סב:
האומר פרק
ששי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האומר התקבל. בירושלמי תנא התקבל אחר הניזקין ואחריו
האומר התקבל. רצה לחזור. הבעל: יחזור. דגט חוב הוא לה
א א מיי' פ"ו מהל'
(א) א
א) [לעיל יד. לקמן סג:],
ב) [לעיל יד. לב:], ג) כשר
גירושין הל"י סמג
מי שאחזו וכן נראה לר"ת דהניזקין תנא בתר השולח
ואין חבין לאדם אלא מדעתו ליעשות לו שליח לחובתו:
ז)
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
להולכה כשר לקבלה
לא יחזור. כיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד
משום דאיירי ב במילי דהוו מפני תיקון העולם והשתא הדר למילתיה
כצ"ל מ"ד, ד) לעיל כג:,
קמ סעיף ח וסי' קמא
בקבלתו של זה: לפיכך. כיון
דאיירי בשליחות ואיידי דאיירי באומר
לשנים תנו או לשלשה כתבו
דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה
ה) שם ודף ה., ו) ב"מ עו.
סעי' נט:
ב ב מיי' שם הל"א וסמג
ע"ש, ז) במ"א: לעשות,
ותנו תנא בתריה מי שאחזו דאיירי
לחזור אא"כ אמר לו הבעל לזה
ח) [קידושין מא.],
שם טוש"ע שם סי' קמ
האומר התקבל גט
נמי באומר כתבו ואיידי דתנא במי
שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי
זה לאשתי או הולך
ט) [דברים כד], י) [שמות
סעי' ג:
ג ג מיי' שם הל"י טוש"ע
שאחזו במגורשת ואינה מגורשת תנא
שתקבל לה להיות כידה אלא שליח
כא], יא) [דברים כד],
גט זה לאשתי א אם רצה לחזור
יב) [צ"ל שני דף כד.],
שם סעי' ו:
שלי תהא להוליכו לידה: אם רצה
בתריה הזורק דקתני בה מחצה על
יחזור האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם
ד ד מיי' שם הל"ט
יג) [דף עו. ויתכן שיש
ב
לחזור. כל זמן שלא הגיע גט לידה:
מחצה מגורשת ואינה מגורשת יד):
טוש"ע שם סעי' ד:
להוסיף אי אדיבורא וכו'.],
רצה לחזור לא יחזור ג לפיכך אם אמר לו
הא
ה ה ו מיי' שם הל"ו סמג
יד) [ומפרש"י לקמן עא:
שויתיה שליח. השתא סלקא
יחזור. שאינה מתגרשת אלא מדעת
הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן
שם טוש"ע שם סי'
ד"ה טעמא וכו' וד"ה הא
דעתין דלא איצטריך למיתני
המגרש והרי אמר לא יהא גט עד
קמא סעי' לא:
אמר וכו' מוכח שסידורו
לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומר דאף
שיגיע גט לידה: אף האומרת טול
התקבל ג אלא למידק דכי היכי דהתקבל
ו ז ח מיי' שם הלי"א סמג
היה מי שאחזו קודם
לי גיטי. לשון קבלה הוא: גמ'
האומרת טול לי גיטי אם רצה לחזור לא
שם טוש"ע שם סי' קמ
התקבל, וכן כתב התוס'
דוקא בלא שויתיה שליח הולך נמי
❖
❖
יחזור: גמ' א"ל רב אחא בריה דרב אויא
סעי' ח:
הרא"ש בדעת רש"י.],
טעמא דלא שויתיה שליח לקבלה.
