המביא גט
פרק
ראשון גיטין
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לעולם
הוא בן חורין. פי' בקונטרס מדקאמר ר' שמעון
לעולם הוא בן חורין. דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי: עד
א) [תוספתא פ"א דפאה],
א [מיי' פ"ג מהל' זכיה ה"ה
ב) ב"ב לב. כתובות כו. קדושין
טוש"ע חו"מ סי' רמא
שיאמר. סתם חוץ מדבר מועט ולא יפרש מה הוא משייר דהתם
לעולם משמע דל"ש היכא דקנה שאר נכסים כגון
עג:, ג) לעיל ד:, ד) קדושין
סעי' ד]:
אמרינן דאחד מריבוא דקאמר היינו עבד ואיהו לא חשיב ליה אלא
שפירש השיור א ול"ש היכא דלא קנה כגון שלא הזכיר קרקע ששייר
מד ב מיי' פ"ז מהלכות
ג., ה) [לעיל ד:], ו) לעיל ה.
כאחד מריבוא בנכסים אע"ג דשוי טפי. ומדקאמר ר"ש לעולם הוא
דכתב ליה חוץ מבית כור
קרקע דהשתא לא קנה שום קרקע
לקמן כג., ז) [לעיל ה.],
עבדים הלכה ט טוש"ע
ח) [לקמן י.], ט) [שם:],
חו"מ סי' רנ סעי' טו [יו"ד
בן חורין אשמעינן לא שנא היכא
דבכל חד וחד איכא למימר דהיינו
י) [לקמן לט:], יא) [דברים
סי' רסז סעי' עח]:
דקנה שאר נכסים עמו כגון שפירש
הוא ששייר ואפ"ה הוא בן חורין
לעולם הוא בן חורין
עד שיאמר כל נכסיי
מה ג מיי' פ"ז מהל' גירושין
כד], יב) [ע' בפירוש רש"י
א
השיור ששייר חוץ מקרקע פלוני
אלמא פלגינן דיבורא דהא כל נכסי
בסוף משנה דלעיל ב. ד"ה אם
הל"ב סמג עשין נ
נתונין לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא
ובד"ה יתקיים], יג) [דף י.],
[טוש"ע אה"ע סי' קמא סעי'
דהשתא קנה עצמו ושאר נכסים חוץ
קא"ל ולא קנה אלא את עצמו וקשיא
,
שבהן והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב
יד) רש"ל, טו) עי' מהרש"א
נג]:
מן השיור ולא שנא היכא דלא קנה
אע"ג דלא הזכיר שם קרקע ב מ"מ
מו ד ה מיי' שם הל' יח
טז) גי' מ"ד, יז) [ושם ד"ה
נחמן אע"פ שקילס רבי יוסי את רבי
❖
שאר נכסים כגון שלא הזכיר שם
קנה כל קרקע דאית ליה אלא שיד
אמר ליה],
סמג שם טוש"ע אה"ע
שמעון הלכה כר' מאיר דתניא כשנאמרו
סי' קמב סעי' ו:
א)
הקרקע ששייר דכתב ליה חוץ מבית
העבד על התחתונה ויקח האדון
ג
מז ו מיי' פ"ו מהל' עבדים
דברים לפני ר' יוסי קרא עליו המקרא הזה
כור קרקע דהשתא לא קנה שום
לעצמו בית כור מעידית שבנכסים
הל"ז סמג עשין עו
תורה אור השלם
שפתים ישק משיב דברים נכוחים ומי אמר
טוש"ע יו"ד סי' רסז סעי'
קרקע דבכל חד וחד איכא למימר
כדתנן בפרק בית כור (ב"ב דף קז:)
1
1. שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב
מה וסעי' נא:
רב נחמן הכי והאמר רב יוסף בר מניומי
היינו ההוא דשייר אפ"ה הוא בן
חצי שדה אני מוכר לך יניח לו חצי
מח ז מיי' שם הל"ו טוש"ע
דְּבָרִים נְכֹחִים:
❖
חורין דהוא לאו קרקע הוא ולא
שדהו ומפרש התם דלוקח נוטל כחוש
אמר רב נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו
שם סעי' מז:
משלי כד כו
ב
מט ח מיי' שם הל"ה
שייריה אלמא פלגינן דיבורא דהא
דיד בעל השטר על התחתונה ואר"י
ד
לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד
[ופכ"ז מהל' מלוה
כל נכסי קאמר ליה ולא קנה אלא
דלעולם דר' שמעון בא להוסיף אפילו
חוזר בנכסים מתנת שכיב מרע הוא ואינו
ה"א] טוש"ע שם סעיף מו
מוסף רש"י
❖
את עצמו. ואת נמי דקאמרת עצמו
אין לו אלא אותה העיר או אותה
[חו"מ סי' סח סעי' א]:
חוזר בעבד שהרי יצא עליו שם בן חורין
לעולם הוא בן חורין.
