סד:
האומר פרק
ששי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הני
מתני'
מילי לחומרא אבל לקולא לא. ואפי' לרב ששת דאמר בפרק
לחומרא. כי הא דרבי יצחק:
היא ואביה. או היא או
כד א מיי' פ"ד מהל'
א) כתובות כב: יבמות קטז
תרומות הל"ו:
נדרים צא. לקמן פט:,
אביה היא יש לה יד דהא גדולה היא ואביה נמי זכאי לקבלו ומ"מ
בכל מערבין (עירובין דף לב.) דבשל תורה נמי חזקה שליח
כה ב מיי' פי"ב מהל'
ב) קדושין מג:, ג) [תוספתא
יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם היתה יתומה $היא
עושה שליחותו הני מילי במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח
פ"ד ע"ש], ד) בדפו"ר. רב,
גירושין הל"ב ד ופ"ד
לידי עבירה אם יסמוך על השליח אבל
כאן אם לא יתן גט או לא
מהוה את עצמה והיא מקבלת את גיטה והשתא נמי לא שנא:
ה) עירובין עג: עט: נדרים
מהל' אישות הלי"ג [ופט"ז
גמ' יד דידה לאו כלום היא.
פח:, ו) ב"מ יב:, ז) [פסחים
שם הכ"ו] סמג עשין מח
יקדש שלא יבא המשלח לידי עבירה
ל: וש"נ], ח) [דברים כד],
טוש"ע אה"ע סי' יז סעי' ב:
ט) צ"ל משלחה. רש"ל,
בשביל כך מודה רב ששת דאין חזקה
דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל
הני מילי לחומרא אבל לקולא לא וליהמנה
כו ג מיי' פי"ב מהל'
א
י) בד"ה רב ששת, יא) בד"ה
ימי נערות אלא א"כ ניסת: אינה
שליח עושה שליחותו לקולא ושם י)
גירושין הל"ה סמג שם
לדידה מדרב המנונא א) דאמר רב המנונא
נערה
טוש"ע שם וסי' קמא סעי' נו
אינה ולשון תוס' לקוח מרש"י
המאורסה היא
מתגרשת. דכתיב ושלחה מביתו ח)
הארכתי:
בקדושין דף מג:, יב) [וע"ע
האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת
וסי' קנב סעי' ב:
ב
ואביה כו'. פירש בקונטרס דוקא
מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו
כז ד מיי' פ"ב מהל' גירושין
תוס' יבמות קיג: ד"ה יצתה
חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה
נערה אבל קטנה דוקא אביה ולא
שמשלחה וחוזרת הכי דרשינן לה
הלי"ח סמג שם טוש"ע
ותוס' קדושין מג: ד"ה וכל
ה"מ היכא דליכא דקא מסייע לה אבל היכא
שאינה], יג) פי' מבר שית עד
אה"ע סי' קמא סעי' ב:
ג
היא אם יש לה אב והא דאמר
ביבמות בפרק חרש שנשא
❖
דמסייע לה מעיזה ומעיזה: מתני' ב)דנערה
כח ה ו מיי' שם הלי"ט
בר עשר, יד) בדנפשיה. רש"ש,
בגמרא רבנן סברי יד יתירא זכי לה
(דף קיג:) הלכך אפילו בקבלת אביה
טוש"ע שם סעי' ו:
כט ז מיי' פ"ד מהל' זכייה
המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה
אינה מתגרשת: כל שמשמרת דבר
רחמנא היינו יד עצמה שניתוסף לה
ומתנה הל"ז סמג עשין
אחר מחמת גיטה. שאם אבדה
גליון הש"ס
אמר רבי יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת
כשהיא נערה דכשהיתה קטנה לא
פב טוש"ע חו"מ סי' רמג
היה לה יד כי אם יד אב ושוב הגיה
גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה
גמ' כל דתקון רבנן. פסחים
אלא אביה מקבל את גיטה בלבד וכל שאינה
סעי' טו:
ל ח מיי' פ"א מהל' עירובין
דף לט: ודף קטז: ויומא
לו וסבורה שהוא גיטה: הא שוטה
רש"י בפ"ב דקידושין (דף מג:) $ דה"ה
יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש:
הלי"ז סמג עשין מד"ס א
דף לא. ע"ז דף לד. בכורות
בעלמא היא. ואין לך משלחת ט)
קטנה והא דנקט נערה להודיעך
גמ' במאי קמיפלגי רבנן סברי ידא יתירתא
דף נד.: רש"י ד"ה היא
טוש"ע או"ח סי' שסו סעי'
כח דרבי יהודה וכן עיקר והביא
וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני
א
ט:
ואביה וכו' היא מהוה את
זכי לה רחמנא ורבי יהודה סבר במקום
לא ט מיי' שם הל"כ טוש"ע
עצמה. לא זכיתי להבין מה
ראיה רבינו יצחק ב"ר מאיר דבפרק
שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו
❖
שם סעי' י:
דנקט רש"י היא מהוה עצמה
אביה יד דילה לאו כלום היא: וכל שאינה
שני דקדושין (דף מד:) פריך לרב
שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה:
דמזה ליכא ראיה כ"כ לדהכא
יכולה לשמור את גיטה: ת"ר קטנה היודעת
[צרור וזורקו]. קטן שנותנין לו
נחמן דאמר אין נערה עושה שליח
ג)ה
די"ל דהתם כיון דהקדושין
היו בקטנות מהוה ג"כ
לשמור את גיטה מתגרשת ושאינה יודעת
פסקי רי"ד לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתנן
צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז
הגירושין בקטנות וכדאמרי'
נוטלו: זוכה לעצמו ואינו זוכה
קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו
לשמור את גיטה אינה מתגרשת ואיזו היא
גבי חרש (ביבמות קיב:)
השמד שנו אבל שלא בשעת
לאחרים. אם זיכה אדם לחברו דבר
גט עד שיגיע גט לידה הא נערה
כשם שכנס ברמיזה וכו'.
השמד לא היה צריך לשנות
קטנה יודעת לשמור את גיטה כל שמשמרת
והא באמת גם בקדשה אביה
אלא שנים שיאמרו בפנינו
הרי זה גט ומשני כשאין לה אב אבל
ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ
גיטה ודבר אחר מאי קאמר א"ר יוחנן ה"ק
ונתייתמה מקבלת גיטה א"כ
קבל וכיון דקי"ל דהלכה כר'
מעיקרא סלקא דעתן דאיירי כשיש
ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה
למאי נקט רש"י שפת יתר
אלעזר אין הלכה כרב חסדא
כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה מתקיף
ואם בא הנותן לחזור חוזר: חפץ
לה אב ואפילו הכי קתני עד שיגיע
היא מהוה עצמה. וה' יאיר
שגם רב חסדא לא אמר אלא
לה רב הונא בר מנוח הא שוטה בעלמא היא
עיני: תד"ה נערה המאורסה
אליבא דר' מאיר דאמר עדי
ומחזירו לאחר שעה. כשתובעין
גט לידה ש"מ דאף אם יש לה אב
כו' דה"ה קטנה. ע' לקמן ד'
חתימה כרתי ולא בעי עדי
אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב
❖
אותו ממנו: זוכה אף לאחרים.
אם הגיע גט לידה מגורשת והא
פה ע"א תד"ה תניתוה:
מסירה. ומהכא מוכח דבעי
אחא בריה דרב איקא כל שמבחנת בין גיטה
ומדרבנן: דא ודא. שתי תקנות
דאמרי' בגמרא יד יתירא זכי לה
ר' אלעזר עידי מסירה אע"ג
ו
דאיכא עידי חתימה: איתמר
אלו דינן שוה: מאי אחת היא.
לדבר אחר אמר רב יהודה אמר רבי אסי
רחמנא היינו יד האב דיד עצמה
ד)
בעל אומר לגירושין ושליח
הגהות הב"ח
עיקר שיש לה בבגרות ב ולא ניתן לה
שניהם לזכות או
שניהם שלא לזכות:
זצרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה
אומר לגירושין. פי' שליח
(א) תוס' ד"ה וכל שאינה
להולכה הוא והיא אומרת
וורדאן. מאנשי וורדניא מקום:
יד האב לבטל כח ידה ור' יהודה
לאחרים חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין
וכו' וא"ר יצחק צ"ל
נתן לי ואבד ממני א"ר יוחנן
משתתפין במבוי. להיות כל החצרות
סבר דבטל כח ידה וניתן לה יד
❖
ישמעאל:
לעצמו ובין לאחרים כי אמריתה קמיה
הוי דבר שבערוה ואין דבר
וכל
האב: שאינה יכולה לשמור את
מוציאין לתוכו
ויטלטלו בכולן:
שבערוה פחות משנים ואינה
דשמואל אמר לי דא ודא אחת היא מאי דא
מגורשת ואמאי וניהמניה
גיטה כו'. פי' בקונטרסיא) אפילו על ידי
את החבית. שהיין בתוכה לשיתוף
לשלי' פי' דשליח להולכה
ודא אחת היא אמר רב חסדא אחד זה ואחד
מוסף רש"י
דסתם שיתוף ביין: מאי בעיא גביה.
אביה דהא שוטה היא וא"ר (א) יצחק
נאמן ואינו צריך עידי מסירה
זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים מתיב רב
הרי היא יוצאת בסימנין: שיתופי
ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה
נערה המאורסה. הוא הדין
כ"א האשה ושליח לקבלה
לקטנה, והאי דפליגי בנערה
מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה
חיננא וורדאן ה)חכיצד משתתפין במבוי מניח
מבואות דרבנן. דמדאורייתא אין אסור
חוזרת וכן בפרק חרש (יבמות דף קיג:) ג
להודיע כחו דר' יהודה
דשליח דליהימניה וליהמניה
ור"ת מפרש דעל ידי אביה מתגרשת
להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד
את החבית ואומר הרי זו לכל בני המבוי
(קדושין מג:). היא ואביה
לבעל דאמר ר' חייא בר
לרשות הרבים: אשתיק וורדאן. נאלם
אע"ג שאינה יודעת לשמור את גיטה
מקבלין את גיטה. או היא
אבין א"ר יוחנן בעל שאמר
ומזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו
ט
או אביה, היא שהרי גדולה
גירשתי את אשתי נאמן מי
והורה כך הלכה למעשה דהא לר'
שלא השיב תשובה על תירוץ זה:
ושפחתו העברים ו) האי שפחה היכי דמי
היא ויש לה יד ואמרה תורה
קאמר גירשתי פי' אילו הוה
מערימין ונתן בידה ואביה שהתורה
ינאי דדריש התם מונתן בידה מי שיש
אמר נתתי גט לאשתי הוה
אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה אלא
זיכתה לו לקבל קידושיה
לה יד לגרש את עצמה יצתה זו כו'
נאמן דמה לו לשקר הרי
לאו דלא אתיא שתי שערות וקתני זוכה לאחרים שאני שיתופי מבואות
ואיתקש יציאה להוייה, (ודוקא
בידו לגרשה אלא הוא אומר
לפי אותו טעם מגורשת על ידי אביה
ד
נערה אבל קטנה אביה ולא
שנתנו לשליח להולכה ולא
דרבנן אמר רב חסדא אישתיק וורדאן מאי הוה ליה למימר $ ז)כל דתקון רבנן
דהא אפילו פיקחת אביה מקבל את
היא) ודוקא מן האירוסין אבל
ידענו אם נתנו השליח לאשה
כעין
מן הנישואין היא ולא אביה,
ונימא חזקה שליח עושה
גיטה ותנא דבי ר' ישמעאל דמפיק
דמשנישאת אין לאביה רשות
שליחותו דאמר רב יצחק
מושלחה לא פליג עליה אלא בהא דמפיק מקרא אחרינא אבל משמע דליכא בינייהו מידי ה וטעמא כיון שיש לה אב הוא שומרה מלחזור
בה . אין שתי ידים
בר יוסף א"ר יוחנן האומר
(שם)
ועוד דבירושלמי (יבמות פי"ד ה"א) בהדיא קורא אותה שיש לה אב יכולה לשמור את גיטה א"כ מתגרשת על ידי אביה לכולי עלמא דהא לא מצרכי הכא
זוכות כאחת. בגוף אחד
לשלוחו צא וקדש לי אשה
(שם). וכל שאינה יכולה
סתם ומת שלוחו אסור בכל
אלא שתהא יכולה לשמור את גיטה וכן נראה דאי כשאינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אביה א"כ לענין קדושין
לשמור את גיטה אינה
הנשים שבעולם חזקה שליח
נמי לא תתקדש דויצאה והיתה כתיב דאיתקש הויה ליציאה ולפי זה לא מיתוקמא הך סיפא דכל שאינה יודעת כו' ביש לה אב כר"י
יכולה להתגרש. אפילו על
עושה שליחותו ה"מ לחומרא
אלא כרבנן דלר"י מאי איריא אינה יודעת לשמור את גיטה דאינה מתגרשת על ידי עצמה אפילו יודעת לשמור אינה מתגרשת על ידי
ידי אביה, דהא שוטה היא,
אבל לקולא לא וליהמנה
כל
וא"ר יצחק ושלחה מביתו, מי
לדידה מדרב המנונא דאמר
עצמה אבל באין לה אב מיתוקמא שפיר כרבי יהודה יב): שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. היינו כפעוטות ופעוטות היינו כבר
שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה
רב המנונא האשה שאמרה
יג) שית וכבר עשר כל חד לפום חורפיה כדאמרי' לקמן וכנגדן בקטנה מתגרשת והשתא אי שיעורא דרב יהודה דאמר חפץ ומחזירו
זו שמשלחה וחוזרת, במסכת
לבעלה גירשתני נאמנת
לאחר שעה קודם לשיעורא דפעוטות היה סברת רב יהודה אפכא לגמרי מדרב חסדא דלרב יהודה זוכה לאחרים קודם שיהא מקחו
יבמות (קיג:) פרק חרש
חזקה אין אשה מעיזה
שנשא (קדושין שם). מניח
פניה בפני בעלה הני מילי
מקח וממכרו ממכר ולרב חסדא הוה אפכא דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ואינן זוכים לאחרים עד שיביאו שתי שערות לרב
את החבית. משלו אם ירצה
היכא דליכא איניש אחרינא
אלא
לאו דלא אתיא שתי שערות. וא"ת מאי שנא שפחה מבנו ובתו
חסדא מדפריך עליה משפחה שלא הביאה שתי שערות:
(ערובין עט:). ומזכה להם
דמסייע לה אבל הכא דאיכא
על ידי בנו ובתו. ואומר
הקטנים דאין מזכה על ידם ואור"ת דלרבי יוחנן דאמר בפ"ק דב"מ (דף יב:) גבי מציאה לא גדול גדול ממש [כו'] אלא גדול
איניש אחרינא דמסייע לה
להן קבלו חבית זו וזכו בה
מעיזה ומעיזה עיין מילתיה
הסמוך על שלחנו של אביו הוא קטן הוא הדין כאן אבל שפחה ו בשכר טורחה אוכלת ולשמואל דאמר התם קטן קטן ממש ומפרש
❖
לשם כל בני מבוי (שם)
.
