האומר
פרק
ששי גיטין
סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון דאמר מר. לקמן בשמעתין גבי אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני
לשנים תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דברי ר' מאיר ויש לומר דלר' מאיר
סה א ב ג מיי' פ"ב
א) ס"א ר' ישמעאל ב"ר
יוסי, ב) [אבות דר' נתן
מהל' גירושין הל"ו
ופלוני ויחתמו כשר הגט אבל לא תעשה: לא שכיחא. הלכך לא
כיון דחתם סופר פסול הו"ל כאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו
פי"ח ע"ש כמה שינויים],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
והרי אלו יכתבו היינו יחתומו ואם תאמר אכתי היכי קתני הרי אלו
גזרינן. ושמואל לית ליה דרבי ירמיה דאמר חתם סופר שנינו אלא
ג) [כשמפתח שפתיו הוא
סי' קכ סעי' ד וע"ש
יכתבו ויתנו לכתחלה למאי דאמר בסמוך הא נמי כשר ולא תעשה
כתב סופר וחתם עד כדאמרינן בהמגרש (לקמן דף פו:) ולא מוקי לה
א
ראש המדברים. ערוך ערך
במ"מ ובכ"מ:
חכם], ד) [ע' פירוש הערוך
ד [טוש"ע חו"מ סימן סו
כר' יוסי ולא איירי מתני' בחתימת
ותירץ רבינו תם דמשום דאמר לשלשה
ערך חנות], ה) [יבמות מט.
סעיף כא]:
סופר כלל ובין לרבי יוסי ובין לר'
שהוא לכתחלה ב נקט האי לישנא
אמרו לסופר ויכתוב
ולפלוני ופלוני ויחתמו
ה [מיי' פ"י מהל' גירושין
ס: בכורות כג: עירובין
מאיר כשרה החתימה ושמואל לית
דיכתבו ויתנו אי נמי הכי קאמר
סב:], ו) [עירובין נא.
הט"ז שו"ע אה"ע סימן יב
ומשום כיסופא דסופר חיישי ומחתמי חד
❖
בכורות לז.], ז) ברמב"ן
סעיף א]:
ליה דרב חסדא דאמר רבי יוסי היא
אם באו לקיים שליחותם יכתבו ויתנו
גורס רבי ע"ש, ח) יבמות
מהנך סהדי וסופר בהדייהו ובעל לא אמר
וכתבט) סופר ודברי הכל היא: דלמא
בעצמן דאי אמרי לאחריני ועבדי
כה:, ט) מכאן עד הסוף
הכי כיון דאמר מר כשר ולא תעשה כן
אמר להו. אתם חתומו ואמרו לפלוני
אפי' דיעבד לא מהני אי נמי דזימנין
נוסף ע"פ מהרש"ל ועי'
מוסף רש"י
בישראל לא שכיח וליחוש דילמא אמר להו
רשב"א וחי' הר"ן בדעת
דתעשה אפי' לכתחלה כגון בשעת
ויכתוב דבהא אמרי' לקמן כשר
רש"י, י) [בעירובין נא.
אוצר בלום. מינים הרבה
הדחק: אמרו לסופר ויכתוב
לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו
ותעשה ואי מכשרת חתימת סופר
פרש"י נימוקו נים וקו דבר
מעורבין בתוכה יחד
ואזלי הנך משום כיסופא דסופר ומחתמי ליה
ולפלוני ופלוני ויחתמו. לא דמי לעד
ישר כקו המשקולת],
בגט אזלי הני סהדי ומחתמי לסופר
(רשב"ם ב"ב נח. ושם:
יא) בשטמ"ק: כך היה נצרך
בלוס). משנת ר' אליעזר
משום כיסופא: הניחא למ"ד כו'.
לסופר בהדי חד מינייהו ובעל לא אמר הכי
מפי עד דהני מילי כששמעו מפי
בן יעקב קב ונקי. קב,
אדם לילמוד מפיו מיד היה
מזומן, יב) בשטמ"ק
פלוגתא היא לקמן בשמעתין: אלא
עדים שפלוני לוה מפלוני מנה שלא
אמרי הא נמי כשר ולא תעשה הוא הניחא
מדה קטנה, כלומר
שגורין, יג) בשטמ"ק
במקומות מועטים הוא
ר' יוסי תרתי אמר כו'. אלא ודאי
נמסרה עדות לאלו המעידים אלא
למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר
מפסיקות, יד) [אבות דר'
נזכר במשנה או בברייתא,
רבי יוסי תרתי אמר לפסולא בין
בפני הראשונים אבל כאן עיקר עדות
נתן פי"ח], טו) בדפו"ר לא
ותעשה מאי איכא למימר אלא רבי יוסי
ונקי, בכל מקום שנזכר
שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו
לא נמסרה אלא לאלו והראשונים הם
הרבה תלמוד כשאר חבירו
הלכה כמותו (יבמות מט:
אבל מה, טז) [ע' תוספת
תרתי אמר ושמואל סבר לה כוותיה בחדא
א
לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו
שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה
וכעי"ז ערובין סב: ובכורות
ב"מ קג: ד"ה בלמא],
סג:) משנה היינו נמי
ופליג עליה בחדא גופא אמר שמואל אמר
לא
גט: שכיחא. פירש בקונטרס
פסול והנך אמוראי דאמרי לקמן
יז) [וע' רשב"ם ב"ב נח.
ברייתא ומשום הכי קי"ל
רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן
❖
תעשה ולא תעשה אליבא דרבי מאיר
לשמואל אית ליה בפ' בתרא (לקמן ד' פו:)
ד"ה לאוצר וכו'],
כותיה בין במשנה בין
בברייתא (רשב"ם ב"ב
לשליח אמר לפניו ר"ש ברבי מאחר שר"מ
פליגי דלרבי יוסי פסול לגמרי ואיתא
דכתב סופר ועד שנינו ואתיא אפי'
א)
ר' יוסי נמוקו
קלח.).
לדרב חסדא דהא דקתני חתם סופר
כרבי מאיר ומכל מקום צריך לומר
וחנינא איש אונו חולקין על רבי יוסי מה
עמו. טעמו, נים וקו, דבר
גליון הש"ס
כשר רבי יוסי היא דליכא למיחש שמא
נמי אליביה דלא שכיחא דמתחילה לא
ישר כקו המשקולת (ערובין
ראה רבי לומר הלכה כר' יוסי אמר לו שתוק
תוס' ד"ה חכם כו' וכי
נא.) טעמי ראיותיו מביא
שליח צוה ולא בעל: ושמואל. דאמר
הקשה אלא מכח דלא מסתברא דפליג
בני שתוק לא ראית את ר' יוסי אילמלי ראיתו
האי גוונא אמרינן כו'. ע'
לו בכל מקום (שם יד:)
❖
לעיל הדבר צריך תלמוד דאי כתובו
שמואל אדר' ירמיה ורב חסדא:
תשובת רלב"ח סי' צב:
טעמו, שהיה מביא טעם
נמוקו עמו דתניא ב)איסי בן יהודה היה מונה
חכם
לכשירצה. יותר מר"מ
כתב (א) ידו הא כתב הגט נעשה
לדבריו כל שעה (בכורות
שבחן של חכמים ר"מ חכם וסופר ר' יהודה
לז.). לא חשו חכמים
כאומר אמרו וכשר: סבר לה כרבי
ודילמא ר' מאיר חריף
לדבר זה. לומר לא יקחו
חכם לכשירצה ר' טרפון גל של אגוזין ר'
הגהות הב"ח
ג)
יוסי בחדא. דאמר שמואל הלכה
ומקשה ור' יהודה מתון ומסיק $ וכי
שוב שדה זו מן הלוקח וכן
ישמעאל חנות מיוזנת ר"ע אוצר בלום ר'
(א) רש"י ד"ה ושמואל
העד של גט לא ישא את
כרבי יוסי היכא דלא אמר אמרו:
האי גוונא אמרינן בסוף הוריות
ד)
וכו' דאי כתובו כתב ידן
האשה (יבמות כה:).
ופליג עליה. באומר אמרו: נמוקו
יוחנן בן נורי קופת הרוכלים רבי אלעזר בן
(דף יד.):
❖
הוא הא כתב:
הדרן עלך האומר
חנות
מיוזנת. לשון מזון ואית
עמו. י) פירושו עמו לתת טעם לכל
עזריה קופה של בשמים משנת ר' אליעזר
ה)
דבריו שהיה מיישב את דבריו: חכם
דגרסי מזוינת לשון זיון:
בן יעקב קב ונקי ר' יוסי נמוקו עמו רבי
ו)
בלום. בקונטרס גריס במ"ם כמו
לעזי רש"י
וסופר. כדאמרינן במסכת סוטה
שמעון טוחן הרבה ומוציא קימעא תנא
(דף כ.) אמרתי לו לבלר אני: חכם
פיו בלום ורגליו מבולמות
קלושיי"א [קלושי"ץ].
משכח קימעא ומה שמוציא אינו מוציא אלא
❖
מדורים.
לכשירצה. כשהיה רוצה להיות מתון
בבכורות (מ:) ואית טז) דגרסי בסמ"ך ג
סובין וכן אמר ר"ש לתלמידיו בניי שנו
ומתיישב בדבריו היה חכם: גל של
כמו בבראשית רבה (פ' כ"ח) משל
מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו
אגוזים. מפרש באבות דר' נתן
למלך שהיו אוצרותיו בלוסים ד וחתומין
מוסף תוספות
דיבורא
של ר"ע גופא אמר לשנים אמרו לסופר
אמרי
(פ' יח) מה גל של אגוזים אדם נוטל
ומעורבין יז):
א. אמר לשנים אמרו
מעשה לא עבדי. והא דאמרינן
אחת מהן והם נקבצות ונופלות זו על
ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו אמר רב הונא
לסופר ויכתוב ואתם
זו כולן כך ר' טרפון בא תלמיד
סוף פרק ב' דיבמות (דף כה:) גבי
חתומו.
רשב"א.
