האומר פרק
ששי גיטין
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי השתא בשלמא
אי אתמר איפכא התקבל לי גיטי. אמרה ליה היא והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא לי גיטי ובעל אמר ליה
ז א ב מיי' פ"ו מהלכות
א) בב"מ הגירסא: א"נ
משיגיע גט לידה מגורשת
גירושין הלי"ב סמג
הילך כמה שאמרה איכא למיפשט בעיין מדרב נחמן דאי אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידו מגורשת איכא למיפשט דאדיבורא דידה
,
אלמא דאדיבורא וכו'
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
סמיך ולא הימניה אלא תלה בדעתה ומסריה ניהליה בתורת קבלה: ואי נמי. הוה אמר רב נחמן עלה משיגיע גט לידה מגורשת פשטינן
ב) לקמן סה., ג) נ"א הא
קמ סעי' ט וע"ש:
מינה דאדיבורא דידיה סמיך והימניה דהכי אמרה ומסריה לידיה בתורת הולכה: אלא. השתא דאמר רב נחמן אינה מגורשת ליכא למיפשט
ח ג מיי' שם טוש"ע שם
אין קטן עושה שליח
ורש"י ל"ג ליה, ד) [בכת"י
סעי' ו:
דטעמא משום דסמך אדיבוריה דשליח
ט ד ה מיי' שם הלי"א
ליתא תיבת לה ותיבת
בשלמא
דידיה.], ה) [תוספתא פ"ד
הוא דאי נמי אדיבורא דידה סמיך
בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי
אי איתמר איפכא.
א
טוש"ע שם סעי' ו:
י ו מיי' שם הל"י טוש"ע
ושויה שליח להולכה אשמועי' רב
ע"ש], ו) [שם ע"ש],
בלא איפכא הוי מצי
ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הילך
ז) [בכת"י נוסף: רבי],
❖
שם סעיף ח:
נחמן דשליח גופיה לאו בתורת הכי
למימר בשלמא אי אמר רב נחמן
כמה שאמרה וא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה
ח) [ב"מ עו.], ט) [נראה
שצ"ל ליה], י) [שם],
קבליה דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה
משהגיע גט לידה מגורשת הוה ש"מ
אמר רב כיון שהגיע גט לידו מגורשת
יא) [עי' משנה למלך בפ"ו
ועקריה לשליחותיה ואמר שליח
דאדיבורא דידה סמיך אלא משום
מוסף רש"י
,
❖
אלמא אדיבורא דידה הוא דקא סמיך א"נ
מה' גירושין הי"א]
ב א)
לקבלה אפשי להיות שליח להולכה
דבאיתמר איפכא איכא תרי גווני
בשלמא אי איתמר
לידה אדיבורא דידיה קא סמיך אלא הכא
נקטיהיא): רבי אומר בכולן אם רצה
אי אפשי להיות הלכך אי נמי אמליך
איפכא כו' ואמר רב
משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא
נחמן כו'. כלומר ועלה
ואמטייה ניהלה לאו גיטא הוא
לחזור לא יחזור. דהולך כזכי ואע"ג
פסקי רי"ד
שמעת לרב נחמן דאמר
דאמר שליח לקבלה הוינא להולכה לא הוינא
דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח
דבסוף פ"ק (לעיל דף יד:) סבר ר'
מגורשת, היה לך ללמוד
אבל אם אמרה לו התקבל
לבעל להוליך: ת"ש. תיובתא לרב
א"ר הונא בר חייא תא שמע האומר התקבל
יהודה הנשיא דהיינו רבי דהולך לאו
לפי דבריו שיאמר בהגעת
לי גיטי והוא אמר לבעל
הגט לידו או לידה דליהוי
אשתך אמרה לי הבא לי
נחמן: טעמא דרצה לחזור הא לא
כזכי גבי הולך מנה לפלוני שאני הכא
גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי רצה
גירושין, או אדיבורא דידיה
גיטי והוא אומר לו א)
רצה. ואמטייה לידה מגורשת:
כיון שאמר ליה שליח אשתך אמרה
סמיך או אדיבורא דידה
לחזור יחזור טעמא דרצה הא לא רצה הוי
הולך כמו שאמרת והגיע
אמאי והא בעל לאו בר שויא שליח
סמיך, כיצד, אמר רב נחמן
קבל לי גיטי סתמא דמילתא דאדעתא
גט לידה מגורשת: ת"ר
גט ואמאי הא בעל לאו בר שוייה שליח
אם משהגיע גט לידו
התקבל לי גיטי ואמר
לקבלה הוא. ואיהו בתורת קבלה
דהכי יהיב ליה:
דשליח מגורשת, יש ללמוד
לקבלה הוא אלא אמרינן כיון שנתן עיניו
השליח לבעל אשתך
יהביה: אלא. על כרחיך משום
דקדמה דאדיבורא דידה סמיך ולא
אמרה התקבל לי גיטי
לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה
דאמרי' אע"ג דלא יהביה אלא בתורת
לו האמין, ונתרצה למסרו
והוא אומר לו הולך ותן
לו בתורת שליח לקבלה
לה או זכה לה והתקבל לה
הכא נמי כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי דמגרשה
קבלה כיון דאמטייה לידה מיגרשה
כדברי האשה, והבעל עצמו
אם רצה להחזיר לא יחזיר
משום דכיון שנתן עיניו לגרשה לכי
הכי השתא התם אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה
ג
גירש, ואי הוה אמר רב
ר' נתן אומר הולך ותן לה
מתיידע ליה דלא מצי לשוייה שליח
נחמן עלה כשיגיע גט לידה
אם רצה להחזיר יחזיר זכה
הכא טעי אמר רבא תא שמע ב) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט
מגורשת ולא בקבלת
לה והתקבל לה אם רצה
לקבלה ניחא ליה דליהוי שליח להולכה:
עד שיגיע גט לידה כי מטי גיטא לידה מיהא מגרשה ואמאי והא לאו
השליח, יש ללמוד
ג)
להחזיר לא יחזיר רבי
והכא. גבי מילתיה דרב נחמן נמי
דאדיבורא דידיה סמיך
אומר בכולן אם רצה
שליח להולכה שוייה אלא אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש
אע"ג דההיא שעתא לא נעשה שליח
ומהימנת לי דהכי אמרה
להחזיר לא יחזיר. אבל אם
כל היכי דמגרשה ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר תיגרש כל היכי
קאמר ליה, ועשאו שליח
אמר לו אי אפשי שתקבל
להולכה מיהו לכי מימליך ואמטייה
להולכה, והשליח נתרצה
לה אלא הולך ותן לה אם
דמגרשה הכי השתא התם אדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן ד) לה
מינח ניחא ליה לבעל והוי שלוחו
להיעקר מתורת שליחות של
רצה להחזיר יחזיר רבי
לשום הולכה דידיה הכא טעי ת"ש הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל
אשה לקבלה ונעשה שליח
להולכה: וגמר ונתן לשם הולכה.
היינו ת"ק איבעית אימא
ה)
לבעל לגרש, והרי עשה
אי אפשי אתא לאשמעי'
לי גיטי התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי והוא אמר הולך ותן לה
והתקבל דקאמר ליה התקבל והולך
שליחותו והגיע לידה
ואיבעית תימא הא קמ"ל
(ב"מ
קאמר ולא טעמא כדקאמרת הוא
זכי לה והתקבל לה רצה לחזור יחזור משהגיע גט לידה מגורשת מאי לאו
עו:). אלא הכא. דשמעת
מאן ת"ק רבי איבעיא להו
ד
ליה דאמר אינה מגורשת,
לר' נתן הילך כזכי דמי אי
דהיכא דשני ניהוי שליחות: אבל הכא
קבלה אקבלה והולכה אהולכה לא קבלה אהולכה והולכה אקבלה אי
אין לך ללמוד מדרב נחמן
לא כזכי דמי ופשטינן
טעי. בעל כסבור שהיא עשאתו
דאדיבורא דידיה סמיך ואין
קבלה אהולכה מכי מטי גיטא לידיה לאלתר ליהוי גיטא שמעת מינה
דהילך כזכי דמי.
שליח לקבלה דסמך אדיבוריה ולא
כאן שליחות כדאמרת, דאי
דאדיבורא דידיה קא סמיך הכי השתא התם קאמר ליה הילך כמה
נמי אמרינן דאדיבורא
א) צ"ל הילך כמו שאמרה.
יהביה ניהליה אלא לשם קבלה. ולרב
דידה סמיך, דאף הבעל
שאמרה הכא ה מי קאמר ליה הילך כמה שאמרה ת"ר ו) התקבל לי גיטי
אשי נמי דאוקי טעמא דרב נחמן
עשאו שליח להולכה כדברי
ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה והתקבל
משום דמעיקרא עקריה שליח
האשה, אין כאן שליחות,
שהרי השליח לא נתרצה,
לה רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומר הולך ותן לה רצה לחזור יחזור
לשליחותיה שפיר מיתרצה בהכי
ו
דהא עקר ליה לשליחותיה
כדתרצינן דטעמא דמתניתין משום
זכי לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולן אם רצה לחזור
לגמרי, דאמר ליה שליח
דהתקבל והולך קאמר ומתחילה נעשה
לקבלה איפשי להעשות,
לא יחזור אבל אם אמר לו אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה
שלא אטרח להגיע לידה,
שלוחו ולא איצטריכא למינקט הכא
לחזור יחזור רבי היינו ת"ק איבעית אימאז) אי איפשי אתא לאשמועי' ואיבעית
אבל שליח להולכה לטרוח
טעי אלא אליבא דלישנא קמא דקא
ולהגיע לידה אי אפשי
אימא הא קא משמע לן מאן ת"ק רבי איבעיא להו הילך לר' נתן כזכי דמי או
להעשות, הלכך אפילו נמלך
סלקא דעתין טעמא דרב משום
לאו כזכי דמי ת"ש האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי
והגיעו אצלה אין כאן שליח
דאדיבורא דידיה סמיך הוא: אינו
שניתן לגירושין, שכשקבלו
רצה לחזור יחזור האשה שאמרה התקבל לי גיטי רצה לחזור לא יחזור
גט עד שיגיע גט לידה. שאין הקטן
לא קבלו על מנת כן. ואי
מאי
קשיא הא אמרינן גבי
עושה שליח הילכך לאו שלוחא דידה
איפכא, היכא דהיא אמרה
הוא אלא שלוחו דידיה הוא: ה"ג ואמאי הא לאו שליח להולכה שוייה: אדם יודע שאין שליחות לקטן. ואין זה שליח לקבלה וגמר ונתן
התקבל והוא אמר לבעל
לשום הולכה: ואשתך אמרה גרסי' בכולהו: הולך ותן לה זכי לה והתקבל לה. אחד מכל הלשונות הללו אמר לו: רצה לחזור יחזור.
אשתך אמרה הבא, והוא
אמר הילך כמה שאמרה,
מפרשינן לה ואזלינן: מאי לאו קבלה אקבלה והולכה אהולכה. זכי והתקבל דקתני קאי אאשתך אמרה התקבל והולך ותן לה דקתני קאי
דאי הוה אמר עלה משיגיע
אאשתך אמרה הבא וקתני בתרוייהו משיגיע גט לידה מגורשת ותיובתא דרב נחמן מקבלה אקבלה דקתני הבא לי גיטי ואשתך אמרה
גט לידו מגורשת, הוה
התקבל והוא אומר התקבל דבהדיא יהביה ניהליה בתורת קבלה ובעל לאו בר הכי הוא ואיהי נמי לא שויתיה וקתני דהוי מיהא שליח
שמעינן דאדיבורא דידה
סמיך ומסרו לו על מנת
להולכה דכיון שנתן עיניו לגרשה כו' כדלעיל וכ"ש היכא דאמר לו הילך כמה שאמרה דאיכא למימר לאו אדיבוריה סמך אלא בדעתה תלה
קבלה, ולא קשיא לן הא
ושוייה נמי שליח להולכה: לא קבלה. דקתני זכי לה והתקבל לה קאי אהולכה אאשתך אמרה הבא לי דאיהי נמי שליח לקבלה שויתיה
שליח עקר לשליחותיה ולא
שהרי אמרה לו התקבל ולקמיה פריך אם רצה לחזור אמאי יחזור: והולכה. דקתני הולך ותן לה אאשתך אמרה התקבל: מכי
נתרצה הוא בשליחות
קבלה, איכא למימר דאי
מטי גט לידיה. דשליח תיגרש דהא תרוייהו שליח לקבלה שוייה ואמאי אם רצה לחזור יחזור: ה"ג שמע מינה דאדיבורא דידיה.
הוה אמר רב נחמן הכי
דשליח סמיך כלומר תיפשוט מדקתני יחזור דאדיבורא דידיה סמיך ואיהו א"ל אשתך אמרה הבא לי והא הימניה והתקבל דקאמר
הוה קמ"ל דהאי לאו
עקירה הוא דהא מתרצה
ליה התקבל והולך קאמר דהכי נמי אוקימנא לעיל דאי אתמר דרב נחמן איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא והוא אמר
להיות שליח להולכה, כל
הילך כמה שאמרה ואמר רב נחמן משיגיע גט לידה מגורשת הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דשליח סמיך: הכי השתא התם קאמר
שכן דמתרצה בשליחות
ליה הילך כמה שאמרה. הא דאמרן לעיל דאי אתמר דרב נחמן איפכא כי הא דהכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי
קבלה שהקבלה בכלל
הולכה לענין הטורח (שם).
גיטי והוא אמר הילך כמה שאמרה והוה אמר רב נחמן דכשיגיע גט לידה הוא דהויא מגורשת הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דידיה
קטנה שאמרה התקבל
סמיך דהא קאמר ליה הילך כמה שאמרה וכיון דלא מיגרשה בקבלה דהאי איכא למיפשט מינה בעיין דהשוכר ח) דאיבעיא לן בכי האי
לי גיטי אינו גט עד
גוונא דהאי כמה שאמרה דקאמר ה"ק ט) לה מהימנת לי דהכי קאמרה ובתורת הולכה יהביה ניהליה: הכא. דקאמר ליה זכי והתקבל:
שיגיע גט לידה. דאין
שליחות לקטן הלכך
מי קאמר ליה הילך כמה שאמרה. דתיפשוט בעיין דהשוכר מינה הא דקתני הכא יחזור משום דכיון דאמר ליה שליח להולכה עשאתני
י)
המביאו לה יהא שלוחו של
אשתך ואיהו א"ל התקבל אדם יודע שאין עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר אבל אי אמר לו הילך כמה שאמרה אימא לך דאדיבורא דידה
בעל להולכה ויתנהו לה
הימניה ובדעתה תלה ואם רצה לחזור לא יחזור דתרוייהו שליח לקבלה שוינהו: ת"ר כו' רצה לחזור לא יחזור. קסבר הולך
סמיך ולא
(קדושין מד:).
אמר לו אי אפשי שתקבל. גלי
דעתיה דהולך דקאמר ליה לאו זכי הוא: ה"ג הילך לרבי נתן כזכי דמי או לא: האשה שאמרה
כזכי דמי:
התקבל לי
גיטי. כלומר ואם אמרה
לו
מתחלה האשה התקבל ונתנו ליה הבעל באחת משתי
לשונות הללו רצה לחזור לא יחזור:
מאי