דרב המנונא בפ' האשה
טעמא התם בשעה שהוא מוצאה מריצה אצל אביו צריך לומר דמהאי טעמא לכל דבר ידו כיד אביו ועל חנם דחק לומר ר"ת דשפחה אוכלת
שנתאלמנה (כתובות כב:)
בשכרה דנראה דלא חשבינן יתום ידו כיד בעל הבית בשביל שהוא סמוך על שלחנו אלא דוקא בבנו דכל הסמוכין על שלחן בעל הבית
ולקמן בסוף פ' המגרש
ז
(פט:) כתב ר"י ז"ל וכיון
מוסף תוספות
אין מציאתם שלו ובתו נראה דאפי' אין סמוכה על שלחן אביה מציאתה שלו משום איבה דלמא מסר לה למנוול ומוכה שחין כדאיתא בפ' נערה
דאמרי' חזקה שליח עושה
(כתובות דף מז.) דטעמא משום איבה שייך אפי' אינה סמוכה על שלחנו ואף בנערה עד שתיבגר וצריך ליזהר שלא לזכות ערוב ע"י בנו אפי'
שליחותו לחומרא אי בעלה
א. דאף בנערה, פליג ואמר
כהן היא איתסרא עליה.
דאביה מקבל את גיטא ולא
גדול אם סמוך על שולחנו דקיי"ל כר' יוחנן לגבי שמואל דלאו גדול גדול ממש ואין לתמוה דהכא אמר שפחה שהיא קטנה זוכה בעירוב ובפ'
מי שהוציאוהו (עירובין דף מט:) אמרי' דלשמואל דאמר עירוב משום קנין קטן לא דהתם דאית ליה בית לקטן קאמר ח: שאני שתופי מבואות
לעלמא לא שרייה עד דיהיב
היא. רבנו קרשקש. ב. ולא
לה גיטא אחרינא ואי מיית
היה ראוי שתהיה ברשות
דרבנן.
משמע דרב יהודה ורב חסדא פליגי אי זוכה לאחרים מדאורייתא או לא ואע"ג דמציאת חרש שוטה וקטן לא הוי גזל אפילו לרבי יוסי
ועדיין לא יהיב גיטא אחרינא
אביה כיון שהיא גדולה לכל
אסירא לכהן ואי אית לה
דבר, אלא שזיכה לו הכתוב.
אלא מדבריהם הכא דדעת אחרת מקנה אותם שאני וא"ת והא זכיה היא מטעם שליחות ואין שליחות לקטן מאתם גם אתם (קידושין מא:) וי"ל
ט
יבם חולצת ולא מתיבמת
תוס' הרא"ש. ג. וא"כ לפ"ז
דאין למעט קטן משליחות מקרא דתרומה אלא במילתא דליתיהיד) כגון תרומה דליתיה בתרומה דנפשיה אבל בזכיה כמו שזוכה לעצמו זוכה
עיין פתרון משנה זו בפ'
קטנה שאינה יודעת לשמור
האיש מקדש: מתני' נערה
נמי לאחרים וא"ת תקשי ליה לרב יהודה הא דאמרי' בריש האיש מקדש (שם דף מב.) איש זוכה ואין קטן זוכה וי"ל דהתם לא מיירי בדעת
גיטה אינה מתגרשת לא ע"י
אביה ולא על ידיה. תוס'
המאורסה היא ואביה מקבלין
אחרת מקנה אותו אלא לאשמועינן דפסח שלו אינו יכול להמנות אחרים עליו דסלקא דעתין שיוכל להמנות משום דשה לבית אבות דאורייתא
קידושין מג: ד"ה וכל.
את גיטה ר' יהודה אומר אין
והוי לענין פסח כמו גדול י אי נמי היא גופה קמ"ל דשה לבית
אבות לאו דאורייתא ואין לו כח לזכות בו לא לאחרים ולא לעצמו:
ד. [ד]כיון שיש לה אב הרי
שתי ידים זוכות כאחת אלא
אביה מקבל גיטה בלבד וכל
יש לה יד. תוס' יבמות קיג: ד"ה
יצתה. ה. מדלא מפרש תלמודא מאי איכא בינייהו. תוס' הרא"ש בקדושין שם. ו. אע"ג דסמוכה על שולחנו. תוס' ב"מ יב: ד"ה רבי
שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש פי' נערה תקרא מבת י"ב שנה ויום אחד אם הביאה שתי שערות
אבל קודם י"ב שנה ויום אחד אין חשובין סימנין אלא כשומא בעלמא וקטנה היא ואם לא הביאה שתי שערות אע"פ
יוחנן. ז. שרגיל לפרנסו ואם לא יהיה מציאתו לאביו יש לחוש שלא יתן לו מזונות. תוס' עירובין עט: ד"ה ומזכה. ח. [ו]קטן לאו
שיש לה י"ב שנים קטנה היא עד שתביא שתי שערות בתרתי בעי' לשוייה נערה שנים וסימנין ולאחר שבאה לכלל
בר אקנויי הוא. רשב"א עירובין מט: ולא כפרש"י שפירש (בעירובין מט.) שאינו גובה העירוב לפי שאינו זוכה. תוס' ב"מ שם.
שנים והביאה שתי שערות אזי היא נערה וממתנת ו' חדשים והיא בוגרת שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים
ט. י"ל דהתם היינו טעמא משום דבמציאה ליכא דעת אחרת מקנה, אבל. ר"ן. י. הואיל דשייך באכילת פסחים וצריך להמנות
עליו דכתיב (שמות יב) 'שה לבית', אפי' קטן. תוס' קידושין מב. ד"ה איש.
בלבד ודוקא נקט נערה ולא קטנה ולא בוגרת שאם היא נערה שהיא אשה גדולה ויש לה דעת שאפילו אם לא היה
לה אב היתה היא מקדשת עצמה קדושי תורה אז היא רשאית לקבל גיטה אע"פ שיש לה אב אבל קטנה אינה רשאית
היא לקבל גיטה במקום אביה דאע"ג דלא בעי' דעת אשה בגט וקטנה נמי ראויה לקבל גיטה כדאמרי' לקמן דוקא אם אין לה אב כגון שמת אביה לאחר שקדשה שאע"פ שהיו קדושיה קדושין גמורים מן התורה היא מקבלת גיטה
אע"פ שהיא קטנה אם יודעת להבחין בין אגוז לצרור כדאמרי' לקמן שתהא ידה חשובה יד אבל אם אביה קיים אביה מקבל גיטה ולא היא שאין כח לקטנה לקבל גיטה במקום אביה כ"א הנערה שהיא בת דעת ואם היתה בוגרת
כבר יצאה מרשות אב והיא מקבלת גיטה ולא אביה ולהכי תני נערה למעוטי בוגרת וקטנה ר' יהודה אומר וכו' במאי קמיפלגי רבנן סברי יד יתירא זכי לה רחמנא ור' יהודה סבר במקום אביה יד דידה ולא כלום היא. פי' מאי דילפי'
מבנעוריה בית אביה שהנערה היא ברשות אביה עד שתנשא לא למעט יד דידה אלא ריבה לה הכתוב גם יד האב וידה כדקיימא קיימא ור' יהודה סבר רחמנא אוקמה לנערה ברשות האב למימרא דידה במקום אביה ולא כלום הוא
וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים: וכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש פי' לאו ארישא קיימא דיש לה אב אלא מילתא באנפה נפשה היא שאע"פ שאין לה אב אם אינה יודעת לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש דאע"ג
דלא בעי' דעת אשה בגט יד מיהא בעי' ואם אינה יודעת לשמור את גיטה
לא
חשיבה ידה יד אבל משעה שהיא
יודעת לשמור את גיטה שתהא ידה חשובה יד היא מתגרשת בקבלתה אם אין לה אב
ואע"פ שקבל אביה קדושיה