דוקא בלא שויתיה שליח:
דילמא בהילך. אינו מגיה ד
אהולך גט זה לאשתי קאי דקתני
לרב אשי טעמא דלא שויתיה איהי שליח
מתני' יחזור ומיירי בדלא שויתיה פסקי רי"ד
אלא כלומר דילמא
הגהות הב"ח
לקבלה הא שויתיה איהי שליח לקבלה רצה
איכא ה דתני הילך: איש לקבלה
איהי שליח לקבלה ובעל לאו בר שוייה
האומר התקבל גט זה
(א) תוס' ד"ה האומר
לחזור לא יחזור ש"מ א) הולך כזכי דמי לא
ואשה להולכה מאי. משום דבגט
שליח לקבלה הוא דהא חוב הוא לה
התקבל נ"ב וכן כתבו
לאשתי או הולך גט זה
לעולם אימא לך הולך לאו כזכי דמי
ב)
התוס' דף עב. ד"ה ומשום
לאשתי אם רצה א) להחזיר
והכא הוא דקאמרינן יחזור: הא
אשה בהולכה לא שייכא ואיש
כיסופא אבל הרא"ש סידר
והתקבל גט לאשתי איצטריכא ליה דס"ד
יחזיר האשה שאמרה
שויתיה איהי שליח לקבלה. וקאמר
בקבלה משום הכי קבעי:
פ' התקבל אחר פ' מי
התקבל לי גיטי אם רצה
אמינא הואיל ובעל לאו בר שוויה שליח
❖
איהו הולך: לא יחזור. דלא עקריה
בשלמא
שאחזו:
להחזיר לא יחזיר לפיכך
אם אמר לו אי אפשי
לקבלה הוא אע"ג דמטא גיטא לידה לא להוי גיטא קמ"ל דהתקבל והולך
משליחותא דידה: אלמא הולך כזכי
שתקבל לה אלא הולך ותן
דמי. ופלוגתא היא בפ"ק (לעיל דף
קאמר תנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור מאי לאו
לה אם רצה להחזיר יחזיר
מוסף רש"י
יד.): לא לעולם לאו כזכי דמי. ואפילו
רשבג"א אף האומרת טול
לא שנא אקבלה לא שנא אהולכה לא אקבלה ת"ש לפיכך אם אמר לו הבעל
הבא לי גיטי. האשה
לי גיטי אם רצה להחזיר
שויתיה איהי שליח לקבלה ואמר לו
אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור טעמא דאמר
שאמרה לאחד אם תמצא
לא יחזיר. פי' בעל שאמר
איהו הולך מיעקר עקריה משליחותה
את בעלי אמור לו שישלח לי
התקבל גט זה לאשתי כך
אי איפשי הא לא אמר אי איפשי אם רצה לחזור לא יחזור ש"מ הולך כזכי
ושוייה איהו שליח להולכה. והאי דנקט
את גיטי בידך ותיעשה
הוא כאילו אומר הולך
דמי דילמא בהילך פשיטא איש הוי שליח להולכה שכן בעל מוליך גט לאשתו
שלוחו של בעלי לגרשני
שאין הבעל ממנה שליח
מתני' בדלא שויתיה שליח משום
כשמגיע גט לידי, דשליח
לקבלה כ"א להולכה
ואשה הויא שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה איש לקבלה
התקבל נקט לה דהתקבל איצטריכא
להולכה על הבעל לעשות
הילכך בין אם אמר הולך
והאשה להולכה מאי ת"ש האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה
והאשה מתגרשת כשיגיע
ליה לאשמועי' דאע"ג דלא שויתיה
בין אם אמר התקבל ורצה
גט לידה ושליח לקבלה על
להחזיר ולבטל השליחות
לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור
היא שליח ובעל נמי לאו בר שוייה
האשה לעשות שיהא הוא
יכול לבטל אבל האשה
שליח לקבלה הוא אלא להולכה ואיהו
לא יחזור מאי לאו בחד שליח וש"מ כשר לקבלה כשר להולכה לא בשני
שלוחה וכמותה ותתגרש
שאמרה התקבל לי גיטי
ג)
משיגיע גט לידי שליח (ב"מ
ומסרו הבעל לידו בתורת
לא אמר הולך אפ"ה כי מטא גט
שלוחין תא שמע לפיכך אם אמר לו הבעל אי איפשי שתקבל לה אלא הולך
עו.). אדיבורא דידיה
קבלה אינו יכול להחזירו
לידה מיהא מגורשת: לא ליהוי גיטא.
