מי שאחזו פרק
שביעי גיטין
סח.
מסורת הש"ס
תורה אור
דאמר
איגניב לן כסא דכספא. שהיו
רב חסדא אוכמא בחיורא וחיורא באוכמא לקותא היא.
רואים אותו ד) כרך בסודריה ורוצין
א) נזיר לא:, ב) צ"ל ויתיב.
1. וַיֹּאמֶר לוֹ אַבְנֵר נְטֵה
רש"ל, ג) ס"א דלא
לבדוק מהו: אמרי ליה. לריש גלותא: דחיורא. בשר בעלת
פירוש טלאי שחור בעור לבן או טלאי לבן בעור שחור
לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל
אישתא אמר כתיב ויין
שְׂמֹאלֶךָ וֶאֱחֹז לְךָ אֶחָד
שחין: מיכל אכלי וטעמי. טעמתי: חיורא לא עביד לן האידנא.
אין זה אלא מחמת נגע שהיה שם הקשה רבינו תם דבנזיר בריש
ישמח לבב אנוש,
מֵהַנְּעָרִים וְקַח לְךָ אֶת
ד) בדפו"ר כורך, ה) צ"ל
בדוכתא. בעור היו בודקין
לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין:
פרק בית שמאי (דף לא:) משמע דלא מיירי רב חסדא אלא בשור
חֲלִצָתוֹ וְלֹא אָבָה
מושכו, ו) בדפו"ר לך,
במקום ריסתנא זו בכף
הירך
שחור בין שוורים לבנים שהשחור
עֲשָׂהאֵל לָסוּר מֵאַחֲרָיו:
ז) נ"א לחבריה, ח) [גי'
שמואל ב ב כא
ותמצאנו בעור שהוא לבן: דאמר
מגרע כולם ומתקלקל מקחם על ידו
איגניב לן כסא דכספא בהדי דקא מעייני
2. כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף
הערוך ערך ככא ג' כוכא
רב חסדא חיורא באוכמתא לקותא
ופריך התם ממתני' דהתם דמשמע
ובזה עולה יפה פרש"י כוכא
ואתו אשכחוה דכרוכה בסודריה אמרי ליה
וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים
צריף קטן כמו כוכא דציידי
וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי
היא. טלאי לבן בעור שחור לקותא
שהלבן גרוע ומסיק דרב חסדא איירי
חזי מר דלא מיכל קא בעי אלא לצעורן אמר
תענית דף כב.], ט) [תענית
שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנוּגֹת
בתורא דקרמנאי דהתם שחור גרוע
היה שם בבשר ונהפך העור ללבן:
כב.], י) [פרה פ"ג מ"ה],
בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת:
להו אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא
יא) בתוס' בע"י נוסף:
כרו ליה בירא. חפרו גומץ שיפול
טפי ואור"ת דתרי מילי נינהו ומילתיה
קהלת ב ח
דחיורא אמרי ליה חיורא לא עביד לן האידנא
3. וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן
דהתם תניא משחרב
בו: ושדו ליה ציפתא. השליכו
דהכא איירי בטלאי שחור בעור לבן
ביהמ"ק ראשון, יב) [חולין
שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה
אמר להו בדקו בדוכתיה א) דאמר רב חסדא
ולבן בעור שחור והתם מיירי בשור
מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין
יח.], יג) [וע"ע תוס' זבחים
וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי
אוכמא בחיורא וחיורא באוכמתא לקותא
נד: ד"ה אבנים ותוס' חולין
מושבו: ליתי מר לינח.
שחור בין שוורים לבנים ותדע דבכל
לשכב
ה)
בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת
❖
יח. ד"ה וכמה],
בְּהִבָּנֹתוֹ: מלכים א ו ז
במשכבו: נחר ליה רב חסדא.
היא בדוק אשכחוה כי קא נפיק כרו ליה
הספרים ישנים לא גרסינן התם
4. לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר
במילתיה דרב חסדא אלא אוכמא
עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו
בירא ושדו ליה ציפתא עילויה ואמרי ליה
וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם:
משלי כ א
(ירמיה ח): א"ל. רב ששת לינוקא
בחיורא לקותא ותו לא וכן נראה
גליון הש"ס
ליתי מר לינח נחר ליה רב חסדא מאחוריה
5. זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח
פסוק לי פסוקיך: נטה לך. פסוק
דאי גרסינן תרווייהו כמו הכא ונפרש
תוס' ד"ה וכתיב וכו' גבי
אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך אמר ליה
הושע ד יא
לֵב:
הוא בעשהאל: הדר מינה. חזור
חד לטלאי וחד לשור בין השוורים
יואב. ע' לעיל דף נה ע"ב
נטה לך על ימינך או על שמאלך אמר ליה
❖
1
ובמ"ש שם על הגליון:
מעליה לימין או לשמאל: בריכות.