קנה נכסים לא קנה כר' שמעון
שדה כדקתני סיפא בתוספתא דבבא
אם שייר קרקע כל שהוא,
אלא אמר רב אשי התם היינו טעמא משום
סבירא לך: והאמר רב נחמן הלכה
בתרא ובפ"ק דפאה ר' שמעון
דשייר קרקע ולא עבד
פסקי רי"ד
דלאו כרות גיטא הוא: אם יש עליו עוררין
כר' מאיר. דלא יצא לחירות:
אומר לעולם הוא בן חורין עד
ור"ש
(רשב"ם ב"ב קמט:)
סבר פלגינן, הואיל והזכיר
אמר רב יוסף בר מניומי אמר
יתקיים בחותמיו: ערער כמה אילימא
שקילס ר' יוסי. כדמפרש ואזיל:
שיאמר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי
קרקע בשיורא, קרקעות הוא
רב נחמן ש"מ שכתב כל
שפתים ישק. ראוי הוא לנשק:
חוץ מאחד מריבוא שבהן אמר חוץ
ערער חד והאמר ר' יוחנן דברי הכל אין
ב)
דלא קנה אבל הוא עצמו
נכסיו לעבדו ועמד חוזר
ומי אמר רב נחמן הכי. דלא פלגינן
מעיר פלוני חוץ משדה פלוני אפי'
דליכא לספוקי בשיורא קנה
בנכסים ואינו חוזר בעבד
ערער פחות משנים ואלא ערער תרי תרי ותרי
(לקמן מב.). עד שיאמר
חוזר בנכסים מתנת ש"מ
דיבורא: שכיב מרע. חוזר בכל
אין שם אלא אותה העיר או אותה
נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני
כו' חוץ מאחד מריבוא.
[הוא] וקי"ל שש"מ כל זמן
מתנותיו בבבא בתרא (דף קמו:):
שדה זכה עבד בנכסים וקנה עצמו
ג אלא ערער דבעל: מתני' ג)ד המביא גט
עד שיהיה השיור ששייר
שלא מת חוזר במתנתו ואינו
שהרי יצא עליו שם חירות. ואסור
בן חורין ה ואין מתקיים דבור כל
סתם, ויאמר כל נכסיי
חוזר בעבד שהרי יצא עליו
ממדינת הים ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ
נתונים לפלוני עבדי חוץ
שם בן חורין ואסור עוד
להשתעבד בו. אלמא פלגינן דיבורא:
נכסי אלא בעבד לבדו וה"א
מאחד מרבוא שבהן, שההוא
להשתעבד בו. ופלגי' דבורא
אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אחד
התם. דאמר ר"נ הלכה כר"מ
כשאמר חוץ מבטל דבורו מה שאמר
אחד מרבוא אעבד קאי
שבעבד דבריו קיימין
גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך
ואינו משוחרר ודרך כבוד
טעמא לאו משום דלא פלגינן דיבורא
כל נכסי קמ"ל דאפ"ה יצא לחירות
ובנכסים אין דבריו קיימין
וחוזר בהן: מתני' המביא גט
כתב לעבדו כך, ומ"מ לא
הלכה מא"י אינו צריך שיאמר בפני
כר"מ.
