סה:
האומר פרק
ששי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גיטא
לא הוי עד דמטית למתא מחסיא. וא"ת ואם אינה רוצה
דהא מראה מקום היא לו. דאמר רבי אלעזר לעיל אשה כיון דלאו
מח א ב ג מיי' פ"ו מהל'
א) ל"צ דאיתיה במזרח
עירובין הל' כג סמג
וא"ל זיל למזרח וקאזיל
שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא
בדידה תליא קביעות מקומה לא הויא קפידא אלא כמראה מקום:
עשין מד"ס א טוש"ע או"ח
למערב ס"א מ"ד,
לא צריכא. הא דאיצטריך למיתני אוסר מיד אלא דאיתיה לבעל
יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גט מעל גבי
ב) ברשב"א ובשט"מ, רבא,
סי' תט סעי' י:
במזרח והאי שליח אזיל למערב: מהו דתימא. לא תתסר מיד דהא
מט ד ה ו ז מיי' פ"ב מהל'
קרקע ואי מיירי כשהבעל עושהו שליח להולכה עד מתא מחסיא ושם
ג) [קדושין מח: מט. ב"ב
קסה.], ד) [ב"ב עג.], ה) והא
גירושין הל"י סמג עשין
הוי שליח לקבלה והא לא חזרה
למערב ליתיה לבעל דניחוש דלמא
נ טוש"ע אה"ע סי' קמא
אנן תנן פטרוה לא אמר
שליחות אצל הבעל וי"ל דמיירי דא"ל
משכח ליה באורחיה בצאתו מן העיר:
גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא:
סעי' טו:
כלום אמר רבא ס"א וכן
נ ח ט י מיי' שם הלי"ב
מיגס גייס ביה. פוגע בו: ערב לי
הוי שליח להולכה עד דמטית התם
בר"ן, ו) בכת"י, דייק. וכצ"ל
ורבי אלעזר אוסר מיד: פשיטא דהא מראה
רש"ש, ז) [שבת עג: וש"נ],
טוש"ע שם סעי' יז:
בתמרים. לסוף אלפים של תחום:
וכי מטית התם שוי שליח להולכה
מקום היא לו לא צריכא דאמרה ליה זיל
ח) לעיל יג: ב"ב קמו: חולין
כ [מיי' פי"א מהל' זכיה
א)
הא רבנן. דאמרי לעיל גבי דידה
וקבליה כדאמרי' בפ' שני (לעיל דף
הכ"ב טוש"ע חו"מ סימן רנג
עה: מנחות ל: [טבול יום פ"ד
למזרח דאיתיה במזרח וקא אזל למערב מהו
❖
מ"ה], ט) [כתובות נה.],
א"נ מבבל ועד מתא מחסיא הוי
אע"ג דלא בדידה תליא ולא איכפת
סעי' יג]:
כד.)
דתימא במערב הא ליתיה קמ"ל דילמא
י) ס"א דאמרה היא לשלוחה,
הכל שליח לקבלה והוי כאומר לאשה
לה אמרי' כל מאי דאמר איניש
י)
א
יא) צ"ל לה. רש"ל, יב) נ"א
בהדי דקאזיל מיגס גאיס ביה ויהב ליה
ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר
לשלוחיה אי שני לאו שלוחיה הוא
ועירב בגרוגרות, יג) [לקמן
פסקי רי"ד
גיטא האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב
פה:], יד) בשרו כצ"ל. מ"ד,
ה"נ אין עירובו עירוב: מראה מקום
ל' יום. רבינו יצחק ב"ר מאיר:
טו) בדפו"ר פיטורין, טז) צ"ל
הא והא רבנן. פי' בקונטרס
הילכך בכל דהו לבד שתדע
הוא לו. במידי דליכא פסידא ולא
לו בגרוגרות בגרוגרות ועירב לו בתמרים
לה. רש"ל, יז) אע"ג דלית
להבחין בין גיטא לדבר
איכפת ליה: הא והא רבנן. ואינהו
דלרבנן נמי לא הוי קפידא
הלכתא כצ"ל. מ"ד, יח) [וע'
תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין
אחר מתגרשת ומשום הכי
א
❖
תוס' ב"מ מב: ד"ה מי אמר],
לא תניא גבי קידושין
אלא גבי אשה משום דהתם ניחא
נמי לא אמור קפידא אלא גבי אשה
עירובו עירוב אמר רבה ל"ק הא רבנן הא
ב
ב)
איזוהי קטנה שיודעת לשמור
טז)ליה דתיתזיל ולא בדוכתא אחרינא
דהתם ניחא יא)ליה דתיתזל ולאו בדוכתא
רבי אלעזר הא רבנן דאמרי קפידא הא רבי
קידושיה כדתניא גבי גט
אבל גבי עירוב בשלו לא איכפת ליה
אחרינא והנך מתנייתא כאן בשלו
משום דשמירת הקידושין
הגהות הב"ח
אלעזר דאמר ג)מראה מקום היא לו ורב יוסף
היא שמירה יפה ולא
והא דקתני אינו עירוב בשל חבירו
עירובו עירוב דלא איכפת ליה והאי
(א) רש"י ד"ה תנא דידן וכו'
אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל
הבחנה בעלמא הילכך לא
כגון דיהיב ליה חבריה רשותא לערב
דקתני אינו עירוב כגון דיהב ליה
ובין פיטרוה דבכל ענין
הוצרך לפרשה דמפורשת
חבירו א"ל אביי ואלא הא דתניא האומר
❖
בתמרים דידיה דהכא ודאי קפידא
חבריה רשות לערובי מתמרים דידיה לאו לגט כו':
ועומדת היא מסתמא אבל
שמירת הגט שאינה אלא
לשלוחו ערב לי במגדל ועירב לו בשובך
הויא דבגרוגרות דחבריה לית ליה
ואמר לו האיך לשלוחיה ערב לי
הבחנה בעלמא הוצרך
רשותא וקשה דלא משמע כלל
בתמרים דפלונייב) דהכא ודאי קפידא
בשובך ועירב לו במגדל דתניא חדא עירובו
לפרש והכי גרסי' גבי
לעזי רש"י
דפליג רב יוסף אסוגיא דלעיל דסבר
הוא דבגרוגרות דחבריה לית ליה
צרור וזורקו אגוז ונוטלו
עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב התם
ג
מתגרשת בקידושי אביה
קונדיי"ר [קונריי"ד]. ציוד,
רשותא: במגדל. קא סלקא דעתין
דלרבנן הוי קפידא בעירוב שלו כמו
❖
מאי שלו ושל חבירו איכא התם נמי איכא
וגבי הפעוטות מתקדשת
צרכים.
באשה ולא בא רב יוסף לחדש אלא
הנח לי עירובי במגדל שבסוף אלפים:
פירי דמגדל ופירי דשובך: מתני' דהאומר
למיאון והכי גריס ר"ח
מאי שלו ומאי של חבירו איכא.
בשל חבירו ב ועוד דא"כ הל"ל הא והא
ור"י ז"ל אבל בעל ה"ג
כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו איגרת
גריס איפכא בהלכות מיאון
דמקפיד מי מקפיד ההוא חבריה מוסף רש"י
ככולי עלמא דרבי אלעזר נמי מודה
שחיבר גבי צרור וזורקו
ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה
אי מנח ליה בהאי או בהאי: פירי
בשל חבירו דהויא קפידא כמו בבעל
היוצא בקולר. ליהרג (לעיל
אגוז ונוטלו מתקדשת למיאון
עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר
יג:) שנתחייב מיתה למלכות
דמגדל. במגדל דקתני לאו לאתנוחיה
דמודה ר"א דהוי קפידא ולכך נראה
וגבי הפעוטות מתגרשת
כלום: גמ' ת"ר השלחוה שבקוה תרכוה הרי
(חולין עה:). ואמר כתבו גט
בקידושי אביה והכי גריס
לפרש דשלו הוי קפידא אבל ג בשל
הוא אלא ערב לי מפירות פלוני שיש
לאשתי. כדי שלא תזקק ליבם
גם המורה ואינו נ"ל זו
לו במגדל: מתני' כתבו גט ותנו
חבירו דהוי בשל שליח בכל מה
ד
אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה
(לעיל יג:). הרי אלו יכתבו
הגירסא חדא דיותר דעת
ויתנו. דמתוך שהוא בהול על
צריך בקידושין מבגירושין
לאשתי. לשון בני אדם הוא כבר
שירצה השליח יערב לו כיון דמערב
כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום תניא
נפשו לא גמר למילתיה ומיהו
שהאשה יוצאה לרצונה אבל
החזיקו בו לקרות לספר כריתות
לו בפירותיו ה וא"ת השתא משמע
כתבו ותנו הוה דעתיה (שם
ד)רבי נתן אומר פטרוה דבריו קיימין פיטרוה
אינה מתקדשת אלא לרצונה
אשה גט: גרשוה. נמי כבר נהגו
דלרבנן בשלו הוי קפידא גם לרב יוסף
וכעי"ז לקמן עב:) דמחמת
ותו דא"כ ק' ליה לרבא מן
לא אמר כלום אמר רבא רבי נתן דבבלאה
ה)
שהוא בהול על נפשו לא
הברייתא דבברייתא מפרש
לקרות גירושין: כתבו איגרת ותנו
כדפירשנו וכן בפ' (הנהנה) [השליח]
הספיק לגמור דבריו (כתובות
כל שמבחנת בין גיטה לדבר
הוא ו) ודייק בין פיטרוה לפטרוה תנא דידן
לה. גם זה לשון הגט שכותבין בו
(מעילה דף כא.) הבא לי מן החלון
נה. וכעי"ז חולין לט:) אף על
אחר דהיינו צרור וזורקו אגוז
דבר א"י הוא לא דייק איבעיא להו הוציאוה
והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל
ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין
ז)
ו
גב דלא אמר תנו, דעתיה
ונוטלו ורבא אמר כפעוטות:
שיתנו לה ועשאן שלוחים אף
הגיעו לעונת נדרים נדריהן
מהו עזבוה מהו התירוה מהו הניחוה מהו
ואיגרת שבוקין יג): פטרוה לא אמר
משום דלא עשה שליח שליחותו
לגרש, אלא שהיה בהול על
נדר והקדשן הקדש וכנגדן
כלום. דדלמא לשון פטור וחובה
דקפידא הוי ותימה דבסוף המפקיד
הועילו לה מהו עשו לה כדת מהו פשוט
נפשו (חולין עה.) דמסתמא
בקטנה חולצת פי' עונת
(ב"מ דף מב:) גבי כשותא משמע דלא
להקל מעליה חובות שחייבת:
גלי דעתיה מדאמר כתבו
נדרים היא שנה אחת לפני
מיהא חדא דתניא עשו לה כדת עשו לה
ז
דלשם נתינה קאמר, משום
גדלתן דהיינו כל שנת י"ב
פרנסוה. כל לשון פרנסה לשון
הוי קפידא משום דלא אמר לו מהאי
כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום:
דיוצא ליהרג, דלא ניחא ליה
לנקבה וכל שנת י"ג לזכר
רמי ומהאי לא רמי ואין נראה
עשיית צרכיה הוא קונדיי"ר בלע"ז
מתני' ח)חבראשונה היו אומרים היוצא בקולר
דתפול קמי יבם (מנחות ל:).
כדתנן בנדה (מה:) שנדריהן
אף המפרש. מן הישוב לים
לומר דאתיא לרבי אלעזר דהכא
כמו לפרנסה שמין באב (כתובות דף
נבדקין אם יודעין לשם
ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו
(חולין עה:) והיוצא
מי נדרו ולשם מי הקדישו
יז) דהילכתא כוותיה דקאי רשב"ג
סח.) וכמו מוציאין לפרנסה ואין
בשיירא. למדבר (לעיל יג:).
נדריהן נדר והקדשן הקדש
חזרו לומר ט אף המפרש והיוצא בשיירא
בשיטתיה בפ' גט פשוט (ב"ב דף
מוציאין למזונות (שם דף סט.) הלכך
המסוכן. מתוך חליו (חולין
והכא בזכרים מיירי דכל ג'
רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן:
שם) שכיב מרע (לעיל יג:)
מדות בקטנים מיירי ואמרי'
קסה.) מדלא מייתי לה התם בהמפקיד
לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא
ט)
י
גמ' גניבא יוצא בקולר הוה כי הוה קא
או: הגוסס (כתובות נה.)
בהו וכנגדן בקטנה והכי נמי
ונראה דהכא ודאי שהזכיר תמרים
תהא זקוקה ליבם או צורכי מלבוש
והיינו בתר אומדן דעתא
בקטנים מיירי דעונת נדרים
וכסות הוא: כנימוס. כחוק לא
וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא
ו
זוזי לרבי
נפיק אמר הבו כ ארבע מאה
דאמרינן לא אמר כתבו אלא
דידהו בני י"ב שנה ויום א'
ליתנו, הואיל ומסוכן הוא לא
כל שנת י"ג נדריהן נבדקין
לא היה מזכיר אם לא שהיה מקפיד
ידעינן אי חק גט אי חק מזון וכסות
אבינא מחמרא דנהר
פניא אמר רבי זירא
נתכוין לצחק בה (שם) שדעתו
וכנגדן בקטנה כשהיא בת
וכן כראוי: גמ' שלחוה. לשון ושלחה
אבל בהמפקיד דאחוי לסרסיה היכן
שיכתבו ויתנו דלפטור את
דרא
י"ב שנים ויום א' היא אשה
כשות שלו מונח והוו התם תרי כריא
מביתו (דברים כד) נקט האי גברא:
אשתו מן היבום נתכוין
גמורה וחולצת עיין בערך נ"ו
❖
(רשב"ם ב"ב קמו:).
בס"ה ולמכור בנכסי אביו
שבקוה. לשון אגרת שבוקין י):
תרכוה. לשון תרוכין גירושין: ר' נתן
דכשותא וגם אין רגילין להקפיד כיון
שהכל מין אחד הא לא
ז
דהיינו הקרקעות כקטן חשיב
אומר פיטרוה דבריו קיימין. לשון גט פטורין כך שמעתי
הוי ליה לאסוקי אדעתיה שיהא לאחרים כשות בביתו של זה יח):
מתני'
עד שיהא בן כ':
מאי שלו ושל חבירו איכא. לא בעי לשנויי הא דתניא עירובו
ולי נראה הפוך פטרוה שעל כרחך בלשון צואה הוא כמו שלחוה
קטנה שאמרה התקבל לי
מוסף תוספות
גיטי אינו גט עד שיגיע גט
עירוב בסמוכין זה לזה והא דתניא אין עירובו עירוב במרוחקין
וכמו דברו יד) שברו הוא לשון גט טו) פטורין שהוא דגש פיטרוה
לידה אם אין לה אב לידה
א. כי השליח אמר לבעל
שבלשון צוואה הוא רפי כמו אמרו שלחו מכם (בראשית מב)
זה מזה דא"כ אפי' שובך ושובך נמי ועוד דניחא ליה לשנויי הכל בחד גוונא:
ממש ואם יש לה אב ליד
שכן עשאתו האשה שליח,
שמעו מלכים (שופטים ה) אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי
דמי
אביה כדפרשי' לעיל שאין
ואדעתא דהכי נותנו לה גם
יד לקטנה לקבל גיטה בחיי
הוא. תוס' הרא"ש. ב. [דאי]
לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה: רבי נתן דבבלאה הוא. שבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף קלא.) והעזתי פני
אביה בלא רשותו: האומר
רב יוסף בא לחלוק על סברת
בנתן הבבלי: ודייק בין פיטרוה לפטרוה. שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה לשון גט
תן גט זה לאשתי במקום
רבה ולומר דבשלו לא קפיד
פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה סיפר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה: תנא דידן דבר
פלוני ונתנו לה במקום אחר
הוה ליה לפרושי טעמא אמאי
פסול פי' דהוי קפידא כי הוא
לא קפיד בשלו. תוס' הרא"ש.
ארעא דישראל הוא. וכל סיפורו לשון עברי לא דייק בין פטרוה ובין פיטרוה (א) ולאו לגט פיטורין איכוון דפיטורין לשון
חפץ לבזותה באותו מקום
ג. (ש)בא להשמיענו. תוס'
ארמי הוא תרגום של שילוח: הוציאוה מהו. מי אמרי' לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו (דברים כד) או דילמא לאו לישנא דקרא הוא
וכיון ששינה דעתו בטל
הרא"ש. ד. שאמר לו
שליחותו. הרי היא במקום
המערב אני אערוב לך משלי
דלא כתיב והוציאה מביתו אלא ויצאה היא מעצמה: עזבוה מהו. לשון איגרת שיבוקין הוא או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן
פלוני ונתנו לה במקום אחר
מן הגרוגרות והלך ועירב
בגט לאו לישנא דגיטא הוא: התירוה מהו. לשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה: פשוט מיהא. מתניתא
כשר פי' דלא הוי קפידא
בתמרים בהא ליכא קפידא.
מתני'
היוצא בקולר. ליהרג למלכות: ואמר כתבו. אע"פ שלא אמר תנו: יכתבו
חדא מהני בעיין עשו לה כדת לא אמר כלום:
אלא מראה מקום הוא לו:
רשב"א. ה. למה יקפיד בכך,
ויתנו. דאגב פחדיה טריד ולא פריש: המפרש. לים: והיוצא בשיירא. למדברות: המסוכן. חולה: גמ' מחמרא. מיין שיש לי:
האשה שאמרה התקבל לי
כל מה שנותן לו מקבל ממנו.
גיטי במקום פלוני וקבלו לה
רשב"א. ו. שלא היו במקום
דרא אחד. תוס' ב"מ מב: ד"ה מי
במקום אחר פסול פי' דהוי
קפידא שלא רצת להתבזות כ"א באותו מקום וכיון ששינה על דעתה בטלה שליחותו ור' אלעזר מכשיר: ור' אלעזר מ"ש
א"ל. ז. וגם לא הזכיר לו מקום. תוס' הרא"ש. שהיו בבית אחד. תוס' ב"מ מב: ד"ה מי א"ל.
רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי איש דמדעתו הוא דמגרש הוי קפידא אבל אשה דבין מדעתה בין בעל כרחה מיגרשה
מראה מקום היא לו והלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דמילתא דר' אלעזר איתוקמה בשיטה בפ' גט פשוט (ב"ק קסה.): הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר פי' דשליחות להולכה בעל קעביד ליה ולא אשה והילכך
אע"ג דקאמרה אין בכך כלום שאין זה שליחותה אלא שליחות הבעל: הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. פי' שלא עשאתו שליח לקבלה שתהא מתגרשת בקבלתו אלא הזמנה בעלמא עשתה. לך במקום פלוני ואם בעלי רוצה לשלוח
לי גיטי הביאוהו לי התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד. פי' דשמא משעה שיצא פגע בבעלה ונתנו לו והיא מתגרשת בקבלתו. התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע לאותו מקום. פי' דכיון דקבעה לו מקום קפידא הוי
ואם יקבלנו במקום אחר לא הוי גיטא הילכך אוכלת בתרומה עד שיגיע שליח לאותו מקום ור' אלעזר אוסר ור' אלעזר לטעמיה דאמר מראה מקום היא לו ואם קבלו לה במקום אחר כשר הלכך יש לחוש שמא פגע בבעל וקבלו לה: מתני'
האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פי' שכל אלו לשון גירושין הן ונהגו העולם לקרוא לגט אגרת מפני שכתוב בו ואגרת שבוקים והלך אחר לשון בני אדם פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה
כראוי לא אמר כלום. פי' אע"פ שכתוב בגט גט פטורין י"ל לשון פטור חוב הוא להקל מעליה חובות שחייבת. פרנסוה נמי י"ל לשון פרנסה של מזון וכסות הוא. גם כנימוס וכראוי י"ל כחק הנשים וכראוי להם ממזונות וכסות: ת"ר שלחוה
שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולאר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו פי' לקמן (סו.) תנן הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק
בה מפני שלא אמר כתבו ותנו אבל היוצא בקולאר ליהרג ואמר כתבו מתוך שהוא בהול על מיתתו לא הספיק לגמור כל דבריו ואנן סהדי דכתבו ותנו רצה לומר אלא מתוך פחדו נקצרה לשונו ודוקא היוצא בקולר אבל איניש אחרינא לא עד
שיאמר כתבו ותנו חזרו לומר אף המפרש בספינה (בפילגוס) לילך לארץ רחוקה והיוצא בשיירא לילך במדבר גם אלה בהולים הם ואינן יכולין לגמור כל דבריהם ובכתבו בלבד שאמרו הרי אלו יכתבו ויתנו ר' שמעון שזורי אומר אף המסוכן
פי' אף החולה גם הוא טרוד בחליו וקשה לו להרבות דברים ואנן סהדי כשאמר כתבו גם תנו רצה לומר אלא מחמת חליו נקצרה לשונו והרי אלו יכתבו ויתנו והלכתא כר' שמעון שזורי דאמרינן בהקומץ בתרא הלכה כר' שמעון שזורי במסוכן