האומר פרק
ששי גיטין
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כעין
דאורייתא תקון.
מערימין. לפדותו בלא חומש. שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר
והא
דסגי בהגבהת
טפח
טז) גבי חבית
לב א מיי' פ"ה מהל' מעשר
א) [פסחים ל: וש"נ],
ב) מעשר שני פ"ד מ"ד,
שני הל"ח:
שני שלו ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו: ופדו
של שיתופי מבואות אפי' לפירוש הקונטרס דלא קניא הגבהה
יז)
ג) ס"א ל"ג, ד) [קדושין סט.
ב [מיי' פ"א מהל' תרומות
בהן מעשר שני. ממנו דהוו להו אחרים לגביה והם סמוכים על
בעלמא אלא בג' טפחים א חשיב ליה כעין דאורייתא כיון דמגביה בר
ערכין כט.], ה) [סוכה מב:],
הלכה כו]:
ופדו
בהן מעשר שני. וא"ת ומאי
שולחנו ושלהם שלו שהם חוזרים ונותנים לו: אלא בזמן שהיובל נוהג.
לג ג מיי' פ"י מהל' שמיטה
זכייה ויש בה הגבהה קצת:
ו) כתובות ע. לעיל נט. ב"ב
קנה:, ז) קדושין מד: לעיל
ויובל הל"ט ופ"א מהל'
דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו
מהני פדיית קטן והא אין מעשה
סג., ח) קדושין נ., ט) [צ"ל
עבדים הל"י סמג עשין פג
(ויקרא כה): שלש מדות. חלוקות
קטן כלום ובת"כ (פרשת בחקותי)
כעין דאורייתא תקון ואידך כי אמרינן כל
תנו], י) [תוספת' פ"ד] ב"ב
א)
טוש"ע יו"ד סי' רסז סעי'
בזכיית קטן: וכנגדן בקטנה. חשיב
ממעט קטן שאינו פודה מעשר שני
קסה. קדושין מט.,
יד:
דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון במילתא
לד ד מיי' פ"ה מהל' מעשר
יא) [בסה"מ איתא אליעזר
לה יודעת לשמור קידושיה ומתקדשת
ותנן נמי (תרומות פ"א מ"א) חמשה
דאית לה עיקר מה"ת אבל מילתא דלית
וכן במשנה לקמן], יב) ס"א
שני הל"ט:
בקידושי אמה או אחיה לדעתה או
לא יתרומו וקטן חד מנייהו ולעיל
ה [טוש"ע חו"מ סימן רלה
מ"ש רישא דל"פ ר"א,
לה עיקר מן התורה לא מתיב רב אויא
יג) [קדושין מח: מט. ב"ב
בקבלת עצמה אם יתומה היא:
בהניזקין (דף נב.)
תניא אפוטרופין
סעי' א וסי' רמג סעי' טו]:
מערימין על מעשר שני כיצד אומר אדם
לה ו מיי' פ"ד מהל' אישות
קסה.], יד) וקבל במקום
ב)א
למיאון. שצריכה למאן ואינה יוצאה
תורמין ומעשרין משמע אבל קטן לא
אחר ס"א מ"ד, טו) [דברים
הל"ז [ופי"א מהל'
לבנו ובתו הגדולים לעבדו ושפחתו העברים
בלא מיאון דתנן ביבמות (דף קז:)
ומאי שנא פדיית מעשר מתרומה
כה], טז) [עירובין עט:],
גירושין הל"ז] סמג עשין נ
יז) בקדושין כו. ד"ה בחבילי,
הא לכם מעות הללו ופדו בהן מעשר שני
וי"ל דאתיא כמ"ד במס' תרומות טוש"ע אה"ע סי' מג סעי' ב
כל תינוקת שאינה יכולה לשמור
(פ"א
יח) [וע' תוספות ר"ה לא:
וסי' קנה סעי' ב:
זה (ואוכלו בלא חומש) האי שפחה ה"ד אי
קדושיה אינה צריכה למאן וזו יודעת
מ"ג) דהגיעו לעונת נדרים כשם
ג)
ד"ה ובקש ר"א], יט) [גי'
ז [מיי' פכ"ט מהל' מכירה
לשמור היא: הפעוטות. תנן בהניזקין
שנדרן נדר כך תרומתן תרומה וכשם
דאתיא ב' שערות מאי בעיא גביה אלא לאו
רש"ל. ונ"א אין ועי' רש"א],
הל"א טוש"ע ח"מ סי' רלה
כ) [וע"ע תוס' נדה מו. ד"ה
סעי' א]:
(לעיל דף נט.) דמקחן מקח במטלטלין
שחל שם תרומה על פיו ומשתרי
דלא אתיא ב' שערות הכא במאי עסקינן
לו ח מיי' פ"ב מהל' גירושין