אמר רב כשר ולא תעשה זאת בישראל
ז)
ב
ב. דבשלשה
ליכא
ושאלו דבר היה מביא לו ראיה מקרא
מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני
אמר ליה עולא לרב נחמן ואמרי לה רב
למגזר מידי. תוס' הרא"ש.
מדרש משנה הלכה ואגדה הכל יחד:
שהוא ב"ד ופריך בגמרא טעמא דב"ד
ג. אוצר בלוס, מינין
נחמן לעולא מאחר דכשר אמאי לא תעשה
חנות מיוזנת. יינה מוכן בה תמיד
הא בי תרי לא והתניא עדים החתומים
הרבה מעורבין בתוכה
זאת בישראל א"ל חיישינן שמא תשכור עדים
ביחד. רשב"ם ב"ב נח.
שאין החנוני צריך לומר ללוקחין
על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו
ד"ה לאוצר. ד. כמו
ומי חיישינן ח)והתניא עדים החתומין על גשדה
המתינו ואביא לכם יא)כך נצרך אדם
חכמים כו' ומאי קושיא לישני דיבורא
סגורים. תוס' הרא"ש.
מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה
ה. כשמעידים שקר.
ללמד מפיו מזומן לו ותלמודו ערוך
אמרי מעשה לא עבדי כדאמר הכא
ד
תוס' יבמות כה:
בפיו: אוצר בלום. כך מפורש
מעשה לא עבדי דבורא קאמרי אמר לשנים
דהתם לא הוי אלא דיבורא שאומר
באבות דרבי נתן למה היה ר' עקיבא
שמיאנה או שחלצה ויש לומר כיון
אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו רב חסדא
דומה לעני שנטל קופתו ויצא לשדה
דהתם על ידי דיבורא ה נגמר הדבר
אמר כשר ולא תעשה רבה בר בר חנה אמר
ה
מצא שעורים קצר ונתן בה מצא
שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור
כשר ותעשה רב נחמן אמר כשר ולא תעשה
חטין נתן בה וכן פולים וכן עדשים
חשיב ליה אבל הכא אין נגמר על
רב ששת אמר כשר ותעשה רבה אמר כשר
וכשבא לביתו בירר כל מין ומין
ידם ואינו אלא דיבור בעלמא:
ולא תעשה רב יוסף אמר כשר ותעשה
לעצמו כך ר"ע כשלמד מרבותיו שמע
הדרן עלך האומר התקבל
ואיכא
דבר מקרא מרבותיו ואחריו הלכה
ואחריו מדרש ואחריו אגדה נתן לבו לחזור עליהן ולגורסן עד שהיו יב)סדורין בפיו ולא אמר אלמוד מקרא לעצמו מדרש לעצמו אבל כשנעשה
חכם גדול עשה כל התורה מטבעות מטבעות סידר מדרש סיפרי וסיפרא לבדן ושנאן לעצמן לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן. ונראה בעיני
אוצר בלום סגור מסגירות לבדן מחיצות יג)מחיצות כמו שעושין בתיבות גדולות ליתן חטין מכאן שעורין מכאן עדשים מכאן כמו פיו בלום
ורגליו מבולמות בבכורות (דף מ:) קלושיי"א בלע"ז: קופת הרוכלים. מפרש התם יד) מה רוכל זה שבא לעיר שואלין ממנו אפרסמון עמך
אומר הין פלייטון עמך אומר הין קנמון עמך אומר הין כך נצרך אדם לשאול דבר במקרא משיבו וכן בגמרא וכן במדרש וכן
באגדה. ואין שבח זה דומה לשל ר"ע שנתן לבו תחילה ולמד הכל מבולבל ואח"כ סדרן: קופה של בשמים. דומה לקופת הרוכלין אלא שהרוכל
מתוך שאומנתו לכך מרבה מינין יותר וקושר כל אחד בצרור לבדו להיות מזומן לשואלו: קב ונקי. טו)לא לימד הרבה כשאר חבריו אלא מה
שאומר בבית המדרש נקי הוא שהלכה כמותו לעולם: טוחן הרבה. שנה הרבה: מוציא קימעא. מפרש ליה: תנא משכח קימעא. מתלמודו:
ומה שמוציא אינו מוציא אלא סובין. מה ששכח מתלמודו לא שכח אלא דברים שלא נראו שהלכה כמותן: שנו מדותי. למדו תורתי:
שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע. בחרתים ותרמתים מתוך עקרי משניותיו של ר"ע והיינו ברירה אחר ברירה: שמא תשכור
עדים. לכך שיאמרו בשם בעלה לסופר לכתוב ולעדים לחתום: לא חששו חכמים לדבר זה. מאחר שמכירין חתימתן לא חשו לומר שקר
חתמו: מעשה לא עבדי. שיחתמו שקר או יעידו שקר:
דיבורא עבדי. אומר לאחרים לעשות והאחרים סבורים שהבעל ציוה: ואתם
חתומו. דליכא למיחש שמא תשכור
כן שמעו מפי הבעל עצמו: ולא תעשה. גזירה
כיון דאין חותמין
אלא אם
הא אטו הא:
ואיכא