סו:
האומר פרק
ששי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאמר
שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי. והוא הדין דהוה מצי
או לשלשה (נמי) כתבו ותנו גט לאשתי. אע"פ שהן ראויין ליעשות
סב א ב מיי' פ"ב מהל'
א) לעיל יח:, ב) [לעיל כט.
לקמן עא: עב.], ג) צ"ל
גירושין הל"ו סמג
בית דין כיון דבהדיא אמר להו כתבו לא ב"ד שוינהו אלא עדים:
למיפרך מדשמואל דפרק כל הגט (לעיל דף כט.) דאמר
יכתבו, ד) [לקמן עא: עב.],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
אמר לשלשה תנו. ולא אמר כתבו: הרי אלו יאמרו. לעדים
קכ סעי' ד: מתנה הרי היא כגט א דמילי לא מימסרן לשליח אבל ממתני' דאפי'
ה) לקמן עא: פו: פז:,
מפני שעשאן ב"ד: מבית האסורין.
סג ג מיי' פ"ט שם הל'
רבי מאיר מודה באומר לשנים תנו או לשלשה אומר כתבו ותנו לא
אחרים לכתוב ולחתום וליתן
ו) [לקמן עא: פח.],
ב
ז) ברש"י שברי"ף
כז סמג שם טוש"ע
משמו של רבי עקיבא שנחבש בבית
מצי למיפרך דה"א דטעמא משום
או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי
שם סעי' ח:
וברשב"א,
יכתבו,
א
האסורין: נומינו לשליח. אמרנו
בזיון דבעל כדאמר אביי בפרק כל
סד ד ה מיי' שם טוש"ע
ח) בדפו"ר דברים ולפנינו
אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט
הוא ע"פ רש"ל ועי' רש"ש,
הגט (גז"ש) והוה אמינא דבכתיבה
לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכה
שם סעי' ט:
ג
ט) [לעיל ג: כג. כו:],
לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו
ו [מיי' פ"ד מהל' זכייה
זו לאומרה בבית המדרש: ילמדו.
ליכא בזיון אלא בחתימה דאיכא
,
י) נראה שצ"ל שיאמרו
הל"י טוש"ע שם סימן
פרסום טפי: כתב ידן הוא או
מפני שעשאן ב"ד דברי ר"מ וזו הלכה העלה
אם אינם יודעין לכתוב ילמדו לכתוב
יא) תיבת הסופר נראה ט"ס
קמא סעי' מג]:
פנ"י וע"ש,
❖
עד שיכתבוהו בעצמן: גמ' הכי
כתב הגט הוא. אע"ג דלא נפקא
ז [טוש"ע שם סימן קל
רבי חנינא איש אונו מבית האסורין מקובל
❖
סעיף יח]:
גרסינן אמר לשנים כתבו ותנו גט
מינה מידי דאידי ואידי מילי נינהו ולא
אני באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו
לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו
ממסרן לשליח הא מסיק דלשמואל
לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד אמר
מוסף רש"י
ב
הן מהו. הא דקתני מתניתין לכתבו ז)
אמר אמרו כשר וא"כ חתם סופר
פסקי רי"ד
רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין
או לשלשה כתבו גט
ועד פסול דהא בהא תליא כדאמרינן
בעצמן אחתימה קאי והכא הרי
כו' יכתבו. הם עצמם
שליחא ברא במקום אבא:
שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו
בסמוך וכשאומר לשנים כתבו ותנו
חתמו הן או דילמא אכתב הגט קאי:
מתני' אמר לשנים תנו גט
שהרי אמר להם כתבו,
גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו אמר
אבל אמר לשלשה תנו
א) ג
לאשתי או לשלשה כתבו
שלח להו תצא. אם ניסת בגט זה
הוי כאילו אמר להם בפירוש שישתפו
גט לאשתי, יאמרו
גט ותנו לאשתי הרי אלו
לעשרה כתבו ותנו גט לאשתי אחד כותב
אחר עמהם לכתוב או לחתום לכך
תצא מספק דמספקא לן אי כשר או
לאחרים ויכתבו. ויתנו,
יכתבו ויתנו אמר לג' תנו
ושנים חותמין כולכם כתובו אחד כותב
לא: והדבר צריך תלמוד. כלומר
בעי מה רוצה הבעל שיעשו הם ולקמן
מפני שעשאן ב"ד.
ד
גט לאשתי יאמרו לאחרים
ורשאין לעשות שליח (לעיל
כתובו מפני שעשאן ב"ד
דאמר אי סבירא לן דכתבו כתב
אין הדבר הזה ברור לנו וצריכין אנו
וכולם חותמין לפיכך ה אם מת אחד מהן
כט.). כולכם כתובו
דברי ר' מאיר וזו הלכה
הרי זה גט בטל: גמ' א"ר ירמיה בר אבא
ידן הוא הא כתב הגט כו' הוא
ללמוד מן הגדולים ממנו אם כשר
אחד כותב וכולם
שלח חנניא איש אונו
הוא או לא: מאי הדבר צריך תלמוד.
הדין דהוה מצי למימר אפכא אי
חותמין. ואי לא הוו
מבית האסורים מקובלני
שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו
חתמי כולהו הוי פסול,
באומר לג' תנו גט לאשתי
מאי מספקא ליה לשמואל בגווה: אי
סבירא לן דכתב הגט הוא כתב ידן
אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו
דבקפידא תליא דלא שוויה
שיאמרו לאחרים כתובו
הא
כשר: כתב הגט כשר כו'.
נימא מילי אי מימסרן לשליח. וכשר
גיטא אלא בהכי (לעיל
מפני שעשאן ב"ד א"ר
לסופר וכתב וחתמו הן מהו שלח להו תצא
וא"ת ומאי קשיא ליה מהא דמילי לא
ודברים שנאמר לשליח זה אם יכול
י:). חתם סופר שנינו.
ח)
יוסי נומינו לשליח אף אנו
והדבר צריך תלמוד מאי הדבר צריך תלמוד
לא תימא דמתכשר גט
מקובלים שאפילו אמר
למוסרן לשליח אחר: אי לא מימסרן.
מימסרן לשליח הא לר"מ ט)אפי' מצאו
בחתימת עד אחד וכתב
לב"ד הגדול שבירושלים
אילימא משום דהוו להו מילי ומספקא ליה
באשפה כשר וי"ל דשמואל פוסק
ופסול דהכא מילי בעלמא מסר להו
ד
ה
יד סופר שני, אלא הכי
תנו גט לאשתי שילמדו
הלכה כר' אלעזר ול"ל דר"מ ולפ"ז
ואינן חוזרין ונמסרין לסופר ולא
קאמר חתם הסופר בגט
מילי אי מימסרן לשליח אי לא מימסרן
ויכתבו ויתנו לה. אמר
ו
עד ועד שני עמו כשר
לעשרה כתבו גט לאשתי
ר' יוסי דמתני' נמי כר"א א"נ נהי
דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור
לשליח והאמר שמואל אמר רבי הלכה כר'
דהוו להו ב'
אחד כותב ושנים חותמין.
(לקמן עא:)
ולעשות שליח אחר: הלכה כר'
דמכשר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה
עדים, ואשמועינן מתניתין
כולכם כתובו אחד כותב
יוסי דאמר ב) מילי לא מימסרן לשליח אלא
דלא חיישינן למימר הבעל
יוסי. דמתני': אלא. מספקא ליה
היכא שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך
וכולן חותמין לפיכך אם
לשמואל הא קא מיבעיא ליה האי כתובו
לא צוה שיחתום הסופר
מת א' מהן הרי הגט
אי האי כתבו דקאמר להו: אי כתב
לעשות צוויו ואפילו כתב ידן הוא הוי
אלא אמר לשנים אמרו
(השני) בטל. פי' אמר
אי כתב ידן אי כתב הגט ותיפשוט ליה
ידן הוא. חתימתן הוא דקאמר והרי
כאילו צוה להדיא י) שיאמר לסופר
לסופר פלוני ויכתוב
לשנים תנו גט לאשתי
ממתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי או
ולפלוני ופלוני ויחתומו,
אע"ג דלא אמר כתבו ותנו
חתמו הן: או כתב הגט הוא. והרי
שיכתוב ולא סגי הכא במצאו באשפה
אפילו לר"מ: חתם סופר שנינו.
וחשו הנך שלוחין לכיסופא
הרי אלו יכתבו הן בעצמן
לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו
לא כתבוהו: אין איכא בי דינא
דספרא ואחתמוהו, להא לא
ויתנו ולא יאמרו לאחרים
יכתבו ויתנו היא גופא קא מיבעיא ליה
חדתא. שלא למדו לחתום עדיין:
וא"ת הא שמואל גופיה קאמר בפרק
ז
חיישינן, כדאוקמינן בפרק
לכתוב ולחתום דלאו ב"ד
❖
מי שאחזו (לקמן פח.).
