האומר פרק
ששי גיטין
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעל
נאמן דאם איתא דלגירושין כו'. וא"ת א"כ מה הועילו
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד. שלישי שנעשה עד
יח א מיי' פי"ב מהל'
א) תוספתא ב"מ פ"א [לעיל
בזו ובזו מצטרף עמהם: גמ' בעל אומר לפקדון. גט שנתון ביד
מ: קדושין סה: ב"מ ג:],
גירושין הלכה יא סמג
חכמים דתקון לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום דאי אתי
א
ב) [שבת יח. עירובין כ: ב"מ
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
שליש בעל אומר לפקדון נתתיו בידך ושליש אומר לגירושין נתת לי
בעל ומערער לא משגיחינן ביה אכתי יערער שיאמר לפקדון נתתי קמא סעי' נה:
לד. צב.], ג) [לעיל ט: וש"נ],
יט ב מיי' פ"ז מהל' טוען
שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי והאיש והאשה יחד בעיר:
ואי דאיכא עדים דיהבינהו לגירושין התם לא בעינן בפני נכתב וי"ל
ד) לעיל ב: ג. קדושין סו.
ב
[יבמות פח.], ה) [ב"ב קלד:],
הל"א טוש"ע חו"מ סי'
דהא הימניה. כשמסרו בידו:
דלא מהימן אלא בששלשתן בעיר
ו) [חולין יב.] עירובין לא: נזיר
פא סעי' ח:
דאיתיהיב למחילה. שאם מחלו מחול
דשייך האי טעמא דלדידה הוה יהיב
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד
כ ג מיי' פט"ז מהל' מלוה
יב. ע"ש, ז) בס"א נוסף: ולא
מצטרף עמהן: גמ' איתמר בעל אומר לפקדון
הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו
לה והא דפריך לרב חסדא ממתניתין
בקריעה, ח) [צ"ל אלעזר],
הלכה ח סמג עשין צד
ט) פי' שעדיין לא פי' איזה
טוש"ע חו"מ סי' נו סעיף א:
ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו
משמע דלרב הונא ניחא היינו משום
❖
ושליש אומר לגירושין מי נאמן רב הונא אמר
כא ד טוש"ע אה"ע סי'
לחטאת ואיזה לעולה,
למחול על ממונו ולהאמין כל מה
דלדידיה איכא לאוקמי בששלשתן בעיר
קמא סעי' נה:
בעל נאמן ורב חסדא אמר א שליש נאמן רב
כב ה מיי' פי"ב מהל'
שיאמר אבל במילתא דאיסורא אין
וא"ת והנהו דמצרכי
(לעיל דף ו.)
הונא אמר בעל נאמן דאם איתא דלגירושין
גירושין הלכה יב סמג
בידו להאמין: גיטי ממון. שאין
מערסא לערסא ומשכונה לשכונה
גליון הש"ס
עשין נ טוש"ע שם סעי' נו:
יהביה ניהליה לדידה הוה יהיב לה ניהלה ורב
גט אלא לשון שטר: מידי גבי הדדי
דבעיר אחת מה הועילו חכמים
כג ו מיי' פ"ט מהל' אישות
תד"ה אסור בכל הנשים
חסדא אמר שליש נאמן דהא הימניה מתיב ר'
הל"ו סמג עשין מח
תניא. וכן לגיטין וכן לשטרות דנימא
וכו' דאין זה חזקה גמורה.
בתקנתן וי"ל דסברי כרב חסדא
טוש"ע אה"ע סי' לה סעי'
ע' לקמן סה ע"א תד"ה
אבא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי
דאמר שליש נאמן אפי' בעיר אחת
מדהא לשטרות דממון קמייתא לגיטי
❖
❖
א) ב
יא:
התקבל:
אי נמי התם איירי כשהבעל אומר
נשים הני תרי תנאי נינהו ותרוייהו
גושליש נאמן משניהם כיצד זה אומר כך וזה
בממון איירי: ואמאי. בעי עדים
כתבו ותנו והלך לדרכו ג דליכא למימר
אומר כך שליש נאמן שאני ממון דאיתיהיב
מוסף רש"י
פסקי רי"ד
כלל לא בקבלה ז) ולא באמירה אלא
דלדידה הוה יהיב לה:
למחילה והא תניא וכן לגיטין גיטי ממון והתניא
שליש נאמן דהא הימניה.