אבל וביאור יותר בתוס' ב"ב
ופרשינן כבר שית כבר תמני: וכנגדן
טבל באכילה ה"נ מתחלל מעשר שני
בבמעשר בזמן הזה דרבנן ואמה העבריה בזמן
דף קנה. ד"ה איתמר],
הלי"ח סמג שם טוש"ע
❖
בקטנה. משהגיעה לימים הללו
על ידו וא"ת היאך פודה לאחרים
כא) [לעיל סד.],
אה"ע סי' קמא סעי' ו:
הזה מי איכא והתניא אין עבד עברי נוהג
לז ט מיי' פי"א מהל' נדרים
ד)ג
משלחה ואינה חוזרת קרינא בה
הא אפי' למ"ד זוכה לאחרים היינו
הלכה א ופ"א מהל'
אלא בזמן שהיובל נוהג דאלא בעציץ שאינו
ומתגרשת בקבלת עצמה אפי' קיבל
כשדעת אחרת מקנה אותו לאחרים
ערכין הלט"ו סמג לאוין רמג
גליון הש"ס
נקוב דרבנן אמר רבא ג' מדות בקטן ה)צרור
בה אביה קידושין ומת ואע"פ
ופדיית מעשר נהי דחשבינן ליה כזוכה
טוש"ע יו"ד סי' רלג:
לח י מיי' פ"ב מהל' אישות
תד"ה ואמה העבריה
וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה
שקידושיה קידושין מן התורה: הגיעו
לאחרים מ"מ אין דעת אחרת מקנה
ה
הלי"ח ופ"א מהל' יבום
וכו' הוה מצי למיפרך. ע'
לעונת נדרים. שנה אחת לפני
אותו לאחרים ע"י זכיית קטן והוי
לאחרים וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון
ו
בכורות ד' ל ע"א תד"ה
הלי"ז סמג עשין נ טוש"ע
❖
נערותה נדריה נבדקין כדתנן במס'
כמו מציאה דלא זכי מדאורייתא וי"ל
באתריה דר"י:
אה"ע סי' קסז סעיף ד
ו) ז הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר
וע"ש:
נדה (דף מה:) בת אחת עשרה שנה
כיון דמופלא הסמוך לאיש דאורייתא
במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי
לט כ מיי' פכ"ט מהל'
ח
ויום אחד נדריה נבדקין ואם ידעה
ותרומתו תרומה וחילולו חילול אם
מכירה הלי"ג סמג
אביה הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר
מוסף רש"י
ט
לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה
לגבי ממון זוכה לאחרים מן התורה
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת
אין עבד עברי נוהג. דאינו
רלה סעי' [א] ט:
י
נדרה נדר והקדישה הקדש: חולצת.
כשדעת אחרת מקנה אותו א"כ
מ ל מיי' פ"ו מהל' גירושין
נמכר בזמן הזה (ערכין כט.).
ולמכור בנכסי אביו כ עד שיהא בן עשרים:
אם הביאה סימנין ולא אמרי' שומא
לענין חילול מעשר יש לו להועיל
אלא בזמן שהיובל נוהג.
הל' ט סמג עשין נ טוש"ע
מתני' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי
דמצי למקרי ביה עד שנת
אה"ע סי' קמא סעי' ג:
נינהו אבל קודם הזמן הזה קטנה
אפי' בלא דעת אחרת אבל לרב
ז) ל
מא מ מיי' פ"ב מהל'
היובל יעבוד עמך (קדושין
אינו גט עד שיגיע גט לידה לפיכך אם רצה
היא ואין סימניה סימנין ואינה חולצת
חסדא דאינו זוכה לאחרים אע"פ
סט.). הפעוטות. בני תשע
שלוחין הל"ב סמג
דאיש כתוב בפרשה טו) ומקשינן אשה
שלעצמו זוכה גם בחילול מעשר לא
הבעל לחזור יחזור שאין קטן עושה שליח
ושמונה (כתובות ע.). מקחן
עשין פב טוש"ע חו"מ סי'
מ
מקח כו' במטלטלין. אם
קפח סעי' ב:
לאיש: למכור בנכסי אביו. קרקעות:
יזכה לאחרים בחילול אע"פ שלעצמו
ואם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה
נ
מב נ מיי' פ"ב מהל' גירושין
מחלל: ואמה העבריה בזמן
מכר מטלטלין (לעיל נט.)