ולמביא וזו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים
הוא דהא כי נמי הזכיר שם שיור
דפלגינן דיבורא:
ד)
קנה כלום (ב"ב שם) דכיון
לשחרורי עבדים: גמ' מאי אינו יכול
קרקע פלוני דליכא פלוגתא דדיבורא
ולר"מ ס"ד דסבר דלא פלגינן דיבורא
דלא פירש שיורא, אמרינן
נכתב ובפני נחתם אם יש
ה)
היינו איהו דשייריה, ולדידיה
עליו עוררים יתקיים
קאמר ר"מ דלא יצא לחירות אלא
דמדקאמר ר' שמעון לעולם משמע
לומר אילימא חרש חרש בר אתויי גיטא
לא חשיב ליה אלא אחד
בחותמיו. פי' המורה שהבעל
טעמא משום דלאו כרות גיטא הוא
אפילו באותו ענין דלדידך לא יצא
מרבוא (לקמן מב.). יתקיים
הוא והתנן ו) הכל כשרין להביא את הגט
מערער שהוא מזוייף יתקיים
דגבי אשה כתיב ספר כריתות
לחירות דלא פלגינן דיבורא כשאין
בחותמיו. יבאו המכירים
בחותמיו פי' אם יעידו העדים
חוץ מחרש שוטה וקטן אמר רב יוסף הכא
ז)
ה
החתימה וכשר (לעיל ד:).
על חתימת ידיהן או עדים
(דברים כד) ושחרורי עבדים גמרי
לו אלא אותה העיר אפ"ה יצא
וזו אחת מן הדרכים.
אחרים יכירו החתימה כשר.
במאי עסקינן כגון שנתנו לה כשהוא פיקח
לה לה מאשה דכתיב חופשה לא נתן
לחירות ומסיק דטעמא דר"מ לאו
י)
ו
שמביא גט או שחרור ממדינת
ואם אין עליו עוררים מסתמא
ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד
לה (ויקרא יט) וכתיב וכתב להיא) ובעינן
משום דלא פלגינן דיבורא אלא משום
הים צריך שיאמר בפני
כשר דהא בקיאין לשמה
נכתב ובפני נחתם (קדושין
ועדים מצויין תמיד לקיימו
שנתחרש: אחד גיטי נשים ואחד שיחרורי
בהו כריתות וכיון דאיכא למימר
דלאו כרות גיטא הוא פירוש דאין
ג.). חוץ מחרש שוטה
כדאמרי' בתי דינים קבועי.
דשייריה דהא נחת לשיורא והוא לא
זה כריתות כיון שיש שיור בדיבור
עבדים: תנו רבנן בשלשה דרכים שוו גיטי
וקטן. דלאו בני דעה נינהו
והגאון פי' המביא גט מא"י
הוזכר בתוך המתנה דלא כתב ליה
שהוא משתחרר בו דאמר כל נכסיי
ואין יכולין לעשות שליח
וכו' כיון דבא"י שכיחי
נשים לשיחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא
ו
לגרשה כדאמרינן בקדושין
שיירתא מפני שבתי דינים
עצמך ונכסי קנויין לך לאו כריתות
ואינו מתקיים כולו אבל בעבד
ח) ז וכל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ
(מב.) דאין קטן נעשה שליח,
קביעין שם בשני ובחמישי
גמור הוא. אבל היכא דלא שייר כי
שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי
והוא הדין להנך (לעיל ה.).
כתקון עזרא אינו צריך
מגיטי נשים ושחרורי עבדים ט)חוכל השטרות
וכל גט שיש עליו עד
הכא הוי כריתות לצאת ונשתחרר
קנויין לך פלגינן דיבורא שפיר
שיאמר השליח כלום אלא
העולים
כותי פסול. דחשידי אעדות
ינתנו ונשאת בו ולא חיישינן
שעה אחת כל זמן שלא חזר ושוב
דכרות גיטא הוא ורש"י פירש דלאו
❖
שקר (לקמן י.).