באמירתו בלבד להימניה דהא הימניה
אפי'
הודאת בעל דין כמאה
שיאמרו בפנינו קבל וקרע
וכן לשטרות מידי גבי הדדי תניא תנן האשה
ב)
עדים דמי. ברייתא היא
ואפילו הם הראשונים
בעל: מי קא נפיק גיטא מתותי
אומר הבעל שנתן לו
בתוספתא דב"מ בפ' ראשון
שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי
והם האחרונים או א'
ידיה. בפנינו להראותו לנו דניהמניה
בפני עדים מ"מ סמך עליו דזימנין
ד
(ב"מ ג:) דכתיב (שמות כב)
מן הראשונים ואחד מן
עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים
הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו
דמייתי עדים או אזלי למדינת הים
אשר יאמר כי הוא זה, הרי
האחרונים וא' מצטרף עמהם
שסמך על מקצת הודאתו
פי' האשה שאמרה התקבל
שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואמאי ליהמניה
בפנינו אין שליש אא"כ השלישות בידו
דאין לפרש דנאמן השליש מטעם
(קדושין סה:). מידי גבי
לי גיטי והוא חזר ואמר
דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי
מיגו דאי בעי עביד ביה מאי
לשליש מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה
הדדי תניא. חדא תניא ר'
קבלתי צריכה להביא לפנינו
דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל
דקאמר שיכול למוסרו לאשה כדפי'
חייא וחדא תניא ר' אושעיא
שני כיתי עדים שנים
דליהמניה תינח אמרה קיבל למה לי אמר רב'
(שבת יח.). ואין דבר
שיאמרו בפנינו אמרה לו
זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה:
בקונטרס בסמוך חדא דבלא שום
הא מני ר"א היא דאמר עדי מסירה כרתי
שבערוה פחות משנים.
ג)
לקבלו ושנים שיאמרו קבלו
תינח אמרה קיבל למה לי. לאתויי
מיגו הימנוהו רבנן לשליש כדמשמע
אין דבר ערוה ראוי להתירו
וקרעו ולקמן מפרש למה
קרע למה לי אמר רב יהודה א"ר בשעת
עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל הרי
בסוף זה בורר (סנהדרין דף לא.)
גבי
בפחות משנים, דיליף דבר
לי לקורעו: ואפילו הם
השמד שנו אמר רבה ומודה רב הונא דאי
דבר מממון, כתיב הכא כי
הראשונים שאמרה בפניהם
הוא בידו בפנינו והא ודאי קבליה:
ההיא סבתא דאפקידו גבה שטרא
ימצא בה ערות דבר, וכתיב
לקבל לה הם עצמם
אמרה איהי לדידי אמר לי שליש דלגירושין
רבי אלעזר היא. דאמר אין גט
ואמרה דפריע הוא והימנה רב נחמן
התם על פי שנים עדים
מעידים שראו שקבלו או
יהביה ניהליה מהימנא מי איכא מידי דשליש
יקום דבר (לעיל ב:). חזקה
כשר בלא עדי מסירה: קרע למה
בלא שום מיגו דכיון דאיתחזק בב"ד
א' מן הראשונים ואחד
שליח עושה שליחותו.
מן האחרונים וא' שלישי
לי. כלומר למה לי למקרעיה: שעת
אי בעי קלתיה לא אמרינן ה ועוד אי
גופיה לא מהימן ואיהי מהימנא אלא דאי אמרה
כל השלוחין עושין שליחותן
שנעשה עד בזו ובזו מצטרף
גזרת השמד הוה. שגזרו על
חשיב מיגו לא הוה פליג רב הונא
קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה מהימנא
ומחזקינן להו בכך, מאחר
עמהם ואע"ג דשליח להולכה
שנתרצו בשליחותן (חולין יב.).
