ע:
מי שאחזו פרק שביעי
גיטין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דקתני אין בדבריו האחרונים כלום. מייתור הלשון דייק דהוה
למטה מן הביצים. כמו ברגליו ובשוקיו: למעלה מן הביצים. בכתפים
יא א מיי' פ"ב מהלכות
א
א) לעיל סז:, ב) יבמות
קכ:, ג) [תוספתא רפ"ה],
גירושין הלכה טו סמג
ובצואר ובקילבוסת: כותבין ונותנין גט לאלתר. ואפילו בתוך חוליו
ליה למימר הרי אלו יכתבו ויתנו אי נמי דייק מדלא תנא
ד) רש"י ביבמות דף קכא.
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
אין צריך לבודקו פעם שניה דהוה משמע שממתינים מיהא עד
הואיל ואמר קודם לכן ולא אמרינן שוטה הוא ואינו יכול לגרש:
גורס בדברא, ה) ס"א
קכא סעיף ב בהג"ה:
ומי
שישתפה: אמר רבי יוחנן הכי והא אמר שמואל שחט בו
אימלוכי ביה. ליטול רשות: האי מחוסר מעשה. שצריך רפואה בשרא
יב ב ג [מיי' שם הי"ג]
גושפקר [בערוך ערך
טוש"ע שם סעיף ח:
גשפק גורס גושפקי פי' הן
שנים כו'. וא"ת השתא דמדמי ליה
סומקא אגומרי: לאו סמיה בידן.
יג ד ה מיי' שם פי"ג
גלופקרין], ו) [דברים כח],
אין סם רפואתו בידינו: מגויד.
לאחזו קורדייקוס תקשי ליה מתני'
למטה למטה מן הביצים למעלה למעלה
ז) צ"ל שיכתבו ויתנו.
הלכה יז סמג שם
דקתני מי שאחזו קורדייקוס ואמר
מחותך בחתיכות. לשון גודו אילנא
רש"ש, ולשון הרשב"א בין
טוש"ע אה"ע סימן יז
מן הביצים וכשות שלא בזמנה תנא כשם
צוואה לכתיבה או לנתינה,
סעיף ל:
(דניאל ד): צילותא היא. צלולה היה
כתבו גט לאשתי לא אמר כלום והכא
שקשה שלא בזמנה כך יפה בזמנה אמר
יד ו ז ח מיי' פ"ה מהל'
ח) [וע"ע תוס' כתובות לג:
בשחט בו שנים ואמר כתבו הרי אלו
דעתו אלא שכחש כחו מלהוציא
רוצח ושמירת נפש
ד"ה דלמא ותוס' יבמות
רב פפא זמנה תמוז שלא בזמנה טבת יומי
דבר בפיו: שגישתא. תרגום של
יכתבו ויתנו י"ל דהא פשיטא דבשעה
הלכה ב:
קכ: ד"ה אלא מעתה וד"ה
טו ט י מיי' פ"ב מהל'
ניסן ויומי תשרי לא מעלו ולא קשו: אמר
חיישינן ותוס' שבועות לד.
מהומה כלומר דעת מבולבל: ומי
שאמר כתבו אכתי דעתא צילותא
ו)
ב
ד"ה על פי], ט) פי' בין כל
גירושין הלכה טז סמג
כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר
אמר שמואל. שחט בו שנים כותבין
היא ולא דמי לאחזו קורדייקוס אבל
פעם אומרים לו לאשתך
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
❖
ואומר הן, י) תיבת הכי
ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים
קכא סעי' ה:
קודם שיכתוב וינתן יתחלש ויתקלקל
גט לאשתו אלמא גט מחיים הוא:
ז)
ליתא בדפו"ר והרש"ש
מעידין עליו. שמת להשיא את אשתו:
ועל שעת נתינה נראה לו לדמות
כלום: אר"ש בן לקיש כותבין ונותנין גט
מגיה שצ"ל דבהכי ליתא,
❖
חי הוא. וגיטו מחיים אבל סופו למות
לאחזו קורדייקוס ג וקשה לרבי יוחנן
לאלתר ור' יוחנן אמר אין כותבין אלא
מוסף רש"י
א
דאמר אין כותבין ונותנין עד שישתפה
לכך מעידין עליו לאחר זמן להשיא
לכשישתפה מ"ט דר"ל דקתני אין בדבריו
סומקא. כחוש (לעיל סז:).
גליון הש"ס
את אשתו היכא דלא גירשה: אלא
הקשה הרב רבי אלחנן דאמאי פריך
מרקא. מזוג במים הרבה
האחרונים כלום ור' יוחנן אמר לך
אין
❖
מעתה. הואיל וסופו למות: יהא
לרבי יוחנן לריש לקיש נמי תיקשי
תוס' ד"ה חיישינן. עי'
.
