מי
שאחזו פרק
שביעי
גיטין
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
שימי בר אשי עבד ליה לההוא עובד כוכבים כו'. הקשה ה"ר
ענבי תאלא. ענבי גפן המודלת בדקל: לחזזיתא. ילפת: חיטי
א) [גי' הערוך ערך לנך
א [מיי' פ"ד מהל' דעות
בלונכי פי' המוסף שכן
הלכה ב]:
ארזנייתא. חטין גסים: אמרא חדתא. על ברזל של פושויי"ר חדש:
אלחנן אמאי לא אסור לרפאות העובד כוכבים כדאמרינן
כה)
ב [מיי' שם]:
בלשון יוני קורין לרומח
ונישוף. ימשח: לדבר אחר. צרעת: באלונכי פרסאי. כ) בנוכליות
בפ' אין מעמידין (ע"ז דף כו.) גבי מילדת ומניקה אפילו בשכר
ד ג מיי' פ"ד מהלכות
לונכי], ב) [ע"ז יב:],
של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות: דמפקיד אביתיה. צוואה
לפי שמגדלו לעבודת כוכבים
ואור"י דשמא כדי להתחכם ברפואה דעות הלכה טו:
ג) [צ"ל שמגז כ"ה בדפו"ר
ה ד מיי' שם הלכה א
ובתשובת רב שרירא גאון
על נכסיו: חלא כא) שמזג. חומץ חזק:
שרי כדי שידע לרפאות ישראל ע"י
סי' שעו' חלא שמגן ופי'
[והלכה טו]:
מכל דבר. שהוא טוב לו ומתוק לחיכו
כן א א"נ העובד כוכבים היה יודע
ענבי תאלא במים לחזזיתא ליתי שב חיטי
ו ה ו ז מיי' שם הלכ' יט
שהוא תיבה פרסות
ואוכל ממנו כל תאוותו מביאו לידי
שהיה בקי ברפואה זאת ושרי משום
טוש"ע א"ח סי' רמ
ומשמעותה מיץ חומץ חריף
ארזנייתא וניקלינהו אמרא חדתא ונפיק
מאוד. ], ד) בכת"י נוסף:
סעיף טו:
חולי ששמו אחילו: הואיל ואמר מר.
איבה או שמא לא שייך כאן מגדל
שמן, ה) כתובות י:,
משחא מינייהו ונישוף רב שימי בר אשי
ז ח מיי' שם הלכה ג:
שהתמרים יפין לגוף כל כך: משחנן.
בן לעבודת כוכבים כמו במילדת
ח ט מיי' שם הלכה יח:
ו) ברכות לב., ז) [קדושין
עבד ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר
דרך
ט י מיי' שם הלכה יט
לא: וש"נ], ח) בערוך ערך
ומניקה בכו): ועון. דאגת העון
מחממות: משלשלן. משלשלות:
א"נ עונש העון: חמשה קרובין
ואיתסי אמר שמואל האי מאן דמחו ליה
פלק נוסף: וסלקו ליה ופי'
טוש"ע א"ח סי' רמ
מאשרן. נותנות כח: ולא מפנקן.
ואוסרין אותו, ט) בכת"י
סעיף יד:
א) באלונכי דפרסאי מיחייא לא חיי אדהכי
❖
למיתה אכל ועמד כו'. משמע
אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס
י כ מיי' שם הלכה יח:
ובערוך ליתא תיבות והנח
שליש, י) כתובות עז: נדה
והכי ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי וחמרא
ואע"פ שהן מתוקות: כל שקייני. כל
אפילו עושה אחד מהן בלבד מדלא
יז., יא) ס"א בצהרים,
חייא אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה
משקין שאדם שותה לרפואה יש להן
קאמרינן עלה דבעינן כסדרן:
יב) [מסכת כלה], יג) [צ"ל
לעזי רש"י
מנין ימים לשתותם יש מהן ג' יש
דקתני
ב) אמר רב אידי בר אבין האי מאן דבלע
אלריא פי' מפהק ערוך
ערך פהק], יד) צ"ל דחרי.
פושוי"ר. מעדר.
מהן ז' יש מהן י"ב: בונא דשתיתא
זיבורא מיחייא לא חיי אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמזג אפשר
רש"ש, טו) שבת קיא.,
ג)
קרנפ"א. עווית, התכווצות
דטלפחי. מלא אגרוף מן שתיתא
טז) [בחופתאליהורבהאיתא
דחיי פורתא ומפקיד לביתיה א"ר יהושע בן לוי אכל בשר שור בלפת
שרירים.
ד)
שם מאכל העשוי מקמח עדשים
מתישין וכ"א בערוך
קרו"ג. כרכום.
ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז אחזתו אחילו תנא והממלא
ובע"י], יז) שבת קכט:,
שבי"ל [שיבי"ל].
ומלח: ונכרוך גופיה בסדינים.
יח) בכת"י מן הדרך,
כריסו א מכל דבר אחזתו אחילו אמר רב פפא אפי' מתמרי פשיטא סד"א
משוכה, גדר שיחים.
כדי שיתחמם גופו ויזיע: וליכא
יט) [מס' ד"א רבה פ"ז
סיינש"א [אינש"א].
הואיל ואמר מר תמרי משבען ומשחנן ומשלשלן ומאשרן ולא מפנקן
דנוקמיה. ולא יהיה אדם שיקיצנו
ה)
ברכות לד. ע"ש], כ) פי'
דאגה.
רומח, כא) צ"ל שמגז,
איילנדרא [אליינדר"א].
אימא לא קמ"ל מאי אחילו א"ר אלעזר אש של עצמות מאי אש של
לפי שהזיעה יפה לו: אכול שליש.
ו)
כב) [צ"ל פת בחומץ],
כוסבר.
כג) בדפו"ר דחורי,
מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח
עצמות אמר אביי אש גרמי מאי אסותיה אמר אביי אמרה לי אם
ז)
❖
שליש בטנך ריקם: ולכשתכעוס.
כד) ברש"י בע"י נוסף: כמו
כולהו שקייני תלתא ושבעא ותריסר והאי עד דמתסי כולהו שקייני אליבא
זרע גד, כה) בדפו"ר
וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך
כדאסר, כו) [וע"ע תוס'
ריקנא והאי בתר דאכל ושתי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומייתו
❖
אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה
ע"ז כו: ד"ה לאפוקי],
ליה בונא דשתיתא דטלפחי ובונא דחמרא עתיקא וניגבלינהו בהדי הדדי
מוסף תוספות
לכשתכעוס תבקע: בטיבול. לטבול
וניכול וניכרוך בסדיניה וניגניה וליכא דנוקמיה עד דקאי מנפשיה וכי קאי
א. וכן משמע, מפני
כב) בחומץ או פת ביין: שהנאתך.
שלא היה בקי ברפואות
לישקליה לסדיניה מיניה ואי לא הדר עילויה אמר ליה אליהו לר' נתן
תורה אור השלם
ח)
שערבה לך: משוך ידך הימנה.
עשה כן. תוס' ע"ז כו: ד"ה
$ אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך
1. לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי
שלא תמלא את כריסך: טיליא.
לאפוקי. ב. [ד]התם שייך
ב
ט)
טפי מגדל בן לע"ז. תוס'
כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין
יין רע: ויתק. חלשות: ריחתנא.
תני ר' חייא הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים יהא רגיל בטיבול קיץ
הרא"ש ועי"ש שמביא מרש"י
תהלים לח יא
אִתִּי:
שיש לו ריח טוב מאד: בצפרני.
וחורף סעודתך שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה ואל תשהה עצמך
2. עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִי קִצַּר
במס' ע"ז דף כו: דבשכר שרי.
ג
ד
תהלים קב כד
לבקרים: הויין לו. אם נתעברה
יָמָי:
בשעה שאתה צריך לנקביך אמר מר עוקבא האי מאן דשתי טיליא
3. כִּי כָלוּ בְיָגוֹן חַיַּי
באותו תשמיש: בעלי ראתן. חלשים
חיורא אחזתו ויתק אמר רב חסדא שיתין מיני חמרא הוו מעליא דכולהו
וּשְׁנוֹתַי בַּאֲנָחָה כָּשַׁל
הרבה מחמת שיש להן שרץ במוח
בַּעֲוֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי
סומקא ריחתנא גריעא דכולהו טיליא חיורא אמר רב יהודה האי מאן
❖
עָשֵׁשׁוּ: תהלים לא יא
כדאמרינן בכתובות (דף עז:): דלא
דיתיב בצפרני ניסן גבי נורא ושייף משחא ונפיק ויתיב בשמשא אחזתו
טעים מידי. בין הקזה לתשמיש:
ויתק תנו רבנן י)ה הקיז דם ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין הקיזו שניהם
נכפים. נופלין מאותו חולי: עוית.
גליון הש"ס
ושימשו הוויין להן בנים בעלי ראתן אמר רב פפא לא אמרן אלא דלא
קרנפ"א: סם דלריא. סם רפואתה
גמ' אכול שליש ושתה
של דלריא דרדרא שמה: קורטמי
טעים מידי אבל טעים מידי לית לן בה אמר רבה בר רב הונא בא מן
שליש וכו'. עי' נדה דף כד
ו
❖
דחוחי. קרו"ג הגדל בקרקע מזובל
ע"ב תד"ה אכילתו:
כג)
הדרך ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין
תנו רבנן הבא מבית הכסא
יא)
יב)
בזבל הצאן: מוריקא דחוחי. קרו"ג
אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל מפני ששד בית הכסא
הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל:
מלוה עמו ואם שימש הוויין לו בנים
נכפים תנו רבנן המשמש
מוסף רש"י
ז
אליס. לועס בשיניו: בדרך ארץ.
מטתו מעומד אוחזתו עוית מיושב אוחזתו דלריא היא מלמעלה והוא
זיבורא. צירעא (ע"ז
יג)
שאין לו כח לשמש: קפיזא. כלי
יב:). דחלא שמגז.
מלמטה אוחזתו דלריא מאי דלריא אמר רבי יהושע בן לוי סם דלריא
מחזיק ג' רביעיות: ונדוקינהו.
חומץ חזק איגר"א בלע"ז
דרדרא מאי דרדרא אמר אביי מוריקא דחוחי רב פפא אליס ובלע ליה
(שם). ומשחנן. מחממות,
יכתשם הדק: לנערותי. בתשמיש:
ומשלשלן. שלשול,
פחד. דאגה שדואג על דבר העתיד
רב פפי אליס ושדי ליה אמר אביי מי שאינו בקי בדרך ארץ ליתי ג'
ומאשרן. מחזיקות כח
כגון טירוד מזונות או פחד אויב
קפיזי קורטמי דחוחי ונידוקינהו ונישליקינהו בחמרא ונישתי אמר רבי
כמו (ישעיה א) אשרו
יד)
טו)
חמוץ, ולא מפנקן. אינן
סיינש"א: סחרחר. מוקף
וקורין
יוחנן הן הן החזירוני לנערותי: שלשה דברים מכחישים כחו של אדם
מרבות אסטניסא על הלב,
דאגה: אכל ועמד. מיד קודם
וכולן לשבח (כתובות י:).
ואלו הן פחד דרך ועון פחד דכתיב 1 לבי סחרחר עזבני כחי דרך
ששהה מעט: העושה אותן. כולן
אש גרמי. מוליי"ר בלע"ז
דכתיב ענה בדרך כחי עון דכתיב כשל בעוני כחי: שלשה דברים
2
3
(ברכות לב.). ויתקין.
מעורת. שם אשה: ומיעוטן
כאחת:
חלשים (כתובות עז: נדה
טז) מתיזין גופו של אדם ואלו הן חאכל מעומד ושתה מעומד ושימש מטתו
יפה. כשיש לאדם מעט מהם יפה
יז.). בעלי ראתן. שרץ
מעומד חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים ואלו הן אכל ועמד שתה
לגופו לרפואה וטוב שיהא לו קצת
יז)
יש לו במוחו (שם) חלשים
יותר מדי שיש להם שרץ
ועמד הקיז דם ועמד ישן ועמד שימש מטתו ועמד: ששה העושה אותן
משלא יהא לו כלום: אבל רובן קשה.
. הן
במוחם
(נדה יז.)
כשיש לו הרבה: דרך. להלך בדרכים:
מיד מת ואלו הן הבא בדרך ונתייגע הקיז דם ונכנס לבית המרחץ
הן החזירוני לנערותי.
יח)
ט
ודרך ארץ. תשמיש: עושר. מיעוטו
הרפואות האמורות למי
ושתה ונשתכר וישן על גבי קרקע ושימש מטתו אמר רבי יוחנן והוא
שאינו בריא בתשמיש, לאחר
יפה ורובו קשה שמבטלו מת"ת ומגביה
שעשאן כסידרן אמר אביי כסידרן מת שלא כסידרן חליש איני והא מעורת
שזקנתי החזירוני אותן
לבבו: חמין. לרחוץ ולשתות: נתק.
רפואות לנערותי לתשמיש
עבדה ליה לעבדה תלת מינייהו ומית ההוא כחוש הוה: יט) שמונה
(שבת קיא.). אכל ועמד.
צרעת: גדגדניות. איילנדר"א: שלא
כד)
רובן קשה ומיעוטן יפה ואלו הן דרך ודרך ארץ עושר ומלאכה יין
מהר לעמוד פתאום אחר
י
בזמנה. לקמיה מפרש: והקזת דם
שאכל שובעו (שם קכט:).
ושינה חמין כ והקזת דם שמונה ממעטים את הזרע ואלו הן המלח
למטה. היא ממעטת כפלים בכולן:
למטה והרעב והנתק בכייה ושינה על
גבי
קרקע וגדגדניות וכשות שלא בזמנה
והקזת
דם למטה
כפלים תנא
כשם שקשה למטה
כפלים
כך
יפה למעלה כפלים אמר רב פפא
למטה