לערעור הבעל שאם יבא
אינו יכול לחזור שקדשו השם וגבי מילתיה דרבא בעבד שהביא
כרות גיטא הוא משום דאיכא למימר מדשייר בנכסים שייר נמי בעבד
ויערער שכיחי שיירתא אבל
במדינת הים דלא שכיחי
גיטו כרות גיטא הוא ונהי דנכסים לא קנה דבעי' קיום אבל
ולפי זה באין לו אלא אותה העיר דלא שייך למימר מדנחית לשיורא
שיירתא אל יתנוהו לאשה עד
מוסף תוספות
עצמו קנה דפלגינן דיבורא: יב) אם יש עליו עוררין. לפוסלו:
שייר נמי עבד מודה ר"מ דיצא לחירות דפלגינן דיבורא ואין משמע
שיאמר בפני נכתב ובפני
יתקיים בחותמיו. או העדים עצמן יעידו שחתמוהו או עדים אחרים
כן בתוספתא כדפירש' ולשון אפי' אינו מיושב דאפילו אין לו אלא
נחתם או עד שיתקיים
א. חוץ מקרקע פלוני
בחותמיו דחיישינן שמא יבא
דהשתא קנה עצמו ושאר
יכירוהו ושוב אין בו פסול דבני ארץ ישראל ודאי בקיאין לשמה:
אותה העיר משמע דכ"ש יש לו שאר נכסים דיצא לחירות ואדרבה
ר"מ לא פליג אלא ביש לו שאר נכסים: שפתים ישק משיב
הבעל ויערער ואין עדים
נכסים חוץ מן השיור. תוס'
דרבי יוחנן. לא איתפרש היכא: דבעל. הבעל ערער עליו
מצויין לקיימו ונמצא גט
הרא"ש. ב. ששייר. תוס'
לפוסלו: מתני' ואינו יכול. מפרש בגמרא: שוו למוליך
דברים נכוחים.
כשאדם אומר דברים נכוחים אותם שסביבותיו
בטל ובניה ממזרים. אם יש
הרא"ש. ג. אלמא חצי
ולמביא. לומר בפני נכתב: גמ' חוץ מחרש שוטה וקטן.
עליו עוררים. ערער כמה
הכחוש מיהא נוטל, [אבל
משיקין שפתותיהם זו לזו ששותקין ואין יודעים מה להשיב:
אילימא חד והא א"ר יוחנן
שלא יתן לו כלום, הא ודאי
ואינו
חוזר בעבד. וא"ת ואמאי יצא בן חורין יד) [ומותר בבת
שאין בהם דעת ואין שליחותן שליחות לגרש: כל גט. כלומר
דברי הכל אין [ערעור] פחות
לא. ריטב"א], ולא שנא משייר
כל שטר: חוץ מגיטי נשים. לקמן בפירקין מפרש טעמא:
חורין ] הא מתנת שכיב מרע הוא ולא קנה אלא לאחר מיתה
יג)
טו) ז
משנים פי' שאין משגיחין
ממוכר או נותן, ועוד,
בדבר המערער א' אלא ערער
דבמתנה ממש אשכחן כה"ג
ואין גט לאחר מיתה ח וי"ל בדכתב ליה מהיום ט אי נמי אפילו סתמא
העולים
תרי תרי ותרי נינהו מאי חזית
דקנה וכו'. רשב"א. ד. דהא
דכיון דדעת שכיב מרע לשחררו דעתו שיקנה בשעה שראויה לשחרר דהיינו מחיים וא"ת כיון דסתמא דדעת של שכיב מרע לחזור בו
י
יא
דסמכת אהני סמוך אהני פי'
דאשמועינן לר"ש דפלגינן
אם יעמוד אמאי אינו חוזר בעבד וי"ל דהכל תקנת חכמים היא גם מה שחזר בנכסים גם מה שאינו חוזר בעבד דמסתמא דעתו כמו
שאם יבואו שנים ויאמרו
דיבורא היינו. תוס' הרא"ש.
