דאז לא חיישינן שמא תיטול ותתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר אבל לא בזמן שהיא טהורה דכיון שהיא נוגעת
כז. ואין לומר דמשום
גופו לא היה חש רק משום
באוכלין חיישינן שמא תתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר וקאמר השתא מגנב גנבה פירוש שנותנת בלא רשות בעלה לאשת חבר ובפ"ק
בגדיו דאדרבא טומאת
דחולין (שם ) פירש אע"ג דאשת חבר אינה חשודה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר
שאינו מעושר חיישינן לשכחה דעביד איניש דמינשי
י)
גופו חמירא לן. תוס' חגיגה
לג
שם. כח. משמע דלענין
ואכיל מאי יא) דיהיב ליה אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה על הגזל לא מינשיא וזה החילוק דחוק ועוד דאין זה גזילה לד דמקבלין דבר
תרומה יש לע"ה מדרס
מועט מן הנשים כדאמרינן בסוף הגוזל בתרא (ב"ק דף קיט.) ועוד הרי היא מסייעת ידי עוברי עבירה ואסור לרבא ולאביי
לה
לו
לז
והיסט. ר"ש טהרות פ"ז מ"ה.
כט. שמא באה והסיטה,
דאמר
ולתרומה חיישינן. ר"ש
טהרות פ"ז מ"ה. ל. דלחולין לא חיישינן בשום פעם להיסט כיון דליכא למיחש למגע. ר"ש טהרות פ"ז מ"ה. לא. אצל אוכלי שביעית. ר"ן. לב. פי' ואינו צריך לעשר את שהוא נותן לה, ולא נחוש לתקן את הרמאים שבאין להחליף
את אשר לאורחי' טוב ברע. שיט"ק. [ולפירוש הקונטרס] מאי קאמר הא לטובה מתכוונת ואין כאן רמאות. הר"ש במס' דמאי פ"ג מ"ה. לג. שמחלק בין אשת חבר לאשת ע"ה. תוס' חולין ו: ד"ה אשת. לד. דאין הבעל מקפיד בדבר
מועט. תוס' חולין ו: ד"ה אשת. במסייעתה. תוס' הרא"ש. לה. לצדקה. תוס' חולין ו: ד"ה אשת. לו. היאך טוחנת עמה אשת חבר. תוס' חולין ו: ד"ה אשת. לז. דמפרש מתני' ד'משאלת אשת חבר לאשת ע"ה נפה וכברה ובוררת וטוחנת
עמה' בע"ה דר"מ וטומאה וטהרה דרבנן, אבל בסתם ע"ה לא, כי היכי דלא תטחון עם חברתה החשודה על השביעית. תוס' חולין ו: ד"ה אשת.