(שם)
בדבריו האחרונים כלום דלכי מתציל לא
שבועות ד' לד ע"א תוס'
גולה על ידו. השוחטו בשוגג: הרוח
דהא טעמא דריש לקיש באחזו
❖
ד"ה על פי שנים עדים:
צריך למיהדר אימלוכי ביה ולעולם
אין
בלבלתו. ואלמלא הרוח לא מת:
קורדייקוס משום דסמיה (א) בידיה
מוסף תוספות
הוא קירב את מיתתו. על ידי
כותבין אלא לכשישתפה במאי קמיפלגי ר"ל
והכא דאין סמיה בידיה מודה ר"ל
א. תמהני, היכי דייק
שפירכס ונמצא שלא הרגו זה אבל
דאין כותבין ונותנין דמדמי ליה לשוטה
הגהות הב"ח
מדמי ליה לישן ור' יוחנן מדמי ליה לשוטה
מיניה ר"ל מלתיה, דהא
מכל מקום סופו למות: שיחיא דלאו
ולספרים דלא גרסי ומי אמר רבי
(א) תוס' ד"ה ומי אמר
ור' יוחנן נמי לידמיה לישן ישן לא מחוסר
לר' יוחנן נמי אין בדבריו
לאו נקטיה. חולי של שגעון המלמדו
יוחנן הכי א"ש דפריך לתרוייהו אי
וכו' משום דסמיה בידן
האחרונים כלום וכו'. ר"ן.
מעשה האי מחוסר מעשה ור"ל נמי נידמייה
והיכי דאין סמיה בידן
ב. מגויד ושחוט. תוס'
נמי נקט רבי יוחנן משום דקאמר
תמיד להרכין ראשו בהרכנת לאו
מודה: (ב) ד"ה בודקין
לשוטה שוטה לא סמיה בידן האי סמיה
הרא"ש.
ג. ואפ"ה
בהדיא אין כותבין :
או הין ואינו משיב על דברי שאלתם:
ד
וכו' לאמך אומר לאו
כותבין ונותנין הגט, דכל
ורמז ואמר כתבו גט לאשתי.
בידן בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא
א)
שיחיא. השתחויה: בסירוגין.
לאשתך אומר הן
כמה דלא מאית, ארמיזה
לאחותך אומר לאו
קמייתא סמכינן, דמדמינן
ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רב יהודה
כגון שאמרו לו נכתוב גט
ממתינין בין הרכנה לשאילה שעה
ב)
לאשתך אומר הן
לי' לישן. תוס' הרא"ש.
❖
לאשתך והרכין בראשו ושמא אין
וחוזרין ושואלין לו אותה שאילה
אמר שמואל שחט בו שנים או רוב שנים
לבתך:
ב
ד. ומשני התם דעתיה
עצמה: שיחיא דסירוגין. לשחות ולהרכין
צריך לבודקו כמו במתניתין משום
צילותא היא, ואפי' כשהוא
ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו
הולך ומתקלקל, אלא
בענין זה לשעות: הכי גרסינן חד
דאית ביה דעתא צילותא כדאמרינן
ויתנו ותניא ראוהו מגויד או צלוב על
דכחישותא הוא דאתחלה
ג) ג
התם
לעזי רש"י
דעתא צילותא
לאו ותרין הין ותרין לאו וחד הין.
בסמוך:
ביה מחמת קירוב מיתה,
הצליבה ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי
❖
היא. לא ידע רבינו יצחק עד מתי
אבל קורדיקוס מעיקרא
קוט"א [קו"ט]. מעיל.
דכי הך שיחיא לא נקטיה: אומרים
אלו יכתבו ויתנו הכי השתא התם דעתא
דעתא שגישתא היא. תוס'
לו. כשבודקין אותו על לאו שואלין
יחשב דעתא צילותא דליכא למימר
הרא"ש. ה. משום דלא
צילותא היא וכחישותא הוא דאתחילה ביה
דבדקוהו בשעת נתינת הגט דאם כן
לו אם מבקש דברים הראוין לו
מחוסר מעשה, דרגיל
פסקי רי"ד
הכא דעתא שגישתא היא ומי אמר שמואל
שתתיישב דעתו מאליו.
לא הוה פריך מידי לרבי יוחנן ושמא
בימות החמה ועכשיו ימות הגשמים:
תוס' הרא"ש. ו. דאמר
אמר כתבו גט לאשתי
גלופקרין. קוט"א בלע"ז: וסדיני.