עד שיהא בן עשרים. הוי קטן:
במטלטלין דוקא אבל
הלי"ח סמג עשין נ
אם רצה לחזור לא יחזור ח)ס האומר ט) תן גט
מתני'
הזה מי איכא. ה"נ $ יח) הוה מצי
אם רצה הבעל לחזור.
במקרקעי לא עד שיביאו שתי
טוש"ע אה"ע סי' קמא סעי'
זה לאשתי
במקום פלוני ונתנו לה במקום
שערות או עד שיהא בן
ג:
קודם שיגיע גט לידה: פסול. דאין
למיפרך אי בזמן הזה למה לו להערים ב
מג ס מיי' שם פ"ט הל' לג
עשרים (כתובות ע.). קטנה
אחר פסול ע הרי היא במקום פלוני ונתנו
רצונו שילעיזו עליו שם וקפידא היא:
והלא יכול לחלל שוה מנה על שוה
כו' אינו גט עד שיגיע גט
סמג שם טוש"ע שם
אחר כשר האשה שאמרה
לה במקום
הרי היא במקום פלוני. אינו אלא
פרוטה וחומשה ולמאן דאמר בהזהב
י) פ
לידה. שאין הקטן עושה
סעי' מה:
מד
ע מיי' שם טוש"ע שם
שליח הילכך לאו שלוחא דידה
התקבל לי גיטי במקום פלוני וקיבלו לה
כמראה מקום שם תמצאנה: ור'
(ב"מ דף נג:) דבעינן יט)[אף] בחומשה
הוא אלא שלוחא דידיה הוא
סעי' מז:
אלעזר מכשיר. טעמא מפרש בגמ':
שוה פרוטה יחלל שוה מנה על חמש
במקום אחר פסול ר' אלעזר מכשיר הבא לי
מה
פ צ מיי' שם הל' לד
(לעיל סג.) דאין שליחות לקטן
יא)
צ
פרוטות : לעיל צרור וזורקו
גמ' מאי שנא רישא דלא פליג. רבי
הלכך המביאו לה יהא שלוחו
טוש"ע שם סעי' מט:
ג
גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר
מו
ק מיי' פ"ט מהל'
של בעל להולכה ויתנהו לה
כשר: גמ' ורבי אלעזר מאי שנא רישא
זוכה לעצמו. וא"ת והא דתנן במי
אלעזר גבי תן גט זה לאשתי
❖
.
תרומות הל"א סמג
יב)
(קדושין מד:)
במקום פלוני וקתני פסול: מדעתיה
שמת (ב"ב דף קנו:) זכין לקטן ואין
ד
לאוין רכח:
דלא פליג ומאי שנא סיפא דפליג איהו
מז ר טוש'ע אה"ע סי' קמא
מגרש. והדבר תלוי בו איכא למימר
זכין לגדול ה הא קטן גופיה אמר הכא
❖
דמדעתיה מגרש קפיד איהי דבעל כרחה
סעי' נ:
מוסף תוספות
קפידא היא ודוקא קאמר ליה אבל
דזכי י"ל דהתם בפחות מכאן אי נמי
ו
ז
ח
מתגרשת יג) מראה מקום היא לו: מתני'
איהי דבעל כרחה מיגרשה מנא ידעה
בקנין חליפין דאין מבחין:
א. דנפקא ליה מתורת לבוד.
וכנגדן בקטנה חולצת. פירש
הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט
רש"י קדושין סה: ובציר מג'
דניחא ליה לבעל למיתבי' התם הלכך
ק
פסקי רי"ד
לאו הגבהה היא. רש"י כתובות
לידה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה
אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו:
בקונטרס שנה אחת לפני
שהן קדושי תורה ואע"פ
לא. ב. לפטור מחומש. תוס'
מתני'
הבא לי גיטי אוכלת
נערות כגון בת י"א שנה ויום אחד
מיד התקבל לי גיטי במקום פלוני יד) אוכלת
בכורות ל. ד"ה [ד]באתריה.
שאין לה דעת דלא בעי' דעת
ג. אלא מסלק לי' בפירכא
אשה בגט כ"א שתהא ידה
בתרומה. אם אשת כהן היא עד
אם הביאה סימנין חולצת ולא אמרי'
בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום ר"א
חשובה יד שתדע להבחין:
אחריתי וכו'. תוס' בכורות ל.
שיגיע גט לידה: לאותו מקום. שכך
שומא נינהו וקשה דרבא גופיה פסיק
אוסר מיד: גמ' וגיטא מיהא הוי והאמרת
ד"ה [ד]באתריה. ד. הואיל
ת"ר קטנה שיודעת לשמור
אמרה לו לא תהא שלוחי לקבלה
בסוף פ' יוצא דופן (נדה דף מו.)
ואין לו יד לזכות לעצמו ממון
גיטה מתגרשת ושאינה יודעת
רישא לא הוי גיטא לא צריכא דאמרה ליה
שנותנין לו תקנו חכמים
לשמור גיטה אינה מתגרשת
אלא שם ובגמרא פריך וגיטא היכי
הלכתא תוך הזמן כלפני הזמן ט
שיהא אחר זוכה ומקבל
ואיזו היא קטנה שיודעת
התקבל לי גיטא במתא מחסיא וזימנין
הוי הואיל וקיבלו במקום אחר ואפי'
ומפרש רבינו שמואל כנגדן בקטנה
לצורכו. רשב"ם ב"ב קנו:
לשמור את גיטה ואסיק רב
דמשכחת
ליה בבבל
וה"ק ליה משקל
כשיגיע שם והא תנן לעיל פסול: אוסר
היינו לא הגיע לעונת נדרים קאמר
ר
ה. שהרי יכול לזכות
הונא בר מנוח משמיה דרב
י
בעצמו. שם. ו. בקטן. תוס'
אחא בר איקא כל שמבחנת
כל היכא דמשכחת
ליה שקליה מיניה
מיד. משפירש מאצלה. רבי אלעזר
אלא בת י"ב שנה ויום אחד
הרא"ש. ז. שלא הגיע למידה
בין גיטה לדבר אחר והיינו
לטעמיה דמכשיר כשקיבלו במקום
דהא הגעת נדרים של קטן כנגדן
גיטא
זו. תוס' הרא"ש: שאינו מבחין
נותנים לה אגוז ונוטלתו צרור
אחר דמראה מקום היא לו ומשעת
באשה גדולה היא ואין הלשון משמע
בין צרור לאגוז. רשב"א.
וזורקתו שיש לה דעת
יא
ח. דכי אמרי' זוכה לעצמו
להבחין בין זה לזה פי' אם
קבלה איגרשא לה לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה שמא
כן יב ואור"ת דאליבא דר' יוסי קאמר רבא הכא דאמרי' בפ' מצות
דוקא במטלטלין ודוקא
יודעת לשמור את גיטה
מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו: גמ' וזימנין דמשכחת ליה
חליצה (יבמות דף קה:) מדברי ר' יוסי נלמד דקטנה חולצת בפעוטות
בשהגיעו לידו אבל בהקנאה
מתגרשת בקבלתה ואם לאו
בבבל. כיון דהדר אמרה ליה הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה
ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ועוד מפרש דהא דמסיק התם
אחרת כגון אגב. ר"ן.
אינה מתגרשת בקבלתה עד
יג
ט. דאינה חולצת עד שתהא
שיקבלנו אביה ופי' המורה
בדוכתא אחרינא והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא הכי קאמרה
והלכתא עד שתביא שתי שערות כל זה מדברי רבא כלומר לר'
גדולה. תוס' נדה מו. ד"ה אבל.
דכתיב ושלחה מביתו והלכה
לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך עד דמטית התם:
יוסי עד שתגיע לעונת נדרים אבל הלכה עד שתביא שתי שערות
י. של קטנה. שיט"ק.
מי שמשלחה ואינה חוזרת
יא. דגדלות האשה ממהרת
יצאת זו שמשלחה וחוזרת
והא דנקט רבא למילתיה כר' יוסי כדי לעשות כלל שלו ולומר בכולן
דהא
לבא משל איש. רשב"א.
הכי דרשי' ליה ביבמות פ'
כנגדו בקטנה ועוד יש לומר דהכא גרסי' רבה דהא מסיק ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ובפרק מי שמת (ב"ב דף קנה.) אמר רבא אמר
יב. דכנגדן בקטנה משמע
חרש הילכך אפילו בקבלת
ר"נ מבן י"ח שנה וליכא למימר דהתם משמיה דר"נ קאמר וליה לא ס"ל דהא מסיק התם דמכללא איתמר ומוכח מעובדא דאתא לקמיה דרבא
שהגיעה היא לעונת נדרים
אביה אינה מתגרשת ואינו
התקבל
דהיינו בת י"א שנה. תוס'
נ"ל דדוקא גבי ידה הוא
לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד. הוה לן למימר דאוקי אשה
דפחות מבן עשרים דזבין נכסי כו' דסבר רבא בן י"ח כ):
הרא"ש. יג. פירוש לרבי יוסי
דדרשינן התם הכי דלא מהני
בחזקתה שלא נתגרשה אלא חומרא בעלמא היא שהחמירו חכמים משום דחזקה שליח עושה שליחותו ואע"ג דאין ביד השליח לעשות
תוס' נדה שם. יד. הבעל. פי'
לה יד לקבל גיטה ואע"ג דלא
שמא לא יתן לו את הגט כמו שאסור בכל הנשים שבעולם אע"ג דכל אחת היא לו בחזקת היתר וגם אין ביד השליח לעשות שליחותו:
כא)
יד
הר"ן.
בעינן דעת אשה בגט יד
מיהא בעינן והא לית לה יד
גיטא
אבל אביה אמאי נמעיט לה
שלא יקבל את גיטה: אמר רב יהודה אמר רב אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים חפץ ומחזירו ומניחו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים פי' שיודע להצניעו ואם שואלין אותו ממנו יודע להחזירו להם כי אמריתה קמיה
דשמואל אמר לי דא ודא אחת היא מאי דא ודא אחת היא אמר רב חסדא אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים פי' זכיית הקטן היא מדרבנן ומ"ה אינו זוכה לאחרים עד שיביא שתי שערות שתהא זכייתו מן התורה והלכה כשמואל: אמר רבא
שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים (ובוגרת) [וכנגדן] בקטנה מתגרשת בקדושי אביה פי' יש לה יד להתגרש ואע"פ שקדשה אביה שהן קדושי תורה ואע"פ שאין לה דעת שהיא קטנה עדיין משום דלא בעינן דעת
אשה בגט ולא בעינן אלא שתהא ידה חשובה יד וכיון שמבחנת בין אגוז לצרור מבחנת נמי בין גיטה לדבר אחר והילכך מתגרשת בקבלתה. ודוקא אם מת אביה אבל בחייו לא כדפרישית דדוקא נערה ולא קטנה. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר
במטלטלין (ובוגרת) [וכנגדן] בקטנה מתקדשת למיאון פי' זמן הפעוטות פירשנו כבר (נט.) שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה וכנגדן בקטנה יתומה א) מתקדשת למיאון פי' הכי תנן ביבמות (קז:) כל תינוקת שאינה
יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן שאין קדושיה קדושין אפילו מדרבנן ואינה צריכה למאן שלא תקנו חכמים קדושין אלא למי שיכולה לשמור קדושיה וזמנה היא כפעוטות וזו צריכה למאן שאם לא מיאנה בקטנותה עד שלא הביאה שתי שערות
שוב אינה יכולה למאן וצריכה ממנו גט אבל אם היא פחותה מזמן הפעוטות שנתקדשה פחות מבת שש אינה צריכה למאן ואע"פ שהגדילה ולא מיאנה אינה צריכה גט ואי ק' למה שינה רבא זמן מתקדשת למיאון לזמן מתגרשת בקידושי אביה והלא
בשניהם שנינו לשון אחד. גבי גירושין תנן הכא וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ודכותה תנן גבי מיאון בפ' בית שמאי כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן והיכי מצינן לחלק ביניהן. י"ל ששמירת קדושיה
היא יותר גדולה משמירת הגט ששמירת הגט אינה אלא לפי שעה שמה צורך לה בשמירתו אינו דבר השוה ממון ואינו אלא לפי שעה כדי שתתגרש בו ואינה צריכה אלא הבחנה בעלמא להכירו ומשום הכי פי' בברייתא איזו היא קטנה שיודעת לשמור את
גיטה ומסיק רב הונא
בר
מנוח כל שמבחנת וכו'
אבל שמירת הקידושין צריכה להיות בת
דעת
שתשמרם יפה
ולא
תאבדם ובקידושין בעי' דעת אשה הילכך צריך שתהא בת דעת כפעוטות אבל בגירושין לא בעי' דעת אשה
א) גי' רבינו הוא כגי' הרי"ף כאן דזמן מתקדשת למיאון הוא משתגיע לעונת הפעוטות וכמו דמוקי רבינו בסמוך.