אינו צריך עדים שהבעל
המצות: שליש גופיה לא מהימן
דהיכא דאיכא מיגו מודה כדאמרינן
מיגו דאי בעיא אמרה לדידה יהביה ניהליה
צא וקדש לי אשה סתם.
עשאו שליח אלא הוא נאמן
ואיהי. כי אמרה משמיה מהימנא:
בסמוך ומודה רב הונא דאי אמרה
שלא פירש לו באיזו עיר ואיזו
בעל הבעל אמר לגירושין ושליש אומר לגירושין
מפני שהגט שבידו מוכיח
בעל אומר לגירושין. נתתיו לשליש
קמי דידי כו' אלא לא חשיב מיגו
אשה (נזיר יב.). אסור בכל
אבל שליח לקבלה שאין
והיא אומרת נתן לי ואבד אמר רבי יוחנן הוה
ד)
הנשים שבעולם חזקה
דבר המוכיח בידו צריך עדים
למוסרו לה: גירשתי את אשתי
דהא אין ביד השליח למוסרו לאשה
שליח עושה שליחותו.
ואילו היו שנים אינן צריכין
דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים
נאמן. דמה לו לשקר הרי בידו
דשמא האשה לא תתרצה לקבל הגט
והלך וקידש לו אשה, וכיון
עדים אלא הם נאמנים לומר
ואמאי וליהימניה לשליש מי קא נפיק גיטא
לגרשה: מי קאמר גירשתי. שליח
כיון דבעלה אומר לפקדון לכך נראה
שלא פירש לו הי מינייהו
ו
שהאשה עשאתנו שלוחים
קדיש ליה ולא ידע איזו
לקבלה שהשנים נאמנים לכל
מתותי ידיה דלהימניה ולהימניה לבעל דאמר
להולכה הוא דעבד: ונימא דחזקה
לפרש דהא הימניה כיון שמסר בידו ז
קידש לו, ואי הדר אותו
דבר ונ"ל שגם שליח של
שליח כו'. כיון דבעל נאמן דמסריה
על דעת כן מסר לו שיהא לגירושין
רב חייא בר אבין א"ר יוחנן בעל שאמר
האיש ונסיב איתתא דלמא
ה)
קידושין צריך עדים היאך
להאי על מנת לגרשה נימא שחזקה
אם יאמר לגירושין אע"פ שהוא
זו היא אמה או בתה או
מינהו הבעל שליח לקדש
גירשתי את אשתי נאמן מי קאמר גירשתי
אחותה של אותה האשה
בפניהם שאע"פ שמוליך
שהשליח עושה שליחותו: אסור
משקר ולפי זה מהימנינן ליה לשליש
ולימא חזקה שליח עושה שליחותו ו) דאמר
שקידש לו שלוחו, והן כולן
הקידושין בידו (מאלו) [מ"מ
בכל הנשים. שמא זו קרובת ארוסתו
אפילו בדברים העשויים להשאיל
אסורות לו כדאמר התם
אינו] מוכיח שהבעל נתנם לו
רבי יצחק ו האומר לשלוחו צא וקדש לי
(ריש מס' ד"א) המקדש את
שקדש לו שלוחו היא אא"כ חזר
ולהשכיר היכא דלא אמר בתורת
ולא דמי לגט שכתוב בו אנא
אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשים
האשה אוסר עליו שבע עריות
פלוני בר פלוני מעיר פלוני
שלוחו לומר לו פלונית קדשתי
שאילה אלא אומר בפקדון יהבי'
❖
(נזיר יב.).