יב
מזוייף הוא ולא כתבו הבעל
ה. וכיון דאין לו אלא מה
שיאמרו לו חכמים יג ומיהו אם כתב בהדיא מהיום אם ימות טז)[מהיום אם לא ימות] אין נראה שיועיל לענין זה יצא עליו שם בן חורין
גם אם יבואו שנים ויקיימוהו
ששייר. רא"ש. ו. דמטעם
התם
משום דלאו כרות גיטא הוא. וא"ת דבפ' מי שמת (ב"ב דף קנ.)יז) [בעי למימר]
לומר שאינו חוזר בעבד מאחר שהתנה בפירוש:
מה מועיל תרי ותרי נינהו
דנחת לשיורא לא שייך למימר
עבדא כמקרקעי דמי ופריך עליה מהך דשייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין וקאמר עלה רב דימי עשו מטלטלין שיור אצל עבד וא"ל
אלא בעל פי' שאם יבא בעל
לא יצא בן חורין אלא היכא
ויערער כי אני לא כתבתיו
דיש לו נכסים אחרים דאמרי'
רבא לרב נחמן מ"ט וא"ל משום דעבדא כמטלטלי דמי ומטלטלי הוי שיור אצל עבד ומשני רב אשי אנן משום דלאו כרות גיטא הוא
ומזוייף הוא צריך להתקיים
מדשייר אותה העיר ואותה
מתנינן לה משמע דרב נחמן דפי' טעמא משום דעבדא כמטלטלי דמי לית ליה טעמא דלאו כרות גיטא הוא ואור"ת דהתם ה"פ אנן משום
בחותמיו ולערעור דבעל
שדה שייר נמי העבד, וכל
ודאי משגחי' וי"ל דוקא
נכסי דקאמר קאי אשאר
דלאו כרות גיטא הוא מתנינן שכך השיב ר"נ לרבא ולא משום דעבדא כמטלטלי הוא שלא השיב כן רב נחמן מעולם והשתא רב אשי
דהתם לטעמא דפירש הכא טעמא דר"נ הוי משום דלאו כרות גיטא הוא כמו שהוא מפרש שם: והאמר ר"י ד"ה כו'. אר"ת דעיקר
בחותמיו אבל שליח כיון
נכסים, אבל אם אין לו אלא
שיצא הגט מידו שוב אינו
אותה העיר ואותה שדה ע"כ
מילתא דר"י איתמר בפ"ב דכתובות (דף כג:) גבי פלוגתא דמעלין לכהונה ע"פ עד א' ואע"ג דהתם נמי מייתי ליה כלישנא דמייתי לה הכא:
נאמן דדוקא אי אמר מקמי
לא מצי קאי אלא אעבד
הכי שוב אינו יכול הבעל
ואמאי קאמר ר"מ לא יצא
[וע"ע תוס' כתובות כו. ותוס' ב"ב לב. ד"ה והאמר כתבו הכי בשם ר"י]:
סמוך אהני. שפוסלין החתימה ולוקמה בחזקת אשת איש: אלא ערער דבעל. וה"ה ערער דלקוחות שבאה אשה לטרוף
לערער כדאמרן אי עבדת
לחירות, אלא לאו משום דקא
מהנית אבל כיון שיצא
סבר לא פלגינן דיבורא. תוס'
מהן כדאמרינן בירושלמי: שוו למוליך ולמביא. וא"ת בשלמא באשה הוי משום עיגונא אבל בעבד מה עיגון יש דאי
יד
השליחות מידו שוב אינו
הרא"ש. ז. אפי' אם מת. תוס'
נאמן ואע"פ שיש לדקדק
הרא"ש. ח. [ד]כבר קדמו
משום טו דאסור בבת חורין טז ובשפחה יז לא ליתביה האי שליח לעבד גט זה שהביא ממד"ה ולא יאסר בשפחה וי"ל דחשוב עיגון הא דאסור בבת
ממאי דאמרי' לקמן ולא
היורשין. תוס' הרא"ש.
