המביא גט פרק
ראשון גיטין
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
ששופע ויורד מטורי אמנון. פי' בקונטרס מטורי אמנון ולפנים
העשויה לברוח. כלומר מפני שהיא מהלכת כל שעה: דלא מפסיק
לב א מיי' פ"ז מהל'
א) [תוספתא פ"ב דתרומות
הי"א ותוספתא חלה פ"ב
גירושין הלכה י:
אוירא. בין ספינה לארץ אין שום אויר ומיא כארעא סמיכתא
דהיינו לצד דרום ארץ ישראל ולחוץ לצד צפון חוצה לארץ וקשה
לג ב מיי' פ"א מהל'
ה"ט], ב) [תוספתא כלים
דמו: רב נחמן בר יצחק אמר. הנך מתנייתא דהמביא גט אי
לר"י דא"כ אמאי נקט רבי יהודה קפלוריא הוה ליה למימר רואין
ב"ק פ"א ה"ה], ג) [חלה
תרומות הלכה ז:
בנהרות דא"י: כולי עלמא לא פליגי. דכארץ ישראל נינהו ואע"ג דאין
כאילו חוט מתוח מטורי אמנון עד אוקיינוס כיון דתנא קמא נמי לציין
פ"ד מי"א], ד) [לעיל ב:],
ג [מיי' שם פ"ז מהל'
א
ה) [באונקלוס ליתא כך וגם
גירושין הלכה י']:
ספינה גוששת דטעמא דגט לא משום
גבול צפוני של ארץ ישראל קאתי
לד ד מיי' פ"ח מהל'
בתרגום יונתן וירושלמי
יניקה מן הקרקע הוא כמעשר
ונראה לר"י דטורי אמנון משתפע
העשויה לברוח אבל
עציץ שאינו עשוי
ליתא כך ע"ש וע' גירסת
עבדים הל' ו סמג
וכשביעית הילכך לא שנא נהר ולא
ויורד לצד מזרח ולצד מערב וחודו
הערוך בערך סמנים],
עשין פז טוש"ע י"ד סי'
לברוח לא אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן
ו) דברי התוס' תמוה עיין
רסז סעיף פב:
שנא יבשה: כי פליגי בים הגדול.
של הר הוא הגבול מערבי של ארץ
התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא
לה ה מיי' פי"א מהל'
ריש קדושין, ועי' מהרש"א,
שהוא תחום מערבו של ארץ ישראל
ישראל ב והנסין שבים רואין כאילו
ז) שייך לע"ב, ח) [וע"ע
טומאת מת הל' ו:
כי ארעא סמיכתא דמיא אבל עציץ דמפסיק
לו ו מיי' פ"ז מהל'
ופליגי תנאי איכא למאן דאמר שפת
חוט מתוח מטורי אמנון כלומר מחודו
תוספת ע"ז כא. ד"ה
❖
אוירא לא רב נחמן בר יצחק אמר בנהרות
כיבוש],
גירושין הלכה י ופ"א
א
הים הוא גבול וים גופיה לאו א"י
של הר עד נחל מצרים וקפלוריא
מהלכות תרומות הל' ז ח:
דארץ ישראל דכולי עלמא לא פליגי אלא
לרבי יהודה אתי לציין נסין שבצפון
הוא ואיכא למאן דאמר ים גופיה מארץ
לז ז מיי' פ"א מהל'
כי פליגי בים הגדול דתניא איזהו ארץ
תרומות הל' ד והל'
ישראל: איזוהי ארץ. מקצוע צפונית
א"י ונראה שהכתוב דוחקו לרש"י
א) ב
גליון הש"ס
טו:
ואיזהו חוצה לארץ כל ששופע ויורד מטורי
לפרש כן דכתיב וזה יהיה לכם גבול
מערבית של ארץ ישראל הר ההר
לח ח מיי' פי"א מהל'
גמ' ת"ר בשלשה. ע' ע"ז
❖
צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר
ובתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר
אמנון ולפנים ארץ ישראל מטורי אמנון
דף כא ע"א תוס' ד"ה
טומאת מת הל' ו:
❖
קסבר:
טורי אמנון וכתיב (במדבר לד) זה יהיה
ההר ומתרגמינן הר ההר טורי אמנון
ה)
ולחוץ חוצה לארץ הנסין שבים רואין אותן
ג
לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו
אלמא הכתוב בא לציין גבול צפוני
כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד
תורה אור השלם
לכם הר ההר ש"מ הר ההר תקוע
ומיהו יכול להיות שההר תקוע בקרן
הגהות הב"ח
נחל מצרים מן החוט ולפנים א"י מן החוט
1. וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם
בים וההר גבול צפוני לארץ ישראל
צפונית מערבית אבל משפע ויורד
(א) רש"י ד"ה מיבעי להו
ולחוץ חו"ל רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ
רבי
הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה
לצד מזרח: יהודה אומר כל
הוא וסתם הרים משופעים הם ויש
לנסין וכו' לצד מזרחי ארץ
יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:
ישראל הרי הוא כא"י שנאמר וגבול ים והיה
שכנגד ארץ ישראל כו'. שאל רבינו
ששיפועו רחב כמהלך יום או יומים
1
ישראל הוא דלא תימא:
ג
במדבר לד ו
(ב) ד"ה והמביא וכו'
לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים
וקאמר תנא מהיכן היא הארץ מרגל
פטר לר"ת דבזמן הזה היה להתחייב
❖
כמביא מחוצה לארץ:
ההר או מראשו: כל ששופע ויורד
לר' יהודה במעשר ד שאנו במערבה
והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח
מטורי
אמנון ולפנים. לצד ארץ
של ארץ ישראל והשיב דלא קיימא
ה
עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס ומנחל
ישראל
דהיינו לצד דרום הוי ארץ
לן כרבי יהודה אבל קשה וכי ר'
מוסף תוספות
מצרים ועד ים אוקיינוס מן החוט ולפנים א"י
ישראל דגובה ההר הוא הגבול:
יהודה היה מכיר בכל ארץ ישראל
א. כמו ת"ק. תוס'
מן החוט ולחוץ חו"ל ורבנן האי וגבול מאי
הרא"ש. ב. וכל ששופע
מטורי
אמנון ולחוץ. לצד צפון חוצה
שעד אוקיינוס שכולם היו בקיאין
עבדי ליה מיבעי ליה לנסין ורבי יהודה
ויורד מטורי אמנון ולפנים
והנסין שבים. איי הים
לארץ:
לשמה או שעדים מצויין לקיימם שאין
דהיינו לצד מזרח הוי
נסין לא צריכי קרא: ר"מ אומר עכו כא"י
שבמערב רואין אותן כו': נחל מצרים.
צריך לומר בפני נכתב לכך י"ל דלא
ארץ ישראל, ומטור"א
ולחוץ דהיינו לצד מערב
וכו': בעו מיניה מרבי חייא בר אבא
הוא תחום ארץ ישראל במקצוע
כבשו הכל עולי בבל ו אי נמי כדפירש
הוי חו"ל. תוס' הרא"ש.
מערבית דרומית ומחובר לים הגדול
בקונטרס דכל שכנגד ארץ ישראל
המוכר עבדו לסוריא כמוכר בחו"ל דמי או לא
ג. ואפי' עד אוקיינוס
כדמוכח. תוס' הרא"ש.
דכתיב בגבול נגב (שם) ונסב הגבול
היינו כל הים שכנגד ארץ ישראל
אמר להו ד תניתוה ר"מ אומר עכו כארץ
ד. ובשביעית.
תוס'
מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו
דלא איירי ביבשה שעד אוקיינוס
הרא"ש.
ה. שאנו
ישראל לגיטין לגיטין אין לעבדים לא וכ"ש
מתפללים כנגד מזרח. תוס'
הימה. נמצאת ארץ ישראל בין הר
אלא בנסין שבים הגדול דווקא
סוריא דמרחקא טובא: ת"ר $ ב) בשלשה
הרא"ש.
ו. כדאמרי'
כדכתיב (יהושע א) עד ים הגדול
ההר לנחל מצרים זה ממערבית צפונית
'הרבה כרכים כבשום עולי
דרכים שוותה סוריא לארץ ישראל ובשלשה
מצרים וכו''. תוס' הרא"ש.
וזה מדרומית מערבית והים במערב
מבוא השמש יהיה גבולכם וכתיב
ז. עדיפא לה[ו] לענין
לחו"ל: סימן ע"ב ב"ר ר"ק: ה עפרה טמא
ויש מקום שהים נכנס לתוך ארץ
(שמות כג) ושתי את גבולך מים סוף
עבדים מלענין גיטין. תוס'
כחו"ל והמוכר עבדו לסוריא כמוכר בחו"ל
ישראל מהלך ימים רבים בין הר ההר
ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר
הרא"ש. ח. דעדיפא עכו
לענין גיטין מלענין
והמביא גט מסוריא כמביא מחו"ל ובשלשה
לנחל מצרים ובאותה כניסה יש נסין
פירוש ים סוף לצד דרום ים פלשתים
ו
עבדים. תוס' הרא"ש וע"ש.
והן מתפשטין למערב לתוך הים חוץ
לצד מערב מדבר למזרח נהר פרת
לא"י חייבת במעשר ובשביעי' כא"י והרוצה
ט. לא היה לו רשות
ז
ח
לכבוש חוצה לארץ. תוס'
מבין מקצועות תחומי ארץ ישראל
לצד צפון ועוד י"ל שהיה יודע שהיו
ליכנס לה בטהרה נכנס והקונה שדה בסוריא
ג)
ע"ז כא. ד"ה כיבוש.