אם כן מאי פריך התם דמנא ליה
לשמעיה מאי קא חזית אמר ליה ציפיתא
לרחוץ בהן בצונן: הכא תרגימו.
דאוכמא בחיורא קאי אשור בין
דשדיא אמר ליה הדר מינה לבתר דנפק
בבבל: שידה ושידתין. שד זכר
השוורים נימא איפכא ולא יקשה כלום.
מוסף תוספות
רבינו תם: איכא שמיר דאייתי
אמר ליה רב חסדא מנא הוה ידע מר אמר
ושד נקבה: שידתא. שידה עגלה
א. כי נסתפקו באותה
משה לאבני אפוד. הכא משמע
למרכבת נשים ושרים: בי שיחין.
ליה חדא דנחר לי מר ועוד דפסק לי ינוקא
שעשה משה כל ימי בית
באותו מקום: מה היא. מה דמותה
דלאבני אפוד בעי שמיר ובפ"ק
ראשון. תוס' ע"ז כג: ד"ה
פסוקא ועוד דחשידי עבדי דלא מעלו עשיתי
2
בקשו. ב. [ד]שבע פרות
ומה טיבה. ויש אומרים שידה עצמה
דקידושין (דף לא.) גבי עובדא דדמא
לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה
היו, הראשונה עשה משה.
ראש כולן ואמן איני יודע מאי היא:
בן נתינה בקשו ממנו אבנים לאפוד
תוס' זבחים נד: ד"ה אבנים.
ושדות שרים ושרות אלו מיני זמר ותענוגות
היכי איעביד. בלי כלי ברזל: שמיר.
וזה היה בבית שני מדקאמר לשנה
ג. וגנזום בית חשמונאי,
בני האדם אלו בריכות ומרחצאות שדה ושדות
היכי נעביד. תוס' חולין יח.
בריה מששת ימי בראשית ואין כל
נולדה לו פרה אדומה כו' דבבית
א
ד"ה וכמה. ד. פי',
הכא תרגימו שידה ושידתין במערבא אמרי
דבר קשה יכול לעמוד מפניו:
ראשון לא עשו פרה כדאמר שניה
ב י)
לעשות בלא פגימה. תוס'
שידתא אמר רבי יוחנן שלש מאות מיני
לאבני אפוד. דאמרינן במסכת
עשה עזרא ואם כן היה שמיר בבית
חולין יח. ד"ה וכמה.
ה. וכיון שהיה שמיר
שדים היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע
סוטה (דף מח:) אבנים הללו אין
שני ואין להקשות דבפרק בתרא
בבית שני כדפרישית,
כותבין עליהם בדיו שנאמר פתוחי
דסוטה (דף מח.) תנן משמתו
מה היא אמר מר הכא תרגימו שידא
אמאי גנזום בית חשמונאי.
תוס' סוכה מט. ד"ה שכל.
חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל
נביאים הראשונים בטלו אורים
ושידתין שידה ושידתין
למאי איבעי ליה
ו. כי אם מבקע כתאנה
שנאמר במלואתם שלא יהו חסרות
ותומים ומשחרב בית המקדש בטל
דכתיב 3 והבית בהבנותו אבן שלמה מסע
שלא תהא חסרה כלום,
כלום אלא כותב עליהם בדיו ומראה
שמיר דהיינו בית המקדש שני מדנקט
אבל אין עושה אותן
נבנה וגו' אמר להו לרבנן
היכי אעביד אמרו
שלמות שלא תחגור בהן
להן שמיר מבחוץ והן נבקעות
בית המקדש סתם והתם בגמרא
צפורן. תוס' ע"ז כג: ד"ה
ליה איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד
מאליהן: כבשינהו. כפאם ביסורין
נקט בית המקדש ראשון על מילי
בקשו. ז. דמייתי קרא.
אמר להו היכא אישתכח אמרו ליה אייתי
תוס' הרא"ש. לומר ו) לו היכן הוא: כבשינהו.