קא סמיך. והכי אמר לו
ותן לה אם רצה לחזור יחזור והא הכא דחד שליח הוא וש"מ כשר לקבלה כשר
שיד השליח כיד האשה
דהא לאו להולכה שוייה שליח ולקבלה
מהימנת לי דכך אמרה ולא
דמיא אך אם יאמר הבעל
להולכה פשוט מינה איש הוי שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה
ה
עשאו שליח להולכה, הלכך
אי אפשי שתקבל לה אלא
נמי לא בר שוייה שליח הוא: קמ"ל.
אין כאן שליחות דאין עליה
הולך ותן לה [אם רצה
אשה להולכה תיבעי לך מאי אמר רב מרי ת"ש ד)אף הנשים שאין נאמנות
דהתקבל דקאמר ליה התקבל והולך
לעשות שליח להולכה, והרי
להחזיר יחזיר] רשבג"א
לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה והתם הולכה היא אמר רב אשי
קאמר דאדם יודע שאין לו שליחות
הבא לי אמרה לו ולא
אף האומרת לשליח טול
התקבל, והבעל נתנו לו
לי גיטי כאומרת התקבל
מסיפא נמי שמעית מינה דקתני סיפא האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד
לקבלה. ואיידי דתנא התקבל תנא
ה)
בתורת שליח קבלה,
דמי ואם רצה להחזיר לא
הולך דהכי קאמר מתני' בין שאמר
שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקימנא בהולכה ש"מ:
ושליחות זה אינו ביד הבעל
ו
יחזיר. פשיטא לן איש הוי
בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון
לעשות (שם). דאי
שליח להולכה שכן בעל
איתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הילך כמה
ו)ז
אדיבורא דידה קא
מוליך גט לאשתו אשה
הולכה הוי שליח להולכה: מאי לאו.
שאמרה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב ח אפילו הגיע גט
סמיך. ולא לדבריו האמין
הויא שליח לקבלה שכן
אתרוייהו מילי דתנא לעיל מינה
אלא הילך כמה שאמרה
אשה מקבלת גיטה מיד
לידה אינה מגורשת שמע מינה אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא
היא קאמר ליה, אם כן
קאי לא שנא כי אמר הבעל קבלה
בעלה איש לקבלה ואשה
דידה קא סמיך מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש אמר רב אשי הכי השתא
עשאו שליח להולכה וזו
להולכה מאי ופשטי'
ולא שנא הולכה אי שויתיה איהי
בידו הוא וכי מטי גיטה
דאיש נמי הוי שליח
בשלמא
❖
שליח לקבלה מעיקרא לא יחזור ש"מ
לידה מיהא תיגרש (שם).
לקבלה שכן אב מקבל גט
הולך כזכי דמי: דלמא בהילך. בהך סיפא לא תיתני הולך ותן לה אלא הילך ותן לה דהילך ודאי הילך כדקאמרה היא ואי לאו דאמר אי אפשי
לבתו קטנה ואשה נמי הוי
שליח להולכה שכן אשה
הוה ליה שליח לקבלה: פשיטא איש. זכר יכול ליעשות שליח לבעל להולכה כיון דאיתרבי שליחות ח) מקרא מושלחה ט) פשיטא דודאי זכר
עצמה מביאה גיטה
מוסף תוספות
להולכה רבי: שכן בעל. עליו להוליך גט לאשתו ובמידי דאיהו כשר שלוחו נמי כשר: ואשה. אחרת פשיטא לן דהויא שליח לחברתה
ממדינת הים דתנן אשה
עצמה מביאה גיטה ובלבד
א. רש"י סידר מי שאחזו
לקבלה מאחר דרבי קרא שליחות לקבלה מושלחה מביתו קרי ביה ושלחה: שכן. היא עצמה מקבלת גיטה: איפכא מאי. מי אמרי' כיון
שתהא צריכה לומר בפני
אחר הניזקין, אבל. תוס'
דהוא עצמו לאו בר קבלה הוא שאר זכרים נמי לאו בני קבלה נינהו וכן לענין הולכה באשה: בחד שליח. קאמר דבין א"ל בעל הולך בין א"ל
נכתב ובפני נחתם. איתמר
הרא"ש. ב. בפ' השולח
התקבל הוי שליח להולכה ואי אמרה ליה איהי מעיקרא לההוא התקבל הוי שליח לקבלה אלמא ההוא דאכשר להיות שליח לבעל להולכה מכשר
הבא לי גיטי והלך השליח
בתיקון העולם פסיק ותני
ואמר לבעל אשתך אמרה
פרקין דהנזקין בתריה
להיות שליח לאשה לקבלה: לא בשני שלוחין. וה"ק הבעל שאמר לאיש בין התקבל בין הולך לשון הולכה הוא והאשה שאמרה לחברתה התקבל
התקבל לי גיטי והוא אמר
דאיירי נמי. תוס' הרא"ש.