שהן הר ההר ונחל מצרים הלכך
כולם בקיאין לשמה לפי שהיה ידוע
י. כשכבש דוד את ארם
כקונה
נהרים וארם צובה אמר לו
רואין כאילו חוט מתוח מסוף הר
להם עד היכן ישראל עומדין ומשם
הקב"ה. תוס' ע"ז כא. ד"ה
ההר במערבו עד נחל מצרים שהרי כל מה שבתוך מקצועות הללו
ואילך לא היו ישראל עד
סוף העולם כדאמרינן בסוף מנחות
כיבוש ובתוס' הרא"ש הביא את
לשונו המלא של הספרי.
ארץ ישראל היא ומן החוט ולפנים כו': ר' יהודה אומר. כל הים
(דף קי.) מצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין לא
יא. ומכאן
יצא
המוכר
עבדו לסוריא מהו.
שכנגד אויר של ארץ ישראל ואפי' עד אוקיינוס למערב שהוא בסוף
ישראל ולא אביהם שבשמים:
לרבותינו
המחלוקת
בסוריא שקורין אותה
העולם הרי הוא כא"י שנאמר (שם) ים הגדול וגבול האי וגבול קרא
אין לומר דבגט פשיטא להו דהוי כחוצה לארץ כדתניא בסמוך
כיבוש יחיד והטעם כי דוד
יתירא הוא למימר דאף רוחב הים בכלל התחום: והנסין שבצדדין
ובעבד מיבעיא להו דאם כן ז הוי סברתם איפכא ממה דפשיטא ליה
כבש אותה ברצון נפשו
לר' חייא בר אבא : בשלשה דרכים שוותה סוריא כו'. נקט
כו'. כלומר ואם יש לנו לחלק בנסין לא לצד מערב יש חלוק אלא
שלא שאל באורים ותומים
ו)
ח
ולא נמלך בסנהדרין. רמב"ן
לצד צפון ולצד דרום שיש נסין בים מתפשטין לאורך הים לצפון
[שלשה] לשון זכר אע"ג דסוריא לשון נקבה משום דעבד וגט הוי
על התורה סוף פרשת עקב.
כיבוש
יחיד. פי' בקונט' שלא היו לשם כל ישראל
ולדרום עד שמגיעין ומושכין חוץ מכנגד א"י ושם ראוי למתוח
לשון זכר: ז)
החוט ממזרח למערב ולהבדיל מה שכנגד אויר א"י ומה שכנגד אויר
ביחד כמו בכיבוש יהושע וכבשוה לצורך כולם אבל דוד לא כבש
חוצה לארץ: ורואין כאילו חוט מתוח מקפלוריא. עיר היושבת
אלא לצורכו אבל בספרי מפרש טעם אחר בסוף פרשת והיה עקב (יא כד)
בחודו של הר ההר בראש גבהו שהוא תחום צפוני: ועד ים
דמשמע לפי שלא היתה עדיין כל א"י כבושה ט כדאמר התם י סמוך
אוקיינוס. שהוא בסוף העולם למערב ומנחל מצרים עד ים
לפלטורא שלך לא הורשת פירוש יבוסי שהיה סמוך לירושלים ואתה
אוקיינוס: מן החוט ולפנים. לצד חבירו דהיינו לפנים כלומר בין
הולך וכובש ארם נהרים וארם צובה יא אבל אחר שכל א"י כבשוהו
שני החוטין הוו הנסין ארץ ישראל. והוא הדין למים ונסין דנקט משום
דריש התם מדכתיב (דברים יא) כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם
דחורשין וזורעין בהם וחייבין במעשר ובשביעית. והנך תרתי מתנייתא
וגו' שכל מה שהיו כובשים מחו"ל היה קדוש ואפילו יחיד ח):
דלעיל פליגי שנכתב הגט בים הגדול להלן מחוט המתוח מטורי
בשידה
אמנון עד נחל מצרים מאן דאמר כמביא בארץ ישראל רבי יהודה היא דאמר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל ואידך
כרבנן: מיבעי להו לנסין. דמן החוט ולפנים לצד מזרחי (א) דלא תימא שפת הים הוא הגבול ואפי' במקום שהוא מתפשט ונכנס לתוך
בין שני מקצועות התחומין: לא צריכי קרא. כיון שבתוך התחומין הם: סוריא. היא ארם צובה וכבשה דוד והוסיפה על ארץ ישראל:
כמוכר בחוצה לארץ. ותנן לקמן (דף מג:) המוכר עבדו לחוצה לארץ יצא לחירות דקנסינן ללוקח משום דעבד שייך במצות ואסור
לצאת מארץ לחוצה לארץ. סוריא לצפונה של ארץ ישראל להלן מעכו: לגיטין אין. משום דבקיאין לשמה או שכיחי לקיימו ד):
לעבדים
לא. דלאו מארץ ישראל היא: עפרה טמא. שגזרו עליה. ואף על גב דסבירא ליה להאי תנא כיבוש יחיד שמיה כיבוש
עליה: והמביא גט מסוריא. לארץ ישראל כמביא (ב) בחוצה לארץ דלא שכיחי שיירתא:
כדקתני
חייבת במעשר אפילו הכי גזור
והרוצה ליכנס לה
בטהרה נכנס. מה שאין כן בארץ העמים. ולקמיה מפרש מאי היא:
כקונה