מי שאחזו פרק שביעי
גיטין
סט.
מסורת הש"ס
לעזי רש"י
לברוקתי. הכא משמע דיש לה רפואה וכן בפ' המוציא יין
לברוקתי. חולי שבעין שקורין טייל"א: דשב חומרי. מנומר בשבע
א) [גירסת הערוך בערך
טייל"א [מייל"א]. קרום
אשא אשא], ב) [ב"ק כא.
גוונין מחמת זקנה: ונייבשיה בטולא. כלומר שלא מחמת שמש:
(שבת דף עח.) נמי קאמר שכן כוחלין לברוקתי
בעין הפוגע בראיה.
ובע"ז כח. כתב רש"י תרגום
קרו"ג כרכום.
תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה. שני חלקים כחול וחלק אחד
וקשה דבבכורות (דף לח:) חשיב ליה גבי מומין הקבועין ואומר
מאשפות ירים אביון
אישטריי"ס
ממנו: תלתא מכחלי. מכחול הוא כנף
רבינו יצחק דכל מה שאינו עובר מאיליו או ע"י רפואה קלה חשיב
עוף או כף רחב דק של
מקלקלתא מרים חשוכא],
[אישטריי"ם]. קש.
ג) נראה שצ"ל וליחדו,
מצינדור"א
מום קבוע אי נמי רפואה דהכא
עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין:
רש"ש וכ"ה בערוך ערך
[מינצידור"א]. סלק קצוץ.
תלתא מכחלי. שלשה פעמים: לימלי.
בביתא, ד) בכת"י ודפו"ר
ודהמוציא היינו בתחילת החולי אבל
לברוקתי ליתי עקרבא
דשב חומרי ונייבשיה
מדיירישר"ש
ישים בעינו: דאי לא. מיזדהר דלא
בסוף החולי אין לו רפואה:
רב איתי, וביעב"ץ כתוב
[מירידייר"ש]. עץ
בטולא ונישחוק תרתי מנתא כוחלא וחדא
דאולי צ"ל רב אסי, ה) חולין
לככא. שינים א כדפי' בקונטרס
דובדבן הבר.
לימלי טפי פקע עיניה: לשברירי
מנתא מיניה ולימלי תלתא מכחלי בהאי
מב., ו) [נ"א בוני אבל
אינטריי"ל. שומן המעיים.
דליליא. סנורים הבאות על האדם
כאן ולא כמו שפירש
בגירסת ערוך ערך כן ג
גלנ"ט [גלנ"ץ]. בלוט.
עינא ותלתא מכחלי בהאי עינא טפי לא
בלילה: שודרא ברקא. חבל של שיער
בעלמא (ע"ז דף כח. )
י) דהיינו חניכיים ב
איתא כוני ופירושו חופן
אשטרנגיילו"ן
לימלי דאי לא פקע עיניה לשברירי דליליא
ועי' בשבת קי: הגירסא
[אישטרנגיו"ן].
בהמה ושל זנב סוס ופרה: וניסר
מדאמרינן בערבי פסחים (דף קיג.)
שלפנינו בוני ופרש"י שם
דלקת שקדים.
ניתי שודרא ברקא וניסר חדא כרעא מיניה
חדא כרעא מיניה וחדא כרעא
לא תעקר ככא וכן בחולין (דף נט:)
בוני מלא אגרוף ובעירובין
פילטר"ו [פיליטר"א].
וחדא כרעא מכלבא וניטרפו ינוקי חספא
כט: פרש"י בוני מדות
מכלבא. יקשור אחד מרגליו ורגל
נתור ככי ושיני דגברי וזה
בן-חרצית (צמח).
ולקמן ע"ב ודף ע. בוני
בדמוני"א [בלדימוני"א].
הכלב בשני ראשי החבל: ונטרפו
אבתריה ולימרו ליה אסא כלבא אכסא
לא שייך לומר בחניכיים ג:
א)
פרש"י מלא אגרוף וע"ע
שeמ« ר האלפים.
רב פינוגר"י. חילבה
ינוקא חספא אבתריה. יקשקשו תינוקות
תרנגולא וליגבי שב אומצי משבעה בתי
שבת סז. ד"ה ושבעה],
ז) [בערוך ערך חמת איתא
שברי חרסים אחריו: ויאמרו. לחש
(גרגרנית יוונית, צמח
וליתבינהו ניהליה בצינורא דדשא וניכלינהו בקלקולי דמתא בתר הכי
ב)
חומתי וממרו פי' בלע"ז
המשמש לתבלין).
זה: אסא כלבא אכסא תרנגול.
פילטרו"ן], ח) בחולין דף
לפשוט שודרא ברקא ונימרו הכי שברירי דפלוני בר פלוניתא שבקינהו
הומלו"ן. כשות.
זקן כלב שוטה תרנגול: אומצי.
קה: איתא לכרסם. מלא
אשטרנגיילו"ן
הרועים, ט) [דברים כב],
לפלוני בר פלוניתא וליחרו לכלבא בבביתא דעיניה לשברירי דיממא ליתי
ג)
[אישטרנגילו"ן].
חתיכות בשר: ונתבינהו ניהליה.
❖
י) [עי' תוס' שם ד"ה ככי],
שבעה סומקי מגווא דחיותא וניטוינהו אחספא דאומנא וליתיב איהו מגואי
דלקת-שקדים.
בני הבתים להנך אומצי בצינורא
צוריי"ר [צידי"ר].
ואיניש אחרינא מאבראי ונימא ליה עוירא הב לי דאיכול ונימא ליה האיך
דדשא: קלקלי. אשפות: ליפשוט.
נזלת חריפה.
גלנ"ט. בלוט.
פתיחא סב איכול ובתר דאכיל ליתבריה לחספא דאי לא הדרי עילויה לדמא
יתיר הקשר מרגלו: בבביתא דעיניה.
מוסף תוספות
אמוניק"א [אמוניאק"ו].
בבבת עינו: סומקי. טחולים:
דאתי מנחירא ליתי גברא כהן דשמיה לוי וליכתוב ליה לוי למפרע ואי לא
א. האחרונים הטוחנים
כלוריד, אמוניה.
אחספא דאומנא. כלי חרס מנוול
גלמ"א. חלבנה.
המאכל. תוס' חולין נט: ד"ה
ליתי איניש מעלמא וניכתוב ליה אנא פפי שילא בר סומקי למפרע ואי לא
נתור. ב. מקום מושב
שמקיזין לתוכו דם: ונימא ליה עוירא.
ניכתוב ליה הכי טעם דלי במי כסף טעם דלי במי פגם ואי לא ליתי עיקרא
השינים. תוס' ע"ז כח. ד"ה
לפתיחא הב לי ואיכול: פפי שילא
ככי. ג. שאותן אין דרכן
דאספסתא ואשלא דפורייא עתיקא וקורטסא ומוריקי וסומקא דלוליבא
כו'. לחש הוא: טעם דלי במי
ליפול. תוס' חולין שם.
ונקלינהו בהדי הדדי וליתי גבבא דעמרא וניגדול תרתי פתילתא ולטמיש
כסף. לחש הוא: אשלא דפוריא. חבל
בחלא וניגדבל בקיטמא הדין וניתיב בנחיריה ואי לא ליחזי אמת המים דאזלת
של מיטה: וקורטסא. נייר של
ממזרח כלפי מערב ונפסע וניקום חד כרעא להאי גיסא וחד כרעא להאי
מוכין: ומוריקא. קרו"ג: וסומקא
דלולבא. דבר אדום הגדל בלולב:
גיסא ונישקול טינא בידיה דימינא מתותי כרעא דשמאליה ובידיה דשמאלא
ונגדיל פתילתא. לשון גדיליםט). יעשה
מתותי כרעא דימיניה וניגדול תרתי פתילתא דעמרא וניטמיש בטינא וניתיב
פתילה מן הצמר: ולטמיש בחלא.
בנחיריה ואי לא ליתיב תותי מרזבא ונייתו מיא ולישדו עליה ולימרו כי היכי
ישרה בחומץ: וניגדביל. יגלגלנו
דפסקי הני מיא ליפסוק דמיה דפלניא בר פלניתא לדמא דאתי מפומא
באפר וידבק האפר בו: ונשדו עליה.
בדקינן ליה בגילא דחיטתא אי סריך מריאה קאתי ואית ליה תקנתא ואי לא
דרך מרזב: סריך. נדבק הקש
מכבדא קאתי ולית ליה תקנתא אמר ליה רב ד) אמי לרב אשי והאנן איפכא
בדם: גילא. אישטריי"ס: כיון.
תנן ה)ניטל הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הריאה שניקבה או שחסרה אמר
דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן
ליה כיון דמפומיה קאתי אימר איתמוחי איתמח אמר מר אי מריאה קאתי
הריאה עולה למעלה ונפיק דרך
הפה: אימר אתמוחי אתמח. כולה
אית ליה תקנתא מאי תקנתיה ליתי שבעה כוני מפירמא דסילקא ושבעה כוני
ו)
כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל
פירמא דכרתי וחמשה כוני פרידא ותלתא כוני דטלפחי וכונא דכמונא וכונא
לריאה דרך קנה הכבד שמחובר
דחבלי וכנגדן כנתא פטירתא וליבשיל וליכול ולישתי אבתריה שיכרא חריפא
לקנה של ריאה: כוני. מלא אגרוף:
דטבת לככא אמר רבה בר רב הונא ליתי תומא יחידאה ונימרסיה במישחא
פירמא דסילקא. קניבת תרדים
ומילחא ונתביה אטופראי דאליונא דההוא גיסא דכייב ליה ונהדר ליה גדנפא
מצינדור"א: פרידא. מין עשב וי"א
דלישא וניזדהר לבישריה דקשי לחיורא לחינכי אמר רבי יוחנן ז) חומתי כי
מדיירישר"ש: וכנגדן. כשיעור כל
ממרו ועיקרא דחומתי עדיף מממרו ונינקוט בפומיה הני לאוקומי לבשולי לייתי
אלו: כנתא פטירתא. אנטריי"ל של
פארי דריש נפייא וטלפחי בעפרייהו ושובלילתא וחומרתא דכשותא ונינקוט
בהמה שהיתה פטר רחם לאמה:
לככא. חולי השינים הפנימים: תומא
כאמגוזא בפומיה לאיפתוחי לינפח ליה חבריה תחלי חיורתא בגילא דחיטתא
יחידא. ראש שום שלא היה בו אלא
לאסוקי ליתי עפרא מטולא דבית הכסא וניגבול בדובשא וניכול דמעלי ליה
צלע אחד: ונמרסיה. ישחקנו:
ח)לברסם ליתי כי פיסתקא דנישדור וכי אמגוזא דחלבניתא דובשניתא ומלי תרוודא
אטופרא דאליונא. על צפורן של
דובשא חיורא ומלי נטלא בת מחוזא חמרא נקידא ונישלוקינהו בהדי הדדי וכי
בוהן יד: ונזדהר לבשריה. שלא יגע
בשיל נשדור בשיל ליה כוליה ואי לא ליתי רביעתא דחלבא דעיזא חיוורתי
אותו שום בבשרו: דקשי לחיורא.
וניטייפיה
צרעת: לחינכי. אבעבועות הגדילים
בגרון כמין גלנ"ט ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן: חומתי כי ממרו. עלי של חמום פילטר"ו טוב לרפואה זו כמין עשב שקורין ממרו בלשון
ארמי: ועיקרא דחומתי. שורש החימום פילטר"ו: עדיף. לרפואה מממרו. ממרו שבדמוני' לשון מורי: הני. חומתי וממרו: לאוקומי. החולי שלא
ינפח יותר מדאי: לבשולי. האבעבועות שתקבץ לחה שלהן לתוכן שתהא יוצאה כשיבקעו אותו: פארי דריש נפיא. סובים גדולים שצפין למעלה
בנפה כשמרקדין: וטלפחי בעפרייהו. עדשים עם עפר שנתלשו בהן: ושבלוליתא. תלתן פינוגר"י: וחומרתא דכשותא. פרח שבכשות הומלו"ן:
כאמגוזא. כשיעור אגוז: לפתוחי. האבעבועות של אשטרנגיילו"ן שיבקעו ותצא הליחה: לינפח ליה. בגרונו: בגילא דחיטתא. שהוא חלול
ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה וינפח חבירו בראש האחר ויצאו השחלים ויפלו ויחנו על
החולי: לאסוקי. להעלות בשר לרפאות הביקוע: מטולא דבית הכסא. מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות ומתוקנות כעין
מושב: לברסם. חולי שקורין צוריי"ר והוא בא מן הראש דרך החוטם: כי פיסתקא דנשדור. כשיעור גלנ"ט של ארז מסם נשדור שקורין
אמוניק"א: חלבניתא דובשניתא.
חלבנה מתוקה שקורין גלמ"א: תרוודא. כף: נטלא. כלי מחזיק רביעית: חמרא נקידא. יין צלול יפה
שאינו אדום: וכי
בשיל נשדור
בשיל
כוליה. זה סימן יהיה לך לכשיבשל הנשדור בידוע ששאר סמנין מבושלין לפי שהוא קשה:
ונטייפיה