סח:
מי שאחזו פרק שביעי גיטין
תורה אור
מסורת הש"ס
א) בכת"י ודפו"ר לריש,
איחננא ליה. לימשך מעליו שלא יחוף בו: כפא לקומתיה. לצד אחר
בבבא קמא (דף פ:) מאן תרח ניתרח שמואל: הוה קאי לחודיה.
1. בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יִפֻתֶּה
ב) בויקרא יא יט ובדברים
ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית: ולשון רכה תשבר גרם. על ידי
שלמה אצל אשמדאי: כתועפות ראם לו. להקדוש ברוך הוא יש לו
קָצִין וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר
,
יד יח על תיבת דוכיפת
משלי כה טו
גָּרֶם:
לשון רכה שחננה מענה רך נשברה עצמי: אסקיה. העלהו להטותו
תועפות ראמים למשלחתו וליפרע פורענות בשליחותו: מאי רבותייכו.
ג) בכת"י לאותוביה,
2. אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם
אל הדרך: רויא. שיכור: אסקיה. אל
הדרך: חזא חדוותא דהוו
שנשתבח הקב"ה בכם: עזקתך. טבעתו היה שם חקוק עליה:
ד) בכת"י נוסף: בן יהוידע
כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל
אימא לי כל הני מילי דעבדת
מחדי לה. ראה הכנסת כלה שהיו
פתקיה. דחהו: גונדו. לבושו.
גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם
דקתמהי לי, ה) בערוך ערך
יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ:
מרבין בשמחה מאד: אנסיה משתיא.
תריסת גורס, תריסר,
ובביאורי טהרות דרב האי יד) ראיתי
איחננא ליה כפא לקומתיה מיניה איתבר
במדבר כד ח
שתה הרבה: נגידו מיכלא מיניה.
קודו מקידה של חרס לשתות מים
ו) [גי' הערוך ערך תרה
3. מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל
ביה גרמא אמר היינו דכתיב 1 ולשון רכה
תרהייה], ז) פי' בלע
עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת
(סוטה דף לב:): לא סריך. אינו
משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט:
תשבר גרם חזא סמיא דהוה קא טעי
לשלמה ס"א בלעה ופי' בלע
קהלת א ג
הַשָּׁמֶשׁ:
קניא. קנה: דמהימן ליה אשבועתיה.
נדבק לומר דבר אחד של שטות כל
לעיזקא מ"ד, ח) ס"א
4. וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי
באורחא אסקיה לאורחיה חזא רויא דהוה
וכתיב וזה, ט) סנהדרין
מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו
הימים שזה אומר הייתי מלך ואינו
לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא
קא טעי באורחא אסקיה לאורחיה חזא
כ:, י) מגילה יא:,
מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל
לו: דלית בהו ישוב. של זרעים
אומר דבר שטות אחרת: בדקו
יא) [בערוך ערך חלף פי'
שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל
חדוותא דהוו קמחדי לה בכה שמעיה לההוא
ואילנות להתפרנס שם: ופקע טורא.
בכרעיה. שרגליו של שד דומות לשל
רוזמרינ"ו], יב) בכת"י נוסף
עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי
לדמיה,
גברא דהוה קאמר לאושכפא עביד לי
וליקבליה
תרנגולים: במוקי קאתי. אינו בא
מתבקע מעט כמין חריץ עד שמשליך
מִכָּל עֲמָלִי: קהלת ב י
,
יג) בדפו"ר איחרו
5. אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ
מסאני לשב שני אחיך חזא ההוא קסמא
שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם
לשכב יחף אלא באנפילאות
יד) [כלים פט"ז מ"א],
עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם:
ומתפרנס מהם: בדקו קינא.
קאלצונ"ש בלע"ז: מלך והדיוט.
טו) ר"ל כעין מלכות ראשונה
דהוה קסים אחיך כי מטא להתם לא עיילוה
קהלת א יב
6. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה
שמלך על העליונים. רש"ל,
בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן
היה שלמה לא חזר שוב למלכותו :
טו)
לגביה דשלמה עד תלתא יומי יומא קמא
טז) נעגליך בל"א, יז) צ"ל
שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ
לדמא דרישא. חולי כאב הראש
של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא:
לתרנגול השחוט. רש"ש,
❖
אמר להו אמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה
מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם
זוגיתא. זכוכית כדי שיראה את
הבא מחמת דם: שורבינא. מין
אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי
א"ל אנסיה מישתיא שקל לבינתא אותיב
בניו ולא יוכל ליכנס אצלם ויהא צריך
ארז כדאמרינן בראש השנה (דף
מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל
אחברתה אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו
יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת:
גליון הש"ס
לשמיר לבקע הזכוכית: רמא ביה.
כג.) תאשור שורבינא: ובינא.
שיר השירים ג ז-ח
הכי אמר לכו הדור אשקיוה למחר אמר להו
שלוחו של שלמה קלא: חנק נפשיה.
ערבה: ואסא דרא. הדס לח:
רש"י ד"ה יבלא מין
עשב. וכן בחולין דף קה
ואמאי לא קא בעי לי מלכא לגביה אמרו ליה
התרנגול: אסיקתיה. מה חששת
חילפא. צפצפה עץ ששמו פופליי"ר:
❖
ע"ב כרך ריפתא איבלא:
לו: ובעיא מינטר ליבם קטן. עד
וחילפי ימא. גירופל"א טז): $ יבלא.