ונתנו לה הבעל אם רצה לחזור לא יחזור ולאו אשליח דרישא קאי: והא הכא דחד שליח הוא. לההוא דאמרה ליה איהי התקבל א"ל איהו
לו הולך כמו ב) שאמרת
ג. דמלתא דפשיטא היא
אי איפשי שתקבל אלא הולך: פשוט מינה איש דהוי שליח לקבלה. כלומר מתרתי בעיין דבעינן לעיל חדא מצית למפשט מינה דאיכא
אמר רב נחמן אמר רבה בר
[דאם רצה להחזיר יחזיר.
אבוה אמר רב אפילו הגיע
רבנו קרשקש.] כיון דבעל
למימר מתני' באיש קמיירי דכשר אף לקבלה ודין הוא שהרי מצינו שהוא ראוי לקבלה בגט של בתו קטנה שהתורה זכתה לו לקבל
הגט לידה אינה מגורשת
לאו בר שווייא שליח
קידושיה כדילפינן בכתובות (דף מו:) מויצאה חנם אין כסףי) ולקבל את גיטה דכתיב ויצאה והיתה לאישיא) איתקש יציאה להויה הלכך בשליחות
משום דעקריה שליח
לקבלה הוא התקבל והולך
נמי כשר אבל אשה להולכה אכתי מיבעי לן: אף הנשים כו'. חמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה ובת בעלה: והתם הולכה היא. דקתני
לשליחותיה דאמר שליח
קאמר. תוס' הרא"ש.
לקבלה הוינא (ולא)
ד. המשנה. תוס' הרא"ש.
להביא: ואוקימנא בהולכה. בפרק יב) קמא מדקתני צריכה לומר בפני נכתב והוינן בה מכי מטא גיטא לידה איגרשה לה ומתרצינן דאמר
להולכה לא הוינא
ה. תנא. תוס' הרא"ש.
לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם: ה"ג הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי. האשה שאמרה לשלוחה הבא לי גיטי והוא אומר
לבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי: והוא אומר. הבעל אמר לו הילך כמה שאמרה: אפי' הגיע גט לידה אינה מגורשת. כדמפרש
א) כ"ה נוסחת המשנה
בירושלמי אם רצה להחזיר
ואזיל: ש"מ. דמאן דאמר לשליח הילך כמה שאמרה משלחך: אדיבורא דידיה סמיך. אדעתא דדיבורא דשליח קאמר ליה האי הילך כמה שאמרה
יחזיר וזהו שהוצרך רבינו לפרש
דמהימנת לי דשליח לקבלה את הילכך אינה מגורשת דכי יהב בעל ניהליה אדעתא דשליחות קבלה יהיב ניהליה ולאו אדעתא דהולכה ושליח
דרוצה להחזיר ולבטל וכו'.
ב) לפנינו הגירסא כמו
לקבלה לא הוי ותפשוט מינה בעיא דאיבעיא לן בב"מ בהשוכר את האומנין יג) אדיבורא דשליח סמיך: דאי אדיבורא דידה סמיך. והכי
שאמרה ואולי דרבינו היה
כי מטא גט לידה מיהא תתגרש.
קאמר ליה אנא לא ידענא אלא כדאמרה איהי
מסרנא ליה ניהלך:
דהא בעל נמי שליח להולכה שוייה: גורס כמו שאמרת.
הכי