מנינהו שיוכלו לצוות
ופרכינן ואי סבירא לן כתובו כתב
בתרא (לקמן דף פו:) דכתב סופר ועד
כתובו כתב ידן הוא או כתב הגט הוא
ג)
לאחרים אלא עדים שוינהו
ידן הוא דהוי. הא כתב הגט אם
שנינו ואתיא מתניתין אפילו כר"מ
פשיטא דכתב הגט הוא דקתני סיפא אמר
ומיהו הם כותבים ונותנים
דלא נפיק מיניה שום חורבא א"כ
אמרו לסופר וכתב כשר בתמיה:
אע"ג דלא אמר להו כתבו
מוסף תוספות
רבי יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין
ותנו דדוקא כתבו בלא תנו
והאמר שמואל כו' הלכה כר' יוסי.
מאי פריך ליה הכא לשמואל וי"ל
שאפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט
אינו מועיל אבל תנו בלא
א. כלומר, שאין השליח
דנהי דפליג בפירוש דמתניתין דכתב
דמתני' וכיון דפריש שמואל טעמא
כתבו מועיל שהיאך יכולין
יכול לומר לאחרים לכתוב,
לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה אי אמרת
סופר ועד במילתיה דר' יוסי לא
דר"י משום דמילי לא מימסרן לשליח
ליתן אם לא יכתבו. או
והיינו משום. שיט"ק.
בשלמא כתב הגט הוא שפיר אלא אי אמרת
אמר לג' כתבו ותנו אע"פ
ב. דיכתבו ויתנו ולא
אשכחן דפליג אדרב חסדא ורבי
הוא היאך כשר הא מילי נינהו. ומשני
שהם ראויין להעשות ב"ד
מימסרי לשליח. תוס' לעיל
כתב ידן הוא מי איכא בי דינא דלא ידעי
ירמיה אי מודה ר' יוסי באומר אמרו
אי הוה סבירא לן ופשיטא לן דכתובו
כיון דבהדיא אמר להן
כט. ד"ה ומילי. ומשמע נמי
אי לאו ובפרק מי שאחזו (לקמן דף
דקאמר לא הוי אלא כתב ידן איכא
כתבו לא ב"ד שוינהו אלא
מחתם חתימת ידייהו אין איכא בי דינא
דטעמא דר"מ בהא מתני'
ח
עדים. אבל אם אמר לג'
משום מילי לא ממסרן
עב.) דייקינן מברייתא ט לאפוקי ממאן
למימר דכתב הגט מדלא קפיד עליה
חדתא ואי סבירא לן דהאי כתובו כתב
(כתבו) [תנו] גט לאשתי
לשליח הוא לדעת שמואל
דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו:
נעשה כאומר אמרו לסופר ויכתוב
ולא אמר להם כתבו הרי
וכו'. רשב"א. ג. [ד]קסבר
ידן הוא הא כתב הגט כשר והאמר שמואל
מתניתין מני רבי יוסי היא
אלו יאמרו לאחרים לכתוב
שמואל. תוס' שם.
וקס"ד דמודה רבי יוסי באומר אמרו:
אמר רבי הלכה כר' יוסי דאמר מילי לא
ולחתום וליתן מפני
ד. חתמו ונתנו לה. תוס'
דאמר מילי לא
ומי מודה. והא אנן תנן כתב סופר
שעשאן ב"ד: וזו הלכה
הרא"ש.
ה. ואפי'
מימסרן לשליח אמרי אי סבירי לן דכתובו
מימסרן לשליח. אפילו באומר
את הגט וחתם עד אחר כשר:
שלח חנניא איש אונו
לכתחילה. שם. ו. דבעי
כתב ידן הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו
מבית האסורים משמו של
כתיבה לשמה. שם.
ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו.