אנסיה מיכלא שקל לבינתא מחברתה אותבה
מין עשב: ורדא. רוס"א:
שיביא שתי שערות
ויהא ראוי
אארעא אתו אמרו ליה לשלמה אמר להו
דקאי בחד דרא. כל עלין שלו לעזי רש"י
לחליצה ויודע היה
זה שעתידה
הכי אמר לכו נגידו מיניה מיכליה א) [לסוף]
להמתין שלש עשרה שנה: שבעה
מצד אחד זה למעלה מזה: לצליחתא.
קאלצונ"ש [קלצונ"ש].
תלתא יומי עייל לקמיה שקל קניא ומשח
יומי לית ליה. אינו
כאב חצי הראש: בזוזא חיורא.
בטוח לחיות
גרב, נעל קל.
ארבעה גרמידי ושדא קמיה א"ל מכדי כי
פופליי"ר. צפצפה.
שבעה ימים שמא
למחר ימות:
בדינר של כסף צרוף ישחטנו:
גירופל"א. קרפול (פרח).
מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא
❖
אבי גזא. תחתיו היה אוצר גדול
להאי גיסא דכאיב ליה. שיזוב
רוס"א [רוש"א]. ורד.
אלא ד' גרמידי השתא כבשתיה לכולי עלמא
זהב וכסף טמון: תרחיה גביה.
הדם על חצי הראש ששם הכאב:
וליתלייה. יז) לתרנגולא שחוט:
ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי א"ל לא
יג) איחר אצלו שלמה לאשמדאי. תרח
בסיפי דבבא. במזוזות הפתח: מוסף רש"י
בלשון ארמי איחור כדאמרינן
קא בעינא מינך מידי בעינא דאיבנייה לבית
וחד אמר גונדו. טליתו,
לברוקתי
המקדש וקא מיבעי לי שמירא א"ל לדידי
ובסדר טהרות (כלים
פט"ז) פירש רב האיי
לא מסיר לי לשרא דימא מסיר ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה ומאי עבד ביה
מקידה היא מקידה של
ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם
חרש ודומה לו חד אמר
קודו וחד אמר מקלו
והוי ישוב והיינו דמתרגמינן ב) נגר טורא בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפיוה לקיניה זוגיתא
(ויק"ר פ' אחרי) והוא
חיורתי כי אתא בעי למיעל ולא מצי אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה רמא ביה קלא שדייה שקליה אזל
ג)
מקידה ששותה בה מים
(סנהדרין כ:). מלך
חנק נפשיה אשבועתיה אמר ליה בניהוד) מאי טעמא כי חזיתיה לההוא סמיא דהוה קא טעי באורחא אסיקתיה
והדיוט. ושוב לא חזר
לאורחיה אמר ליה מכרזי עליה ברקיעא דצדיק גמור הוא ומאן דעבד ליה ניחא נפשיה זכי לעלמא דאתי ומאי
למלכותו (שם).
טעמא כי חזיתיה לההוא רויא דקטעי באורחא אסיקתיה לאורחיה א"ל מכרזי עליה ברקיעא דרשע גמור הוא
ועבדי ליה ניחא נפשיה כי היכי דליכליה לעלמא מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית אמר ליה בעי
מימת גברא בגו תלתין יומין ובעיא מינטר ליבם קטן ה) תליסרי שנין מאי טעמא כי שמעתיה לההוא גברא
דאמר ליה לאושכפא עביד לי מסאני לשב שנין אחיכת אמר ליה ההוא שבעה יומי לית ליה מסאני לשב
שנין בעי מ"ט כי חזיתיה לההוא קסמא דהוה קסים אחיכת אמר ליה דהוה יתיב אבי גזא דמלכא לקסום מאי
דאיכא תותיה ו)תרחיה גביה עד דבנייה לבית המקדש יומא חד הוה קאי לחודיה אמר ליה כתיב 2כתועפות
ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים מאי רבותייכו מינן א"ל שקול שושילתא מינאי
והב לי עיזקתך ואחוי לך רבותאי שקליה לשושילתא מיניה ויהיב ליה עיזקתיה ז)בלעיה אותביה לחד גפיה
ברקיעא ולחד גפיה בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי על ההיא שעתא אמר שלמה 3 מה יתרון לאדם בכל
עמלו שיעמול תחת השמש ח)4 וזה היה חלקי מכל עמלי ט)מאי וזה רב ושמואל חד אמר מקלו וחד אמר גונדו
היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר 5אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים כי מטא גבי סנהדרין
אמרו רבנן מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך מאי האי אמרו ליה לבניהו קא בעי לך מלכא לגביה אמר להו
לא שלחו להו למלכוותא קאתי מלכא לגבייכו שלחו להו אין קאתי שלחו להו בידקו בכרעיה שלחו להו
במוקי קאתי וקא תבע להו בנידותייהו וקא תבע לה נמי לבת שבע אימיה אתיוה לשלמה והבו ליה עזקתא
ושושילתא דחקוק עליה שם כי עייל חזייה פרח ואפילו הכי הוה ליה ביעתותא מיניה והיינו דכתיב 6הנה מטתו
שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על יריכו מפחד
בלילות י)רב ושמואל חד אמר מלך והדיוט וחד אמר מלך והדיוט ומלך: לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא
דרא וזיתא וחילפא יא)וחילפי דימא ויבלא ולישלוקינהו בהדי הדדי ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא ותלת
מאה כסי אהאי גיסא דרישא ואי לא ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא ולישלקיה ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא
דרישא ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא לצליחתא ליתי תרנגולא ברא ולישחטיה בזוזא חיוראיב) אההוא גיסא
דכייב ליה ונזדהר
מדמיה דלא לסמינהו לעיניה וליתלייה בסיפא דבבא דכי עייל חייף ביה וכי
נפיק חייף ביה
לברוקתי