פטרתי פלונית בת פלונית
מתיב
שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו
ר' אבא הודאת
לך או לא קדשתי לך שום אשה:
ניהליה:
שזו ודאי היא הוכחה גדולה
הני בעל דין כמאה עדים דמי ושליש
שהבעל מסרו ולא חיישי'
לחומרא
נאמן. משמע דנאמן אפילו כולן בעיר אחת אע"ג דאיכא למימר דאם איתא דלאו לפקדון יהביה הוה יהיב ליה : שאני ממון דאיתיהיב
שמא לפקדון נתנו לו או
מוסף תוספות
ח
ט
מצאו בשוק אלא כיון שהוא
למחילה.
כיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין על כל מה שיאמר אפי' ישקר שהאמינו להפסידו
מוחזק בו ויוצא מידו נאמן
א. במביא גט ממדינת הים.
הוא לומר שהבעל נתנו לו
רשב"א. ב. דאינו חשוד
ממונו אפילו שלא כדין אבל במילתא דאיסורא אין בידו להאמינו ורב חסדא סבר דבגט נמי שליש נאמן דעל כן נתן לו שיהא
לגירושין אם יאמר לגירושין כדפירשנו: ולהימניה לשליש. פי' אמאי צריך שנים שיאמרו בפנינו קיבל אבל צריך לעולם שנים
וה"ה בשליח קדושין אם היה
לקלקלה בידי שמים ומסתמא
מקדשה בשטר אבל בכסף
מסר לו גט כשר. תוס' הרא"ש.
שיאמרו בפנינו אמרה כדפירשנו לעיל ומשני מי נפיק גיטא מתותי ידיה דהנך קרעים שבידו שמא מצאו באשפה דדוקא היכא שהגט
י
צריך עדים שמינהו שליח
ג. דאינו יכול להתעכב עד
שלם בידו דהימניה הבעל ומסרו לו נאמן: תינח בפנינו אמרה. פירוש תינח דבדין צריך שנים שיאמרו בפנינו אמרה ומזה לא
בפניהם ומאי דאמרי' בריש
שיתננו לה. רשב"א. ד. ומאי
יא
יב
פ' האיש מקדש (קדושין מג.)
הימניה שייך והלא על העדים
הוה קשה מעולם אלא בפנינו קיבל למה לי נהי דלא סגי בשנים אומרים בפנינו אמרה כיון דנקרע הגט ולא נפיק גיטא מתותי
שהשליח נעשה עד ובשליח
סמך. מרדכי. ה. (דברי התוס'
ידיה מ"מ למה לי בפנינו קיבל לא היה צריך אלא לעדים שראוהו בידו שלם : רבי אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי. ומיירי
וע"א מתקדשת האשה כגון
צ"ב דשם בגמ' לל"ק אינו נאמן רק
יג
שיש עדים שהוא שלוחו
משום מיגו ולל"ב אינו נאמן משום
שאין העדים חתומין בו ולכך לא סגי במה שראוהו בידו שלם כיון שלא ראו הקבלה אבל אם עדים חתומין בו כשר יד אפי' אין כאן
וה"ה הכי נמי שליח להולכה
דאינו מיגו טוב) ולשון תוס'
עדי מסירה לפנינו דמסתמא נמסר בפני עדים ונעשה כדין כדאמרי' בהשולח (לעיל דף לו.) אמר רבה לא צריכא אלא לר' אלעזר
דגט כיון שהוא נאמן בלא
הרא"ש: ומקשה לר"נ דאמר
דאמר עדי מסירה כרתי תיקנו חכמים עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים ולקמן בהמגרש (דף פו.) תנן
עדים מצטרף הוא עם ע"א
כיון דאתחזק בב"ד אי בעיא
במילתיה דרבי ח) אליעזר גופיה אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם טו: אסור בכל הנשים שבעולם. אבל לכל אדם
בנתינת הגט ליד האשה לר'
קלתיה לא אמרינן ומקשה
אלעזר דבעי עידי מסירה ואם
מהא דשליש נאמן אלמא
אין לאסור לקדש ולחוש שמא זאת היא שקדש השליח דאם איתא דנתקדשה לא היתה חוזרת ומתקדשת אבל האי אסור לקדש שמא
היו שני שלוחים בקדושין
אפילו היכא דליכא מיגו נאמן
שלוחו קידש לו אחת מקרובותיה כגון אמה ואם אמה וכיוצא בהן ואפי' באות כל הקרובות ואמרו שלא נתקדשו לא סמכינן אדיבורא
אינן צריכים מפני שהן שנים
שליש. ו. דשמא אינה
והם נאמנים וגם לא עידי
רוצה לקלקל את עצמה.