לשלשה תנו הוא הדין באומר אמרו
ר' עקיבא שנחבש בבית
ז. מה פריך מר' ירמיה
ד) ומודה ר' יוסי ו באומר אמרו ומי מודה ר'
ולהכי לא נפקא מינה חורבא אבל
האי כתב סופר דקתני חתם הוא
האסורים. א"ר יוסי נומינו
לשמואל. שם. ח. [וא"כ]
יוסי באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד
לר"מ דאמר מילי מימסרן לשליח
שאם חתם הסופר בעד ועד אחר עמו
לשליח אמרנו לר' חנינא
אין לנו להעמיד דברי
ה)
שנעשה שליח בהלכה זו
שמואל באותו ענין
כשר: מתני'. דמכשר חתימת סופר
באומר לשלשה תנו כ"ש באומר
כשר ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו ואמר
ו)
ז
שאין הדבר כן ולא קבלנו
שיחלוק עליהם בפירוש
בגט רבי יוסי היא: דאמר מילי לא
אמרו דכשר ולהכי לדידיה חתם סופר
רב חסדא מתני' מני ר' יוסי היא דאמר
שליחותו. אלא אפילו אם
דברי ר' יוסי. שם. ט. 'עד
מימסרן לשליח. הלכך אין אדם
ועד פסול דלא ליתי לידי חורבא
אמר לב"ד הגדול
שישמעו קולו'. שם.
מילי לא מימסרן לשליח ואי סלקא דעתך
שבירושלים תנו גט
י. הנפרד, ובעל לא יהיב
ולמאי דמסיק נמי באומר אמרו כשר
חותם בגט אא"כ שמע מפי עצמו
מודה רבי יוסי באומר אמרו נפיק מינה
לאשתי שהם ילמדו
להו רשותא למעבד אלא
ולא תעשה ולא שכיחא מ"מ לא
לפי שאין השליח רשאי לומר לעדים
ויכתבו ויתנו לה ולא
מדעת' דכולהו תלתא,
חורבה דזימנין דאמר להו לשנים
מתוקמא מתניתין דמכשיר חתם
חתמו בגט פלוני ומשום הכי ליכא
יאמרו לאחרים לכתוב:
והיני חורבא. שיט"ק בשם
אמרו
אמר שמואל הלכה כר'
רמ"ה. יא. לכך שיאמרו
סופר ועד כרבי מאיר דחיישינן
למיחש הכא שמא הבעל לא צוה
יוסי דאמר מילי לא
בשם בעלה לסופר לכתוב
לדידיה לתקלה אחריתי דזימנין דאמר
לשלשה תנו ונמלכו שלשתן
שיחתום אלא לשלוחו צוה
שיאמר לסופר זה לכתוב ולאחרים
מימסרן לשליח. ולקמן
ולעדים לחתום, והאחרים
לומר לסופר לכתוב ולפלוני ופלוני לחתום ואזלי תרתי מינייהו
לחתום והשליח חשש שמא יתבייש הסופר לומר אין מקבלין
אמרי' בפרקין דאפילו
סבורים שהבעל צוה. רש"י
❖
באומר אמרו לסופר
לקמן סז.
מדעת שלשתן ואמרו לסופר וכתב ומשום כיסופא דסופר מחתמי
אותו בעד ומתוך חששא זו צוה לסופר לחתום ומהכא שמעינן
ויכתוב לפלוני ולפלוני
ליה בלא ידיעת שלישי והא שכיחא דכשאומר לשלשה תנו אומרים
דבאומר אמרו נמי פליג רבי
יוסי דאי סלקא דעתין מודי
י
ויחתמו פוסל ר' יוסי עד
שיאמר להם הבעל בפיו.
לאחרים שיכתבו ויתנו לכתחילה כדתנן במתני' ולא חיישינן שמא
ביה היכי מכשר חתימת סופר
בגט נפיק מינה חורבא כו':
פסקי רי"ד (המשך)
ומיכן יש להוכיח שהאשה
תשכור עדים יא כי אמר לג' תנו דכיון דאומר אמרו כשר
כיון וכיון שהלכה כר' יוסי
שהיא ממנה שליח לקבלה
ולא תעשה לא יחתום יא) הסופר אם לא שידע בודאי שעשאן הבעל
ב"ד ואם תאמר כיון דלר"מ חתם
סופר ועד פסול היכי תנן אמר
שאין השליח יכול למנות
אפילו באומר אמרו
כדאמרינן בפ' מי שאחזו
שליח אחר ואע"פ שאמרה
לשנים
לו האשה שיהיה רשאי
(לקמן עב.) אינו מועיל
כלום כל מה שאומרת לו האשה ואינו גט עד שיגיע ליד שליח ראשון. ומ"ה לא אשכחן בשום דוכתא ששליח לקבלה ממנה
לימנות שליח משום דמילי נינהו שלא מסרה שום חפץ בידו. ולא דמי לשליח להולכה שיש חפץ בידו ויכול למוסרו לאחר
שליח אחר כי היכי דמשכחינן בשליח להולכה: