סז:
האומר פרק
ששי גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיכא דאפיך להו. לרבה ורב יוסף: ע"י כולן. בשביל כולן: מוליך במעמד כולן. כולן ילכו עמו: מנה מהו. אם לא אמר כולכם אבל
סו א מיי' פ"ט מהל'
א) תיבת ותנו ליתא בכת"י
ובראשונים, ב) [תוספתא
גירושין הל' כו סמג
מנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מהו מדמננהו לכולהו הנך מנויין איכוון או דלמא כיון דלא אמר להו כולכם המנויין כתבו לא
י)
ספ"ד], ג) [ע' מ"ש תוס'
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
בעינן כולם: אמרי לה להאי גיסא. מנה כולהו אכולהו קפיד מנה מקצתייהו יא)לא קפיד אלא אמנוייןיב) השנים מהני מנויין חתמו למעוטי השאר
על זה לקמן ע: ד"ה
קכ סעי' ז וסי' קמא סעי'
שלא נמנו אתא ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי'יג)
בודקין], ד) [לקמן ע:],
כא כג:
סז ב מיי' שם הלכ"ז סמג
ה) [קדושין לא: וש"נ],
המנויין אינם צריכין לחתום אלא
ו) בדפו"ר סיבורי. וכצ"ל
שם טוש"ע אה"ע סי'
קכ סעי' ט: מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו ואיכא דאפיך להו: אמר לעשרה כתבו
מקצתן: ואמרי לה להאי גיסא.
יעב"ץ, ז) ס"א כולי
סח ג מיי' שם הלכ"ח
מנה מקצתן גלי דעתיה דאהני קפיד
ליליא, ח) ס"א ל"ג,
גט לאשתי לא אמר כלום.
גט: ת"ר אמר לעשרה כתבו גט ותנו
א
א)
ט) [דסתנא גירסת ערוך
טוש"ע שם סעי' יא:
וצריכין יד)כולן המנויין לחתום מנה כולן
א ד מיי' שם פ"ב הלי"ד ואפי' אמר כתבו ותנו:
לאשתי אחד כותב על ידי כולם כולכם
בערך דסתן], י) מדלא
כרכה בסודריה. משום
כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד
[והט"ו] סמג שם
מננהו. גי' רש"ל ועין
כתובו אחד כותב במעמד כולם ב) הוליכו גט
רש"ש, יא) צ"ל שלא רש"ל,
אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו
טוש"ע אה"ע סי' קכא
דאשכח ביה טעמא
דחיורא הוא דעבד הכי והגמרא לא לאשתי אחד מוליך ע"י כולם כולכם הוליכו
ובב"ח אבע"ז סי' קכ' ס"ט
סעי' א:
כולם: אתקין רב יהודה בגיטא
ב ה מיי' שם הלט"ז
הביא דיש גורסים, לא קפיד
אחד מוליך במעמד כולם איבעיא להו מנה
אפילו אמנויין, יב) מכאן
דכולכם. בגט שאדם אומר במעמד
פירשו עד לבסוף:
טוש"ע שם סעיף ה:
ג ו מיי' פ"ד מהל' דעות
דאמר אותן מהו רב הונא אמר מנה אינו ככולכם
עד תיבת כיון נוסף ע"פ
רבים ויש לחוש שמא יאמר לכולכם
טו)
מהרש"ל ועי' מהרש"א,
❖
הל"ב והל' יד טו:
ר' יוחנן משום ר' אלעזר דמן רומה אמר מנה הרי הוא ככולכם אמר רב
איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא גט
ב
יג) מכאן עד סוף הדיבור
נוסף ע"פ מהרש"ל,
בטל התקין שיהו כותבין בו כך אמר
פפא ולא פליגי הא דמנה כולהו והא דמנה מקצתייהו $ אמרי לה להאי
,
יד) צ"ל כל. רש"ל
לנו פלוני כתבו או כולכון או כל
פסקי רי"ד
גיסא ואמרי לה להאי גיסא אתקין רב יהודה בגיטא דכולכם כתובו או
טו) בדפו"ר שמא יאמר
חד מנכון כולכון אחד כותב במעמד
כולכון או כל חד וחד מינכון חתומו או כולכון או כל תרי מינכון אובילו
כולכם ולא יחתמו ולפנינו
אמר לעשרה כתבו [ותנו]
כולם או כל חד מנכון אפי' אין
הוא ע"פ רש"ל ועי' בב"י
גט לאשתי א' כותב ושני'
ובב"ח אריכות דברים,
או כולכון או כל חד וחד מינכון אמר רבא זימנין דגאיז ליה לדיבוריה ואמר
חותמין דכך אמר להם כל
חביריו עמו: אובילו. הוליכו: ואתי
,
טז) בדפו"ר האחזו
כולכון ולא אמר כל חד מינכון ואתי לאיפסולי אלא אמר רבא ג כתובו
שנים מכם כתבו ותנו גט
לאיפסולי. שמא לא יהא אחד מהן
יז) [צ"ל אמודאי וכ"ג
לאשתי. אבל אם אמר
כל חד מינכון חתומו כל תרי מינכון אובילו
כל חד מינכון:
❖
במעמד כתיבתו או לא יחתמו
כולן:
הערוך עי' ערך מד ב],
כולכם כתובו קפידא הוי
שרצה לבזותה בפני כולן
חתומו כל תרין מנכון. ולא
לימא
הדרן עלך האומר
וא' כותב וכולן חותמין
(אינש) כולכם:
ואם מת אחד מהן הרי הגט
גליון הש"ס
מי ד שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו
בטל שלא נתקיים תנאו:
הדרן עלך האומר
גמ' אמרי לה להאי גיסא.
ת"ר אמר לעשרה כתבו גט
גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר לא תכתבנו אין דבריו האחרונים
כעין זה ב"ב דף מב ע"ב
לאשתי אחד כותב על ידי
מי שאחזו קורדייקוס. שם
❖
שידה
וש"נ:
כלום ה נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו ג) בודקין אותו
כולם. פי' לא צוה להם
השולטת כששותה יין הרבה
לחותמו אלא לכותבו
שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו:
בלבד כולכם כתבו א'
מגיתו: לא אמר כלום. שאין דעתו
גמ' מאי קורדייקוס אמר שמואל דנכתיה חמרא חדתא דמעצרתא וליתני
כותב במעמד כולם פי'
הגהות הב"ח
מיושבת: נשתתק. לאו אשאחזו
בהסכמת כולן שכולם
מי שנשכו יין חדש הא קמ"ל דהא רוחא קורדייקוס שמה למאי נפקא
(א) רש"י ד"ה בודקין וכו'
קורדייקוס קאי אלא אדם שנעשה
ידעו כשיכתוב: הוליכו גט
להשיב עליהם לאו או הן
לאשתי אחד מוליך ע"י
מינה לקמיעא מאי אסותיה ד) בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא אמר
אלם מחמת חולי: הרכין. הטה. ויט ואם ראו דעתו:
❖
כולם כולכם הוליכו אחד
אביי אמרה לי אם לשימשא בת יומא כוזא דמיא בת תרי יומי סיכורי בת
שמים מתרגמינן וארכין שמיא
ה)
ו)
מוליך במעמד כולם. פי'
לא דמיא ברייתא למתני'
(תהלים יח): בודקין אותו. בדברים
תלתא יומי בשרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא לשימשא עתיקתא ליתי
דבמתני' צוה אותם בין על
אחרים שואלין לו דברים שהוא ראוי לעזי רש"י
תרנגולתא אוכמתי וליקרעה שתי וערב וליגלחיה למציעתא דרישיה
הכתיבה בין על החתימה
להשיב עליהן (א) אם ראו דעתו מיושבת
משום הכי תנן אחד מהן
אמינישטרישו"ן. מנת
ולותביה עילויה וננחיה עילויה עד דמיסרך ולינחות וליקום במיא עד
❖
כותב ושנים חותמין ואם
בשר מבושל.
שמרמז על תשובת לאו הרכנה
צואריה עד דחליש עלמא עילויה ולימוד ולסליק וליתיב ואי לא ליכול
אמר כולכם א' כותב
שדרך בני אדם להרכין על לאו ועל
(ושנים) [וכולם] חותמין
כרתי ולינחות וליקום במיא עד צואריה עד דחליש עלמא עילויה ולימוד
הין הרכנת הין שלשה פעמים לכל
אבל הברייתא מיירי כגון
פסקי רי"ד (המשך)
ולסליק וליתיב לשימשא בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא לתלגא
שלא צוה אותם אלא
אחד כותבין ונותנין אם מרכין על
בכתיבת הגט והוא רוצה
נכתוב גט לאשתך והרכין
הגט הרכנת הין: גמ' נכתיה.
בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא רב עמרם חסידא כי הוה מצערין ליה בי
אח"כ להחתימו: איבעיא
בראשו בודקין אותו ג'
נשכו כלומר ששתה הימנו והרגיש
ריש גלותא הוו מגנו ליה אתלגא למחר אמרו ליה מאי ניחא ליה למר
להו מנה אותן מהו רב
פעמים אם אמר על לאו
ז)
הונא אמר מנה אותם אינו
לאו ועל הן הן הרי אלו
בו: רוחא. שד טז) האוחז על ידי כך:
דלייתו ליה אמר הני כל דאמינא להו מיפך אפכי אמר להו בישרא סומקא
ככולכם ור' יוחנן משום ר'
יכתבו ויתנו. פי'
לקמיעא. שמשביעין בה את הרוח
אגומרי וחמרא מרקא אייתו ליה אינהו בישרא שמינא אגומרי וחמרא חייא
אלעזר אמר מנה אותם הרי
קורדייקוס הוא רוח רעה
בשמו: סומקא. כחוש: מרקא.
הוא ככולכם אמר רב פפא
השורה על האדם ששותה
שמעה ילתא ומעיילה ליה לבי מסותא ומוקמי ליה במיא דבי מסותא עד
ולא פליגי הא דמנה כולהו
יין מגיתו ומפני זה לא
מזוג במים הרבה: לשמשא בת
הא דמנה מקצתייהו אמרי
אמר כלום שהוא משועמם
דמהפכי מיא דבי מסותא והוו דמא וקאי בישריה פשיטי פשיטי רב יוסף
יומא. חולי שאחזו מחמת חום בו
לה להאי גיסא ואמרי לה
הוא ואינו עומד על דעתו
איעסק בריחיא רב ששת איעסק בכשורי אמר גדולה מלאכה שמחממת
ו
ביום: כוזא דמיא. ישתה: סיכורי.
להאי גיסא והילכך עבדינן
ואם מתחילה צוה ואמר
לחומרא בין מנה כולם בין
כתבו גט לאשתי ואח"כ
את בעליה א"ל ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן א"ל דלא
הקזת דם בקרן: סומקא. כחוש:
מנה מקצתם אותם שמנה
אחזו קורדייקוס וחזר
מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי א"ל מי יימר אמר ליה השתא מחוינא
עתיקתא. מימים רבים: למציעתא
ככולכם דמי: אתקין רבא
ואמר אל תכתבוהו אין
בגיטא כתובו כל חד מנכון
בדבריו האחרונים כלום
דרישיה. דחולה: דחליש ליה עלמא.
לך א"ל לשמעיה זיל גנוב אייתי לי חדא כרעא מחיותא אייתי ליה
חתומו כל תרי מנכון
ולא בטלה שליחותו:
פג לבו: ולימוד. ישוט כמו נחית
אמר להו אהדמו לי הדמי דחיותא אייתו תלת כרעי אותיבו קמיה אמר
אובילו כל חד מנכון פי'
נשתתק לאו אמי שאחזו
בר יז) אמוראי (ב"ב דף עד:): לשמשא
כשמצוה הבעל במעמד
קורדייקוס קאי אלא אדם
להו הא בעלת שלש רגלים הואי פסוק אייתו חדא מעלמא אותיבו קמיה
אנשים כתבו גט לאשתי
שנאלם מחמת חולי ועומד
בשרא סומקא כו'. כדאמר: לתלגא.
אמר ליה לשמעיה אותביה נמי להך דידך אותבה אמר להו האי בת חמש
התקין שיאמר כך כתובו
על דעתו ואם אמרו לו
חולי שאחזו מחמת צינה: חייא.
כל חד מנכון חתומו כל
נכתוב גט לאשתך והוא
רגלים הואי אמר ליה אי הכי ליעבדו קמיה ח) (שמעיה) דמר וליכול א"ל
בלא מזיגת מים: הוו מצערי ליה.
תרי מנכון אובילו כל חד
הרכין והטה להם בראשו
לחיי קריבו תכא קמייהו ואייתו קמיה בישרא ואותיבו קמיה ריסתנא
מינכון גזירה שמא יאמר
סימן [הוא] שמתרצה
ט)
העבדים מפני שהיה חסיד ופרוש
כולכם ויתבטל הגט משום
בדבר בודקין אותו ג'
דחנקא חמתא גששיה ושקלה כרכה בסודריה לבתר דאכיל אמרי ליה
ומחמיר עליהן באיסורין: ילתא.
הכי מלמדין אותו שיאמר
פעמים בדברים אחרים אם
איגניב
אשת רב נחמן והיא בת הנשיא ואשת
כן:
משיב על לאו לאו ועל הין
סליק פירקא
הין על דעתו הוא עומד
אב בית דין וחשובה כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה: מסותא. מרחץ: דמתהפכי.
מי שאחזו קורדייקוס
וסומכין בהרכנת ראשו
מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו ע"י בשרא שמינא וחמרא חייא: פשיטי פשיטי. בהרות עגולות: רב יוסף איעסק.
וכותבין גט לאשתו:
ואמר כתבו גט לאשתי לא
לתלגא בריחים כדי שיחמם ויזיע: בכשורי. לשאת קורות ומשאות: אהדמו לי הדמי דחיותא. סדרו לפני נתחי הבהמה
אמר כלום אמר כתבו גט
לאשתי ואחזו קורדייקוס
לנתחיה: אהדמו. הנתיחו כלומר ערכו הנתחים: א"ל. ריש גלותא: אי הכי. דמשום דחשידי הוא: ליעבדו קמיה שמעיה דמר. כלומר
וחזר ואמר אל תכתבוהו
קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר: תכא. שולחן: ריסתנא דחנקא חמתא. אמנשטריישו"ן. עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו
אין בדבריו האחרונים
כלום: נשתתק ואמרו לו
גששה. מששה והרגיש באותו עצם: שקל. כל החתיכה
ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו
ויאכל ויחנק:
וכרכה בסודריה:
איגניב