הניזקין פרק
חמישי גיטין
סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נותנת לה. אלמא חשודה אשת עם הארץ לגנוב משל בעלה וליתן
דאמר רוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייע' אף בזמן שהיא
קכד
א
א) תוספתא דמאי פ"ג
א מיי' פ"ח מהל'
ע"ש, ב) [בכת"י יונתן.
בכורים הלי"ב:
לחברתה: מוריא. מורה הוראת היתר לעצמה: העיד ר' יוסי כו'.
טהורה דהא בוררת קתני במתניתין ואי אפשר שלא תגע ומפ' ר"ת
ב
ועי' רש"ש], ג) בכת"י הכי
קכה
ב מיי' פי"ב מהל'
ברייתא היא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה. עם הארץ שאמר
וכן ר"ח דאשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ איירי בתבואה של
קאמר, ד) בכת"י רב נחמן
תרומות הל"ט:
קכו
לגבל חבר הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי
חבר ובתוספתא דקתני אשתו של עם הארץ טוחנת עם אשתו של
יד)
טו)
ג מיי' שם ופ"ח
ג
בר ייבא א"ל שלמא למר
מהל' בכורים הלכה
שלמא למר וכ"ה במאירי
כבר נטמאה כל העיסה ביד עם
חבר בזמן שאשת עם הארץ מחזקת
ועי' יעב"ץ, ה) לעיל לא:,
י"ב:
הארץ והכהן יסמוך על הגבל שהוא
עצמה בטומאה שאז היא נזהרת מליגע
נותנת לה ואוכלת
השתא מיגנב גנבא
קכז ד מיי' פי"ב מהל'
ו) [ברכות יב. וע"ש מה
חבר ויהא סבור שהחלה טהורה:
בתבואה אבל לא בזמן שהיא מחזקת
שנרשם בצדו], ז) בכת"י
תרומות הל"ט:
ד
חלופי לא מיחלפא אמר רב יוסף התם נמי
נוסף: אידך, ח) צ"ל
קכח ה מיי' פ"ח מהל'
אבל עושין. תחילת העיסה בטהרה:
עצמה טהורה שאינה נזהרת מליגע
מוריא ואמרה תורא מדישיה קאכיל העיד
השלישים לך דוד ועמך
בכורים הלי"ב:
א)
בכפישא או באנחותא. כלים של
ומטמאה ה ורשב"א אומר אף בזמן
קכט ו מיי' פ"ח מהל'
בן ישי שלום שלום לך
ר' יוסי בן המשולם משום ר' ב) יוחנן אחיו
אמרי כו', ט) ברכות מ.,
בלאי חמתות ואין רגילים ליתן בהם
שמחזקת עצמה בטומאה לא תטחון
שמטה הל"ח:
שאמר משום ר"א בן חסמא אין עושין
קל ז מיי' פ"י מהל' ע"ז
י) ס"א שיאכל [עמ"ש על
א
עיסה וטומאה אין מקבלין: ואינו
מפני שחברתה אשת עם הארץ אחר
הגליון בברכות מ.], יא) פי'
הל"ה ופ"י מהל'
חלת עם הארץ בטהרה אבל עושין עיסת
חושש. הגבל שמא יגע עם הארץ
שסבורה שהיא טהורה נותנת לה
הכלי שעושין בהן זיתים,
מלכים הלי"ב טוש"ע יו"ד
חוליו בטהרה ונוטל הימנה כדי חלה ומניחה
יב) [צ"ל ובשמן רש"ש
סי' קמח סעי' י:
ואוכלת והשתא פריך בפשיטות השתא
בחלה ויטמאנה ולקמיה מפרש טעמא:
קלא ח מיי' פ"ח מהל'
בגמרא. ובר"ש מדוסיא
ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה.
בכפישא או באנחותא וכשבא ע"ה ליטול
מיגזל גזלה תבואה של אשת חבר
מגיה שצ"ל ובתרומה.
שמטה הל"ח:
אין
בע"כ חלופי מיבעיא: עושין חלת
לאחר שהפך זיתים לתתן לבית הבד
קלב ט י מיי' פ"י מהל'
נוטל את שתיהן ואינו חושש ואין עושין
והמהר"ם שיף אומר הול"ל
ב
ובזתים], יג) במ"א: כדרך
ע"ז הל"ה טוש"ע
עם הארץ בטהרה. פי' בקונטרס
אין מפרישים בדדים חבירים תרומה
תרומת זיתיו בטהרה אבל עושין זיתים חוליו
שאומר, יד) [דטהרות פ"ח
יו"ד סי' קמח סעי' ט:
מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר
לפי שכבר נטמאה העיסה ביד ע"ה
קלג כ מיי' פ"ט מהל'
ה"ג], טו) [צ"ל קתני.
בטהרה ונוטל הימנה כדי תרומה ומניחה
רש"ל], טז) [דשביעית פ"ד
וכהן יסמוך על הגבל שהוא חבר
הוכשרו יא)במעטן ונטמאו והכהן סומך
עבדים הל"ח סמג
ה"ג], יז) [צ"ל חרוש וכן
בכליו של חבר וכשבא עם הארץ ליטול נוטל
❖
עשין עב:
עליהם וסובר שהן טהורים: וטעמא
ויהא סבור שהחלה טהורה ולפירושו
בסה"ד. רש"ל וע"ע בר"ש
את שתיהן ואינו חושש וטעמא מאי א"ר
מאי. שרו רבנן לאקולי בתרומה
אם יפריש ממקום אחר על אותה
שביעית פ"ד מ"ג על דברי
תוס'],
יוחנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו
❖
כי האי קולא דאיכא למיחש דלמא
עיסה חלתו טהורה ונראה דבכל ענין
ג
ו
מוסף תוספות
דבדד וצריכא דאי אשמועינן גבל משום
הדר נגע: דלא נפיש אגריה. ששכרו
אסור ז דכל עיקר לא התירו אלא
א. בכל ענין. תוס' חולין
מועט לפיכך הוא עני וצריך למזונות:
כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל
דלא נפיש אגריה אבל בדד דנפיש אגריה
ו: ד"ה אשת. ב. והכא הא
תורה אור השלם
דלא שכיח. להשתכר כי אם משנה
שכר מכל העיסה אבל משום שכר
אסרינן בזמן שהיא
אימא לא ואי אשמועינן בדד משום דלא
1. בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ
טהורה. וליכא לאוקמי
לשנה להכי צריך למזונות: דאמרינן.
חלה גרידא משום ההיא פורתא לא
שכיח ליה אבל גבל דשכיח ליה אימא לא
ההיא בזמן שהיא טמאה
וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק:
לאיים עליו: אם נגעת בה.
התירו דחיישינן דלמא נגע:
ודלא כרשב"א. תוס' חולין
משלי ח טו
צריכא אמר מר נוטל הימנה כדי חלה ומניחה
ומניחה
בכליו של חבר. נראה
ותטמאנה: הדרא לטיבלא. והוא
2. וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת
ו: ד"ה אשת. ג. ו'עם
בכפישא או באנחותא וכשבא ע"ה ליטול
אשת ע"ה' דקתני מיירי
עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים
אינו חשוד לאכול טבל שבמיתה:
דלא נקט כפישא ואנחותא
שהריחיים של אשת ע"ה.
לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי
נוטל את שתיהן ואינו חושש וליחוש דילמא
לתקוני קמכוין. שהרי בא אצלו
לפי שהן פשוטי כלי עץ ולא חזו
תוס' הרא"ש. [ו]מסייעת
שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם
לזיתים: אין עודרין עם העכו"ם
נגע בה דאמרי' ליה חזי אי נגעת בה הדרא
לתקנה לו: מיכפת לא איכפת ליה.
לאשת חבר לטחון. הר"ש
ד
לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ
שם. ד. ומלהסיט תבואה
וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם
בשביעית. והא דקאמר בפרק זה
בתמיה: בשלמא התם. גבי חלה:
לטיבלא וליחוש דילמא לא איכפת ליה
של חבר שאינה רוצה
בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד:
איכא היכרא. שהניחה בכלים שאין
בורר (סנהדרין דף כו.) גבי כהן וחורש
השתא לתקוני קא מיכוין מיכפת לא איכפת
לטמאותו. הר"ש שם.
דברי הימים א יב יט
3. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ
ה. שסבורה
להיות
עשויין להניח בהן עיסה ונזכר על
יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה
ליה אמר מר נוטל הימנה כדי תרומה
טהורה ואנן קיימא לן
לִבְהֶמְתֶּךָ
וְאָכַלְתָּ
שאיימנו עליו: מאי היכרא אית
לא כמו שפי' בקונטרס ח שכיר לנכרי
❖
ומניחה בכליו של חבר וכשבא ע"ה ליטול
דבגדי ע"ה מדרס
וְשָׂבָעְתָּ: דברים יא טו
ליה. דלידכר: בכלי גללים. שאינן
דהא משמע הכא דאסור ולא
לפרושים. ר"ש שם.
נוטל את שתיהן ואינו חושש וליחוש דילמא
ו. והקשו עליו בתוספות
מקבלים טומאה דאי נגע בכלי לא
מסתבר לחלק בין חנם לבשכר אלא
א"כ היכי קתני אין עושין
נגע בה בשלמא התם אית ליה היכרא
גליון הש"ס
מקבל טומאה ובעיסה גופה אית
מפר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלים
יב)
ט
בטהרה והאיך יעשה
הכא מאי היכרא אית ליה דמנח ליה
ליה היכרא משום הני כלים שאינו
מן המלך לפרוע כך וכך תבואה
גמ' רב חסדא מקדים
ה
בטהרה אחר שנטמאת.
וכו'. עי' ברכות דף ו ע"ב
רשב"א ועי' מהרש"א ומהר"ם
בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה א"ה
רגיל להשתמש בהן ועם הארץ לא
בשנה כדאמר התם לעיל מינה רבי
ובמהרש"א ח"א שם (ד"ה
שי"ף. ז. אפילו לא
❖
אחמור רבנן עליה כולי האי לשוייה
ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונא
מאי איריא דחבר אפי' דעם הארץ נמי ה"נ
יקדים):
ג)
הוכשרו הפירות או אפילו
כזב גמור לטמא במשא: בכלים של
בשביעית ושמא סכנת נפשות איכא
לא נגע בהן ע"ה כלל
קאמר בכלים של עם הארץ הראויין להשתמש
דהשתא טהורה היא שמא
עמי הארץ. שאין מקבלין טומאה
אם לא יפרעו מס למלך אי נמי
בהן חבר: מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית:
יגע בה ויטמאנה. רשב"א.
מוסף רש"י
הראויים להשתמש בהן חבר: עודרין.
קסבר יש קנין לנכרי בארץ להפקיע
ח. [ב]לשון ראשון. תוס'
מחזיקין והאמר רב דימי בר שישנא משמיה
נותנת לה ואוכלת.
חופרין: ואין כופלין. דהא דנותנים
משביעית אי נמי שביעית בזמן
סנהדרין כו. ד"ה אגיסטון.
דרב אין עודרין עם העכו"ם בשביעית ואין
אלמא שחשודה לגנוב משל
ט. כפירש אחר שפירש
ו
ז
שלום לעובד כוכבים מפני דרכי
הזה דרבנן אע"ג דמדרבנן אסור
בעלה ולהאכיל את
בקונטרס משום ארנונה.
כופלין שלום לעובד כוכבים ח לא צריכא
שלום הוא דשרי ומשום דרכי שלום
לנכרי אחר גבי מלך התירו:
חבירתה, ואשת חבר אע"פ
תוס' סנהדרין שם. י. שהרי
אשרתא. בירושלמי איכא
למימרא להו אחזוקו בעלמא כי הא דרב
שאינה רגילה לא לאכול גזל
בחדא זימנא סגי: למימרא להו
אסור לגנוב דעתן של
טז)
ולא לאכול דבר שאינו
בריות אפי' של עובדי
אחזוקו. כשאומרין יג) לעושי מלאכה
יהודה אמר להו אחזוקו רב ששת אמר להו
למאן דאמר דהיינו
מעושר חיישינן לשכחה,
גילולים. מאירי.
העוברים עליהם תחזקנה ידיכם:
יז)חרש בה טבאות ולבתר שמיטה נסיבא
דעביד אינש דמינשי ואכיל
אשרתא: ואין כופלין שלום לעובד כוכבים: $ רב
מאי דיהבי ליה, אבל לתת
אשרתא. אף הוא לשון חיזוק כמו
לה מינך ולישראל אמרינן יישר ואיכא
חסדא מקדים ויהיב להו שלמא רב כהנא
ד)
לאחרים אי לאו דחשודה
אישרנוהי (כתובות דף כא.): שלמא
למ"ד דלעכו"ם אמר יישר ולישראל שלום
ורגילה בגזל לא מינשיא
א"ל שלמא למר: ושואלין בשלומן: השתא
למר. ולא היה מתכוין לברכו אלא
עליכם משמע דלכ"ע לעכו"ם אסור
(חולין ו:). התם נמי
אחזוקי מחזקינן שואלין בשלומן מיבעיא
מוריא. היתר לעצמה,
לבו היה לרבו: השתא אחזוקי
לומר שלום עליך ודלא כש"ס שלנו הכא
ואמרה תורא מדישיה
אמר רב ייבא ט לא נצרכא אלא ליום אידם
מחזקינן. ידיהם בדבורא בדבר
דלא אסרינן לעובד כוכבים אלא כפילת
קאכיל. וזו הואיל
דתניא לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים
האסור לישראל כגון עבודת שביעית:
שלום ונראה דלפי' הירושלמי דמחזיקים
ומסייעת אותה לא הויא
גזל (שם). פלגאה. בעל
ביום אידם ויתן לו שלום מצאו בשוק נותן לו
שואלים בשלומן. כל ימות השנה
ידי נכרים בשביעית ושואלים בשלומם
י
מריבה שהיתה לו מריבה
מיבעיא: ליום אידם. ולא חיישינן
חדא מילתא היא שאומר לו חרש בה
בשפה רפה ובכובד ראש רב הונא ורב
עם מר עוקבא שהיה אב
ה)
טבאות: שלמא למר. פי'
דלמא אזיל ומודה: לא יכנס כו'.
ב"ד כדאמרינן בפ"ק (לעיל
חסדא הוו יתבי חליף ואזיל גניבא א"ל חד
ז.) בני אדם העומדים עלי
דכיון דאחשביה כולי האי דלמא
בקונטרס ולא היה מתכוין לברכו
לחבריה ניקום מקמיה ו)דבר אוריין הוא אמר
ובידי למוסרם למלכות,
אזיל ומודי: בר אוריין. בן תורה:
אלא לבו היה לרבו וצ"ע שלא יהא
והוא היה גניבא כדמפרש
לו ז) ומקמי פלגאה ניקום אדהכי אתא איהו
התם (לעיל לא:).
פלגאה. חולק על החכמים שהיה
בזה גונב דעת הבריות ועל חנם
י
לגבייהו אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא
הדרן עלך הניזקין
מצערו למר עוקבא שהיה אב בית
פי'
כן דלא קאמר אלא דאין כופלין
עלייכו מלכי אמרו ליה מנא לך דרבנן איקרו
דין כדאמרי' בפרק קמא (לעיל דף ז.):
לו שלום:
מלכים אמר להו דכתיב 1 בי מלכים ימלוכו
הדרן עלך הניזקין
הדרן עלך הניזקין
וגו' אמרו ליה ומנא לך דכפלינן שלמא
למלכי אמר להו דאמר רב יהודה אמר רב מנין שכופלין שלום למלך שנאמר 2 ורוח לבשה את עמשי
ראש השלישים ח) וגו' אמרי ליה ליטעום מר מידי אמר להו הכי אמר ט)רב יהודה אמר רב
כאסור לו לאדם
י) שיטעום כלום
עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר 3 ונתתי עשב בשדך לבהמתך
והדר
ואכלת ושבעת:
הדרן עלך
הניזקין