עד שיודע שנטרפה דעתו יחשב
הכי והאמר רב יהודה אמר שמואל שחט
ד
מעידין עליו. תוס' הרא"ש.
ואחזו וכו' ר"ל אמר
דעתא צילותא ובגט שכיב מרע אומר
אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות
ז. אבל שמואל אמר
כותבין ונותנין לאלתר ור'
בו שנים או רוב שנים וברח מעידין עליו
מעידין להשיא את אשתו
יוחנן אמר אין כותבין אלא
הגשמים: דלמא קורא אחדיה.
ר"י דצריך ליזהר שלא יתקלקל בין
ואי ס"ד חי הוא אמאי מעידין עליו אמרי
ה
לאלתר ולא חיישינן שמא
לכשישתפה מ"ט דר"ל
כתיבה לנתינה דאם נתקלקל בינתיים
בימות החמה ואע"פ שמשיב הין
תנשא קודם שימות, אלמא
דקתני אין דבריו
חי הוא וסופו למות אלא מעתה יהא גולה
אפילו נתפקח לבסוף אין מועיל אפי'
על הגלופקרין לאו שוטה הוא:
פשיטא ליה שימות
האחרונים כלום ור' יוחנן
על ידו אלמה תניא שחט בו שנים או רוב
לאלתר, א"כ אמאי אינו
אמר לך אין דבריו
ו
לריש לקיש דהא לא סמיה בידיה
גולה. תוס' הרא"ש.
האחרונים כלום דלכי
שנים ה"ז אינו גולה הא איתמר עלה א"ר הושעיא זחיישינן שמא הרוח בלבלתו
ופעמים ששכיב מרע אינו בדעתו
ח. אע"פ שבלבלתו
מיתציל לא צריך מיהדר
אי נמי הוא קירב את מיתתו מאי בינייהו איכא בינייהו דשחטיה
ומספקא אי חשבינן ליה כשוטה או
הרוח, דהא אפי' מצמצם
ולאימלוכי ביה ולעולם
ח
בתוך המים וכפתו לפני
אין כותבין אלא
שמא תונבא בעלמא הוא דנקטיה
בביתא דשישא ופירכס אי נמי דשחטיה בברא ולא פירכס: נשתתק
ד)
ארי, חייב. תוס' הרא"ש.
לכשישתפה
במאי
וכישן דמי : ואי סלקא דעתך חי
ה
ואמרו לו נכתוב גט לאשתך כו': וליחוש דלמא שיחיא דלאו לאו נקטיה
ט. דגבי גלות כתיב ויפל
קמיפלגי ר"ל מדמה ליה
הוא אמאי מעידין כו'. דסלקא דעתך
עליו וימות דמשמע מה
לישן ור' יוחנן מדמה ליה
אי נמי שיחיא דהן הן נקטיה א"ר יוסף בר מניומי אמר רב נחמן דאמרינן
שהפיל עליו גרם לו
לשוטה וקי"ל ר"ל ור'
דמעידין עליו שכבר מת קאמר
המיתה ולא דבר אחר.
יוחנן הלכה כרבי יוחנן:
ליה בסירוגין וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין נקטיה ט דאמרינן ליה חד לאו
ומשני חי וסופו למות לאלתר קודם
אע"ג דבמזיד כתיב מכה
איני והאמר רב יהודה אמר
שיתירוה ב"ד לינשא: אלא מעתה
ותרין הן ותרין לאו וחד הן דבי רבי ישמעאל תנא אומרים לו דברים של
י
איש ומת, לא משמע לי'
שמואל שחט בו שנים או
דמן הכאה דוקא מת. א"נ,
רוב שנים ורמז ואמר כתבו
ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה מאי ניהו
יהא גולה על ידו. לשמואל ו פריך
גבי גלות כתיבי קראי
גט לאשתו הרי אילו יכתבו
אילימא גלופקרי וסדיני ליחוש דלמא קורא אחדיה א"נ חמה אחדיה
דכיון דקאמר דמת לאלתר היה לו
טובא, ומיתורא קא
ויתנו הכי השתא התם
ה)
דרשינן. תוס' הרא"ש.
מעיקרא דעתא צילותא
לגלות ולאו אשינויא דחי הוא וסופו
אלא
י. שחובשין אותו ואם
היא וכחישותא הוא
למות פריך דכ"ש אי חשבת ליה כבר מת דקשה טפי דקס"ד דגלות תלי במת לאלתר ואם לא מת לאלתר אינו גולה דס"ד דבהכי תלי
ימות יגלה. תוס' הרא"ש.
דאתחלא ביה הכא דעתא
דלישנא דכתיב גבי גלות ויפל עליו וימות (במדבר לה) משמע ליה לאלתר אע"פ שבמזיד חייב אפילו לא מת לאלתר יש חילוק בין
יא. והיא
הגירסא
שגישתא היא ומי אמר
ז
הנכונה לפי ששלשה
שמואל הכי והאמר
מיתה לגלות כדמפלגי בגלות בין דרך ירידה לדרך עליה ובמזיד אין שום חלוק ולית ליה השתא הא דפריך באלו נערות (כתובות דף לג:)
פעמים דקתני במתני' לאו
שמואל שחט בו שנים או
חיישינן
שמא
ממאי דבמזיד ונקה המכה מקטלא ודלמא בשוגג ומאי ונקה מגלות דמשמע דחייב גלות אפילו לא מת לאלתר ח): $
ג' פעמים של לאו לבד או
רוב שנים מעידים עליו
הרוח בלבלתו. דווקא בגלות חיישינן להני טעמי אבל במזיד לעולם חייב ושמא יש שום דרשא גבי גלות כמו שיש חילוק בין גלות למיתה
של הן לבד קאמר אלא ג'
[ומשני] חי הוא וסופו
ח
ט
הן וג' לאו שהן ששה.
למות: נשתתק בודקין
לענין דרך ירידה ועליה והא דמשמע באלו נערות (גם זה שם) כי מוקי ונקה המכה אשוגג י דחייב גלות אפי' לא מת לאלתר מיירי בביתא
רשב"א. יב. דבי רבי
אותו ג' פעמים וניחוש
בביתא
דשישא או דלא פירכס. מר חשיב בלבול הרוח קירוב מיתה יותר מפרכוס ומר חשיב פרכוס
דשישא וכגון דלא פירכס:
ישמעאל
אבדיקה
דלמא שיחיא דלאו לאו או
קירוב מיתה יותר מבלבול הרוח ותרוייהו בעו שימות מחמת הרוצח ולא מחמת דבר אחר אי נמי מר חשיב פירכוס מחמת רוצח משום
דמתניתין דמצריך לבדוק
דהין הין נקטיה אמר רב
בענין הגט כדמפרש
יוסף בר מניומי אמר רב
דכל אדם דרכו לפרכס מחמת שחיטה ומר חשיב בלבול רוח מחמת רוצח משום דאתי ממילא אי נמי לא פליגי הני לישני ואינו חייב אלא
בירושלמי. מרדכי. יג. כי
נחמן דאמרין ליה בסירוגין
בביתא דשישא ולא פרכס והש"ס מפרש נפקותא בין הנך טעמי: (שייך לעיל דף סז:) בודקין אותו שלש פעמים.
פי' שלש פעמים
בעי גלופקרי. תוס' הרא"ש.
חד לאו ותרי הין תרי לאו
יד. היה לנו לבדקו
וחד הין דבי ר' ישמעאל
על לאו ושלש פעמים על הן דהיינו ששה פעמים בין הכל ובגמרא דקאמר וניחוש דלמא שיחיא דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחיא דהן
בדברים אחרים כדי שלא
תנא אומרים לו דברים של
הן לאו משום דלא ניבעי תרוייהו דתרוייהו בעינן כדפירשנו אלא כלומר ובחד מהן או בלאו או בהן אינו בדעתו וי"ס דל"ג אי נמי יא
לעגן את אשתו דאפשר
ימות החמה בימות
ובדיקה זו מפרש בירושלמי (דפירקין ה"א) כיצד בודקין לאו והן אומרים לו נכתוב גט לאשתך אומר הן לאמך אומר לאו (ב) ט)לאחותך אומר לאו לבתך אומר
דבבדיקה זו אנו מעגנין
הגשמים ושל ימות
דבי
אותה שלא כדין. תוס'
הגשמים בימות החמה
לאו כו': רבי ישמעאל תנא. אין נראה לומר דפליגי דבדיקה דמתני' למה לא תועיל אלא דקתני בדיקה עדיפא טפי י)הכי דליכא
יב
הרא"ש.
מאי [ניהו אילימא]
למימר ביה דשיחיא דלאו לאו או דהן הן נקטיה שהיא חכמה גדולה כיון שאינו טועה בין ימות החמה לימות הגשמים אפילו בעינן שלשה
גושפקי וסדיני וניחוש
לאו ושלשה הן סירוגין לא בעי: וניחוש שמא קרירות אחדיה. ולמה לנו לחושבו
כשוטה
ונאמר שאינו גט ונעגן אשתו חנם :
יג
יד
דלמא קררה אחדיה או
חמה אחדיה אלא בפירי.
אלא