אחריני ועוד מדלא ערבינהו בהדי
שידה ושידתין כבשינהו אהדדי אפשר דידעי
לחצן לשון מכבש של בגדים (שבת דף
אורים ותומים והוי ליה למיתני משמתו
קמא.): היכא איתיה. אשמדאי
נביאים הראשונים בטלו אורים
ומגלו לך אייתי שידה ושידתין כבשינהו
שאוכל לכבשו: בטורא פלן. בהר
ותומים והשמיר דמשמתו נביאים
אהדדי אמרי אנן לא ידעינן דילמא אשמדאי
פלוני: כריא ליה בירא. כרה לו
הראשונים היינו משחרב בית המקדש
מלכא דשידי ידע אמר להו היכא איתיה
שם בור: טינרא. אבן: וחתמיה
ראשון יא) בטלו אורים ותומים וצריך
אמרי ליה איתיה בטורא פלן כריא ליה בירא
בגושפנקיה. בחותמו: סייר
לומר ששמרוהו מימי שלמה עד
ומליא ליה מיא ומיכסיא בטינרא וחתמיה
לגושפנקיה. בודקו שלא נגע אדם
חורבן בית שני הקשה ה"ר אלחנן
בגושפנקיה וכל יומא סליק לרקיע וגמר
בו לגלות בורו: וגבבי דעמרא.
במסכת ע"ז בפ' ר' ישמעאל (דף
מתיבתא דרקיעא ונחית לארעא וגמר
גיזות צמר: וזיקי דחמרא. נודות
נב:) גבי אבני מזבח ששקצום אנשי
יין: בירא מתתאי. במורד ההר למטה
מתיבתא דארעא ואתי סייר ליה לגושפנקיה
יון ג ליתברינהו אבנים שלמות אמר
מבורו של אשמדאי: ושפינהו למיא.
רחמנא לינסרינהו ד לא תניף עליהם
ומגלי ליה ושתי ומכסי ליה וחתים ליה ואזיל
כגון השופה יין ז) לחמריה (ב"מ דף
ברזל אמר רחמנא ה ולינסרינהו ע"י
שדריה לבניהו בן יהוידע יהב ליה שושילתא
שמיר ואומר ר"י דע"י שמיר אין
ס:). הריק מי בור העליון לתוך התחתון
דחקיק עלה שם ועזקתא דחקיק עלה שם
דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי
נעשין חלקות ו דחגירת צפורן פוסלת
וגבבי דעמרא וזיקי דחמרא אזל כרא בירא
הבורות ומתוך שהראשון קרקעיתו
במזבח יב) והך סוגיא אתיא כמ"ד
מתתאי ושפינהו למיא וסתמינהו בגבבי
גבוהה מקרקעית התחתון נרוקו
בסוטה (דף מח:) דאיצטריך שמיר
דעמרא וכרא בירא מעילאי ושפכינהו
המים לתוכו מאליהן: וסתמינהו.
לאבני בית המקדש והא דכתיב
לחמרא וטמינהו סליק יתיב באילנא כי אתא
לנקבים שבין זה לזה כדי שכשישים יין
מגוררות במגירה מוקי לה באבני
ב)
זיל
ביתויג): אייתי שידה כו'. כי לא
בעליון לא יזוב ממנו לתחתון: וכרא
סייריה לגושפנקא גלייה אשכחיה חמרא
בירא. אחרינא מעילאי לבורו של
רצו לשאול באורים ותומים כשיכולין
אמר כתיב לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו
4
לשאול על ידי דבר אחר:
אשמדאי: וטמינהו. מילא אותן שתי בורות
לא יחכם וכתיב 5 זנות ויין ותירוש יקח לב
וכתיב זנות ויין ותירוש. אף על
עפר כדי שלא יבין אשמדאי: טמינהו.
לא אישתי כי צחי לא סגיא ליה ג)אישתי רוה
סתמן כדמתרגמינן סתמום פלשתים
פי שזה הפסוק לא נכתב
וגנא נחית אתא שדא ביה שושילתא
(בראשית כו) טמנון פלישתאי: כי אתא.
עדיין היו יודעין כמו ארור
ז
סתמיה כי אתער הוה קא מיפרזל א"ל
אשמדאי: סייריה לגושפנקיה. ומצאו
עושה מלאכת ה' רמיה בפ'
שמא דמרך עלך שמא דמרך עלך כי
שלם: לא סגי ליה. לא יכול להתאפק:
לא יחפור (ב"ב דף כא:) $ גבי יואב:
רוה וגנא. נשתכר ונרדם: נחית
נקיט ליה ואתי מטא דיקלא חף ביה
לברוקתי
אתא. בניהו מן האילן: סתמיה.
שדייה מטא לביתא שדייה מטא גבי כובא דההיא ארמלתא נפקא
סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל
איחננא
ראשו לצאת: הוה קא מפרזל. משתגע
ומתעסק לנתקה הימנו: דמרך. הקב"ה: חף ביה. נתחכך בו: ח) כובא.
צריף קטן כמו כובא דציידי ט): דארמלתא. אלמנה היתה דרה בו:
איחננא