בעלמא ואם תאמר יתומה קטנה תיאסר לכל אדם שמא אביה קדשה לזה השליח טז ונראה דקנסא בעלמא הוא דקנסינן ליה שצוה
מסירה אלא הן הן שלוחיו
רשב"א. ז. ויודע שיש ביד
לקדש סתם ולא חשש על עצמו שלא יבא לידי תקלה אבל מן הדין מותר בכל הנשים $ דאין זה חזקה גמורה דאינה בידו להתקדש שמא לא
יז
הן הן עידיו כדאמרי' התם:
השליש למוסרו לאשה וע"י
איתמר בעל אומר לפקדון
כך תלך היא ותנשא בו.
תתרצה ועוד דאזלינן בתר רובא ומ"מ מוכיח שפיר דחזקה שליח עושה שליחותו דאי לאו הכי לא הוה ראוי לקנוס כאן והא דפריך עלה
ושליח אומר לגירושין מי
רשב"א. ח. לדידיה. תוס'
בנזיר בפ"ב (דף יב.) מקן ט) סתומה שפרח אחד מהם לאויר העולם יקח זוג לשני ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן יח ואע"ג דהכא
נאמן רב הונא אמר בעל
הרא"ש. ט. לא מרענא
קנסא בעלמא מ"מ פריך שפיר דהתם נמי הוה לן למקנסיה על שלא נזהר שלא יפרח וממה דשאר קינין בעלמא מיתקנן לדידיה
נאמן ורב חסדא אמר שליח
הימנותיה דשליש. תוס'
נאמן רב הונא [אמר] בעל
הרא"ש. י. ולא היה שליש
פריך והא דמשני אמינא לך אנא אשה דלא ניידא לאו משום דתיחשב כקבועה שלא תתבטל ברוב דבדבר המתערב ואינו ניכר לא
יט
כ
נאמן אם איתא דלגירושין
מעולם. תוס' הרא"ש.
אמרינן דליהוי קבוע דידיה כמחצה על מחצה אלא כלומר מחמת קביעותא קנסינן טפי מבגוזל. [וע"ע תוס' נזיר יב. ד"ה אסור]:
יהביה ניהליה לדידה הוה
יא. שידוע שהיה שליש.
הני יהיב לה ורב חסדא אמר
תוס' הרא"ש. יב. כי היכי
שליח נאמן דהא הימניה פי' בשליח שמינתו האשה לקבלה מיירי והשליח והאשה יחד הם בעיר ומשום הכי פליג רב חסדא
דליתברר דשליח לקבלה הוא ומכי מטי גיטא לידיה איגרשא לה. שיט"ק בשם הרמ"ה. יג. דבאותה שעה שליש היה ונאמן, ובלבד
ואמר דשליח נאמן שאין ביד הבעל לבטל אותה השליחות וכיון שהגט יוצא מתחת ידו אמר רב חסדא דשליח נאמן אבל
במקוים, א"נ אע"פ שאינו מקוים אלא שאין הבעל טוען טענת מזויף וכו'. רשב"א. יד. רק שיאמר השליח [או האשה. רשב"א.]
בשליח להולכה א"א לומר דשליח נאמן שהרי הבעל יכול לבטלו ואין לך בטול גדול מזה כשאומר לו לפקדון נתתיו לך. ואם
ניתן לי בפני עדי מסירה. תוס' הרא"ש. טו. אלמא אף לר' אלעזר בקיום חותמיו סגי. רשב"א. טז. דבשלמא אם לא אירע ספק
תאמר אין זה בטול גמור אלא גלויי דעתא בעלמא וכבר קי"ל כאביי דאמר (לעיל לד.) גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא
זה ניחא דלא אסרינן קטנות דאם איתא שקיבל בה אביה קידושין היה אומרו בשעת מיתה, אבל כיון שאירע הספק ואתה צריך
ולא בטיל עד דמבטלי ליה בפירוש ויאמר לו אי אפשי בשליחותך (והגט) [והכא] לא בטלו בפירוש אלא אמר בפקדון נתתיו
לחוש שמא קיבל בה קידושין ולא אמרו, כיון שאתה אוסרו בקרובותיה א"כ ניחוש לאוסרה. תוס' הרא"ש. יז. ולא פירש לו קדש
לך לא בטיל והשליח נאמן ואם יתננו לאשה היא מגורשת זה לא יתכן דנהי דאין זה בטול גמור כיון שיכול לבטלו ביטול
לפלונית. תוס' נזיר יב. ד"ה אסור. יח. ואמאי, כל חדא וחדא נימא היינו היא. רשב"א. יט. דמשמע ליה דשאר קינין דעלמא אפילו
גמור יהא נאמן לומר לפקדון נתתיו לך ע"י מגו דאי בעי מבטל ליה ואמר ליה אי אפשי בשליחותך כי אמר נמי לפקדון
לראובן מיתקנו אם יצטרך לקן אחד לזיבה אחרת. תוס' נזיר יב. ד"ה ואילו. כ. ולהוי איסורא דאורייתא דהויא לה קבוע וכל קבוע
יהבתיה ניהלך יהא נאמן ואין לומר דלית ליה לרב חסדא מיגו דהא קי"ל בפ' האשה שנתאלמנה [כתובות כב.] דאמרי' מיגו
כמחצה על מחצה. תוס' נזיר יב. ד"ה אסור.
מדאורייתא ומסברא הילכך אין לפרש מחלוקותם אלא בשליח לקבלה ואותבינן עליה דרב חסדא ממאי דתנן האשה שאמרה
התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו וכו' ואמאי ליהמניה לשליח. פי' צריכה עדים שיאמרו בפנינו אמרה לו לקבל גיטה אבל אם אין עדים בדבר אע"פ שהאשה מודה כי מינתו שליח והבעל מודה לו שנתנו לו והגט יוצא מתחת יד
השליח שקבלו בעבור האשה אמרי' שאין האשה מגורשת דשמא האשה לא מינתו שליח ואמאי צריכה עדים בזה הדבר יהא השליח נאמן לומר שהאשה מינתו שליח כדאמר רב חסדא הכא דשליח נאמן באומרו לבעל כי לגירושין נתתו לי. ומתרץ
מי כי נפיק גיטא מתותי ידיה דליהמניה פי' כשבא השליח ואומר כי האשה מינתני שליח במה נאמין לו כלום יוצא מתחת ידו כמו שיוצא עכשיו כשאומר לבעל לגירושין נתתו לי. הילכך שליח להולכה נאמן בלא עדים אבל שליח לקבלה אינו נאמן
בלא עדים: הדר מקשה ליה תינח אמרה קבל למה לי' פי' נהי דבעי' עדים שאמרה לו האשה ומינתו שליח עדים שקבל הגט למה לי כיון שהגט יוצא מתחת ידו יהא השליח נאמן כדאמר רב חסדא ומשני רבא ר' אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי
פי' ואפילו אם הגט יוצא מתחת יד האשה צריכה להביא עידי מסירה כ"ש מיד השליח וכי פליגי רב הונא ורב חסדא אליבא דר' מאיר דלא בעי עידי מסירה ואילו נפיק הגט מתחת יד האשה נאמנת לומר לגירושין ניתן לי ואינה צריכה עידי מסירה
וכשיוצא מתחת יד השליח פליגי רב הונא ורב חסדא דרב הונא סבר אפי' לר' מאיר בעל נאמן ורב חסדא סבר אליבא דר' מאיר השליח נאמן שכך נאמן השליח כמו האשה ובעי תלמודא קרע למה לי פי' מה צורך לשליח לקורעו ואהדר רב יהודה בשעת