ששוו
גיטי נשים לשחרורי עבדים. איפכא הוה ליה למימר ששוו שחרורי עבדים לגיטי נשים
חורין ומה שאינו מתחייב במצות:
הספיק לומר עד שנתחרש
ט. ומ"מ בנכסים חוזר כמו
דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא אגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא :
טעמא דנתחרש הא לא
בכל מתנת שכיב מרע. תוס'
יח
יט
נתחרש אע"פ שלא אמר
הרא"ש. י. וא"א לו
בשעת נתינה עדיין הוא יכול לומר וגם ממאי דאמרן כיצד יעשה יטלנו ממנו ויחזור ויתן אלמא אע"פ שיצא השליחות מידו
להשתחרר לאחר מיתה. תוס' הרא"ש. יא. דבתר דעתו אזלינן, א"כ. תוס' הרא"ש. יב. כשאר מתנת שכיב מרע. תוס' הרא"ש.
נאמן התם היכא דלא אתא בעל ומערער אבל הכא דקא אתי בעל ומערער אי אמר מקמי הכי נאמן ואי לא לא. המביא גט
יג. ורבנן אמרי דגבי העבד כיון דיצא עליו שם בן חורין כבר קדשו השם ואינו חוזר בו. שיטות קדמונים. ומ"מ שפיר דייק מהכא
ממדינת הים וכו' מאי אינו יכול אילימא חרש שאינו לא שומע ולא מדבר וחרש בר אתויי גיטא הוא והתנן הכל כשרים להביא
דפלגינן דיבורא (ד)כיון דכתוב בשטר כל נכסיו והוא משתחרר אע"פ שאינו זוכה בנכסים. תוס' הרא"ש. יד. נבעי שני עדים. רמב"ן.
את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן פי' מפני שאין בהן דעת ואין שליחותם שליחות: אמר רב יוסף הכי במאי עסקינן כגון שנתנו
טו. שמאחר שהגט בידו אע"פ שאינו מקויים. מאירי. טז. דלמא גט פסול הוא, דהא צריך קיום מדבריהם. שיטות קדמונים. יז. דלמא
לו כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש. והאידנא שוותה א"י למדינת הים דלא שכיחי בה
גט כשר הוא וה"ל בן חורין. שיטות קדמונים. ומתוך כך תקנו שיהא השליח נאמן ולא יהא האדון יכול לערער וישא בת חורין. מאירי.
שיירתא שאין שם עולי רגלים ולא בתי דינים קבועין ואין עדים מצויין לקיימו הילכך צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני
יח. ובשחרורי עבדים משום דאיתקש לגיטי נשים הוא, דהשוו אותם חכמים לכל דיניהן. רשב"א. יט. [וברשב"א מקשה ופליג].
נחתם כדי שיקיימנו ולא יוכל עוד הבעל לערער ואם לא אמר אין האשה מותרת להנשא עד שיתקיים הגט בחותמיו: מתני'
אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים למוליך (והמביא) [ולמביא] וזו א' מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים. פי' לענין זה שוין גיטי נשים ושחרורי עבדים שהשליח נאמן לקיימו דשויוה רבנן כבי תרי מה שאין כן בשאר שטרות שצריכין
שני עדים לקיים את השטר ואין השליח נאמן כשני' שאם שלח הלוה שטרו למלוה ע"י שליח אין השליח נאמן לקיימו: כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון
אומר כלן כשרים לא הוזכרו אלא [בזמן] שנעשו בהדיוט פי' כל השטרות שנעשו ע"י ב"ד אומות העולם אע"פ שחותמיהן החתום בתוכן נכרים כשרים דדינא דמלכותא דינא אע"פ שהנותן והמקבל ישראל חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל
ולא שייכי בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינים נצטוו בני נח וכן שחרורי עבדים דלכל פסולא דאורייתא שוי שחרור עבד לגט אשה דגמרי' לה לה מאשה: