סג:
האומר פרק
ששי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקדמה
איהי ושויה שליח מעיקרא. הוה מצי למימר דאיכא
מאי לאו בהילך. קתני בה ור'
נתן היא דפליג בהולך ומודה בהילך:
יא א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לעיל יד. סב:], ב) לעיל
יד., ג) [כתובות עג: וש"נ],
גירושין הלכה י סמג
אם אמר לו הבעל כו'. משנתינו היא: מאי לאו בהילך.
בינייהו היכא דלא קפיד בעל:
כותבין ונותנין אפי' ק' פעמים. נראה לר"י היכא דלא נאבד
ד) לעיל כד., ה) [לעיל כא.],
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
תנן במתני': נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת. אם מת הבעל קודם
ו) [הר"ן גורס ליהוי לי בידך
קמ סעיף ח ועי' בב"י:
ע"ש. רש"ש], ז) [לעיל כד.],
מתייבמת: מספקא ליה אי הולך כזכי.
יב ב מיי' שם טוש"ע שם
הגט אלא שמסופקין בו אם נעשה כתיקון אם לאו דאין
שהגיע גט לידה חולצת ולא
ח) [ב"ק כ:], ט) [שם:
סעי' ו בהג"ה ועי'
לעשות אחר שהרי עשו שליחותן אם
ונתגרשה בקבלתו של זה אי לאו
שבועות מח.], י) [רי"ף
במ"מ שם:
כזכי: חייב. המשלח באחריותו
הוא כשר לפיכך טוב ללמד את
מאי לאו בהילך ור'
נתן לא בהולך ורבי
יג ג ד מיי' פ"ו מהל'
ורא"ש לא גרסי ישא לי],
שהרי לא צוהו המלוה לשולחו: ואם
הבעל שיצוהטו) לעשות כמו שירצו עד
יא) [ברש"י ברי"ף נוסף:
גירושין הל"ט סמג עשין
ת"ש לפיכך אם אמר לו הבעל אי אפשי
שליח], יב) [דברים כד],
שיצאו מן הספק: אפי' הן
נ טוש"ע אה"ע סי' קמא
בא לחזור אינו חוזר. אלמא כזכי
שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור
יג) [ברש"י ברי"ף נוסף:
סעי' א:
אחר], יד) [לקמן סד.],
הראשונים והן האחרונים. וא"ת
דמי: ספק ממונא לקולא. והמוציא
יד ה מיי' פ"ב מהל' גירושין
יחזור טעמא דאמר אי אפשי הא לא אמר
טו) [בפסקי תוס' הנוסח:
מאי אפילו אדרבה הכי עדיף טפי א
מחבירו ידו על התחתונה לפיכך אינו
הל"ח סמג שם טוש"ע
אי אפשי רצה לחזור לא יחזור מאי לאו
אה"ע סי' קכב סעי' א:
שיצוה להם לעשות כמה שירצו
חוזר: משום בזיון דבעל. כסבור
דלא הוי חצי דבר וי"ל משום דבכת
וכו' וכצ"ל. רש"ש], טז) [ב'
טו ו מיי' שם הל"ט טוש"ע
בהילך ור' נתן לא בהולך ורבי ת"ש הולך
אחת דומה לשקר דהיכי מתרמי
קלותי בעיניה שאינה מקבלתו בעצמה
שם סעי' ב:
דבורים אלו שייכים לדף סד
❖
טז ז מיי' שם פ"ו הל"ט
גט זה לאשתי רצה לחזור יחזור הילך גט
ע"א],
דאילו כי עבדא לקבל מיד הבעל
שהיו בשעת אמירה ובשעת קבלה וגבי
יא)
ב
סמג שם טוש"ע שם סי'
זה לאשתי רצה לחזור לא יחזור מאן שמעת
אין כאן חשש בזיון דהא ידע ולא
גט הוה לן למיחש שמא שכרתם
קמ סעי' ד:
קפיד: משום חצרה הבאה לה
האשה כדאשכחן בסוף פירקין באומר
יז ח מיי' שם הל"א [וה"ב]
ליה דאמר בהולך רצה לחזור יחזור ר' נתן
מוסף רש"י
סמג שם טוש"ע שם סי'
לאחר מיכן. לאחר שנתן לה
אמרו שמא תשכור עדים והדר קאמר
וקאמר בהילך רצה לחזור לא יחזור ש"מ
❖
אמר רב חייב. המשלח הזה,
קמא סעי' ח:
או אחד מן הראשונים ואחד מן
הבעל הגט בחצר של אחרים קנאתו
באחריותו. אם יאנסו מיד
א הילך כזכי דמי ש"מ אתמר ב התקבל לי
דההוא לאו גיטא הוה דבעינן ונתן
האחרונים ואחד מצטרף עמהם אפילו
ג
שליח זה. ואם בא לחזור.
גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא
ולומר החזירם לי שמא יאנסו
לאותו יחידי לא חיישינן שמא שכרתו
בידה יב) או בחצרה דאיתרבאי מידה
פסקי רי"ד
ממך בדרך, אינו חוזר (לעיל
אומר הולך ותן לה אמר ר' אבא אמר רב
וא"ת לר' עקיבא דאמר במרובה
וזה בשעה שנתן לא היה החצר
יד.). משום בזיון דבעל.
ת"ש הולך גט זה לאשתי רצה
הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת
(ב"ק דף ע:) ובחזקת הבתים (ב"ב דף
שלה וגזרינן שלא יקבל שליח האשה
דסבור מבזה אותי שאין היא
להחזיר יחזיר הילך גט זה
עצמה מקבלתו, הלכך לא ניחא
לאשתי רצה להחזיר לא
למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי
נו:) דבר ולא חצי דבר היכי מכשרינן
מיד שליח בעלה משום דדמי להא
א)
ליה שיהא שלוחו מוסר
יחזיר ש"מ: איתמר
הכא שתי כיתי עדים וי"ל דלמ"ד
שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר
דמי אי לאו כזכי דמי והא אתמר הולך מנה
ב)
לשלוחה, ואי מסר לא הוי
התקבל א) גט זה לאשתי
בגמרא שליש נאמן לא צריכי
כך עשתה היא שליח לקבלו ואתו
גיטא דלאו להכי שדרוהו
ואשתך אמרה התקבל לי גיטי
לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב
להאי, דבשלמא מיד הבעל
והוא אמר הולך ותן לה א"ר
עדי אמירה לעדי קבלה ד וכוליה דבר
נמי למימר חצר הוי שליח הבעל
באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר התם ספק
עצמו, כיון דאיהו גופיה מסר
ג)
אבא אמר רב הונא אמר רב
הוא ואפילו למ"ד בעל נאמן ה"מ
וכשקנאתו היא נעשה החצר עצמו
לשליח אשתו הא קא חזינן
נעשה שלוחו ושלוחה
ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא
שלוחה: מאי בינייהו. בין הני תרי
כששלשתן בעיר בעל שליש ואשה
דלא קפיד, אבל כל כמה דלא
וחולצת. פי' שליחות הבעל
אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה
חזינן אמרינן קפיד (לעיל
ביטל שליחות האשה שלא
ד)
לישני: דקדמה איהי ושויה שליח.
כמו שאפרש בגמ' הלכך כיון דאם
כד.). משום חצרה הבא
עשאו אלא שליח להולכה
גיטה מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר גאשה
אין שלשתן בעיר לא צריכי עדי
דידה קודם שמסר הבעל ליד שלוחו
לאחר מיכן. כגון נתן לה
ואם מת קודם שיגיע גט לידה
עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח
גט בחצר חבירו והלך בעל
אמירה לעדי קבלה כוליה דבר הוא:
דהשתא לא דמי לחצר הבא לאחר
צריכא חליצה ויבומי לא
חצר ומכר לה את החצר, או
בעל
מיבמי דשמא שליחות האשה
טז) אומר לפקדון. הא דלא נקט
מיכן: ליהוי בידך. ותהיה אתה
בעלה מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון
נתן לה במתנה, והא ודאי
עיקר והויא לה גרושת אחיו.
שלוחי לקבלה: אם איתא לדרבי
בעל אומר להולכה ושליש
דבעל אב"א משום חצרה הבא לאחר מיכן
אינה מגורשת, דמאן מגרש
למימרא דמספקא ליה הולך
ה)
לה, דכשנתן הבעל הגט בחצר
אי כזכי דמי והלכה כרבי
חנינא. אם הייתי יודע שהלכה כמותו:
אומר לקבלה משום דלא שייך האי
ה
מאי בינייהו איכא בינייהו דקדמה איהי
לא שלה היתה, דתיקני לה
בדלא אמר אי אפשי כדלעיל
עבידנא. בהא מילתא עובדא כוותיה
טעמא דקאמר דאם איתא דלגירושין
חצרה כאילו נותנו בידה, וכי
ושויה שליח מעיקרא ההוא גברא דשדר לה
אי לאו כזכי דמי והלכתא
לדידה הוה יהיב לה אלא כשאומר
ואמינא מגורשת ולא חיישינן לחצרה
ו
אתא האי חצר לידה לאו מכח
כרבי נתן: אמר רב אין האשה
גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה כי יתבה
הבעל אתיא לה, דניהוי נותן
עושה שליח לקבל לה גיטה
הבאה לאחר מיכן: לא חזרה שליחות
הבעל לפקדון:
לה החצר והגט ביחד (לעיל
מיד שליח בעלה ור' חנינא
וקא לישא אמר לה הילך גיטך אמרה ליה
ושליש
אומר לגירושין. פירוש
אצל הבעל. שליח שחזר ונעשה שליח
כא.) דדמיין להדדי, שכשזרק
אמר אשה עושה שליח לקבל
ליהוי בידך אמר רב נחמן אם איתא לדרבי
שאומר שהיה שליח
למי שנשתלח לו ניתק משליחות
ו)
גט לחצר חבירו ואחר כך
לה גיטה מיד שליח בעלה
קנתה היא החצר הרי הוא
מ"ט דרב אי בעית תימא
חנינא עבדי בה עובדא אמר ליה רבא ואם
לקבלה ומיירי כשיש שנים שמעידין
הראשון עד שלא היה לו שהות
עושה את החצר שליח להוליך
משום בזיון דבעל פי' שסבור
בפנינו אמרה דשויתיה האשה שליח
לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי
איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא הא לא
והיא כשקנאתו עשאתו שליח
הבעל נבזיתי בעיניה שאינה
לקבלה כדתנן במתני':
שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור
לקבלה ואתי לאכשורי מההיא
מקבלתו בעצמה דאילו כי
חזרה שליחות אצל הבעל שלחוה לקמיה
ז)
טעמא, ושלא כדין הוא, דחצר
עשתה שליח מיד הבעל אין
ולהגיד אינה שליחות: נתיישב בדבר.
בעל
דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות אצל
לאו משום שליחות אתרבי אלא
כאן חשש בזיון דהא ידע ולא
נעיין בה עד שיתיישב דעתנו להשיב
משום ידה וההיא שעתא
קפיד. ואיבעית תימא משום
הבעל ור' חייא בר אבא אמר ח) נתיישב בדבר הדור שלחוה קמיה דר' חייא
דנתינה לאו ידה הוא (לעיל
כהלכה: הדור שלחוה. לאחר ימים
חצרה הבאה לאחר מכאן פי'
בר אבא אמר כל הני שלחו לה ואזלי כי היכי דמספקא להו לדידהו
כד.). הא לא חזרה
לאחר שנתן לה הבעל הגט
ט)
לדעת מה נתיישב בדבר: כל הני.
שליחות אצל הבעל. שליח
בחצר של אחרים קנאתו
ד הכי נמי מספקא לן לדידן הוי דבר שבערוה ודבר שבערוה חולצת הוה
כל אלו פעמים חוזרים ושולחים:
לא מיקרי אלא המשתלח מזה
דההוא לאו גיטא דבעי' ונתן
עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצה תרתי גט מחיים
לזה שראוי לחזור אצל שולחו
הוי דבר שבערוה. שנולד בו ספק
בידה או בחצרה דאיתרבי
ולומר עשיתי שליחותך לחברך
מידה וזה בשעה שנתן לא
בבית המדרש: חולצת ולא מתייבמת.
וחליצה לאחר מיתה ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה
וזו אינה ראויה לחזור
היה החצר שלה וגזרי' שלא
(לעיל
❖
אם מת: הוה עובדא. כי האי
אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן
כד. עי"ש).
יקבל שליח האשה מיד שליח
הבעל משום דדמי להאי
גוונא: ואצרכה גט. אחר משום דלא
מתקיף לה רבה מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבה
שקדם הבעל ומסרו ליד
חזרה שליחות: תרתי. בתמיה אם
ודאי אי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה
השליח ואח"כ עשתה היא
מוסף תוספות
גט למה חליצה משמת: גט מחיים.
ב)
שליח לקבל ואתי נמי
רב נחמן מי קאמר להו כתבו ואנחוה בכיסייכו אלא אמר רב נחמן
למיחש חצר הוה שליח
א. דקא מסהדי אכולה
אם באת לינשא מחיים צריכה גט
הבעל וכשקנאתו היא נעשה
מילתא. רשב"א. ב. דדבר
ה כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים: בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו
שני: וחליצה לאחר מיתה. אם מת
החצר עצמו שלוחה מאי
רחוק הוא שילווהו עדי
לשליח מהו סלוקי סליק להו או דילמא לטירחא דידהו חייש א"ל רבינא לרב
ולא נתן לה גט : נפאתה. כך
יג)
בינייהו בין הני תרי לישני
אמירה עד מקום הקבלה.
איכא בינייהו דקדמה איהי
רשב"א. ג. דלא תימא נהי
אשי ויוליך לה מהו תיקו: רשבג"א אף האומרת טול לי גיטי אם רצה לחזור
שמה: אזול סהדי. שאמר להם בעל
ו
ושויה שליח דידה קודם
נמי דלא חיישינן לשנים שמא
כתבו גט ותנו לה: וכתבו תפאתה.
לא יחזור: תנו רבנן טול לי ושא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן:
ז
י)
שמסר הבעל ליד שלוחו
שכרתן, ניחוש לחד, קמ"ל.
מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שאומרי'
טעו בשמה: עשו עדים שליחותם.
דהשתא לא דמי לחצרה
תוס' הרא"ש. ד. דמיד
ח
הבאה לאחר מיכן: ההוא
כשקבל הגט הוא נאמן לומר
לגט אחד עשאם שלוחים ועדים והרי
בפנינו אמרה ושני' שאומרים בפנינו קבל וקרע אפי' הן הראשוני' והן האחרוני'
גברא דשדר לה גיטא
לגירושין ניתן אע"ג דליתנהו
כתבו גט אחד ואינן שלוחים עוד לחזור
לדביתהו אתא שליח אשכחה
לעדי קבלה קמן. שם.
או
ולכתוב גט כשר: ואבד. קודם
דיתבא וקא לישא אמר לה הי
ה. דבהא רב הונא מודה
גיטיך אמרה ליה ליהוי בידיך
דשליש נאמן. שם. ו. דהא
שנתנוהו לה: עשו עדים שליחותם. ואינן רשאין לכתוב גט שני וליתן לה שהרי כבר כתבו גט כשר: כתבו ותנו לשליח. לשליח שלי שמיניתי
פי' והיה ידך כידי ותהיה
אף לדברי הבעל שנתנו
וכן עשו ואבד בדרך מי אמרינן עשו כל שליחותם ונסתלקו: או דלמא. האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחין
שלוחי לקבלה אמר רב חסדא
להולכה הא קמן דלא יהביה
❖
אי איתא לדר' חנינא עבידנא
לדידה. שם.
לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה: א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו. את"ל בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח
בה עובדא א"ל רבא ואי
והם כתבו ונתנו לו ואבד דעשו שליחותם דהא כל מה שצום גמרו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן
איתא לדר' חנינא עבדת בה
מתני'
שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה לכך פירש להם כל כך או דלמא לא שנא: ה"ג טול לי שא לי יהא לי בידך כו':
האשה
עובדא והא לא חזרה
פסקי רי"ד (המשך)
שליחות אצל הבעל פי'
שאמרה התקבל לי גיטי. והוא חזר ואמר קבלתי: צריכה. להביא לפנינו ב' כיתי עדים: שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבלו:
שטרו וכותבין לו שטר אחר
שחזר ונעשה שליח למי
ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע. ובגמרא יד) פריך למה לו למיקרעיה: אפי' הן כו'. שהשנים שאמרה בפניהם הן עצמן ראו כשקבלו:
מזמן ראשון ודוקא ב"ד
שנשתלח לו ונידח משליחות
או דאלימו לאפקועי ממונא אבל
הראשון עד שלא היה לו
עדים לא דעדים שעשו
שהות לחזור אצל שלוחו
שליחותן אין חוזרין ועושין שליחותן ורב נחמן דשרי הכא לא פליג עליה דרב דהתם גמרו עדים שליחותן ונתנוהו למלוה
ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות. שלחוה קמיה דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות
אבל הכא לא גמרו שליחותן עד שיתנוהו לאשה וכי אמר תנו לשליח ג) איפשיטו לן דסליקי סלקינהו ואין חוזרין וכותבין
אצל הבעל ור' חייא בר אבא אמר נתיישב בדבר הדור שלחוה קמיה ר' חייא בר אבא אמר כל הכי שלחו לי ואזלי כי היכי
משום דגמרו שליחותן: מתקיף לה רבא מי אמר להו כתובו חספא והבו לה הילכך חוזרין וכותבין עוד גט כשר אבל ודאי אי
דמסתפקא להו לדידהו הכי מספקא לי לדידי הוי דבר שבערוה וחולצת הוי עובדא ואצרכה רב שמואל בר רב יצחק בר מרתא
כתוב ספרי גיטא מעליא ואבד קודם שיתנוהו לאשה אין חוזרין וכותבין שהרי עשו שליחותן מתקיף לה רב נחמן מי קא"ל
גט וחליצה גט מחיים וחליצה לאחר מיתה כל זו השטה מוכחא כר' חנינא דדוקא משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל אבל
כתובו ואנחוה בכיסיכו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפילו ק' פעמים. בעא מיניה רבא מרב נחמן אמר לשנים כתבו ותנו
אם היה שליח אחר שפיר דמי עיין בערך נ"ה בס"ה: ההיא דהוו קרו לה נפאתא אזול (ש)[ס]הדי וטעי וכתיב שפאתא אמר
רב יצחק בר שמעון בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן פי' ואינן רשאין לכתוב לה גט אחר עד שירשה אותם הבעל
לשליח מהו כיון דאמר תנו לשליח איסתלקו להו מיניה או דלמא מישך שייכו בהדיה עד דמטי גיטא לידה ואיתוקם בתיקו
וכל תיקו דאיסורא לחומרא ואין כותבין ונותנין עד שירשה אותם פעם שנית. רשבג"א וכו' ת"ר טול לי שא לי יהא לי בידך
פעם שנית דשליחות הראשונה בטלה כבר ובפ' גט פשוט (ב"ב קע:) אמר רב הכי גבי מי שפרע מקצת חובו דב"ד מקרעין
כולן לשון קבלה הם: מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים
א) צ"ל התקבל לי גיטי ואשתך אמרה וכו'. ב) אולי צ"ל ואתי נמי למימר דחצר הוי שליח וכו'. ג) לקמן בסמוך הביא בעצמו לדברי הסוגיא דנשאר האיבעיא בתיקו.